הכותרות הראשיות

שבוע לאחר שהודיע השר לבטחון פנים גלעד ארדן כי בכוונתו למנות את גל הירש לתפקיד המפכ"ל הבא של משטרת ישראל, מתפנה הפולמוס סביב המינוי השנוי במחלוקת מהכותרות הראשיות, שמוקדשות הבוקר, לרגל פתיחת שנת הלימודים תשע"ו, ליום החגיגי ולמערכת החינוך הישראלית.

ב"ישראל היום", יומון השלטון, מגישים לתלמידים כפולה שלטונית המורכבת משלושה טורים שבהם משיאים להם עצות שלושה נציגי ממשל בכירים: ראש הממשלה ("היו תאבי דעת, וגם חברים טובים"), נשיא המדינה ("חשוב שתשאלו הרבה שאלות") ושר החינוך ("גם אני מתרגש").

גם ב"ידיעות אחרונות", הטבלואיד המתחרה, נפתח הגיליון בכפולת טורים הכוללת מאמרים מאת הנשיא ראובן ריבלין והשר נפתלי בנט (ראש הממשלה בנימין נתניהו נעדר). מלווים אותם מאמר מאת מרים פרץ ("אם שכולה ומחנכת") ומאמר מאת ארז ביטון ("משורר וחתן פרס ישראל"), המאזנים במעט את האווירה הממסדית.

אתמול בבוקר הודיע ארגון המורים כי בכוונתו להשבית את הלימודים. זמן לא רב לאחר ההודעה פורסם כי הלימודים בכל זאת יתקיימו. "השביתה בוטלה, מתחילים ללמוד", חוגגת כותרתה של הידיעה הראשית של "ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות", מנגד, מתעקשים לעסוק בשביתות שבכל זאת יתקיימו: "מיני-שביתה", מכריזה כותרתה של אחת הידיעות הבולטות בעיתון, המפרטת היכן בכל זאת לא יתקיימו לימודים.

כנהוג בעיתונות ההמון הישראלית, גליונות פתיחת שנת הלימודים הם הזדמנות לחרוג לרגע משגרת החדשות ולחגוג מחדש את המאורע. עורכי השערים של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" (וגם אלו של "מעריב") אינם חורגים הבוקר מהתבניות השחוקות הנשלפות מדי באחד בספטמבר; ואולם, בעוד שב"ישראל היום" מציעים לקוראים הצעירים ולהוריהם אותה חזית חגיגית, ואותה בלבד  – בשאר העיתונים דאגו למהול במרקחת גם מנה של עיתונות ביקורתית.

"חינוך חינם? הצחקתם אותנו. משפחה ישראלית בת שלושה ילדים מוציאה כחצי מיליון שקל למימון הלימודים מהיום הראשון בכיתה א' ועד לבגרויות", מודיעה ההפניה לכתבת השער של מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" (איריס ליפשיץ-קליגר). כתבה אחרת (מרב בטיטו) מוקדשת ליחס לגופן של התלמידות. "האם לתלבושת האחידה יש עדיין מקום בשנת 2015? ולמה בנים יכולים להגיע ללימודים במכנסיים קצרים ולבנות אסור ללבוש מכנסונים?", תוהה כותרת המשנה.

ב"מעריב", שבמקום טורים של פוליטיקאים מכהנים מגיש בכפולה הפותחת שלו מאמרים מאת שרי החינוך לשעבר יולי תמיר וגדעון סער (את התמהיל משלים טור בחתימת ילדה בת שש), מקדישים לעלויות החינוך כתבה בולטת בעמודי החדשות ("יוקר הלימודים: ההורים ישלמו יותר עבור ביטוח תאונות אישיות"). "ברוב מוסדות החינוך לא מתבצעות בדיקות קרינה", מודיעה כותרתה של ידיעה חדשותית אחרת.

