המשבר הנוכחי ברשות השידור מעלה בפעם המי יודע כמה את השאלה השייקספירית – לסגור או לא לסגור? ייאמר מיד שאלה הדוגלים בסגירה כמו גם אלה המתנגדים לה תמימי דעים לגבי חשיבות השידור הציבורי לדמוקרטיה הישראלית, אלה וגם אלה כואבים את המשבר המתמשך, מכירים בצורך הדחוף בשינויים מרחיקי לכת, אך חלוקים בשאלה מה יבריא את רשות השידור.
המתנגדים לסגירת הרשות מעלים טיעונים כבדי משקל: ראשית, קל לסגור, אך לא בטוח אם אפשר גם לפתוח מחדש. הרי אויבי השידור הציבורי בממשלה ובמגזרים העסקיים ינצלו את ההזדמנות כדי לחסל לעד את רשות השידור.
שנית, לא בטוח שהשינויים שיונהגו ברשות בתקופת הסגירה יהיו לטובה, במיוחד משום שהם ייעשו במימון ממשלתי. על סמך ניסיון רב שנים, לא סביר שממשלת ישראל תחרוג מן המסורת ותתנתק מרשות השידור לטובת ארגון תקשורת עצמאי ומקצועי, ואולי גם לעומתי.
שלישית, "סגירה לשם פתיחה" כרוכה בלא מעט סוגיות סוציאליות, של פיטורים המוניים ומובטלים, מדיניות הכרוכה במחיר כלכלי וגם פוליטי. מלבד כאלפיים עובדים קבועים, רשות השידור מעסיקה עוד כ-3,000 שכירים לפי שוברי תשלום במשרה מלאה או חלקית. לציבור של כ-5,000 משפחות יש פוטנציאל אלקטורלי, וקשה להתעלם ממנו. לפיכך, המתנגדים לסגירת רשות השידור מנציחים בלא יודעין את המצב המשברי ודוחים את הפתרון למועד בלתי ידוע, ממש כמקובל בפוליטיקה.
גם המחייבים את סגירתה הזמנית של רשות השידור מצוידים בנימוקים שאינם קלי ערך. ראשית, בלא שידוד מערכות יסודי, סיכויי ההישרדות של הרשות קלושים למדי. אם לא יחול שינוי משמעותי, תקרוס הרשות מעצמה, ולו רק בשל תשתית טכנולוגית מיושנת.
שנית, מדיניות של כיבוי שריפות במהלך כל השנים ודחיית יישוב הסכסוכים לעתיד אחראית במידה רבה גם למשבר הנוכחי. למעשה הפתרון שלא לסגור את הרשות נוסה כבר לאורך השנים, וללא תוצאה משביעת רצון.
שלישית, המבנה הארגוני האנכרוניסטי של הרשות אינו נהיל – מאז הקמתה לא נמצא אף מנכ"ל אחד שהיה מסוגל לנהל אותה. חייבים לומר בצורה ברורה וחד-משמעית – אי-אפשר לנהל את רשות השידור במצבה הנוכחי!
הסיבות לכך מתועדות בעשרות דו"חות בדיקה וחוות דעת של מבקר המדינה. כך, המבנה המיוחד של הרשות מייצר מתחים בין ההנהלה ובין גופי הפיקוח, בין מנכ"ל הרשות ליו"ר שלה. קריאתה של דורית ענבר באכסניה זו להחזיר את משה גביש כדי להציל את רשות השידור (שניהם התפטרו ממליאת רשות השידור) רק ממחישה את בלבול היוצרות וחלוקת הסמכויות העמומה בין ההנהלה ובין גופי הפיקוח, בין קובעי מדיניות ובין מבצעיה.
יו"ר רשות השידור, המשנה ליו"ר והמליאה אמורים לפקח על המנכ"ל ועל ההנהלה ולוותר על כל יומרת ניהול. מתחים בלתי נסבלים התעוררו בכל פעם שיו"ר הרשות ביקש לנהל במקום המנכ"ל. על כן חייבים להגדיר מחדש ובצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים מהי חלוקת העבודה והסמכות בין יו"ר רשות השידור למנכ"ל הרשות. וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות לצורך בהגדרה מחודשת של תפקידים וקווי סמכות הייררכיים.
