טרור דתי

מדי פעם אפשר למצוא בעיתונות הישראלית ידיעות קצרות, בדרך כלל בשולי מדורי חדשות החוץ, על כמה עשרות הרוגים בפיגועי טרור באפריקה. הבוקר מגיע פיגוע טרור שבוצע באזור אחר בעולם, בירת תאילנד שבמזרח, לכותרת הראשית של כל העיתונים, למעט "הארץ". הפיגוע בתאילנד נתפס כקרוב יותר לפיגוע בישראל מאשר פיגועים בניגריה או קניה, על אף שהמרחק מישראל לשתי המדינות האפריקאיות קצר יותר מהמרחק בינה לבין בנגקוק. יש לכך שתי סיבות עיקריות: ראשית, ישראלים נוהגים לטייל בתאילנד יותר מאשר בניגריה או בקניה. שנית, הפיגוע שאירע אתמול כוון במיוחד כדי לפגוע בתיירים.

כתבים מ"ידיעות אחרונות" ומ"ישראל היום" שוחחו אתמול עם תיירים ישראלים שהיו עדים לפיגוע, ומביאים הבוקר את רשמיהם. ב"מעריב" מצטטים כלי תקשורת אחר שכתבו שוחח עם ישראלי השוהה באזור. ב"הארץ" הדיווח מתבסס על סוכנויות הידיעות הבינלאומיות, ועל כן הזווית הישראלית מתמצה בהודעת משרד החוץ כי לא ידוע על נפגעים אזרחי ישראל.

ההזדהות הישראלית עם התאילנדים מגיעה לרמה מגוחכת בכותרת המרכזית בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות", המצטטת ישראלי שהיה עד לאירוע: "ההרוגים שכבו כמו בפיגוע בישראל". ניחוש: גם ההרוגים בפיגועים בניגריה או קניה שכבו כמו בפיגוע בישראל.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מעלה בנימין טוביאס השערות באשר למניע לפיגוע בתאילנד. לדבריו, ההערכה היא שהפיגוע כוון נגד תיירים סינים, הנוהגים לפקוד את היכל ארוואן, המקום שבו אירע הפיצוץ. ההיכל, כותב טוביאס, "הוא אתר עלייה לרגל פופולרי לסינים בני הדת ההינדית, וייתכן שמי שעמדו מאחורי המעשה הם בני המחתרת האויגורית, מיעוט מוסלמי במזרח סין, שעד כה לא נהג לפעול מחוץ לגבולות מדינתו". אפשרות אחרת, כותב טוביאס, היא כי הפיגוע נבע ממניעים פוליטיים פנים-תאילנדיים.

קוראי "ישראל היום" יכולים לקרוא בכפולה הפותחת של העיתון הערכות מפי בועז ביסמוט, עורך מדור חדשות החוץ. לדבריו, אפשר שהמפגעים הם בדלנים מוסלמים השוכנים בדרום תאילנד, סמוך לגבול עם מלזיה, אפשר שאכן מדובר בסכסוך פוליטי פנימי בין החונטה הצבאית השלטת לאופוזיציה, ואפשר שמדובר בפיגוע טרור אסלאמי של ארגון טרור עולמי.

מאמר המערכת של העיתון החרדי "המודיע" מתפרסם תחת הכותרת "טרור חובק עולם", ומתבסס על ההנחה כי הפיגוע בתאילנד בוצע על-ידי גורם המזוהה עם "הטרור האסלאמי העולמי". "יש לפעול בכל הדרכים לעורר את העולם כדי שיקרא את מפת הטרור ואת כוונותיו האפלות", נכתב במאמר. "כל סלחנות המובעת כלפי הטרור בכל מקום שהוא מתבצע, כולל גם כאן באזורנו ונגדנו, כל הסבר המעניק לו הצדקה או הבנה – הם גורמים המאיצים את פגיעתו הרעה והמסוכנת גם במקומות פחות צפויים". כך נכתב במאמר המערכת של עיתון שטרם כתב מלה על מעשה הטרור של ישי שליסל, שבוצע בשם הדת היהודית ומה שהיא מגדירה כ"תועבה".

