מונופול הגז
"מתווה הגז בדרך לאישור: הסכמה בין החברות ושטייניץ", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "לאחר שהשיחות בין החברות למדינה התפוצצו, הושג נוסח מעודכן שיובא לאישור הממשלה ביום א'", נכתב בכותרת המשנה, שהניסוח וההיגיון הפנימי שלה יכולים לשמש תבנית פשוטה לסטודנטים לתקשורת המבקשים ללמוד על ספינים בדיווח על משאים ומתנים: פיצוץ והסכמה. הפיצוץ משמש כמובן כמתקף לא-מודע של ההסכמה, שבלעדיו היתה יכולה להיחשב ככניעה או שיתוף פעולה.
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים ידיעה בעמודי החדשות ואת שער מוסף "ממון" לדיווח על ההסכם עם חברות הגז. "יש הסכם", חוגגת כותרת הידיעה של עמיר בן-דוד בעמודים 10-11 של העיתון - כאילו הושג הישג גדול עבור אזרחי מדינת ישראל. טור הפרשנות, "מבחן התוצאה", מגן על מתווה הגז ועל חברות הגז, מאשים את הממשלה בסחבת וקובע כי המתנגדים למתווה עוסקים בזוטות.
בן-דוד, הכתב האחראי על סיקור הגז הטבעי ב"ידיעות אחרונות", ממשיך את הקו שנקט העיתון לאורך כל הדרך ומוכיח כי הפנים היטב את הנחות היסוד של חברות הגז. טורו נשען על שתי הנחות כאלו, שאין להן כל בסיס במציאות. הראשונה, על פי הסלוגן של ראש הממשלה ("שהגז לא יישאר באדמה"), קושרת בין מתווה הגז לבין זרימת הגז אל המפעלים, זאת למרות שהגז מתמר זורם כבר שנים ועתיד להספיק לעוד שנים רבות. השנייה, כי מחירו של הגז לפי המתווה עתיד להיות זול יותר ויותר.
ב"ישראל היום" המיצוב בולט עוד יותר. "מתווה הגז: יש הסכמות", נכתב בכותרת הראשית של החינמון. "תנו גז - סבלנו מספיק", הוא השקר הבוטה, כאילו אין גז זורם ממש עכשיו, המפנה לטור פרשנות של חזי שטרנליכט - הדהוד לספין האמור של נתניהו. שטרנליכט אפילו לא מנסה להעמיד פנים שהוא מחזיק באג'נדה כלכלית עצמאית כלשהי, ופשוט מדקלם את דף המסרים: התערבות ממשלתית היא דבר רע ונורא, חוץ כמובן מההתערבות הממשלתית בדמות ועדת ששינסקי שהיתה טובה ומוצלחת.
"7.3 מליארד שקל הנזק שייגרם ממתווה הגז" היא כותרת הכתבה של שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן בעמודים 3-4 של "כלכליסט". "רשות החשמל מציעה להכניס שינויים במתווה שלדבריה יחסכו 7.3 מיליארד שקל למשק ב-15 השנים הקרובות. הרשות העבירה את ההמלצות לפני מספר שבועות וטוענת כי נאסר עליה לפרסם אותן. בשבוע שעבר הודחה יו"ר הרשות אורית פרקש-כהן", נכתב בכותרת המשנה.
"המדינה וחברות הגז הסכימו על המתווה; ההסכם יובא בראשון לאישור הממשלה", נכתב בכותרת "מתחת לקפל" על שער "הארץ". כותרת "דה מרקר" מתייחסת לדו"ח רשות החשמל: "רשות החשמל: מתווה הגז יביא לייקור החשמל ב-6%". "כעת מתברר ממה חשש משרד האנרגיה - שמנע עד כה את פרסום ההתייחסות של רשות החשמל למתווה, ובינתיים פעל להחלשת הרשות ולהדחת העומדת בראשה. לפי ממצאי הרשות, הפיכתו של מאגר תמר למונופול הקפיצה את עלות הגז לחברת החשמל ב-13.5 מיליארד שקל, ואימוץ המתווה יקנוס את הציבור ב-7.3 מיליארד שקל נוספים לפחות".
