במרץ 2011 התכנס דירקטוריון דסק"ש, חברת האחזקות שבשליטת נוחי דנקנר, כדי לדון בהצעתו של דנקנר לרכוש את "מעריב". "מעריב", שהפסיד כמיליארד שקל בעשור הקודם, עמד בפני פשיטת רגל. לאחר דיון של כשעה וחצי אישר הדירקטוריון את הרכישה. שנה וחצי לאחר מכן יצא העיתון מידי דסק"ש לכינוס נכסים, אחרי שהחברה הפסידה כ-300 מיליון שקל. השבוע אישר השופט עופר גרוסקופף מבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נגזרת נגד החלטת הדירקטוריון, שהתקבלה לכאורה ללא הסברים מתאימים וכדי לרצות את בעל השליטה נוחי דנקנר, שהיה גם יו"ר הדירקטוריון.

"התביעה הזו מתחילה כמו סיפור שאופייני להרבה מאוד תביעות של בעלי מניות", אומר פרופ' אסף חמדני, מומחה לדיני תאגידים והגבלים עסקיים מהאוניברסיטה העברית, ששוחח על ההחלטה עם אורן פרסיקו ואביעד טובי בתוכנית הרדיו "קול העין". "חברה עושה עסקה, ואז מסתבר שהעסקה גרמה להפסדים מאוד כבדים. בעלי המניות מגישים תביעה בשם החברה כדי לתקוף את שיקול הדעת של הדירקטורים".

אלא שבתביעה הנוכחית, אומר פרופ' חמדני, יש שתי נקודות משמעותיות לא שגרתיות: "האחת, שההליך של קבלת ההחלטה היה מאוד-מאוד מהיר. הדירקטוריון, בישיבה אחת של שעה וחצי, החליט שהוא מאשר את הרכישה של 'מעריב'. שתיים, היה מדובר כאן בעיתון שהוא – אולי לצערנו אבל מן המפורסמות – לא עסק מרוויח.

"אלו שתי הנקודות שהשפיעו, לפחות בעיני, על ההחלטה של בית-המשפט", מסביר חמדני. "בניגוד להחלטות אחרות מהסוג הזה, שיש ויכוח למה שילמתם מאה מיליון דולר במקום חמישים מיליון דולר, כאן בעצם הוויכוח היה על השאלה למה דסק"ש צריכה בכלל לקנות עיתון. אפילו החברה לא באה ואמרה שזה היה מוצדק באופן ישיר בגלל שהיא חשבה שהעיתון הזה הולך להרוויח. ההיבט השני הוא זה שבאמת מעלה שאלות לגבי המניעים של הרכישה – האם זו החלטה כלכלית או החלטה אחרת".

בתגובה לטענה בדבר חוסר הרציונל העסקי בקניית העיתון המפסיד "מעריב", הנתבעים הציגו הסבר. "ההסבר הזה אמר שאנחנו חושבים שלעיתון הזה תהיה סינרגיה עם החברות האחרות של דסק"ש, ובעיקר סלקום. הדירקטורים באו ואמרו, יש לנו סיבות כלכליות: סינרגיה. לגבי זה בית-המשפט קובע בצורה מאוד-מאוד נחרצת, על סמך הראיות שהיו לפניו, שהוא לא השתכנע. הקביעה שלו מאוד נחרצת אפילו בהיבט הזה שהוא לא רק חושב שדירקטור שהיה בישיבה הזו לא היה יכול להשתכנע כי לא היה לפניו מספיק חומר, אלא גם אחרי שהביאו אליו מומחים כלכליים ואחרי ששמע את העדויות של מנכ"ל החברה עמי אראל והדירקטור פרופ' ניב אחיטוב – השופט אומר שלא הצליח להבין מה היה השיקול הכלכלי בעסקה זו.

"ולכן, בחלק השני של ההחלטה, למרות שצריך להדגיש שבית-המשפט אומר את זה בצורה מאוד זהירה, הוא מעלה את האפשרות שכיוון שמדובר בעיתון – והוא משווה את זה לקבוצת כדורגל – כיוון שמדובר בסוג עסקים שבהם יכול להיות שהמניע של בעל השליטה הוא לא כלכלי גרידא, אז זו סיבה נוספת בעצם לאשר את התביעה. כלומר, בית-המשפט גם דוחה לגופו של עניין את הטענות הכלכליות, וגם בסופו של דבר מעלה בעצמו את האפשרות שכיוון שמדובר בנכס מהסוג הזה, יכול להיות שההחלטה לא נבעה משיקולים כלכליים של טובת החברה".

פרופ' אסף חמדני (צילום מסך)

הזכרת שהשופט מבדיל בין עיתון לבין מפעל הייטק. אם היה צריך לעשות דיון ארוך על רכישת מפעל הייטק כושל שמפסיד מאות מיליונים, על אחת כמה וכמה עיתון. הוא מבדיל אותו מעסקים אחרים. עד כמה הבידול הזה משמעותי?

"הבידול הזה משמעותי. כדי להבין את הבידול הזה צריך להבין איך העולם התאגידי עובד, את 'כלל שיקול הדעת העסקי'. אם מדובר בהחלטה עסקית ללא ניגוד עניינים, בתי-המשפט לא ימהרו להתערב בה. לעומת זאת, אם מדובר בעסקה שבה אנחנו חושדים שלבעל השליטה יש איזשהו מניע אישי, אז בית-המשפט ייטה יותר להתערב. הדיון שמציע כאן בית-המשפט הוא על רקע האבחנה הזו. בית-המשפט בא ואומר, כיוון שמדובר בעיתון, וכיוון שמדובר בעניינים שאנחנו יודעים שהמניע שנקשר בהם הוא לא דווקא כלכלי נטו, אלא שיכול להיות שיש אג'נדה אחרת לבעלי השליטה, אז זה שיקול נוסף למה [חברי] הדירקטוריון היו צריכים לבחון את זה ביתר זהירות".

אנחנו יודעים שבעלי הון עושים את זה. הרי יש את שלדון אדלסון, שמחלק עיתון חינם. מלכתחילה המטרה שלו היא לא להרוויח כסף. אז מה הבעיה עם "מעריב" ודנקנר?

"הבעיה היא מאיפה מגיע הכסף. בדיני החברות, בסופו של דבר הנורמה השלטת היא שחברות נועדו להרוויח כסף. בואו ניקח את ה'וושינגטון פוסט', שנרכש על-ידי בעל השליטה באמזון. ג'ף בזוס לא קנה את ה'פוסט' באמצעות אמזון. הוא לא השתמש בכספי משקיעים. הוא השתמש, למיטב ידיעתי, בכספו הפרטי. במקרה כזה, לפחות ככל שמדובר בשיקולים של דיני תאגידים, מותר לך לקנות עיתון, מותר לך לבזבז את הכסף שלך, מותר לך לקנות קבוצת ספורט. אבל כשאתה מנהל כספי ציבור, בין בתור מנכ"ל ובין בתור בעל שליטה, המשקיעים משקיעים אצלך את כספם על מנת שאתה תשיא להם רווחים. לכן ההחלטות שאתה מקבל בתור חברה ציבורית צריכות לעמוד במבחן של הצדקה כלכלית. וגם את זה בית-המשפט מדגיש – הוא אומר, זה בסדר להפסיד וזה בסדר לקחת סיכונים, אבל צריך שיהיה כאן איזשהו רציונל עסקי".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי שלישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".