במוסף "המגזין" מראיין אייל לוי שלושה שרי חינוך שמאלנים בדימוס – יוסי שריד, יולי תמיר ואמנון רובינשטיין – ומנסה לברר מה דעתם על דרכו של שר החינוך הימני נפתלי בנט (שריד ורובינשטיין לא מרוצים, תמיר נמנעת מלצלול אל תוך הדיון הפוליטי). "ממשרד החינוך לא התקבלה תגובה לדברים עד מועד סגירת הגיליון", נכתב בשורת הסיום של הכתבה. כתבה אחרת (כרמית ספיר-ויץ) מוקדשת לעמדותיהם של חוקרים ומרצים בנוגע לרפורמת המתימטיקה של בנט.

כמו בשנים קודמות, גם השנה "הארץ" הוא העיתון היחיד שמנצל את כותרתו הראשית לעיסוק מעמיק במערכת החינוך. כפי שהיה יכול לנחש מי שעקב אחרי ציוציה של כתבת החינוך של העיתון, ירדן סקופ, אין מדובר בכותרת משמחת: "בדיקת 'הארץ': מתרחבים הפערים במערכת החינוך בין השכבות המבוססות לחלשות", נכתב בה. "הישגים במיצ"ב, זכאות לבגרות ועמידה בדרישות האקדמיה: בחינת הנתונים במשך עשור מגלה – החזקים התחזקו והחלשים נחלשו", מסכמת כותרת המשנה. את הכתבה ראוי לקרוא בגרסתה המקוונת, הכוללת גרפים אינטראקטיביים.

"החינוך בישראל מבוסס על הפרדה – בין יהודים וערבים, עשירים ועניים, מרכז ופריפריה גיאוגרפית ותרבותית, וגם בין תלמידים חלשים למצטיינים", כותב אור קשתי בטור הנושא את הכותרת "הפרד וחנך". "שני מיליון תלמידים וילדי גן פותחים את שנת הלימודים; שביתה בבתי-הספר הנוצריים", קוראת כותרתה של ידיעה מאת סקופ וג'קי חורי.

מאמר המערכת של "הארץ", הנושא את הכותרת "מילקשייק עם כיפה סרוגה", מוקדש לתוכנית ל"חיזוק הערכים במערכת החינוך", שמקדם השר בנט. "'העצמת הזהויות' של השר בנט לא נועדה לבסס שיח בין קבוצות שונות בחברה בישראל, אלא לקדם תפיסה אחת ויחידה, שפוגעת בחילוניות הישראלית", נטען במאמר. "מערכת החינוך הממלכתית אינה זקוקה להטפה כזאת. היא זקוקה להבלטת הערכים הליברליים, שעליהם נשענת כל מדינה שמבקשת להיות נאורה ודמוקרטית".

ליאור דטל, כתב "דה-מרקר", מנצל את יום פתיחת שנת הלימודים לשם בחינת תקציב משרד החינוך. "משרד החינוך מקבל תקציב של 52 מיליארד שקל – אבל מציע רק פתרונות קוסמטיים", גורסת הכותרת.

"תקציב החינוך ב-2016 יהיה שני בגודלו רק לתקציב הביטחון", נכתב בכותרת המשנה, "אבל גם השנה, משרד החינוך מציע תיקונים מינוריים, כמו השקעה נוספת בלימודי 5 יחידות במתימטיקה – ולא עושה מספיק כדי לפתור את הבעיות הקשות שמהן סובלת המערכת, כמו צפיפות בכיתות, תשתיות מיושנות, פערים ענקיים בין מגזרים ותוצאות עלובות במבחנים בינלאומיים".

הגז

כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים הכלכליים מוקדשות לתגלית הגז המצרית-איטלקית, המטלטלת את משק הגז הישראלי-אמריקאי הצעיר. "תגלית הגז המצרי שיתקה את הממשלה", מודיעה הכותרת הראשית של "כלכליסט", הקושרת בין מציאת המאגר החדש לבין החלטתו של נתניהו שלא להעלות את מתווה הגז להצבעה בכנסת. "במשרד ראש הממשלה ובמשרדי האנרגיה והאוצר ניסו לשדר עסקים כרגיל, אך התקשו להסתיר את התחושה שגילוי שדה הגז במצרים טרף את הקלפים", נכתב בכותרת המשנה.

