מה יהא על קנדה וצ'כיה
בכל העיתונים מדווח על מינויו של השר דני דנון לתפקיד שגריר ישראל באו"ם. ב"ידיעות אחרונות" מבליטים את המניע הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו למינוי דנון לתפקיד. "הורחק לאו"ם" היא הכותרת לידיעה בכפולה השלישית. אדם המוגדר "בכיר בליכוד" מצוטט כאומר: "נתניהו שיגר את דנון לאו"ם כדי להיפטר ממנו ולהחזיר לעצמו את הכוח במרכז הליכוד". ב"מעריב" מדווח על "המינוי והגינוי" וב"הארץ" מודגשת בכותרת הידיעה העובדה כי דנון הוא "איש האגף הימני בליכוד". ב"ישראל היום", לעומת זאת, מתפרסמת ידיעה מחמיאה, עמוסה בברכות, ללא כל אזכור ליריבות האישית המרה בין נתניהו לדנון (מתי טוכפלד וגדעון אלון אחראים על הטקסט).
"האיש הנכון בזמן הנכון", נכתב מעל רשימה מאת ד"ר גבי אביטל, המתפרסמת במדור הדעות של "ישראל היום". אביטל מזכיר כי דנון דובר אנגלית, בעל השכלה מתאימה, עסק בשליחות ציבורית והסברתית ופיתח קשרים עם חברי קונגרס רפובליקאים. בתשובה לקולות ביקורת על כך שדעותיו של דנון "קיצוניות", משיב אביטל: "ייתכן מאוד שדווקא דעות נציות הן אלה הראויות להיות שם. דעות בדבר זכויות היסוד של העם היהודי על הארץ, אשר הפכו למלים גסות, הן אלה שידברו בגובה העיניים של המדינות העוינות לנו".
"האיש הלא נכון במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון", מצטטים ב"ידיעות אחרונות" "גורמים במשרד החוץ". יובל קרני ואיתמר אייכנר מדווחים כי לדברי אותם הגורמים, "אף אחד לא ייקח אותו [את דנון] ברצינות באו"ם מכיוון שכולם יודעים שהוא לא קרוב לראש הממשלה". חיסרון נוסף שמוצאים ה"גורמים במשרד החוץ" במינוי דנון הוא שעמדותיו "נחשבות סדין אדום אפילו בעיני הידידות המושבעות של ישראל, כגון צ'כיה, קנדה ואוסטרליה".
"השגריר הלא נכון, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון", נכתב גם מעל טור פרשנות מאת ברק רביד, המתפרסם בעמודי החדשות של "הארץ". לא רק שורת המחץ הזו בטור של רביד דומה להפליא לציטוטים שמופיעים ב"ידיעות אחרונות" מפי "גורמים במשרד החוץ". גם המשך המאמר של רביד חוזר על הטענות שעליהן מדווח ב"ידיעות אחרונות" מפי "גורמים במשרד החוץ". ב"הארץ", בשונה מהטבלואיד, הטענות הללו מופיעות לא כעמדת גורמים אלמוניים במשרד, אלא כעמדותיו של העיתונאי רביד.
כמו ה"גורמים במשרד החוץ", גם רביד טוען כי פער העמדות בין דנון לנתניהו ויריבות העבר ביניהם יקשו עליו "לשכנע את עמיתיו באו"ם שכאשר הם מדברים איתו זה כאילו הם מדברים עם נתניהו בכבודו ובעצמו". כמו ה"גורמים במשרד החוץ", גם רביד טוען כי העמדות הפוליטיות של דנון (הוא תומך בניתוק אספקת החשמל והמים לתושבי רצועת עזה, למשל) יהיו לצנינים בעיני בעלות בריתה של ישראל. רביד אף משתמש באותו הדימוי עצמו שמצוטט ב"ידיעות אחרונות" מפי "גורמים במשרד החוץ" וכותב כי עמדותיו של דנון הן "סדין אדום לידידות הכי קרובות של ישראל, מארה"ב ועד גרמניה, מקנדה ועד צ'כיה".