עוד כותרת ראשית

הכותרת הראשית של "הארץ" חריגה הבוקר, ומוקדשת לנתונים שאסף משרד הרווחה ולפיהם בישראל יש לפחות 970 קטינות המנוצלות בתעשיית הזנות. אור קשתי מדווח כי מספר זה מתבסס על דיווחים שהעבירו עובדות סוציאליות למשרד הרווחה במהלך 2014. נוסף לכך, כך לפי ההערכה, כ-250 בנים קטינים מנוצלים בזנות, וכן מספר לא ידוע של טרנסג'נדרים. מתוך סך כל הקטינים שמנוצלים בזנות, נכתב בידיעה, במרכזים של משרדי הרווחה טיפלו בשנה שעברה רק ב-300 מקרים.

הידיעה מאת קשתי מובילה את הקורא לרשימה מומלצת לקריאה מאת עופר אדרת וורד לי, המוקדשת להריסת הבניין ברח' פין 1 באזור התחנה המרכזית הישנה של תל-אביב.

הריסת בניין ברח' פין 1, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, 17.8.15 (צילום: פלאש 90)

"המבנה בפין 1 משקף ואוצר את התהפוכות והתמורות שמתחוללות בתחנה המרכזית הישנה בעשור האחרון", הם כותבים. "הוא גל-עד למעבר מתעשיית הסחר בנשים, שהפכה בהדרגה לתעשיית פרא של זנות מקומית, שצמחה ושיגשגה, לרובע זנות מבוסס ולעיר הבירה של מכורים לסמים, הומלסים וצרכני זנות; לימים הפך לתחנת הסמים מהאכזריות שפעלו בישראל, בה דרו בכפיפה אחת סוחרי סמים, מכורים ונשים שעסקו בזנות. וכשראשוני מבקשי המקלט החלו לחפש דירות להשכרה, פין 1 הציע את עצמו".

במקומו אמור לקום בניין נאה בן 54 דירות, במסגרת תוכנית כללית לשינוי פני האזור. "הבית ברחוב פין 1 אולי סימל יותר מכל את העיזבון [באזור], אך רחוק מלהיות שורש הבעיה", כותבים אדרת ולי.

הון-עיתון-בטון

הכתבה של אדרת ולי, על הריסת הבניין ברח' פין 1, בולטת לטובה במיוחד על רקע שלל הפרסומים על הריסת גשר "מעריב", חתיכת בטון שסייעה לנהגים לעבור בקלות יחסית מעל צומת רחובות השוכן לא רחוק מהתחנה המרכזית הישנה. בעיתון "מעריב", שעל שמו הכינוי הבלתי רשמי של הגשר, מנצלים הבוקר את הקשר התודעתי בין העיתון לבטון כדי לקושש הזדהות של הקוראים עם המוצר העיתונאי, על אף שמערכת "מעריב" כבר אינה שוכנת לצד הגשר ואף העיתון כיום, "מעריב השבוע" שמו המלא, אינו אלא גלגול של מה שהיה פעם "מעריב".

בעמודי החדשות של "מעריב" מדווח משה כהן כי "אמש הונחו גומיות מיוחדות למרגלות הגשר, כהכנה לפיצוץ, לכשיתאפשר". כתבת השער במוסף "מעריב" היומי וחלק ניכר מהתוכן במוסף מוקדשים גם הם לגשר.

אייל לוי כותב על תולדות הגשר ומשוחח בין היתר עם רחל לרנר, העובדת כבר עשרות שנים בחנות כלי כתיבה סמוכה. מדבריה עולה הבדל בין היחס לבניית הגשר להריסתו. "הבנייה לא היתה תהליך מייגע כמו היום, כי לא היו הרבה מכוניות", היא אומרת. "הוא לא הפריע לתנועה ולא דיברו עליו כל-כך הרבה". דני שחם, מבעלי משרד המהנדסים שביצע את הקמת הגשר, אומר ללוי: "זה היה גשר זמני והתייחסנו אליו כאל כזה [...] עד שיחליטו מה עושים עם הצומת".

מרדכי חיימוביץ חתום על טור פרידה אישי מהגשר, ונזכר בין היתר בהפגנה של עובדי "מעריב" לפני שלוש שנים, באחד המשברים האחרונים של העיתון במתכונתו הקודמת. יעקב בר-און שוחח עם אל"מ (במיל') ישראל גרנית, שהיה מנכ"ל חברת נתיבי-איילון בעת הקמת גשר "מעריב". "האם הגשר מילא, לדעתך, את הציפיות ממנו?", שואל בר-און את גרנית, המשיב: "מעל ומעבר. אנשים התאהבו בו".