"ההכרזה האיטלקית משנה את חוקי המשחק, ולו בשל העובדה שחברות הגז המקומיות עלולות לאבד את המונופול האזורי שיש להן על מכירת גז. אם נבחן את כל מזכרי ההבנות והחוזים שנחתמו עד היום, נגלה ששותפות תמר-לווייתן השתלטה לא רק על השוק המקומי, אלא גם על כל מדינות האזור שמסוגלות פוליטית לרכוש מישראל גז", כותבים ליאור גוטמן ואורי תובל.

"תגלית הגז במצרים גילחה מיליארדים משווי לווייתן ותמר", מכריזה הכותרת הראשית של "גלובס", הנדפסת מעל דיוקן מחויך של שליט מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי. "כיצד תשפיע תגלית הגז הענקית במצרים על פיתוח מאגר לווייתן? האם יצוא הגז הישראלי ספג מכה אנושה? האם יופיע כאן בקרוב ספק גז מצרי שיתחרה ביזמים הישראלים?", תהה אמש עמירם ברקת בטור שראשיתו נדפסת בשער.

"השאלות האלה נותרו ללא תשובה ברורה גם לאחר התגלית, וכל שהשתנה הוא שאי-הוודאות גברה. מי שיטען אחרת הוא שרלטן או חובבן – וכאלה אינם חסרים כאן", הוא קובע. כתב האנרגיה של "דה-מרקר", אבי בר-אלי, לא נרתע מקביעות כגון דא, ומספק הבוקר לקוראיו טור שאלות-תשובות שבו הוא מסביר "כיצד נהפך מתווה הפשרה שלנו מול מונופול הגז ללא רלבנטי".

הטאבו הבנקאי

אתמול דיווח מתן חודורוב במהדורת החדשות של ערוץ 10 כי המשטרה תחקור את פרשת המין בבנק הפועלים, ששבה ועלתה לאחרונה לכותרותיהם של כמה מהעיתונים. חודורוב טען כי מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, עשוי להיחקר בגין התנהלותו בפרשה, שלאחר חשיפתה טופלה בין כותלי הבנק אף שלפי חוות דעת משפטית שהוצגה אתמול במהדורה, בכירי הבנק היו אמורים להעביר את הטיפול בה לידי המשטרה (בידיעת המשך המתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר" נכתב כי במשטרה מגדירים את הטיפול כ"בדיקה ראשונית" בלבד).

ב"כלכליסט", העוסק בפרשה בכפפות של משי ובצמצום, לא מתפרסמת היום ידיעה כלשהי בנושא – לא על המשפט, לא על הטיפול המשטרתי, לא על תוכנן של ההקלטות ואפילו לא על תגובת הבנק. עורכי אתר האינטרנט של העיתון, שאינם כבולים למועדי ירידה לדפוס (דיווחו של חודורוב שודר אחרי השעה 20:00), נמנעו גם הם מלדווח על ההתפתחות.

עיתון האב, "ידיעות אחרונות", יורד לדפוס בשעה מאוחרת יותר, אך גם הוא אינו כולל היום אזכור כלשהו של המידע החדש, החשוב והמעניין שנחשף אתמול בחדשות ערוץ 10. גם באתר החדשות של קבוצת מוזס, ynet, בחרו להימנע.

ב"גלובס", עיתון הערב שסיקר שלשום בהרחבה את טענותיו של הטייקון פושט הרגל מוטי זיסר – האיש שאחראי להקלטות העומדות במרכזו של הגלגול הנוכחי של הפרשה, השרוי בסכסוך משפטי חריף עם בנק הפועלים – ממשיכים לעסוק בפרשה, הפעם מהזווית של הבנק.

"בנק הפועלים מגיב לראשונה להקלטות של זיסר", מודיעה הפניה בולטת ששובצה אתמול בשער העיתון. "מדובר בשיחות פתטיות בין מנהל ממורמר שפוטר מהבנק לבין פושט רגל", מצטט עורך עמוד השער את עו"ד גיורא ארדינסט, המייצג את הבנק בהליכי פשיטת הרגל של זיסר.

"בימים האחרונים מנהל איש העסקים מוטי זיסר קמפיין ציבורי ומאבק משפטי נגד בכירי בנק הפועלים, ובעיקר נגד המנכ"ל ציון קינן, שמבקשים מבית-המשפט להכריז על זיסר כפושט רגל ולגבות ממנו את חובותיו האישיים בסך כמיליארד שקל", מזכיר חן מענית בפתח הכתבה.