האם רביד שוחח עם גורמים במשרד החוץ, כמו עמיתיו ב"ידיעות אחרונות", אך במקום להביא בידיעה את עמדותיהם ומלותיהם מפיהם הטמיע אותן בטור הפרשנות שלו? אפשרות אחרת היא שהעמדות הללו והביטויים הללו עלו קודם כל בראשו של רביד, וכאשר "גורמים במשרד החוץ" התקשרו אליו כדי לשמוע מה דעתו על המינוי, הוא אמר להם שדנון הוא "השגריר הלא נכון במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון" והסביר מדוע עמדותיו הן "סדין אדום" למדינות כמו קנדה וצ'כיה. הגורמים במשרד החוץ שמעו, הסכימו, וכשהתקשרו אליהם מ"ידיעות אחרונות", כבר היתה להם עמדה מגובשת.
מונופול הגז
היום עתידה הממשלה לאשר את המתווה שגובש מול מונופול הגז, אולם מידע על כך אינו מתפרסם בשערי העיתונים, למעט ב"הארץ", המפנה בשורה דקה אל מוספו הכלכלי "דה-מרקר". בשער "ידיעות אחרונות" יש הפניה למוסף הכלכלי "ממון", אך זו מוקדשת למכונית ללא נהג שמפתחת חברת אלפבית (עד לאחרונה גוגל), וזאת על אף שכתבת השער של המוסף מוקדשת למתווה הגז. על ההתעלמות התקשורתית ממונופול הגז והשלכותיו כתב אמש שוקי טאוסיג באתר זה. הסיקור בעמודי הפנים של העיתונים ממשיך את הקו המוכר של כל אחד מהם.
בראש עמ' 11 של "ישראל היום" מדווחים בקצרה חזי שטרנליכט וזאב קליין על הדיון הצפוי בישיבת הממשלה. בכותרת המשנה מצוין כי למתווה צפוי רוב ומצוטט גורם באוצר שאמר: "המתווה יבטיח חיפושים חדשים ומשקיעים נוספים". כותרת הביניים קוראת "סימן דרך למשקיעים", ואילו בפסקה האחרונה של הידיעה מוזכרת גם עמדת המתנגדים.
בכפולה הפותחת של "ממון" מדווחים עמיר בן-דוד ויובל קרני כי הממשלה צפויה לאשר היום את הסדר הפשרה. מגוף הידיעה עולה כי נוסף סעיף להחלטת הממשלה שעלול לגרום לניתוק המשק הישראלי מגז "לתקופות זמן ממושכות", וזאת במטרה לקדם ייצוא של הגז למצרים עוד לפני שמאגר לווייתן יפותח. המידע הזה מובלט בליד של הידיעה, אך על אף החידוש שבו, הוא נעדר מהכותרת, מכותרת המשנה ומפסקת הפתיחה של הידיעה, ונעדר כליל מעמוד השער של המוסף "ממון". תיבה הנושאת את הכותרת "שאלות ותשובות" מוקדשת לסוגיה הסבוכה. עמדות מתנגדי המתווה מקבלות ביטוי בפסקה האחרונה של התיבה, כמענה לשאלה "מה טוענים הארגונים החברתיים?".
"מעריב" הוא העיתון היחיד שמעניק בעמודי החדשות שלו בולטות למתנגדי ההסכם עם מונופול הגז. תחת הכותרת "הממשלה צפויה לאשר הבוקר את מתווה הגז" מדווחת דנה סומברג על ההצבעה והעמדות השונות כלפיה. בכותרת המשנה, מיד אחרי עמדת נתניהו ("זה מתווה טוב לישראל"), מצוטטת עמדת מתנגדי המתווה ("לפרסם את פרטי ההסכם, שהושג במחשכים"). בולטת עוד יותר לעין ההקפדה על איזון בשני התצלומים המלווים את הידיעה. באחד נראה נתניהו ואילו באחר, השווה לו בגודלו, נראית הפגנה של המתנגדים למתווה. ב"ישראל היום", להבדיל, שובצו אך ורק תצלומים של אסדת קידוח ושר הכלכלה דרעי. ב"ממון" שובצו גם כן תצלומים של אסדה ודרעי, יחד עם תצלומים של שר האנרגיה יובל שטייניץ וראש הממשלה נתניהו.
קידוח תמר (צילום: משה שי)
גם הבוקר חייב קורא עיתונים שמעוניין בסיקור ביקורתי של המתווה ליטול לידיו אחד משני העיתונים הכלכליים, "כלכליסט" או "דה-מרקר".