גשר "מעריב" בשלבי הריסה מוקדמים, 16.8.15 (צילום: מרים אלסטר)

במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת כתבה מאת נעמה ריבה המוקדשת לגשר, אך אינה מתמקדת במיתולוגיה, אלא בתכנון ערים. "שרטוטי התחנה העתידית", כותבת ריבה על הצפוי לקום במקום הגשר, "מעידים כי תנועת כלי הרכב לא עומדת להיפגע, וגם לאחר חניכתה לא נזכה למרחב ציבורי טוב יותר, כזה שמעדיף את טובתם ונוחותם של הולכי הרגל ונוסעי התחבורה הציבורית על פני המכוניות הפרטיות".

הדי כהן מדווחת ב"גלובס" על מחקר שנערך בעיריית תל-אביב–יפו בשיתוף המכללה החברתית-כלכלית, וממנו עולה כי מדיניות של תחבורה ציבורית חינם יכולה לחסוך לשכבות החלשות פי שניים בהוצאות מאשר תוכנית מע"מ אפס על מוצרי יסוד. עומר גרומן, ממחברי המחקר, מצוטט כאומר: "בעוד שהעשירון העליון מוציא רק 0.3% אחוז מההכנסה שלו על תחבורה ציבורית, העשירון התחתון מוציא עליה כ-5%. כבר היום מסבסדת ישראל כ-2 מיליארד שקל מעלות הפעלת האוטובוסים. סבסוד מלא של נסיעות באוטובוסים – שהם ממילא אמצעי התחבורה העיקרי המשמש את העשירונים התחתונים – ידרוש סבסוד נוסף של 1.5 מיליארד שקל בשנה. מע"מ 0% על מוצרי יסוד, לעומת זאת, יעלה למשק כ-2 מיליארד שקל".

מוות שקשור ישירות לכיבוש

בכל העיתונים מדווח על פלסטיני שניסה לדקור אתמול איש כוחות הביטחון ליד צומת תפוח, נורה ונהרג. זהו המקרה השלישי בימים האחרונים שבו פלסטיני מנסה לדקור לוחמי מג"ב או צה"ל ונורה. בשניים מהמקרים הוא מת במהרה מפצעיו.

הדיווח הנרחב ביותר מתפרסם בכפולה השלישית של "ידיעות אחרונות" וכולל שני טורי דעה. "אנחנו בעיצומה של אינתיפאדה", פותח יועז הנדל את טורו. בהמשך הוא מתריע מפני התלקחות כוללת במקרה שמוחמד עלאן ימות כתוצאה משביתת הרעב שבה פתח במחאה על מעצרו המינהלי (הנדל אינו מציין את הסיבה לשביתת הרעב של עלאן), או פעילות של אנשי ימין קיצוני. לדעת הנדל, "צה"ל יכול לנצח". לדבריו, יש "לעצור את חוליות הטרור, להרתיע צבאית, לחסום".

בטור אחר כותבת יפעת ארליך כי החיילים במחסום והמחסומים עצמם שומרים לא רק על המתנחלים שתופסים לידם טרמפים. "המחסומים, אלה שלא זוכים לתהודה חיובית במיוחד בתל-אביב, הם חומת המגן של מרכז הארץ", היא כותבת. "כלל אזרחי המדינה צריכים להכיר טובה לחיילים שעומדים בחום ובגשם ומסכנים את חייהם כדי להגן עלינו. אבל בארץ הזו יש דווקא מי שמתאמץ להציק לחיילי המחסומים".

מוות שאינו קשור ישירות לכיבוש

בכל העיתונים, למעט ב"הארץ", מדווח על טביעתה של ילדה בת 14 במי נהר הירדן. "מעריב" מקדיש למותה כ-125 מלה בתחתית עמ' 10. ב"ישראל היום" הידיעה על מותה של הילדה מופיעה בראש עמ' 19 ותופסת מעט פחות מלים, אך כוללת פרט הנעדר מ"מעריב" – שמה של המתה, רוזלין אבו-רביע. בתחתית עמ' 27 של "ידיעות אחרונות" מופיעה הידיעה הקצרה ביותר (כ-75 מלה בלבד), אך זו מלווה בתצלום של הילדה. רק ב"הארץ" אין דיווח על מותה של הילדה.