"זיסר טוען כי קינן פעל ופועל כלפיו בחוסר תום לב, 'מתוך מניע זר, פסול ואישי', ומפלה אותו לרעה לעומת טייקונים אחרים שנקלעו לחובות. לדבריו, החלטת הפועלים להעמיד את החוב שלו לפירעון מיידי בפברואר 2013 נעשתה ממניע אישי ובחוסר תום לב משווע, ובין היתר לאור העובדה כי זיסר לא היה נכון 'להתקמבן' עם קינן".

מענית מציין כי הקמפיין של זיסר כלל – "עד כה, בין היתר" – פנייה למשטרה, לבית-המשפט, לרשות ניירות ערך ולמפקח על הבנקים. "בנוסף, וכחלק ממאבקו בקינן ובבנק הפועלים, הפיץ זיסר בתקשורת תמלילי שיחות שניהל עם אילן אמיר, לשעבר סגן ראש החטיבה העסקית בבנק, שמוכיחות, לטענת זיסר, את היחס של קינן כלפיו ואת התנהלותו הקלוקלת לכאורה של קינן בכלל.

"עד כה", הוא כותב בהמשך, "נהגו אנשי בנק הפועלים באיפוק נוכח טענותיו של זיסר והעדיפו למקד את תגובותיהם בהליך המשפטי שמנהל הבנק נגד הטייקון הקורס באולמו של השופט איתן אורנשטיין. ואולם, היום (ב') החליט הבנק להגיב לראשונה, ובהרחבה, להתנהלותו של זיסר, באמצעות עורך-הדין של הבנק, גיורא ארדינסט, הממונה על נכסיו של זיסר".

"זיסר מנהל קמפיין ירוד כדי להלך אימים על בנק הפועלים; הוא חי בראוותנות מנוונת ששייכת לתקופת ימי הביניים", אומר עו"ד ארדינסט בציטוט ששובץ בשער העיתון. "זיסר אינו מנהל מאבק משפטי אלא מופע ראווה תקשורתי. אבל זה לא יעזור לו. הבנק ימשיך לגבות את החוב ולא יירתע. זיסר יצטרך להכניס יד לכיסו ולהחזיר את חובותיו", הוא מוסיף.

"זיסר חי תמיד כמי שלא מתכוון מעולם להחזיר את הכספים שהוא חייב. זיסר חי לאורך השנים בראוותנות מנוונת ששייכת לתקופת ימי הביניים. הוא בנה טירה, מקווה, רכש מטוס פרטי, אולם קולנוע וקישט באות הראשונה של שם משפחתו – Z – את קירות הווילה, כמו סמל של בית אצולה מאירופה של ימי הביניים", אמר עוד עורך-הדין, והוסיף כי "סמל 'בית זיסר' מוטבע גם על מדיהם של עובדי משק הבית ששירתו את זיסר ואשתו".

לעיתונאים ממליץ עו"ד ארדינסט שלא להרבות בעיסוק בנושא. פרשת המין היא "אטריות מחוממות", הוא טוען, והיא אינה קשורה למשפטו של זיסר. "זיסר באותה מידה יכול היה לדבר על התחממות כדור-הארץ ולקשור את זה לחוב שלו", הוא מסביר, ו"מדגיש כי אין כל קשר בין יחס הבנק לזיסר לבין פרשיית שמעון גל", כפי שמציין כתב "גלובס".

"אני מצטער על זה שעיתונאים רציניים נופלים למלכודת הזו של זיסר ומתייחסים לדברי-ההבל האלה כאילו יש בהם משהו", אומר ארדינסט על ההקלטות, ובמה שנראה כמו התייחסות ל"דה-מרקר" טוען כי "בנק הפועלים מטפל בזיסר בדיוק כמו שהעיתונות מטיפה לבנקים להתנהל, ואחר-כך העיתונות מצטרפת לחגיגה הצהובה שמוביל זיסר, שהיא לא לגופם של דברים אלא לגופם של אנשים.