"נתניהו ושטייניץ צריכים לספק תשובות", כותב אבי בר-אלי בטור פרשנות. "בימים האחרונים מופץ בשיח הציבורי שקר, שלפיו רשות החשמל אישרה בעבר את חוזי מונופול תמר הדרקוניים ככתבם וכלשונם. זאת, אף שיו"ר הרשות, אורית פרקש־הכהן, ביחד עם גילה, היו הרגולטורים היחידים שאזרו ב-2012 אומץ להורות על פתיחת החוזים - חרף לחצי המונופול והממשלה - ואף להורות על שינויים בדיעבד (גם אם לא באופן מושלם). אלא שאותם קולות שמלינים על 'עצימת העין' של הרגולטורים אז - הם גם אלה שמבטלים בזלזול את התראות הרגולטורים כיום. בכך, הם מדגימים כיצד בהיעדר תשובות ענייניות לביקורת מקצועית פשוטה, אין מנוס מהכפשות, סגירת חשבונות דרך 'עיתונים' והדחה".
הגירה
"רשות ההגירה מאיצה זימון אלפי מבקשי מקלט למתקן חולות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בג"ץ הקפיא את הגירוש לאוגנדה ולרואנדה עד לבירור העתירה בסוגיה. שקד מאיימת: נשקול להעמיד מסתננים לדין פלילי", נכתב בכותרת המשנה לדיווח, של אילן ליאור, רויטל חובל ואור קשתי. בידיעה, ובידיעות האחרות באותו עניין המתפרסמות בגיליון "הארץ", לא מצוין אם בכלל מגיעים ארצה מהגרים נוספים מארצות אפריקה, או שהחומה שנבנתה בדרום עצרה את זרם ההגירה כפי שפורסם בעבר - וממילא הצהרותיה של שקד, הנוגעות למהגרים עתידיים, צריכות להיתפס כתעמולה פוליטית ריקה ותו לא.
"אלפי הפליטים שמנסים להגיע לבריטניה דרך תעלת למאנש מעוררים מחדש את הפחד מפני מהגרים, והממלכה מחריפה את הטון בסוגיה. קמרון דיבר על 'נחיל' של פליטים שחוצים את הים התיכון והקים עליו את ארגוני זכויות האדם", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אנשיל פפר בעמוד 3 של "הארץ". "זה לא היה קיץ קל עבור הנופשים הבריטים", כותב פפר, "מאות תיירים שנפשו על חוף הים באחד האיים היוונים הפופולאריים, התלוננו על כך שפליטים מאפריקה ומסוריה שעלו מספינות אל החוף ושרוכזו במחנות זמניים בסביבה טורדים את שלוותם". "המשטרה היוונית כלאה מאות פליטים באצטדיון בקוס", נכתב בכותרת דיווח קצר באותו עמוד.
אמיר זיו כותב בפתח מוסף "כלכליסט" על חוויותיו ממפגש עם זרם הפליטים המגיע לאי התיירות היווני קוס, שם בילה בחופשה. "מהספסל שאני יושב עליו בנמל ניתן לראות שוטרים יוונים שעוברים בין ספינות התיירים המצועצעות בניסיון לוודא שאינן מביאות איתן פליטים. זה פתטי - הפליטים מגיעים בסירות קטנות ובלילה - ואתה מבין שכאן ממש, על קו החוף של קוס, אתה חוזה בקריסה המואצת של אירופה כפי שחלמו אותה תושביה. מסוכסכים מכדי לשתף פעולה מול משימה בסדר גודל כזה, חלשים מכדי לפתור את העימות בסוריה שיעצור את זרם הפליטים, וליברלים מכדי להיות אכזריים כלפי המהגרים כדי שיחפשו אלטרנטיבות אחרות, האירופים נדונו לקלוט הגירה בממדים עצומים. מצוקות העולם בעת הזו כה גדולות, מאפריקה, דרך סוריה ועד עיראק ואפגניסטן, עד שהיבשת הישנה אינה מסוגלת עוד לבלום את השלכותיהן האנושיות שנשפכות אל חופיה".