בכל הקשור למותם של פלסטינים מירי כוחות הביטחון הישראליים, עיתון "הארץ" בולט לטובה אל מול מלאכת ההשתקה וההדחקה המתמדת של כלי התקשורת האחרים בישראל. עם זאת, כאשר לא-יהודי מת בנסיבות שאינן קשורות לכיבוש, ב"הארץ" מרשים לעצמם להימנע מדיווח. לפני חודשיים, לדוגמה, נהרג ילד בן 10, עוביידה חג'וג'אולי, תושב היישוב הבדואי לקייה, אחרי שנפצע במהלך משחק עם חבריו. גם אז "הארץ" היה העיתון היחיד, מבין ארבעת היומונים המרכזיים, שלא דיווח על מותו.

בין ביזנס לפלז'ר

בעיתון "מעריב" אפשר למצוא בימים אלה שני מדורי רכילות יומיים. האחד נרחב, מאת מיכל גלנטי, מתפרסם בעמודי החדשות ומוקדש למה שמכונה "רכילות עסקית". השני, מאת מיקי לוין, קצר יותר, מתפרסם בעמודי המוסף היומי ומוקדש לידוענים ולקוראים שאינם מוגדרים דווקא כאנשי עסקים.

ידיעת רכילות בעמודי החדשות של "מעריב", 18.8.15

ידיעת רכילות במוסף "מעריב", 18.8.15

הבוקר שני המדורים נפתחים בדיווח על חגיגת יום-ההולדת ה-75 לשחקן זאב רווח. ההבדל בין רכילות עסקית לרכילות שאינה עסקית מקבל ביטוי בתצלום שנבחר לעטר את הידיעה. במדור הרכילות העסקית מלווה הדיווח על יום-ההולדת בתצלום של רווח לצד שרת התרבות מירי רגב. במדור הרכילות שאינה עסקית נראה רווח לצד הזמר צביקה פיק. נוסף לרווח, השם היחיד שמופיע בטקסט של שתי הידיעות הוא של השחקן יהודה ברקן, שכנראה יודע לשלב היטב בין ביזנס לפלז'ר.

מונופול הגז

"הקרב על הגז: 'הקואליציה מחויבת להחלטת הממשלה'", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום" ומשקפת, כרגיל, את העמדה הרשמית של מפלגת השלטון. מתי טוכפלד וזאב קליין מדווחים כי "בכירים בליכוד" אינם מרוצים מהחלטת מפגלת כולנו להעניק חופש הצבעה בכנסת בדיון על מתווה הגז.

במדור הדעות של "מעריב" מבקר העורך הכלכלי של העיתון, יהודה שרוני, את השר אבי גבאי, ממפלגת כולנו, על שהצביע בממשלה נגד אישור מתווה הפשרה מול מונופול הגז. "השר להגנת הסביבה מייצג את הפופוליזם בהתגלמותו", כותב שרוני, "והוא עושה את זה מטעמים פוליטיים למהדרין". נראה ששרוני ממש כועס כשהוא כותב ש"גבאי עשה זאת אף על פי שנפגש עם נתניהו ועם שר האנרגיה שטייניץ ושמע הסברים". בהמשך כותב שרוני כי "עמדת הסקטור העסקי" חסרה בימינו "כמו אוויר לנשימה" וכי הוא מאוכזב מהכלכלן פרופ' מנואל טרכטנברג, המתנגד לפשרה שהושגה עם מונופול הגז הגם שהוא "יודע את האמת בעניין המתווה".

ב"דה-מרקר" מדווח אבי בר-אלי כי לפי מתווה הפשרה מול מונופול הגז, יש אפשרות שהגז הישראלי יימכר במצרים במחיר נמוך ב-25% מאשר בישראל, וזאת בשל החוזה ארוך הטווח שחברת החשמל חתומה עליו.