"תחזית ההכנסות מגז צנחה ב-30 מיליארד דולר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". בפנים העיתון מדווח שאול אמסטרדמסקי על חוות דעת כלכלית בת 15 עמודים שהוגשה לממשלה עם המתווה עצמו, ונכתבה על-ידי מוריס דורפמן, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה. המידע שהגיע לכותרת העיתון, בדבר ירידה של 30 מיליארד דולר בהכנסות ממסים הצפויות מהמאגר, שאוב מחוות הדעת.
לפי אמסטרדמסקי, חוות הדעת הזו פגומה וחלקית. כך, לדוגמה, דורפמן מדגיש את הצורך הדחוף באישור המתווה, אך הפרטים הטמונים בחוות דעתו מגלים כי צורך זה דווקא אינו כה דחוף. דורפמן מזהיר מפני אובדן הכנסות ממסים, אך חישוב מעלה כי מדובר בפגיעה כלכלית מוגבלת בהיקפה למשק. נוסף לכך, כותב אמסטרדמסקי, התלות של ישראל בצינור אחד ממאגר אחד היא אכן נימוק חשוב לפיתוח מאגרים נוספים במהירות, אולם דורפמן אינו מתייחס כלל לאפשרות שהמדינה תקים בעצמה צינור נוסף או שתאלץ את חברות הגז לעשות זאת.
ידיעה נפרדת ב"כלכליסט", מאת הדס גליקו, נושאת את הכותרת "ויתור נוסף לחברות הגז: יחויבו להשקיע רק 7% מהרכש בישראל". לפי הדיווח, "ישראל דורשת מכל חברה זרה החותמת מולה על חוזה כי 20%–35% מההשקעה שלה יתבצעו באמצעות חברות ישראליות (סעיף המכונה רכש גומלין). ובכל זאת, במתווה הגז שיוגש מחר לאישור הממשלה, חברות הגז מחויבות לרכש מקומי רק בשיעור של 7% – מתוך השקעה של 7 מיליארד דולר".
כפולה נוספת בעיתון מוקדשת לדיווח נרחב מאת ליאור גוטמן על המתווה שיובא לאישור. גוטמן עומד על יתרונותיו וחסרונותיו ומתייחס, בין היתר, למועד סיום הפיתוח של מאגר לווייתן, שבמקור נקבע לאוגוסט 2019, אבל כעת אולי יידחה עד לתחילת 2020.
"הגז מלווייתן יזרום רק ב-2020 – וגם אם לא, המונופול לא ייפגע", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר".
בכפולה הפותחת מנתח אבי בר-אלי את הנוסח הסופי של המתווה שיוגש היום לאישור השרים. כותרת הידיעה מדגישה כי "ברגע האחרון מונופול הגז זכה בהקלות נוספות". לפי ניתוחו, גם אם פיתוח מאגר לווייתן יתעכב מעבר ל-,2020 "הממשלה לא ביקשה לבסוף סנקציות כדי לאכוף את המועד". בר-אלי מדגיש כי במתווה אין מנגנון בקרה על קצב התקדמות הפיתוח ואין אפשרות לסנקציות בגין איחורים.
בטור פרשנות נלווה תוהה בר-אלי "מדוע הימין שותק?". עיתונאי "דה-מרקר" מזכיר כי העמדות של ממשלת ישראל ביחס למונופול השתנו בעקבות לחץ, שלא לומר התערבות, של שר החוץ האמריקאי ושגריר ארה"ב בישראל. "מדוע התערבותו הבוטה של הבית-הלבן בסוגיה פנים-ישראלית וכלכלית-חברתית מהדרגה הראשונה לא מקפיצה ממקומם את חברי-הכנסת מטעם הימין, שלא להזכיר את השרים?", הוא כותב, ובהמשך רשימתו מספק תשובה: למרות האינטרסים הלאומיים הכלליים, המאבק במתווה תויג כ"שמאלני" בשל הבולטות של חברי-הכנסת מהשמאל במחנה המתנגדים והביקורת הישירה שלהם על ראש הממשלה נתניהו.
במאמר פרשנות נפרד משווה איתן אבריאל את התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו לאלו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני. כמותם, טוען אבריאל, גם נתניהו "כנראה רוצה את כל חבילת ההון-שלטון-עיתון – אצלו בלשכה". לדבריו, "את ה'שלטון' השיג נתניהו כשהביא לליכוד 30 מנדטים. את ה'עיתון' הוא קיבל לאחר שמינה את עצמו לשר התקשורת. עתה הוא משלים עסקת ענק ראשונה עם ה'הון', שבה הוא מעביר בממשלה מתווה שתפור לדרישות של מונופול פרטי".