ביטחון ואמת
"הפרצוף האמיתי" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". העיתון מספק לקוראיו חשיפה בלעדית: מנהיגי המדינה האיראנית עוינים את ישראל. "שר החוץ האיראני מחבק את חיזבאללה ותוקף את ישראל", נכתב בכותרת הגג. "לפני חתימת הסכם הגרעין עם המעצמות פיזר שר החוץ האיראני חיוכים ודיבר במתינות. עכשיו הוא כבר לא צריך. מוחמד זריף נפגש עם מנהיג חיזבאללה בביירות והכריז: ההסכם נותן הזדמנות היסטורית להתמודד עם איומי ישראל. גורמים מדיניים: איראן תזרים מיליארדים מהסרת החרם לטרור", נכתב בכותרת המשנה.
שער העיתון משכפל טקטיקה נפוצה, שרווחת גם ב"ישראל היום" ביחס להסכם הגרעין (ומקורה, על פי המדרש היהודי, בנחש הקדמון בגן העדן): על מנת לשלול או לסתור דבר מה, יש להציג אותו באופן רחב יותר מכפי שהוא באמת, ואז להתקיף את השוליים המומצאים. כך היום ב"ידיעות אחרונות" מרחיבים את ההסכם שנועד לעצור את תוכנית הגרעין הצבאי של איראן כאילו מטרתו היתה גם לפרק את יוזמות הטרור של המדינה, מה שלא היה ולא נברא, וממילא מציירים את הוגי ההסכם מן המערב כשוגים באשליות - הגם שאלו לא טענו כי איראן נהפכה בשל ההסכם למדינה שוחרת שלום.
"כתב יהודי ביקר באיראן וניפץ סטריאוטיפ על היחס לישראל", נכתב בכותרת כתבה מתורגמת מה"ניו יורק טיימס" ב"הארץ". "קיימות מעט מאוד ראיות לטענה לפיה איראן רוצה להשמיד את ישראל כפי שטוענים מתנגדי הסכם הגרעין – כך לפחות מעיד העיתונאי לארי קוהלר־אסס, העיתונאי הראשון מעיתון יהודי־אמריקאי המצדד בישראל, שקיבל אשרת כניסה לרפובליקה האיסלאמית מאז 1979. קוהלר־אסס, סגן עורך החדשות ב'פורוורד', עיתון ניו יורקי הפונה ליהודי ארה"ב, כתב אתמול בעיתונו כי העם באיראן, ובעיקר יהודי המדינה, להוטים לתקשר עם העולם החיצון ואינם נמנעים מביקורת על ממשלתם", כותב ריק גלאדסטון.
"לדבריו, הוא שמע ביקורת נרחבת על ממשלת ישראל ועל מדיניותה כלפי הפלסטינים, אך גם מצא תמיכה בקרב כמה כוהני דת בכירים בפתרון שתי המדינות, אם הפלסטינים יסכימו למתווה זה. 'אף שהיה לצדי מתורגמן ומדריך מטעם הממשלה, קבעתי בעצמי את מי לראיין ומה לשאול את המרואיינים', כתב קוהלר־אסס, בכתבה הראשונה מבין שתיים על נסיעתו לאיראן בחודש שעבר. 'בניגוד לסטריאוטיפ של מדינה איסלאמית פאשיסטית, מצאתי יחסים דינמיים של תן וקח בין הממשלה התיאוקרטית לבין העם, שלעתים קרובות מסתייג ממנה ומתנגד לה'".
