ג'ון צ'יימברס הוא אחד המנכ"לים היותר צבעוניים בתעשיית ההייטק האמריקאית. הוא מנהל את חברת סיסקו, ענקית המייצרת ציוד תקשורת במשך שנים רבות, ואף שהיו בעבר דיבורים על כך שיעזוב, הוא עדיין איתנו. לצ'יימברס, שביקר בישראל לפני כשנה, סגנון דרומי מיוחד. כשהוא על הבמה הוא נשמע כמו מטיף אוונגליסטי, כשהוא עונה על שאלה הוא מביט לך ישר בעיניים.

אלא שבסוף השבוע הגדיר צ'יימברס מחדש את המונח "מכבסת מלים", או "יופימיזם", כשהתייחס לעובדים של סיסקו שהוא ואנשיו פיטרו לאחרונה ויפוטרו בשבועות ובחודשים הקרובים. בראשית חודש פברואר העריך צ'יימברס כי החברה תפטר בין 1,500 ל-2,000 עובדים. בסוף השבוע החל גל הצמצומים הראשון עם פיטוריהם של 250 עובדים ממטה החברה שבסן-חוזה, קליפורניה.

ג'ון צ'יימברס משוחח עם מתמחים (צילום: טרי אומבנהאואר, רשיון CC)

ג'ון צ'יימברס משוחח עם מתמחים (צילום: טרי אומבנהאואר, רשיון CC)

בטקסט מיוחד בסגנון "שאלות ותשובות" שהתפרסם באתר סיסקו התבקש צ'יימברס להתייחס לסוגיית הפיטורים. תשובתו צריכה להילמד בחוג ל"שיחדש" על שם ג'ורג' אורוול. בתשובתו המפותלת הסביר כי אף שהנהלת החברה עשתה כל שנדרש כדי להתמודד עם אתגרי העתיד, "הגענו למסקנה שבנקודת זמן זו, הדרך היעילה ביותר למצב את עצמנו אל מול העתיד היא לבצע היערכות מחדש (Realignment) וארגון מחדש (Restructuring) של המשאבים שלנו".

הידד! אין פיטורים! בסך-הכל מבצעים ארגון מחדש של משאבים. צ'יימברס הוסיף כי "אם מצב עסקינו ימשיך להשתנות באופן דרמטי, מובן שנעשה את הכל כדי ליישר את מבנה ההוצאות שלנו אל מול ההכנסות. אם זה יהיה המקרה, פיטורים עלולים להיות נדרשים כפי שנדרשו בעבר". אפשר לשחרר אנחת רווחה. אמנם בעתיד עלולה סיסקו לפטר אלפי עובדים, אבל בינתיים המהלך הזה לא נדרש. אולי אחר-כך.

לפני שעובדי סיסקו יוצאים במחולות, כדאי להתעכב על ההגדרה המעניינת של צ'יימברס למונח "פיטורים". בראשית התשובה שלו הוא דיבר על layoffs, אבל בהמשך הוא מבקש דווקא להגדיר מהם: company wide layoff ("פיטורים נרחבים"). וכך הוא מסביר: "כיוון שאנחנו חברה מאוד שקופה, ההגדרה שלנו של 'פיטורים נרחבים', אם יהיו כאלו, תהיה ככל הנראה ההחלטה לפטר לפחות 10% מכוח העבודה שלנו. כרגע אנחנו לא שוקלים לבצע פיטורים". אפשר לקבל סחרחורת. פיטורים? פיטורים נרחבים? מה נסגר?

סיסקו מעסיקה כ-64 אלף עובדים. כדי שסיסקו תודה שהיא "מפטרת" (או מפטרת בהרחבה), היא צריכה לפטר (בהרחבה) לפחות 6,400 עובדים. אבל היא לא מפטרת (בהרחבה) 6,400 עובדים, אלא רק מפטרת (בקטנה) כ-2,000 עובדים, ולכן היא בכלל לא מפטרת; היא מארגנת מחדש את כוח העבודה שלה, ובמסגרת זו היא "נפרדת", "משחררת", "מזדכה", "ממלטת", "מרחיקה", פורקת". כן, החברה פשוט פורקת עובדים אל מחוץ לגבולות הקמפוס שלה.

למעשה צ'יימברס השתמש במונח reduction, כלומר, מדובר בפעולה מתימטית שבמסגרתה סיסקו "מפחיתה" כ-2,000 משרות, עניין של שורה באקסל. מפטרת? חס וחלילה, לא צריך להגזים. המצב קשה, אבל לא עד כדי כך. 60 העובדים בישראל שאולי יפוטרו הם סוג של מכה קלה בכנף, לא יותר.

משפחת העובדים בתוך קרטון קטן

אפשר לפטור את כל הדיון הזה בכך שהאמריקאים הם חובבי יופימיזם ידועים, אבל הבעיה היא שהשיח הזה, שמעדיף מלים נקיות על פני הצגת המציאות במלוא הברוטליות שלה, מחלחל באטיות גם אל השיח התקשורתי בישראל.

כך, לדוגמה, דיווחה באחרונה כותרת באתר "כלכליסט": "פיטורים גם בתעשיית הטקסטיל: מגבות ערד 'שיחררה' 164 עובדים; רובם פוטרו". מה זה? הכתב מיקי פלד מסביר בפסקה הראשונה כי "מפעל מגבות ערד שיחרר כ-164 עובדים, חלקם לחל"ת ופרישה מרצון, ורובם פוטרו". לזכותו של עורך הכותרת ייאמר כי הבין את האבסורד במלה "שיחררה" כשלמעשה הכוונה ל"פיטרה", ולכן מיקם אותה בתוך מרכאות, ואולם נשאלת השאלה: כמה זמן יחזיקו מעמד המרכאות האלו?

התרבות הארגונית בישראל נוטה להתבהמות בשנים האחרונות. על-פי צ'יימברס, עובדים הם לא יותר מאשר משאב שאפשר ליישר אותו, להנדס אותו, להזיז אותו, לארגן אותו מחדש וכמובן להפחית בו. גם בישראל מרגישים עובדים רבים את נחת זרועה של התרבות האמריקאית הקרירה, שמצד אחד מדברת במתיקות על "משפחת העובדים", ומצד שני נותנת לך חמש דקות כדי לפנות את השולחן לתוך קרטון קטן רגע לפני שהשומר מלווה אותך אל מחוץ לבניין.

לתקשורת תפקיד חשוב בהקשר הזה. השפה שבה היא משתמשת כדי לדווח על האירועים מעצבת לא פעם את התודעה. הרבה יותר קל "להיפרד" מעובדים או "להפחית" אותם מאשר "לפטר" אותם. אחרי הכל, גם מנכ"ל מגבות ערד מקווה כי "הפרידה תהיה זמנית וקצרה".

חלילה לנו מלרמוז כי מנכ"ל כלשהו נהנה מלבצע פיטורים. אין ספק שזה לא המצב. אך גם אין כל סיבה לעשות למנהלי החברות, או לבעליהן, הנחות. פיטורי עובדים הם צעד דרסטי וקיצוני הגובה מחיר רגשי וכלכלי עצום מהמפוטר. מוטב לה, לתקשורת, לקרוא לילד בשמו (או במקרה הגרוע, לשמור על המרכאות) ולא להיכנע לשיח הממסך והמערפל שמעדיפים אלה המבקשים למרק את מצפונם באמצעות מלים מעולם המכבסות.