"גורמים המקורבים לבנק הפועלים הוסיפו ואמרו ל'גלובס' כי להבדיל מזיסר, אף אחד מהשמות שהזכיר זיסר בתגובה שהגיש אתמול לבית-המשפט על הבקשה להכריז עליו פושט רגל – כמו דנקנר, לב לבייב או אליעזר פישמן (בעל השליטה ב'גלובס') – לא התכחש לחובו", מוסיף כתב "גלובס". תגובתו של זיסר, המצהיר על קיומן של הקלטות ש"יטלטלו את צמרת הבנק", מוצגת בהבלטה.

חן מענית ועורכיו מוכיחים זה היום השני ברציפות כי אפילו עיתון שבעליו חב כספים עצומים לבנק הפועלים (וכספים נוספים לבנקים אחרים) יכול לספק סיקור חדשותי מקיף לפרשה המעמידה באור מביך את הבנק ואת בכיריו, שברצותם יהפכו גם את מו"ל "גלובס" לסוג של זיסר.

להתעלמות הכמעט מוחלטת של "כלכליסט" ושל "ידיעות אחרונות", שמצבם הכלכלי המשוער טוב הרבה יותר מזה של המוציא לאור של "גלובס", אין תירוץ.

דנקנר, פישמן, לבייב

חרף השעה המאוחרת (במונחיהם של עיתוני כלכלה מודפסים) שבה שודר אמש דיווחו של מתן חודורוב, כתבת "דה-מרקר" שרון שפורר הספיקה להכניס לגיליון ידיעת המשך על הטיפול המשטרתי בפרשת המין בבנק הפועלים. בטור המתפרסם לצד הדיווח תוהה איתן אבריאל מה היה קורה "לו למוטי זיסר היה עיתון". לדעת אבריאל, לו היה לזיסר עיתון, "אף אחד לא היה לוקח אותו לבית-המשפט".

אבריאל מספק תשובה אפשרית לביקורת שמתח ארדינסט על "העיתונות", ומסביר כי מבחינתו, העיסוק בפרשה לא נועד להגן על זיסר, אלא למנוע מהבנקים לנצל כספי ציבור לשם הגנה על טייקונים כושלים אחרים, שבניגוד לזיסר דאגו לבצר את מעמדם לפני שנקלעו למשבר כלכלי.

"למה זיסר כל-כך כועס? הוא הרי זה שנקלע למשבר עסקי ולא עמד בתנאים של הסכמי ההלוואות שחתם עם הפועלים", כותב אבריאל. "לבנק היו את כל הסיבות הכלכליות, המשפטיות והמוסריות להכריז עליו כפושט רגל ולחלץ ממנו כל שקל שניתן. זה המשחק הקפיטליסטי, זה מה שבנק אמור לעשות לכל שומט חובות עסקי, למעט אולי מקרי סעד יוצאי דופן.

"אבל זיסר כועס – ואת הדברים האלה הוא אומר מפורשות בתמלילי השיחות שהוא עצמו הקליט – כי קינן וגל התנהלו מולו בנחרצות ועל-פי הספר, בעוד שכלפי טייקונים אחרים הם נהגו אחרת לחלוטין. אילו טייקונים? זיסר ציין בשיחות המוקלטות לפחות שלושה: נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ולב לבייב.

"זיסר צודק, כמובן. הוא לא צודק שהיה צריך לנהוג בו אחרת, אבל הוא צודק כשהוא קובע שקינן וגל ביצעו אפליה בוטה בין חייבים. בזמן שבמקרה שלו (וגם, למשל, בזה של שרגא בירן בפרשת מגה) עשה הפועלים כל שניתן כדי לקבל חזרה כל גרוש, מהר ומיד, הוא לא לחץ באותה מידה על חייבים אחרים כמו דנקנר ופישמן. גם בשני המקרים הללו יכול היה קינן לרוץ לבית-המשפט, להכריז עליהם כפושטי רגל ולקחת מהם את מה שיש, כולל בתים אישיים ונכסי משפחה אחרים – אבל הוא לא עשה זאת. אלה הן עובדות יבשות".