מודעה ב"הפלס", 13.8.15
"חשוב שבעולם המערבי יבינו, שהאיומים עליהם מתריעה מדינת ישראל אינם משהו תיאורטי, ובוודאי שאינם 'פחד יתר' או אובססיה כל שהיא. החמאס, בדיוק כמו האיראנים ובדיוק כמו כל גורם טרור אכזרי אחר, מבקשים לפעול. תוכניותיהם, ד' ירחם, ברורות מאוד, ולקיחת סיכונים בענין הזה, כמוה כהימור על פיקוח נפש. מאף מדינה נורמלית בעולם לא יתבעו להיותר שאננה מול איומים קיומיים על אזרחיה. וכך בדיוק צריך להיות גם לגבי אזרחים במדינת ישראל", כך מסתיים מאמר המערכת של "המודיע", המוקדש למנהרות חמאס בעזה, ונראה שכותבו אטום לגמרי לצרימה האירונית שהוא מעורר כשהוא מתפרסם בעיתון מפלגתי של מגזר שנלחם על זכותו לא לשלוח את ילדיו לשרת בצבא הישראלי.
"עיתונאי יהודי בביקור רשמי בטהרן", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", המפנה לדיווח קצר על ביקורו של קוהלר-אסס באיראן. "'ההסכם לא ישפר את חיינו', אומרים איראנים ברחוב", נכתב בכותרת המשנה.
עוד ידיעה
"מנכ"ל משרד החוץ נחשד בעבר בעבירת מס, שילם כופר - ומסר דיווח כוזב", מדווח אורי בלאו ב"הארץ" על דורי גולד, מקורבו של נתניהו.
מלחמות דת
"היהדות הנאמנה נושאת כפיה ליושב במרומים בתפילה, כי אותם פורצי גדר המקלים ראש ב'סדר ההלכות המקיפות אותנו כחומת ברזל בפני אלה אשר תערובתם קשה', יחדלו במהרה מיוזמותיהם הנלוזות, הגורמות לפגיעה חמורה בכרם בית ישראל", נכתב במאמר המערכת של "הפלס" על יוזמת הגיור שהגיחה לכותרות לפני כמה ימים. אמנם, מאמר המערכת הזה יוצא דופן, והיומונים החרדים, כך נראה, מיצו את עביט הביקורת שנשפך אצלם על המהלך שהם מזהים עם הציונות הדתית והם מקדמים היום לראש סדר היום הספדים על רב שנפטר ("האדמו"ר מטאהש") והצהרות של חמאס כי תפסו מזל"ט צה"לי.
אריאל כהנא, עיתונאי "מקור ראשון", התייחס היום ב"טוויטר" לשער "בקהילה", השבועון החרדי הנפוץ. על השער נראתה דמותו של הרב דוד סתיו, ולצידה ציטוט המיוחס לרב עובדיה יוסף, "אין לו יראת שמים בכלל. החברים שלו העידו בפניי: האיש הזה מסוכן ליהדות, מסוכן לרבנות, מסוכן לתורה. פתאום כולם צועקים: רוצים את את הרב סתיו. אם הוא היה תלמיד חכם באמת הם היו שונאים אותו. בוחרים באדם שאינו הגון, מעמיד צלם בהיכל".
אריאל כהנא על ההתייחסות לרב סתיו בשבועון החרדי "בקהילה", 13.8.15
"רגע אחרי השער המסית הזה, ראשי המגזר החרדי יגלגלו עיניים ויגידו שסתם מכלילים, וזה לא מייצג והם בעד אהבת ישראל". הציוץ גרר אחריו התייחסויות נוספות של אנשי העיתון. "זה מבזה, מגעיל, נמוך, מכוער. כל מה שתרצה. וברור לעולם לא ננהג ככה. ועדיין, הסתה זה לא", ענה לו גדעון דוקוב, עורך ב"מקור ראשון". ואילו עורך "מקור ראשון", חגי סגל, צייץ כי "עשרה קבין של רוע לב נפלו לעולם התקשורת, תשעה מהם נטלה העיתונות החרדית והשאר כל העולם". ציוץ נוסף (יונתן אוריך), הסב את תשומת הלב לאיכויות אחרות של השער המדובר: "ולגופה של חובבנות: להדפיס ציטוט בן שנתיים על שער עדכני של מגזין שמתיימר להיות חדשותי? פרוש בשיא וזרוק את המקלדת מהחלון".
