מי שיגלוש בימים אלה לאתר "ישראל היום" ימצא שתי מודעות דרושים שלפיהן במערכת העיתון זקוקים לראש דסק חדשות לאתר האינטרנט וכן לעורכי חדשות באתר.
אהרון לפידות, סגן העורך הראשי ומנהל מחלקת הניו-מדיה, ממליץ למועמדים על העבודה: "מחלקת הניו-מדיה של 'ישראל היום' היא מחלקה צעירה, דינמית עם המון אקשן ואדרנלין בלתי נדלה", הוא כותב. "ומה הפלא, כאשר המטרה היא להנגיש את תוכני 'ישראל היום' לקהל הקוראים והגולשים בכל ערוץ אפשרי: במחשב, באינטרנט, ברשתות החברתיות, בטלפון החכם, בטאבלט, בטלוויזיה החכמה ועוד".
לפי לפידות, "מערך המדיה החדש של 'ישראל היום' הוא מתקדם ביותר, מהמגוונים שיש בעיתונות העברית, ויחד עם זאת – ידידותי מאוד למשתמש. הוא כולל אתר בעברית, המתעדכן באופן שוטף ונהנה ממספר עצום של כניסות ודפים נצפים מדי חודש; אתר באנגלית; דף פייסבוק, עם חברים רבים; נוכחות ברשתות חברתיות נוספות; ניוזלטר יומי בעברית ובאנגלית המופץ למנויים; ערוץ וידיאו פעיל, כולל אולפן טלוויזיה, המייצר סרטונים חדשים מדי יום וזוכה לחשיפה מרשימה; ויש גם: אפליקציה לטאבלט; אפליקציה דינמית לאייפון ולאנדרואיד; ואפליקציה לטלוויזיה חכמה. והתוצאה: ערוצים דיגיטליים מתקדמים ומרתקים, שמהווים במה מצוינת לקיום רב-שיח עם הקוראים והגולשים. הצוות שלנו לא נח לרגע. נבחרת מנצחת של אנשים שחולקים אהבה לחדשות בכלל ולניו-מדיה בפרט. אנחנו נפגשים מדי יום על מנת להוציא את המוצר הטוב ביותר, שמשקף בצורה הטובה ביותר את רוח העיתון 'ישראל היום'".
אהרון לפידות, סגן העורך הראשי ומנהל מחלקת הניו-מדיה ב"ישראל היום" (צילום מסך)
עדויות של עובדים לשעבר במערכת ושל גורמים המכירים מקרוב את העבודה במקום מלמדות כי "רוח 'ישראל היום'" אכן משתקפת במחלקת הניו-מדיה של העיתון, אולם לאו דווקא במובן שאליו מכוון לפידות. לטענתם, הרוח השלטת היא רוחו של העורך הראשי של העיתון המודפס, עמוס רגב, והתוצאה היא שיתוק מתמשך של אתר האינטרנט, שיוצר תסכול וייאוש אצל העובדים במחלקת הניו-מדיה.
בחודשים האחרונים פרשו מהמחלקה שני העובדים הבכירים ביותר בה – איתי ברגר, ששימש ראש דסק הניו-מדיה (העורך הראשי בפועל של האתר), ומעין רודה, שעבדה בתפקיד לצדו. כשנה קודם לכן פרש מתפקיד ראש הדסק יניב דורנבוש. ברגר ודורנבוש הגיעו ל"ישראל היום" בשנת 2012 מדסק האינטרנט בחברת החדשות של ערוץ 2, במטרה להצעיד את האתר של "ישראל היום" קדימה. צוות האינטרנט של האתר אז היה מצומצם ביותר, ולשניים הבטיחו גדולות ונצורות. בפועל, חלק קטן מאוד מההבטחות התממש. לדברי גורמים לשעבר באתר, ההבטחות נגוזו לא מעט בשל התערבותו של העורך הראשי רגב.