הכותרות הראשיות
שני אירועי טרור פלסטיני שהתרחשו אתמול בשטחים תופסים את הכותרות הראשיות בכל העיתונים. בשבת בבוקר תקף פלסטיני חייל בסכין בכביש 443 ליד בית-חורון, ובשעות הערב תקף פלסטיני בסכין שוטר מג"ב ליד צומת תפוח. הראשון נורה ונוטרל, השני נורה ומת.
בכל העיתונים מדווח על האירועים על סמך הודעות דוברות שהופצו על-ידי הגורמים השונים, כולל ציטוט מפי שוטר המג"ב שחיסל את המחבל בשעות הערב ותגובות לחיסול מפי שר הביטחון ומפקד משמר-הגבול. המסר החוזר, ברמות שונות של הדגשה, מצדיק את הירי הקטלני.
הפגנה ליד צומת תפוח, היכן שפלסטיני ניסה לדקור שוטרי מג"ב וחוסל, 15.8.15 (צילום: פלאש 90)
"תוך שבריר שנייה הבנו שמדובר בפיגוע והבנתי שצריך לפעול ומהר", מצוטט רב-שוטר ב' בידיעות השונות. "ביצעתי ירי על מנת לנטרל את המחבל. כשמדובר באירוע שאורך שניות בודדות אין זמן להסס, חייבים להפעיל שיקול דעת מדויק ולפעול באופן מיידי – ככה מאמנים את הלוחמים במשמר-הגבול, ולשמחתי המחבל נוטרל טרם הצליח להשיג את מטרתו". ציטוט זה מתפרסם בכל העיתונים, וב"מעריב" הוא אף זוכה לכותרת הראשית ("תוך שבריר שנייה הבנתי שזה פיגוע").
שר הביטחון משה יעלון מצוטט בכל העיתונים, למעט ב"ידיעות אחרונות", כמי שמגבה את הלוחמים ומדגיש: "יידע כל מי שמנסה לפגוע בחיילי צה"ל, בשוטרי משמר-הגבול או באזרחי ישראל כי דמו בראשו". ציטוט זה מודגש בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום" ושוב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית שבכפולה הפותחת.
מפקד משמר-הגבול, ניצב עמוס יעקב, מצוטט ב"מעריב" וב"ישראל היום" כמי שאמר: "הלוחמים גילו ערנות ומקצועיות, בדיוק כפי שמצופה מהם". כתבי "ידיעות אחרונות" מדווחים כי לוחמי מג"ב "גילו תושיה – וירו למוות במחבל בתוך כמה שניות".
רק לאחרונה היה אירוע דקירה נגד יהודים שבו הדוקר היה יהודי בעצמו. איכשהו במקרה של ישי שליסל, שתקף בסכין את הצועדים במצעד הגאווה, הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על המפגע בלי שנורתה ירייה אחת.
עוד פרק בסאגת הרפז
התלהטות מחודשת בעימות בין אלוף פיקוד דרום לשעבר יואב גלנט לרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, על רקע פרשת הרפז (שנולדה, כזכור, כפרשת "מסמך גלנט"), תופסת מקום של כבוד בשער "ישראל היום" וזוכה להפניות בולטות גם משערי "הארץ" ו"מעריב". "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים בקצרה יחסית על ההתבטאות של גלנט והתגובות לה, בלי לנקוט צד מובהק. "ישראל היום" ו"מעריב" מגויסים למחנות השונים.
"גלנט: אשכנזי חילל את ערכי צה"ל", נכתב בכותרת שמודפסת בראש שער "ישראל היום", לבן על רקע אדום. מלבד ציטוט דברים שאמר שר הבינוי גלנט בראיון ל"אולפן שישי" בערוץ 2, מתפרסם טור פרשנות נרחב מאת דן מרגלית, מהכותבים הפוריים ביותר על הפרשה, שאף כתב עליה ספר, ושחקן בכיר במחנה אהוד ברק (וגלנט). לדבריו, "עתה מגיע המאבק לשיאו, ואסור להירתע. מפני שאשכנזי אינו מסתפק בסגירת תיק צולעת. הוא כבר דוהר לראשות הממשלה".
ידיעה נוספת, מאת "כתב 'ישראל היום'", מביאה את עמדת שר המשפטים לשעבר משה נסים, שהתראיין ברשת ב' לאילה חסון (חברה נוספת באותו מחנה) וטען כי יש להגיש כתב אישום נגד אשכנזי.