כלכלה עולמית
"מלחמת המטבעות של סין" היא הכותרת הראשית של "גלובס". "כששער המטבע בסין יורד, כל העולם רועד", חורזת הכותרת על שער "כלכליסט". "הפיחות הסיני הפיל את בורסות העולם", נכתב על שער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". על שער "דה מרקר" לא מוזכרת ההתרחשות בסין. "גלובס" ו"דה מרקר" לא מסתירים כי הם נסמכים על העיתונות הכלכלית הבינלאומית כדי להסביר לקוראיהם את המשמעות של פיחות המטבע הסיני ביומיים האחרונים.
"הנה שני דברים שממשלת סין רוצה מאוד: ראשית, שהכלכלה שלה תישאר מאוזנת, ותמשיך לצמוח ולשמור על תעסוקה גבוהה. שנית, שהמטבע שלה, היואן, ייהפך למטבע החשוב בעולם, יעזור לקדם את מטרותיה הדיפלומטיות ויחזק את מרכזיותה בכלכלה העולמית. המטרות האלה סותרות זו את זו לעיתים קרובות, אבל השבוע עשתה סין משהו שעשוי לקדם את שתיהן גם יחד", נפתח טור מתורגם של גיל אירווין מה"ניו יורק טיימס" ב"דה מרקר", העוסק בפיחות היואן.
"כל מלחמות המטבע מזיקות לצדדים הלוחמים", קובע מאמר מתורגם מה"פייננשל טיימס" ב"גלובס", "כאשר מדינה מורידה את ערך המטבע שלה כדי לעודד יצוא, היא מזמינה באופן בלתי נמנע פיחותים תחרותיים אצל עמיתות הסחר שלה, ובכך שוללת מהפיחות הראשון את יתרונותיו".
"מה שהתחיל לפני כחודשיים כזרזיף של חששות מפני האטה של קטר הצמיחה העולמי, הפך עם הפיחות ביואן הסיני לשיטפון שמאיים להטביע את הכלכלה העולמית במשבר עמוק. הבורסות המובילות נצבעו באדום ומחירי הסחורות צנחו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של ניר צליק בפתח מוסף "השוק" של "כלכליסט".
צליק מצטט אנליסט ישראלי שמחווה את דעתו על השלכה לפיחות המטבע בסין על הריבית הנמוכה בישראל, האחראית במידה רבה ליוקר הדיור בארץ. "סין רוצה להפוך ממדינה שמבוססת על יצוא למדינה שמבוססת על צריכה פנימית. בינתיים היצוא הסיני יורד כי מצבם הכלכלי של האמריקאים מחמיר, והסינים שפוחדים מכך עושים פיחות במטבע. אבל זה חלק ממחלות העבר", אומר גלעד אלפר מ"אקסלנס", "הבעיה היא שהמהלך הסיני עשוי להוביל לעוד מלחמת מטבעות במדינות העולם המערבי שגם עשויות לפחת את המטבעות שלהן. לדעתי, כל החלומות על העלאת הריבית בעולם כזה הם פנטזיה".
עסקים בישראל
גלית חמי, עורכת "כלכליסט", כותבת במוסף העיתון על ההודעה כי בני שטיינמץ ירכוש את השליטה בחברת האחזקות של אליעזר פישמן, הנתון בחובות אדירים. שטיינמץ עצמו, היא מזכירה, "עשה תספורת למחזיקי האג"ח של חברת הנדל"ן שלו סקורפיו: חתך את הריבית ודחה את התשלומים בארבע שנים, תוך ששלוחיו מסבירים מעל כל במה שאם נתאכזר אל שטיינמץ הוא לא ינפיק יותר בתל אביב. השנים חלפו, שטיינמץ לא עמד בהסדר החוב מ־2011 ועכשיו מציע עוד תספורת על שארית החוב. הוא גם לא עמד במילתו שלא יחזור לבורסה בתל אביב".