עידן הקרח
אתר "ישראל היום" עלה לרשת לראשונה בשלהי 2007, כאתר סטטי עם טקסט המציג את העיתון שרק החל לצאת לאור באותה תקופה ועם הפניות לגליונות המודפסים בפורמט PDF. כשנה לאחר מכן שודרג מעט האתר כך שיציג בהרחבה גם את הכותבים והמערכת. במשך כשלוש שנים נותר האתר קפוא, והותיר את הזירה הדיגיטלית למתחריו ובראשם ynet, האתר המצליח מבית "ידיעות אחרונות". בעוד שהעיתון המודפס של "ישראל היום" מוציא לאור מהדורת סוף-שבוע, מדביק בימי חול את הפער בינו לבין "ידיעות אחרונות" ואף מצליח לגבור עליו (לפי סקרי החשיפה של TGI), ברשת לא היתה לעיתון נוכחות מורגשת. הפער המקוון בינו לבין מתחריו בלט עד כדי כך שבתחילת 2011 יזמו אוהדיו עצומה שקראה למנהלי "ישראל היום" להקים לצד העיתון המודפס אתר אינטרנט. 734 איש חתמו עליה, 7% מהמספר המבוקש.
בספטמבר 2011 הושקה גרסה חדשה לאתר "ישראל היום", עם דף בית שהתמקד בתוכן עיתונאי במקום בטקסטים יחצניים על העיתון וכותביו. אולם התוכן העיתונאי כולו נשאב עדיין מהעיתון המודפס בלבד והוצג כחלק מהידיעון היומי ששיגרה מערכת "ישראל היום" למנויים במייל. האתר באותה תקופה התעדכן בכל פעם שפורסם ניוזלטר חדש, כלומר אחת ליממה, נצח במושגים של אתר חדשות מקוון.
מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)
באמצע 2012 החל האתר להתעדכן גם במהלך היום, עם ידיעות קצרות בחתימת "מערכת 'ישראל היום'". כמה חודשים אחר-כך הוטלה פצצה: ב"דה-מרקר" התפרסמה ידיעה של נתי טוקר ולפיה במערכת "ישראל היום" מתכננים לצאת לחזית מאבק חדשה ולהשיק אתר אינטרנט רחב יריעה שיתחרה ישירות ב-ynet.
בהמשך אותה שנה אכן הושק אולפן וידיאו ותוצריו החלו להתפרסם דרך קבע באתר, ובמהלך 2013 עבר אתר "ישראל היום" שדרוג גרפי ותוכני של ממש, והפך מאתר המציג את תוכני הידיעון בלבד לאתר חדשות מקוון. אולם הוא עדיין נותר הרחק מאחורי ynet או "וואלה" בכל הקשור להיקף התוכן, תדירות העדכון וכוח האדם המועסק בו. על מידת ההצלחה של אתר "ישראל היום" ניתן ללמוד מתוצאות סקר שנערך בשנה שעברה עבור כנס DIGIT. מכון מאגר-מוחות בדק בין היתר כמה מבין הנסקרים, שהיו מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 16 ומעלה), צרכו חדשות בווידיאו באתר "ישראל היום". התוצאה היתה מספר עגול במיוחד: 0%.
לפני מעט פחות משנה דווח שוב על השקעה עצומה באתר חדש שיתחרה ב-ynet. אלכסנדר כץ באתר "אייס" ודבורית שרגל ב"וולווט אנדרגראונד" דיווחו כי המיליארדר והפילנתרופ האמריקאי שלדון אלדסון, המייסד והבעלים של "ישראל היום", מתכוון להשקיע עד 100 מיליון שקל בהקמת אתר תוכן חדש ואף הציב לעצמו מטרה: "לעקוף את ynet בתוך שנתיים". אולם מאז לא חל באתר "ישראל היום" כל שינוי משמעותי. עשרות המיליונים לא הושקעו, הפער העצום מ-ynet נותר על כנו.
"כדי להיות ynet", אומר עיתונאי בכיר לשעבר במערכת שביקש להישאר בעילום שם, "קודם כל צריך להשקיע כסף".
נכון, ובכל פעם מדווחים שעכשיו זה קורה ומשקיעים.
"גם אני קראתי את זה במדורי הברנז'ה, אבל לדסק האינטרנט זה לא הגיע".