מירי רגב

כל העיתונים מדווחים על החלטת מבקר המדינה יוסף שפירא לבדוק את התנהלותה של שרת התרבות והספורט מירי רגב בגין הקצאת תקציב פרסום ללא מכרז. ב"ישראל היום", שאתמול הצניע את סיקור הפרשה, מצרפים לידיעת העדכון תצלום לא מחמיא של רגב וטור מאת דן מרגלית, הקורא גם ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטות ולמערכת המשפט להידרש לפרשה.

"לא הכרתי את הפרסומאי", מצוטטת רגב בכותרתה של הידיעה בעניינה ב"ידיעות אחרונות". "אחרי הפרסומים שלפיהם השרה מירי רגב העבירה תקציב ללא מכרז לפרסומאי רמי יהושע, התברר אתמול כי השניים כלל אינם מקורבים", מוסבר בכותרת המשנה. "הכפישו את שמי והציגו יחסי קרבה שאינם קיימים", מצוטטת רגב בידיעה.

"'אני מצטערת לקלקל לכם את החגיגה ולהציב את העובדות', אמרה רגב. 'מעולם לא פגשתי את רמי יהושע, ומעולם לא דיברתי איתו ואני ממש לא מקורבת אליו. הפעם הראשונה שראיתי אותו היתה בפגישה מקצועית שבה השתתף כנציג הטוטו'", מפרטים כתבי "ידיעות אחרונות" יובל קרני וטובה צימוקי, ומביאים ציטוט תומך מפיו של יהושע.

בידיעה קצרה המתפרסמת ב"דה-מרקר" נדרש נתי טוקר להיבט נוסף של הקמפיין המשרדי. "בתשדירי הרדיו נשמעה רגב כשהיא מזמינה את הציבור ליהנות מהמיזם. השתתפות של שר בפרסומים של משרדי הממשלה מוגבלת על-ידי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בשורה של הנחיות, שכוללות איסור על קידום אישי", הוא כותב.

אריק בנדר, המדווח על ההתפתחויות ב"מעריב", מצטט דברים שאמרה אתמול רגב בשיחה מפתיעה ששודרה בתוכנית "שי ודרור": "תאמינו לי שאנחנו נמצא את המדליף. בסך-הכל היו שישה אנשים בשיחת הוועידה".

עם או בלי קשר: "מירי רגב שוקלת לסיים את כהונתו של יו"ר הטוטו צחי פישביין", מדווח טל וולק בשער "גלובס", בידיעה העוסקת במתחים שהתעוררו בין השרה ובין יו"ר ארגון ההימורים והספורט לפני פרסום ההקלטה בערוץ 10.

פוליטיקה וביטחון

א. ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי סעיד נפאע, חבר-כנסת לשעבר מסיעת בל"ד, ירצה שנת מאסר בגין "נסיעה שלא כדין למדינת אויב ומגע עם סוכן זר". בהמשך הידיעה מציין בנדר כי הפגישה התקיימה בשנת 2007, בעת שכיהן נפאע כחבר-כנסת. "במהלך הביקור נפגש נפאע בדמשק עם סגן מזכ"ל החזית-העממית טלאל נאג'י ואף ניסה להיפגש עם בכיר חמאס חאלד משעל", הוא כותב.

בתגובה המובאת בהמשך הידיעה טוען נפאע כי מדובר ברדיפה פוליטית וכי לא פגע בבטחון המדינה. ג'קי חורי, הכותב על המשפט ב"הארץ", מציין כי נפאע "עזב את המפלגה בטריקת דלת", ומוסיף כי "זו הפעם הראשונה שחבר-כנסת באחת המפלגות הערביות, גם מהעבר, מורשע בעבירות בטחוניות ונגזר עליו מאסר בפועל".

ב. "ישראל למצרים: עצרו את המהלכים נגד הגרעין הישראלי", קוראת כותרת של ידיעה מאת ברק רביד ב"הארץ", המבוססת על מידע שמסרו גורמים המכונים "פקידים בכירים בירושלים" (ש"ביקשו להישאר בעילום שם בשל רגישות הנושא"). לפי דיווחו, שליחים מטעם ראש הממשלה נתניהו יצאו בחודש שעבר לקהיר ודרשו מהממשל המצרי לחדול מנסיונותיו לקדם "הצעת החלטה להטלת פיקוח על מתקני הגרעין של ישראל בוועידה הכללית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית".