"משקיעים מפוכחים היו נחרדים מהגילוי שאיש עסקים כזה רוכש שליטה בחברה שלהם. במקום זה מניית כלכלית ירושלים זינקה ב־8%", כתבה עוד חמי, "זה מצער משום שהיתה כאן הזדמנות מצוינת של הבנקים הגדולים ושל ציבור המשקיעים להבהיר לבעלי ההון שיש התנהגויות שאינן מקובלות עוד. קבלת הפנים לשטיינמץ מבטיחה שדבר לא ישתנה".
"נזקי השביתה לא מנעו חלוקת הדיבידנד בכיל", נכתב בכותרת דיווח של רעות שפיגלמן ב"כלכליסט". בעלי המניות של החברה, בשליטתו של עידן עופר, ייהנו מדיבידנד של 52.5 מיליון דולר ברבעון.
סימנייה
האם "מוסף כלכליסט" החל ברוטינה של שבוע כן שבוע לא? ב-23 ליולי כתבת השער הוקדשה לראיון הזוי למחצה ונטול עניין כמעט לחלוטין עם יורשת עשירה וחלולה (שלפי העולה מהראיון, נפלה בפח על ידי אנשי פרסום בכירים שהצליחו לשכנע אותה להזרים הון עתק למשרד שלהם). שבוע אחר כך חזר המוסף למסלול עם כתבת שער חשובה ומעניינת על ההשתלבות של חברות הייטק ישראליות בשוק תוכנות הריגול - רק בשביל להטיח בקוראים בשבוע שלאחר מכן עוד כתבת כותבים-עלינו-כי-אנחנו-עשירים (הרציונל אפילו הוזכר בכותרת). השבוע שוב כתבת שער מעניינת בנושא אקטואלי וחשוב. איתי להט כותב על ההתמודדויות המדעיות והטכנולוגיות העכשוויות עם ההתחממות העולמית.
כתבה מעניינת נוספת במוסף היא ראיון של קרן צוריאל-הררי עם הפרופסור לכלכלה סטיבן לוויט. לוויט נשאל לדעתו בהקשר לעניינים קונקרטיים בסוגיות משבר החוב ביוון והסכם הגרעין האיראני. הוא משיב כי אינו יודע.
פרשת הרפז
"הפרקליטות תמליץ לוינשטיין: 'סגור את תיק אשכנזי'", נכתב בכותרת ידיעה של טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות". ב"מעריב" חוגג את הדיווח בן כספית, מתומכי אשכנזי הבולטים בחצרות שהתפתחו סביב שני גיבורי הפרשה - גבי אשכנזי ואהוד ברק. "החשבון עוד יוגש", הוא מאיים, "כל אלה שנטלו חלק באחת החקירות המיותרות והמושחתות ביותר בתולדות המדינה יצטרכו לתת את הדין".
ענייני תקשורת
חופש היצירה. כתבת השער של "גלריה" מוקדשת לשיח על חופש היצירה והביטוי שהתעורר עקב הכרזות מהחודשים האחרונים של השרים נפתלי בנט ומירי רגב. "ביום שאחרי החלטת שר החינוך, נפתלי בנט, שלא להאריך את כהונתה כיו"ר ועדת הרפרטואר של סל תרבות בתחום התיאטרון, ד"ר בלהה בלום מוטרדת בעיקר מהשלכות המהלך הנוגעות לפגיעה בחופש היצירה; היא פחות חוששת מעתידה האישי והמקצועי", כותב יאיר אשכנזי בפתח הראיון ומצטט את בלום:
"מי שירצה בתנאים כאלה לזכות בתמיכת סל תרבות, יצטרך להתאים את עצמו מבחינת היצירה וזה דבר קריטי. לפי דעתי, בנט לא יודע תיאטרון. אצל רזי ברקאי הוא אמר שהוא 'קרא את התסריט' של 'הזמן המקביל', אבל מה לעשות שבתיאטרון אין תסריטים אלא יש מחזות; זה מוכיח איזשהו ריחוק מהמדיום הזה. ברקאי שאל אותו על חנוך לוין והוא אמר לו שלא יצא לו להכיר את חנוך לוין. אני מניחה שביקור בתיאטרון זה לא משהו שגרתי מאוד אצלו. זה לא פשע לא להבין בתיאטרון, אבל זה 'פשע' לא לכבד את הסמכויות שכן מבינות. זה מפריע".
שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, yes ו"וואלה", במעמד רכישת בזק (צילום מסך)
בזק. אחרי שהואשם בכך שפיטר את מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר כדי לתקוע את הרפורמה בשוק הטלפון הקווי ולגמול בכך לטייקון שאול אלוביץ' תמורת סיקור נוח בעבר ובעתיד בכלי התקשורת שלו - הצהיר בנימין נתניהו כי הוא דווקא מעוניין לקדם את הרפורמה במלוא המרץ. היום מתייחס למצבה של הרפורמה אופיר דור ב"כלכליסט", אגב דו"ח הרבעון השני "העגום" של חברת התקשורת פרטנר.
"בחודש פברואר השנה יצאה לדרך הרפורמה בשוק התקשורת הקווית, שהיתה אמורה לתת מקפצה לחברות כמו סלקום ופרטנר [...] הרפורמה עדיין לא תורמת לפרטנר תרומה משמעותית, וזה סימן לא טוב בנוגע לאפקטיביות שלה באופן כללי. האחריות לכך מוטלת לפתחו של משרד התקשורת. פיטורי המנכ"ל אבי ברגר במאי האחרון, שהוביל את הרפורמה ביד נחושה, על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומינויו של המנכ"ל שלמה פילבר, שלא הגיע משוק התקשורת, תקעו את קידום הרפורמה. בזק ממשיכה לא לעמוד בדרישה לפתוח לשימוש את תשתית הטלפוניה הקווית שלה, ואינה נענשה על כך בשום דרך כאשר המשרד הקפיא את הקנס שהתכוון להטיל על החברה".
ריאליטי. אסף אביר כותב במוסף "כלכליסט" על משמעותו של העיסוק הגובר, לדבריו, של תוכניות דרמה וקומדיה בסוגת תוכנית המציאות: "UnReal", "הנשים הלוהטות של לאס וגאס", "Another Period" ו"המופע של קרול". "אופנה? צירוף מקרים? לפני שני עשורים הסרט 'חידון האשליות' עזר לשחרר את אמריקה מקיבעון השעשועונים שלה. אולי כעת יוצרי הטלוויזיה האיכותית החליטו להיאבק באותה שיטה בשיטפון הריאליטי: להציג את הסודות המלוכלכים והנלעגים שלו, עד שכבר לא נוכל לשאת את הדבר ה... ובכן, אמיתי".
מודעה ב"המודיע"
השקר הפרסומי. רחל טלשיר מקדישה את מדור התזונה הבריאה שלה ב"גלריה" של "הארץ" לרפי גינת. מדוע הרשות השנייה הורתה לציין באופן בולט את המלה "פרסומת" בקמפיין לתנובה שאותו יוביל רפי גינת, שואלת טלשיר ועונה, "ההבדל בין גינת לבין האחרים, כולל כוכבי ילדים שממליצים להם על מאכלים מזיקים, כולל שפים איכותיים שמפרסמים אוכל תעשייתי נחות, הוא שכל האחרים פוגעים בעיקר במוניטין של עצמם ואילו גינת — אין דרך לרכך את זה — פוגע באופן ישיר וכואב, בלתי הפיך, גם במוניטין של תחקירים ותחקירנים באשר הם. זאת בגלל הזיהוי של גינת עם משדרי 'כלבוטק' שהובילו בשנים האחרונות סוגה הולכת ומתרחבת של כתבות על תעשיית המזון".