לפני כשמונה שנים, כאשר חוויתי באורח בלתי אמצעי את המשבר ברשות מספסלי הוועד המנהל (2000–2003), פירסמתי קווי מתאר לתוכנית הבראה:
אפשר ולשם כך, תוכרז שנת 2003, או כל שנה קלנדרית, כשנת הקמתה של רשות השידור החדשה, שבמהלכה ניתן לממש בין היתר את הצעדים הבאים;
1. יוקם צוות היגוי לרשות השידור החדשה, ובו אנשי מינהל, כספים, אקדמיה ותקשורת. מנכ"ל רשות השידור, יו"ר רשות השידור וחברי המוסדות הציבוריים יוכלו להשתתף בצוות ההיגוי במעמד של משקיפים.
2. בתקופת המעבר תישמר מתכונת השידורים "הקיצית" הנוכחית בטלוויזיה, דהיינו שידורי אקטואליה, רכש ושידורים חוזרים. כך גם לגבי רוב השידורים בקול-ישראל. למעשה האוזן והעין לא יחושו בהבדלים של ממש עקב השינויים המתבצעים ברשות השידור.
3. צוות ההיגוי יתבקש להכין בתוך שלושה חודשים תוכנית מבנית וכלכלית לרשות השידור החדשה, אשר תלווה בשינוי תחיקתי מתאים של חוק רשות השידור.
4. צוות ההיגוי יתווה את המבנה של רשות השידור החדשה באמצעות סקר תפקידים והגדרת תפקידים לסוגיהם.
5. במקביל יעוצבו מחדש כללי המשחק, לרבות תנאי העסקה, ברשות השידור החדשה. התפקידים המוגדרים מחדש יוצעו לעובדי הרשות במכרז פנימי. מי שלא ישתבץ במבנה החדש, יוצעו לו תנאי פרישה.
6. עם השלמת השינויים התחיקתיים, איוש התפקידים והרכבת המוסדות הציבוריים, תחדל מינהלת צוות ההיגוי ותעביר את האחריות להנהלתה של רשות השידור החדשה. בדרך זו תובטח רציפות שידורים ויוקטן הסיכון לסגירת רשות השידור.
7. במהלך השנה תיגבה אגרת חירום מוקטנת שרוב הכנסותיה יוקדשו למימון העלויות של הקמת רשות שידור חדשה. מימוש נכסים וסיוע ממשלתי, הלוואה, עשויים להיות מקורות מימון נוספים לרפורמה.
צוות ההיגוי עשוי לשקול, בין היתר, את הרעיונות הבאים, שחלקם שאוב מדו"חות שונים על רשות השידור:
הפרדה ארגונית בין שלוש יחידות מבניות נפרדות ועצמאיות – קול-ישראל, הטלוויזיה הכללית וערוצי הסברה בערבית, ברוסית ובשפות זרות – ברדיו ובטלוויזיה. מומלץ לשקול הוצאתם של ערוצי ההסברה מחוץ לרשות השידור החדשה.
הפרטת שירותי הנדסה ואולפנים. הציוד והאולפנים הנוכחים יימכרו לעובדים במחיר סמלי וכחלק מהסדר הפרישה. הללו יחליטו אם ברצונם לממש את ערכם הכספי לטובת רכישת זכויות סוציאליות או לחלופין להקים חברה שתציע את שירותיה לרשות השידור במכרז פתוח.
אגרת הרדיו והטלוויזיה תישמר כמקור בלעדי לשידורי הרדיו והטלוויזיה. תשדירי חסות או/ו פרסומת יקטינו את האגרה בהתאם.
שידורי ההסברה השונים יתוקצבו על-ידי הגופים המעוניינים בקיומם – הממשלה, הסוכנות-היהודית, רשויות הביטחון וכדומה.
תשומת לב מיוחדת תינתן לפיתוח ערוצי תקשורת חדשים, בעיקר אינטרנט, להפצת מידע ותכנים אחרים.
עם שינוי חוק רשות השידור יבוטל תפקיד המנכ"ל, יוגדר מחדש ויחוזק תפקיד מנהל מדיום, ולא יהיו יותר משלושה – מנהל רדיו, מנהל טלוויזיה ומנהל אמצעים חדשים. כמו כן, מוצע לשקול מיזוג הוועד המנהל עם המליאה, במקומם תיכון מועצת רשות השידור בת 15 חברים בלבד ובראשה יעמוד יו"ר.
ימים אחדים אחרי פרסום התוכנית, הריצו שמונה מנהלים בטלוויזיה, פורום ההנהלה, מכתב לאריאל שרון, אז השר הממונה על חוק רשות השידור, ותבעו "להרחיק את פרופ' דן כספי לאלתר מתפקיד כחבר הוועד המנהל של רשות השידור".
דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון ומחבר הספר "סליחה, תקלה! דעיכתה של רשות השידור"