ב"כלכליסט" מדווח ליאור גוטמן כי חברת החשמל מנסה לשפר את תנאי החוזה שלה מול חברות הגז, שכיום צמוד למדד המחירים לצרכן האמריקאי בתוספת אוטומטית של 1%. "עד עכשיו לא ברור מדוע נבחרה שיטה זו, אולם הפועל היוצא שלה הוא שמחיר הגז של החברה תמיד יעלה, וכך הוא יעלה את תעריף החשמל או לכל הפחות ימתן הוזלות אחרות", מציין גוטמן.

בלעדי

רק ב"הארץ" מתפרסם דיווח (אמיר אורן) שלפיו היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) והרשות לאיסור הלבנת הון בודקות מידע על אי-דיווח לכאורה בנוגע לכספים שמחזיק אהוד ברק בחו"ל. מטעם ברק נמסרה לעיתון תגובה המכחישה כל מעשה פסול.

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח (דני ספקטור) ולפיו ביום שישי הבא יתקיים אירוע התרמה למען עמותת כלבלאב, המצילה כלבים נטושים ומסייעת למצוא להם בית חם ואוהב. בידיעה מצוין כי האירוע יתקיים במטווח ירי בנתניה ויכלול תחרויות ירי למשפחות וילדים כמו גם, מקצה תחרותי למקצוענים.

בשולי החדשות

ליקוק. לפני כשנה תהתה מרים אדלסון בפני השר גלעד ארדן אם יתמוך ב"חוק 'ישראל היום'", לנוכח היחס ה"מלקק" שקיבל מ"ידיעות אחרונות". ארדן לא תמך בחוק, אך גם לא התנגד (שהה בחו"ל). היחס אליו בעיתון "ידיעות אחרונות" נותר חיובי. הבוקר, לדוגמה, מתפרסמת במדור הרכילות של "ישראל היום" ידיעה קצרצרה על ברית-המילה שנערכה אתמול לבנו של השר. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מקדישים לאירוע ידיעת תצלום בולטת, בראש עמ' 13.

הדחה. לפני כשלושה חודשים דיווח רן רזניק ב"ישראל היום" על התבטאויות הומופוביות של ד"ר סודי נמיר, חבר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית. הבוקר מדווח רזניק על הדחתו של ד"ר נמיר מהלשכה.

טאבו. במוסף היומי של "מעריב" משוחחת רותי זוארץ עם עו"ד ברק כהן, לרגל העלאת מופע מוזיקלי בפסטיבל בירושלים. כהן, שנחשב טאבו בכלי תקשורת אחרים, מספר על המופע ("נערי האוצר – שירים מהמציאות הכלואה עם מוריס והאזבסטונים") וגם על פעילות המחאה שלו נגד הבנקים בישראל ופעילויות מחאה אחרות. "הכוונות הפוליטיות שלי הן לייסד משטר חדש במקום מדינת ישראל", הוא אומר.

ענייני תקשורת

בתחתית עמ' 8 של "הארץ" מתפרסמת ידיעה (רויטרס) ולפיה נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי אישר אתמול נוסח חדש של החוק למאבק בטרור, הכולל סנקציות על עיתונאים. לפי נוסח החוק החדש, עיתונאים וכלי תקשורת שיפרסמו "דיווחים כוזבים" על התקפות טרור במדינה יהיו חשופים לקנס של 25–50 אלף דולר. במקור, כך נמסר, הכוונה היתה להטיל עונש של מאסר בפועל על פרסום שכזה, אולם בשל לחץ פנימי ובינלאומי הוחלט להסתפק בקנס בלבד. מהידיעה עולה כי "דיווח כוזב" הוא דיווח הסותר את הגרסה הרשמית של הצבא.

במדור הדעות של "מעריב" קורא מתי דוד ליתר שקיפות בעבודה התקשורתית.

ליטל שמש כותבת במדור הדעות של "ישראל היום" בגנות הפסטיבל התקשורתי סביב גשר "מעריב". בין היתר היא כותבת כי "משרד הפרסום של הרכבת הקלה כבר דאג לקריאייטיב חינני בדמות שלט דינמיט על הגשר, וההמונים הבינו שהולך להיות פיצוץ במסיבה". בפועל, משרד הפרסום של הרכבת הקלה לא קשור לשלט הדינמיט. למעשה, חברת נת"ע התלוננה נגד המשרד שאחראי לשלט, וזה שינה את נוסח המודעה.