"המהלכים המצריים נגד תוכנית הגרעין הישראלית גרמו בחודשים האחרונים למתיחות רבה ביחסים בין ירושלים לקהיר", מציין רביד. "פקיד ישראלי בכיר ציין כי הציפייה בירושלים היתה כי שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני ההדוק בין הצדדים מאז שהנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי נמצא בשלטון יביא לריסון של היוזמות המצריות בנושא הגרעין הישראלי".

ג. "שום חייל לא הותקף בנבי סאלח. זו פסיכוזה לאומית ישראלית. עדות לנתק הגובר של הציבור מהמציאות שהוא מחולל. מי שמביט בסרטון המתעד את התקרית בנבי סאלח ומגיע למסקנה שחייל מותקף לוקה בכשל קוגניטיבי שנובע מהשחתה מוסרית עמוקה", כותב רוגל אלפר בטור ביקורת הטלוויזיה היומי של "הארץ", הנושא היום את הכותרת "משפט הראווה של הרצל שוברט" (שוברט הוא מורה שנוכחותו בתקרית עומדת במרכזו של קמפיין שנועד להביא לפיטוריו).

"יואב לימור וגלית גוטמן הם עוד שני ישראלים כאלה", הוא כותב. "עיניהם רואות חייל מנסה לעצור בברוטליות ילד פלסטיני בן 12 שידו מגובסת, וכמה נשים פלסטיניות וילדה אוחזות בו בכוח בניסיון נואש, היסטרי, למנוע זאת ממנו. החייל מזוין ברובה ובגז מדמיע. הן לא חמושות. ניכר בעליל כי אינו שרוי בסכנה. ברגע שהוא מרפה מהילד, הן מרפות ממנו. אבל מוחם של לימור וגוטמן מספר להם סיפור אחר.

"ומדוע הם הקרינו את הסרטון? לא כי הכיבוש מטרידם בעוד בוקר של חיוכים זחוחים וצחקוקים מבוישים. הם מנהלים לינץ' עממי נגד מורה בשם הרצל שוברט, ש'תועד בהפגנה שבה הותקף החייל'. הם עורכים לו משפט ראווה פומבי שלא בנוכחותו. [...] דמותו מסומנת בסרטון בעיגול אדום, כמו פושע שנתפס בשעת מעשה במצלמת אבטחה. העדה הראשית היא עדיאל כהן, בת 18. לימור מתנסח כקטיגור: 'ספרי לנו על המורה הזה, שעל אודותיו אנחנו מגלים רק עכשיו'. 'הוא לימד אותי בט'', מצהירה כהן. לדבריה, במשך שיעורים שלמים הטיף שוברט את דעתו על הפליטים, ו'לא היה קל לשמוע את זה'.

"ובכן, קומרד כהן, מה לא היה קל לשמוע? 'אה... לא יכולה לצטט האמת... זה היה לפני שלוש שנים'. ומה עשית, קומרד כהן, מה עשית? 'אה... אני וחברה מאוד רצינו לפנות לרכזת השכבה, אבל זה לא קרה בסוף'. גוטמן ולימור לא שאלו למה. אבל בעוד שלוש שנים כבר יוקעו בפומבי גם בחורות כמו כהן, שהחרישו כשמורים כמו שוברט הפיצו דברי בלע. וגם מנחים שלא שאלו אותן למה".

שקיפות

"לראשונה: פורסמה רשימת החברות שקיבלו היתרי עבודה בשבת", מדווחת טלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר". בגרסה המקוונת של הידיעה ניתן לעיין ברשימה המלאה כפי שפורסמה על-ידי משרד הכלכלה. בכתבה שפורסמה באתר זה תיאר עידו קינן כיצד, לאחר כשנה וחצי של נסיונות לקבל את המידע, נעתר המשרד הממשלתי והחל לאסוף את המידע לשם מסירתו. כעת, שנה לאחר פרסום הכתבה ההיא וכשנתיים וחצי לאחר תחילת הטיפול בבקשה, סוף-סוף מתפרסם המידע.