מופע של איש אחד
ההיגיון בהשקעה כספית ניכרת באתר אינטרנט גדול ועדכני לקבוצת "ישראל היום" הוא ברור מאליו. בכל העולם המערבי נמצאת עיתונות הדפוס בירידה מתמשכת, כאשר יותר ויותר קוראים עוברים לאתרים מקוונים ולאפליקציות. "ישראל היום" נוסד מלכתחילה לאו דווקא כמיזם עסקי, אלא כדי להשפיע על תודעתם של קוראיו. גם מבחינה זו, לצד הפצת מאות אלפי גליונות עיתון חינם אין כסף ברחבי הארץ, ברי כי במקביל עליו לצעוד בעקבות קוראיו אל החזית הדיגיטלית.
מחלק עיתונים של "ישראל היום" ברחוב שינקין בתל-אביב. אוגוסט 2010 (צילום: שוקי טאוסיג)
אלא שבזירת האינטרנט מאבד "ישראל היום" את היתרון הבולט שיש לו על פני מתחריו בשוק הדפוס – חלוקת החינם ההמונית. הרי ברשת, המודל הרווח עבור אתרי תוכן הוא ממילא חינמי. פעולה בזירה זו עלולה אפוא להציג את קברניטיו ככלי ריק אם ייכשלו בתחרות מול המתחרים שהביסו בזירה המודפסת באמצעות החלוקה החינמית. זו אולי הסיבה לכך שלמרות הצורך החיוני ועל אף ההכרזות המפוצצות, אתר "ישראל היום" נותר עד היום רק מעט יותר מהעתק חיוור של העיתון המודפס.
גורמים המכירים מקרוב את עבודת המערכת ב"ישראל היום" טוענים כי בפועל האחריות לכך היא של העורך הראשי עמוס רגב, החושש לאבד את השליטה הריכוזית בעבודת העיתון.
"בסוף, 'ישראל היום' זה מופע של איש אחד. הוא עובר ומפקח על הכל, על כל מלה שכתובה בעיתון בכל עמוד", מסביר אותו עיתונאי בכיר. לדבריו, "אינטרנט לא יכול להיות מופע של איש אחד, אתה לא יכול לעבור על הכל. לדעתי, הוא פשוט לא אוהב את זה ומנסה להכשיל את זה איך שהוא רק יכול, והוא יכול".
באופן רשמי עומדים בראש "ישראל היום" המו"ל אשר בהרב, המנכ"לית ציפי קורן והעורך הראשי רגב. בראש מערך הניו-מדיה עומד אהרון לפידות, סגנו של רגב בעיתון המודפס. בפועל, כך התרשמו עובדים במערכת, לפידות הוא איש אמונו של רגב ואינו מתעמת עימו, ואילו בכל הקשור לקודקודי השליטה, רגב נמצא ברמה אחת גם מעל המו"ל והמנכ"לית. "לפעמים אתה לא מבין, יש מנכ"לית והיא אמורה להיות מעל העורך הראשי", אומר העיתונאי, "אבל זה לא קורה כך. גם החלטות ניהוליות צריכות לעבור דרך העורך הראשי".
מנכ"לית "ישראל היום" ציפי קורן ומו"ל "ישראל היום" אשר בהרב (צילומים: "העין השביעית" ויחסי-ציבור)
בעימות בין העורך הראשי להנהלה, ידו של רגב על העליונה. הוא מתפקד בפועל לא רק כעורך הראשי של העיתון, אלא גם כמנהלו הראשי. מעמדה זו, כך נטען, הוא מעכב ומטרפד את פיתוח האתר, וזאת על אף שהמו"ל ובעיקר המנכ"לית מעוניינים בקידומו.
ראשית, כל החלטה על גיוס עובדים ל"ישראל היום" חייבת לקבל בסופו של דבר את אישורו של רגב, בין אם מדובר בגיוס לעיתון המודפס ובין אם לדסק הניו-מדיה. זה אינו נוהל יוצא דופן, וגם בכלי תקשורת אחרים העורך הראשי הוא הסמכות העליונה בכל הקשור לגיוס עובדים שאינם מינהלתיים, אך גורמים המכירים את תהליך הגיוס מספרים כי הוא ארוך ולא תמיד נעים – ומנוהל בריכוזיות אופיינית לעיתון.