ב"כלבוטק", כותבת טלשיר, "לימד גינת את צופיו שיש יצרנים שמרמים אותם ואף מוכרים להם מוצרים מזיקים, ועורר את קהל הקונים מתרדמה נוחה. הוא אמר זאת בקול רועם, בשפה נגישה וברורה, בירידה לפרטים. אבל גינת פרש באמצע הדרך ויש עוד המון עבודה: תעשיית האוכל היא ג'ונגל מלא סתירות וחידות, הונאות וסכנות, שיכול לספק אינספור גילויים לכל מעצמת רייטינג שמחפשת אתגרים. אז עכשיו גינת חוצה את הקווים. במיזם הפרסומאי החדש שלו, 'רפי בודק', יהיו אלמנטים הזכורים מ"כלבוטק", והציבור, שעדיין רואה בו במידה רבה רובין הוד של הצרכנים, אולי לא לגמרי ישים לב להחלפת הכובע, שהיא אפילו לא ממש החלפה אלא סיבובו על הראש במין להטוט קוסמים.
"[...] המיזם הזה של גינת משקף את היחסים הבעייתיים שלמעשה כולנו מנהלים עם התרבות הצרכנית שבה צמחנו, ואת הגבול החמקמק שהיא מקיימת בין מותר ואסור, בין ראוי ולא ראוי. זו תרבות שאמנם מתחילה להפנים ערכים חדשים אבל עדיין היא מסוחררת מעולם הפרסום, שיצר לעצמו מעמד של דת. ואם המעשה של גינת בהקשר זה הוא קיצוני ומרחיק לכת יותר מהרגיל, אם הוא מדיף ניחוחות לא נעימים של ציניות ומניפולציה, עדיין הוא בבואה נאמנה של התרבות המבלבלת הזאת סביבנו. אפשר כמעט לומר שגם במעשהו האחרון חשף גינת משהו חשוב ביותר — את שליטתו של השקר הפרסומי בחיינו".
עיתונות עולמית (כלכלה). "דה מרקר" מדווח לפי "בלומברג" כי המוציאה לאור הבריטית "פירסון", שהודיעה ביולי על מכירת "פייננשל טיימס" לבעלות יפנית, מוכרת כעת את חלקה בבעלות על ה"אקונומיסט" תמורת 731 מיליון דולר, "ויוצאת מענף ההוצאה לאור של עיתונים". הרוכשת היא "אקסור", חברת השקעות השולטת ביצרנית הרכב "פיאט קרייזלר".
פוקס ניוז. "במלחמה התקשורתית בין טראמפ לפוקס ניוז שני הצדדים מנצחים", טוען ג'ונתן מאהלר מה"ניו יורק טיימס" בכתבה מתורגמת ב"הארץ". הטור מבולבל וכלל אינו מנמק את הקביעה בכותרת, ובכל מקרה, יש החושבים אחרת.
"הארץ" לילדים. ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה על "היין היקר בעולם".
מותך דף הפייסבוק של הקריטוריסט "פלאנטו", 3 באוגוסט
אתמול לפני עשרה ימים. בניגוד לנכתב בידיעה של אלדד בק ב"ידיעות אחרונות" הקריקטורה ש"מעוררת זעם בקהילה היהודית" לא פורסמה בדף הפייסבוק של הקריקטוריסט הראשי של "לה מונד" אתמול אלא לפני עשרה ימים.
חצילים ו"ידיעות אחרונות". במדור "מי נגד מי" בשבוע שעבר הצביע אביב הורביץ על החיבה הלא מוסברת של "ידיעות אחרונות" לבית העסק "סביח דה לוקס", שמככב בעיתון. היום שוב כותבים על הסביח, בעמוד 5 של מוסף "ממון".
"ממון", 13.8.15