כלב השמירה

"במטבחי חברת צ'מפיון פט-פוד בקנדה מייצרים מזון לבעלי חיים מחומרי הגלם הטריים, הבריאים והטבעיים ביותר שאפשר למצוא", מבשרת כותרת המתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום". "מהאוכל הזה", נכתב בה, "אפילו שליחנו לא התנגד לטעום". המחבר, רכז הכתבים יורם אבגר, "היה אורח של חברת ביופט וצ'מפיון פט-פוד", נכתב בתחתית הכתבה השיווקית, הנושאת את הכותרת המתעתעת "ראוי למאכל אדם".

ענייני תקשורת

שרה נתניהו ו"ישראל היום". בעמ' 29 של "ישראל היום" נדפס תצלום של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. "במשך שנים המו"ל של 'ידיעות אחרונות' פועל להשחית [כך במקור] את דמותי", נכתב מעליו בגדול, בציטוט מתוך ראיון שהעניקה. "כשנשאלה מה פגע בה ביותר במהלך הבחירות", כותב "כתב 'ישראל היום'", "ציינה נתניהו כי 'כשהם רדפו והשמיצו את בני. זה פגע בי שבמקום לנהל קמפיין פוליטי שמתמקד בנושאים החיוניים לקיומנו כאן, הם בחרו לנהל קמפיין של שיימינג. קמפיין המתעסק בשטויות ושקרים".

דבריה של נתניהו נאמרו בראיון למגזין "נשים" מבית תכלת-תקשורת, ופורסמו אתמול על-ידי כתב חדשות ערוץ 2 יאיר שרקי. הידיעה שפורסמה הבוקר בחינמון, המגישה לקוראים מידע מיד שלישית, ממחישה שוב כיצד דווקא "ישראל היום", עיתון המרבה לפרסם ידיעות גבבה על מפגשים מוצלחים שקיימה נתניהו עם אושיות ופשוטי עם, אינו מצליח – או אינו רוצה – למנף את הקשר המיוחד עם מעגליו הקרובים של ראש הממשלה לכדי סיקור עיתונאי שבין חנופה לתעמולה יספק גם מידע בלעדי מאחורי הקלעים של הכהונה.

טלוויזיה. "חדשות רעות ל-yes, הוט וסלקום TV", מדווח נמרוד צוק ב"כלכליסט". "נטפליקס כבר בודקת את התמחור בישראל". על-פי דיווחו, החברה האמריקאית ערכה בישראל סקר שוק בניסיון לבדוק אם הציבור הישראלי ערוך לשלם עבור צפייה בתכנים שהיא מציעה ללקוחותיה. "דמי המינוי המסתמנים: 30‒40 שקל".

הבהרה. במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסמת הודעת הבהרה בעקבות טור ביקורת מסעדות מאת אלון צרפתי, שבו קישר הכותב באופן שגוי בין המסעדה שנדגמה ובין רשת מסעדות מוכרת. "יש לג'ירף אח תאום בהוד-השרון. גם הוא, כמו אחיו, שכונתי, חמוד, בעל תפריט עמוס מדי ומחירים בגובה העיניים", כתב צרפתי בביקורת ההיא, שמיצבה את המסעדה כמאכזבת. באתר "מעריב" מחקו את הטור כולו.

ספרים. גילי איזיקוביץ מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" על סגירתה האפשרית של הוצאת הספרים זיקית (אף שהדבר אינו נכתב באופן ישיר). לפי דיווחה, שני מייסדי ההוצאה, אוריאל קון ושירה חפר, הודיעו לאחרונה על עזיבה. "כעת, אף על פי שאף אחד מהשותפים לא אמר זאת במפורש, עתידה של זיקית אינו ברור וייתכן שתימכר לגורם שלישי". בגרסה המקוונת של הידיעה נכתב כי "ל'הארץ' הסביר קון כי אינו יכול להוסיף פרטים בהוראת עורך-דינו".

שיחדש. מוסף התוכן השיווקי העבה שמצורף היום ל"הארץ" נושא את הכותרת הפרדוקסלית "צרכנות נבונה".