אחרי שעברו מבחני ידע כללי ועריכה, ורק כאשר מנהל המחלקה הרלבנטית הגיע למסקנה כי הוא מעוניין בשירותם, מגיעים המועמדים לראיון מול רגב, כשלצדו נוכחים בחדר בכירים נוספים בעיתון. לפי עיתונאים שעברו את הראיון הזה, מדובר במעמד משפיל למדי, שכולל בחינה בעל-פה, קשה במיוחד, שעורך רגב במגוון תחומי ידע כללי, וזאת, לטענתם, מתוך "ניסיון להכשיל". עם זאת, העובדים מדגישים כי הבחינה מתמקדת ביכולות מקצועיות בלבד. המועמדים לא נשאלים על עמדותיהם הפוליטיות, למרות הזיהוי הפוליטי הברור של העיתון.
כמי שקובע בסופו של דבר מי יגויס לעיתון ומי לא, יכול רגב, אם הוא רוצה בכך, למנוע כוח אדם מדסק האינטרנט. "הוא פוסל באופן קבוע. פוסל אנשים שבכל מקום אחר היו נלקחים בקלות", אומר עיתונאי שעבד בדסק הניו-מדיה. "לפני הרכישה של nrg, הוא בכלל התנגד לקבל כל בן-אדם שהגיע מהאתר. פעם היה חסר עורך בכיר באינטרנט, ברמה של חייבים עכשיו. לקח משהו כמו שמונה חודשים לגייס אותו, וגם זה רק אחרי שהמנכ"לית התערבה".
לפי אותו עיתונאי, התערבותו של רגב אינה מתמצה בגיוס עורכים בכירים, אלא מגיעה "עד לרמת ההעסקה של מישהי שתאשר טוקבקים". "במקומות אחרים", הוא מוסיף, "איזה עורך ראשי בכלל רוצה לבזבז את זמנו על זה?". אולם רגב, כך נראה, מעוניין להיות מעורב בכל פסיק, ודואג כי כך יהיה. הוא שולט לא רק בהחלטה על גיוס האנשים, אלא גם בגובה התקציבים המיועדים למשכורות. אישורו אף דרוש בפרוצדורות שוליות, כמו בקשתו של עורך בדסק לספק טלפון סלולרי לאחד מכתביו.
בניין מערכת העיתון "ישראל היום" בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")
שנית, גם השדרוג הטכני של האתר עובר דרך רגב. אם האתר רוצה להוסיף מאפיין, שלא לדבר על שדרוג העיצוב, יש לקבל את אישורו של עורך עיתון הדפוס. "כל דבר עיצובי עובר דרכו, ודברים שותקו", מעיד העיתונאי שעבד ב"ישראל היום". "היו תוכניות לאתר חדש במשך שנים שלא התממשו. מישהי מהחבר'ה שעושים את העיצוב אמרה לי, 'אני כבר ארבע שנים עושה עיצובים לאתר חדש, אבל בכל פעם זה נדחה'".
בשנים האחרונות, על אף הפיתוח היחסי של האתר, כלל דסק אתר האינטרנט מעט מאוד אנשים. בכל משמרת עבדו בסך-הכל ראש דסק ועורך או עורכת, לצד עובדים שעסקו בווידיאו ובניוזלטר. אפילו מבחינה פיזית היחס לניו-מדיה שונה מהותית מהיחס לאנשי העיתון המודפס: בעוד שעיתונאי הגיליון המודפס עובדים בדסק חדשות של ממש – שולחן ארוך שסביבו יושבים העיתונאים – אנשי הניו-מדיה יושבים בתאי עבודה (Cubicles), מופרדים איש מרעהו. כתבי העיתון אמורים באופן עקרוני לעמוד לרשות דסק האינטרנט, אולם הם אינם מיומנים בעבודה מקוונת כעמיתיהם באתרים המתחרים ויודעים כי הדגש במערכת הוא קודם כל על הדפוס. התוצאה היא כי פעמים רבות ידיעות עולות באתר "ישראל היום" באיחור ניכר.