ב"מעריב" מציגים עמדה מערכתית הפוכה, וזאת חרף העובדה שהבוקר נעדר מהעיתון טור מאת הפרשן הבכיר בן כספית, אולי היחיד שמתחרה בעיתונות המודפסת בדן מרגלית על תואר העיתונאי שכתב הכי הרבה מלים על פרשת הרפז – וחבר בכיר במחנה היריב, מחנה אשכנזי.
את מקומו של כספית ממלא רון קופמן, שתחת הכותרת "משקר ומייבב" תוקף בסגנונו האופייני את גלנט. בין היתר כותב קופמן כי ראה לפני כמה שנים את גלנט משוחח עם "עיתונאי בכיר" במסעדה בתל-אביב, ומכנה את הראיון שהעניק האלוף לשעבר ל"אולפן שישי" "ראיון מסאז'", אף על פי שדווקא הפעם מגיש המהדורה דני קושמרו גילה תקיפות חריגה ושאל את גלנט שאלות שכלל לא היו נוחות לו.
טור נפרד, מאת עו"ד יחיאל גוטמן, מוקדש לביקורת על שר המשפטים לשעבר משה נסים, בשל הדברים שאמר לאילה חסון ברשת ב'. גוטמן טוען כי בעקבות דברי נסים עליו לפסול את עצמו מחברותו בוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה, "אחרת ייווצר הרושם, לפחות למראית עין, שהוא יתמוך רק במועמד שתהיה לו נטייה להעמיד לדין את אשכנזי ולבטל את החלטת וינשטיין".
טור ביקורת הטלוויזיה של רוית הכט ב"הארץ" מוקדש לפרשת הרפז ולחוסר העניין שהיא מעוררת בציבור. "חבר'ה, עשו טובה", היא מבקשת מהצדדים המתקוטטים, "קחו את האגו שלכם ולכו לריב בצד, בזמנכם הפנוי. שחררו אותנו".
בדרך לתודעה
בשער "ידיעות אחרונות" מופנים הקוראים למוסף "24 שעות" כדי לחזות שם בתצלומי עירום של השחקנית שרון סטון. לפי ההפניה, השחקנית בת ה-57 "מציגה גוף מושלם". בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הרחבה על הכתבה ב"24 שעות", ובה נכתב ש"שרון סטון מראה כי ליופי, ובעיקר לסקס-אפיל – אין גיל". ההפניה מלווה בתצלום של סטון כשרק נעלי עקב לגופה.
מי שיתעניין וידפדף אל המוסף "24 שעות" ימצא עוד תצלומי עירום של סטון. אם גם יטרח לקרוא את הטקסט שסביבם יגלה כי מסגור הכתבה במוסף שונה מאוד מאשר ההפניות בעמודי החדשות. "למה נשים בעשור השישי לחייהן לא יכולות להשלים עם הקמטים וסימני הגיל?", תוהה כותרת המשנה לראשית שבשער המוסף. "איזה מין מסר מעבירה סטון", תוהה כותרת המשנה בפנים העיתון, "האם נשים חייבות לעשות הכל, כולל לא מעט פוטושופ כנראה, כדי להיראות צעירות?".
ד"ר רוני הלפרן, ראש התוכנית למגדר בבית-ברל, משוחחת עם הכתבת ענת לב-אדלר ומוחה: "שרון סטון בצילומים הללו היא עוד כוכבת גדולה שנופלת קורבן לסטנדרטים הכוחניים שמגדירים מהי אטרקטיביות מינית ולדרישות העריצות של הוליווד. [...] כל צילום נוסף כזה, כל כתבה נוספת שבה נוצר שיח על גופה של אשה הם חלק מהבעייתיות ודוגמה לכך שאשה עדיין צריכה לשלם בגופה בדרך לתודעה".
ב"ידיעות אחרונות", כך נראה, לימודי המגדר שמורים למוסף. בעמודי החדשות הנשים עדיין צריכות לשלם בגופן בדרך לתודעה.
בשולי החדשות
פולו-אפ. בכפולת העמודים האחרונה של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום מאת איתמר אייכנר (אין קרדיט לצלם). בתצלום נראית ח"כ ציפי לבני גולשת בים על גלשן רחב (סאפ). "מתברר שזה הפך להיות התחביב החדש שלה – אחרי תיפוף", כותב אייכנר, ובהמשך מזכיר כי "לבני היא לא הפוליטיקאית הישראלית הראשונה שמתחברת לספורט הימי – קדם לה השר לבטחון פנים גלעד ארדן".
ידיעה על תחביב של ח"כ ציפי לבני, "ידיעות אחרונות", 16.8.15
לאייכנר בוודאי לא היה קשה להיזכר בכך, שכן הוא היה אחראי גם לידיעה הקודמת ב"ידיעות אחרונות" על פוליטיקאי שמתחבר לספורט הימי. אז קשר זאת מבקר התקשורת של mako אביב הורביץ לניסיון של "ידיעות אחרונות" להתחנף לשר ארדן לקראת הצבעה בכנסת על "חוק 'ישראל היום'". מדוע "ידיעות אחרונות" מפרסם ידיעה מתחנפת ללבני בעיתוי כזה, כשהיא אינה בעמדת כוח ואין ביכולתה להשפיע על גורל העיתון? נראה שלא כל ההחלטות שמתקבלות ב"ידיעות אחרונות" נובעות ממניעים זרים של תן וקח, יש גם החלטות שנובעות ממניעים זרים חבריים לחלוטין.
פילר. כפולת עמודים שלמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לפרסום ציורים שיצרו חיילי צה"ל בעקבות שירותם הצבאי. "ביקשנו מחיילי צה"ל מיחידות שונות לצייר את השירות הצבאי שלהם", נכתב בכותרת המשנה, בלא כל הסבר נוסף. כבר היו ל"24 שעות" פרויקטים מופרכים יותר בימי הקיץ. בשנת 2009 שלח המוסף את הכתבת איריס אברמוביץ' "לבדוק אם יש ממש באזהרות מפני סכנות השמש, ולראות מה קורה לכל מיני דברים – ביצה, דיסק, איריס אברמוביץ' – אחרי שעתיים בשמש".
על רצפת חדר העורכים. רק ב"מעריב" מדווח כי פועל בניין כבן 26 נהרג אתמול בשכונת ראס-אלעמוד בירושלים.
עושים לביתם
ביום שישי הזכיר איתמר ב"ז במדור זה כי ב"ידיעות אחרונות" התפרסמה "ידיעה שיווקית לתחרות ספורט לבני הגיל השלישי". הבוקר מתפרסמת על פני עמוד שלם בעיתון מודעה לתחרות. לפי המודעה, אחד מנותני החסות לאירוע הוא העיתון "ידיעות אחרונות".
ענייני תקשורת
נתי טוקר משרטט ב"דה-מרקר" את מצבה הנוכחי של רשות השידור, ובטור פרשנות נלווה מציע לסגור אותה טרם פותחים תאגיד שידור חדש. ב"כלכליסט" מדווח אופיר דור כי הממשלה מאיימת לפטר את כל עובדי רשות השידור כבר בחודש אוקטובר.
גולן חזני ממשיך לעקוב ב"כלכליסט" אחר מכירת חברת כלכלית-ירושלים של אליעזר פישמן, בעל העיתון "גלובס" ואחזקות מיעוט ב"ידיעות אחרונות" (הבעלים של "כלכליסט") ובעל חובות כבירים. הבוקר מדווח חזני כי חברת כלל-ביטוח מתנגדת למכירת החברה לבני שטיינמץ.
בטור המתפרסם במדור הדעות של "הארץ" קורא אמיר אורן לפתוח את דיוני ועדת טירקל במינוי המפכ"ל החדש לסיקור עיתונאי, וזאת על רקע ההחלטות שייאלץ המפכ"ל החדש לקבל בעניין חקירות הנוגעות לראש הממשלה בנימין נתניהו. לפי אורן, בעקבות פניית העיתון לוועדה, ישקלו חבריה את הבקשה.
יובל דרור תהה אמש באתר זה כיצד קרה שכתב "דה-מרקר" אמיתי זיו שינה את עמדתו לגבי דואר ישראל בעקבות כניסתו של המנכ"ל החדש דני גולדשטיין. הבוקר מדווח זיו, יחד עם אמיר טייג, על יוזמה חדשה של המנכ"ל גולדשטיין.
"המודיע" הוא העיתון היחיד הבוקר שמדווח על פיגוע ליד שילה, אמש בחצות, שהתברר כעבור כמה דקות כתוצאה של דיווח כוזב.