רגב עצמו, יש לציין, מעולם לא העיד בפומבי כי הוא אינו מעוניין בפיתוח אתר אינטרנט לעיתון. ההפך הוא הנכון. עורכים בכירים ששוחחו עימו בנושא שמעו כי הוא בעד נוכחות אינטרנט בולטת ל"ישראל היום". אלא שהוא דורש מדסק האינטרנט קודם כל "להוכיח את עצמו", מלאכה קשה לביצוע בהעדר תקציבים וכוח אדם.
בכלל, מספרים עובדים לשעבר במערכת, היחס לניו-מדיה הוא כאל גיס חמישי. עד לשנת 2012 אסור היה לעורכי האתר לפרסם בו ידיעה שתוכננה להופיע בעיתון המודפס, גם אם היתה מוכנה לפרסום והמידע שבה כבר פורסם בכל האתרים המתחרים. רק לפני כשלוש שנים שוחרר מעט הרסן לאנשי האתר, והם הורשו לפרסם ידיעות טרם פרסומן בעיתון המודפס, אך רק בתנאי שפורסמו כבר באתר אחר. ידיעות בעלות משקל נשמרות דרך קבע לעיתון המודפס, למעט טיזרים שעולים לקראת סוף-השבוע ומקדמים את גליון יום שישי.
שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
אחת לזמן הובטח לעיתונאי הניו-מדיה שהנה בקרוב מגיע השינוי, אולם זה לא בא. בשלהי 2013 יצאו כמה בכירים בעיתון, ובהם בהרב, קורן, לפידות ודורנבוש, לכנס עיתונות דיגיטלית בגרמניה. הרעיון היה ללמוד כיצד עורכים, מנהלים ומוציאים לאור אתר אינטרנט חדשותי וליישם את המסקנות ב"ישראל היום". בפועל הסיור לא הביא לשינוי משמעותי. כשנה לאחר מכן, לאחר שאדלסון רכש את "מקור ראשון" ואת אתר nrg, התקיים במרכז כנסים בכפר-הירוק אירוע לעובדי העיתון. במהלך האירוע עמד רגב על הבמה ואמר את המלים "דיגיטל פירסט". העורך הראשי הכריז כי סדר העדיפויות במערכת עומד להשתנות, ומעתה תוענק עדיפות לאתר האינטרנט. בפועל, שוב לא השתנה דבר ביחס לאתר, ובמערכת היו מי שכינו את המצב "פפירוס פירסט".
השיתוק באתר אינו נובע רק מניסיון מכוון להכשיל, טוענים גורמים שעבדו במערכת, אלא לעתים גם מחוסר הבנה. "כשרוצים לעשות שדרוג טכנולוגי או להוסיף פיצ'ר לאתר, יש לזה כמובן עלות של פיתוח ועלות של עיצוב וזמן של פיתוח", אומר העיתונאי שעבד ב"ישראל היום". "אחד הדברים ששמעתי שם היה 'אני לא מבין למה אתם עם הטכנולוגיות החדשות לוקח לכם חודש ומאה אלף שקל לעשות משהו, כשאני, העיתון, טכנולוגיה ישנה, כל יום זה טבולה-ראסה ואני יכול לעשות איזה עיצוב שאני רוצה".
קהל יעד
היחס לעיתונאי אתר האינטרנט בעברית של "ישראל היום" שונה מאוד מזה שהעיתונאים האחראים על הגרסה באנגלית של העיתון זוכים לו. ביוני 2011, כשהשיקו ב"ישראל היום" ניוזלטר בשפה האנגלית, נמסר בשמו של רגב בהודעה לעיתונות כך: "אנו גאים להשיק את הגרסה המקוונת באנגלית של חדשות העיתון. ההשקה הזו היא חלק טבעי מהרלבנטיות וההתפתחות העדכנית של 'ישראל היום'. אנו מבינים את המשמעות והחשיבות של מהדורה מקוונת בשפה האנגלית ברשת ופונים לקהלי יעד נוספים שיוכלו להתעדכן מדי יום בחדשות העדכניות ובנעשה באזורנו ובעולם כולו". בארבע השנים האחרונות לא חל שום שינוי בעיצוב האתר המציג את הניוזלטר באנגלית, אם כי ברבות השנים המהדורות התעבו בתכנים.
הניוזלטר באנגלית של "ישראל היום" (צילום מסך)
לאנשי דסק האינטרנט של אתר "ישראל היום" נותר רק להביט בקנאה במצבת העובדים של הניוזלטר באנגלית וביחס שקיבלו מרגב. בעוד שהם סובלים ממחסור קבוע בכוח אדם, על הניוזלטר באנגלית עובדים מדי משמרת שבעה-שמונה עורכים ומתרגמים. הללו מגיעים בשעת בוקר מוקדמת כדי להספיק להכין את הגרסה האנגלית עד לשעה 14:00, שבע בבוקר לפי שעון ניו-יורק, אז הניוזלטר באנגלית מתפרסם.
רגב כמעט שאינו מתקשר ישירות עם אנשי דסק האינטרנט של "ישראל היום" בעברית. ההוראות והבקשות של העורך הראשי עוברות בדרך כלל באמצעות לפידות. לעומת זאת הוא נוטה להיות מעורב יותר בעבודה על הניוזלטר באנגלית. על-פי הערכות, מספר המנויים על הניוזלטר באנגלית עומד על פחות מ-10,000, ובכל זאת מושקע בו כוח אדם בהיקף של פי שניים מהאתר הישראלי, השייך לעיתון המופץ במאות אלפי עותקים מדי יום. מי שמכירים את המצב מספרים כי מבחינת הגורמים הבכירים ב"ישראל היום", הניוזלטר באנגלית מיועד אולי לאדם אחד בלבד, אבל הוא אדם חשוב מאוד – שלדון אדלסון.
פרסומת לאתר nrg, "ישראל היום" (הגיליון האלקטרוני), 1.4.15
קשה לדעת עד כמה בני הזוג שלדון וד"ר מרים אדלסון מודעים למאבקי הכוחות הפנימיים בתוך "ישראל היום" בכל הקשור לפיתוח אתר האינטרנט. עובדים לשעבר במערכת "ישראל היום" התרשמו שהנוכחות הדיגיטלית של העיתון, קלושה ככל שתהא, נובעת מהשפעתה של יסמין לוקץ'-אדלסון, בתה הבכורה של ד"ר מרים אדלסון ומי שכיהנה כדירקטוריון של איש אחד במבנה התאגידי של "ישראל היום". "אם לא היא", אומר אחד מהם, "לא היה לעיתון אתר אינטרנט בכלל". הדחיפה מצד בת משפחת אדלסון והרצון של המו"ל והמנכ"לית אמנם הביאו ברבות השנים לקידום אטי של הנוכחות המקוונת של "ישראל היום", אולם לא היה בכך די.
בשנה שעברה חל שינוי מסוים, בעקבות רכישת העיתון "מקור ראשון" והאתר nrg על-ידי אדלסון. כעת יש לאותם הבעלים ואותה ההנהלה אפשרות לקדם נוכחות מקוונת שלרגב אין כל יכולת להשפיע עליה, משום שהמערכת העיתונאית של האתר פועלת לגמרי בנפרד מזו של "ישראל היום". ואכן, השנה יצא האתר בקמפיין פרסומי וזכה לשדרוגים בכמה תחומים.
אם התקציבים לפיתוח אינטרנט יופנו מעתה והלאה לאתר nrg, הרי שיש בכך חדשות רעות עוד יותר לדסק הניו-מדיה של "ישראל היום". הגורמים הבכירים בקבוצה, שנלחמו והתאמצו לקדם את האתר בשנים האחרונות, יעדיפו להפנות מעתה את מאמציהם לאתר האחר. הפער בין אתר "ישראל היום" לאתרי החדשות הגדולים במדינה רק ילך ויתעצם.
ב"ישראל היום" סירבו להתייחס לדברים.