גזר דין מוות

במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח דניאל בטיני על המתרחש באי קוס, אחד מאיי התיירות של יוון. תחת הכותרת "טרגדיית הפליטים שמאיימת על קוס" הוא כותב:

הם מגיעים יום-יום בספינות דייגים רעועות ואפילו בסירות גומי זעירות. רבים מהם טבעו בדרך, כאשר הסירות בהן הגיעו התהפכו בלב ים. אבל הזרם לא נפסק: עשרות אלפי פליטים שנמלטים בעיקר מסוריה, מעיראק, מאפגניסטן ומעוד מדינות במזרח התיכון מציפים את חופי האיים של יוון. הרשויות לא מצליחות להשתלט על הכמויות האדירות והפליטים נזרקים לרוב ברחובות, בכיכרות ובפארקים".

בטיני מתאר את האי היווני כ"מוקד של דרמה אנושית". אתמול, הוא מדווח, "מאות פליטים, ובהם נשים וילדים, נדחסו סמוך לאצטדיון המקומי, חסמו כבישים וזעקו: 'אנחנו רעבים, רוצים לאכול, רוצים ניירות'". שוטרים התיזו מים והיכו את הפליטים באלות.

דיווחו של בטיני מסתיים בנתונים מסוכנות הפליטים של האו"ם ובהסבר כי לצד יוון, גם "גרמניה מתקשה בימים אלה להתמודד עם זרם פליטים חסר תקדים". לדברי בטיני, "בכמה ערים גרמניות נרשמו פרצי אלימות והפגנות כאוטיות ומולם פרצי גזענות של פעילי ימין קיצוניים".

ב"ישראל היום" מתפרסם דיווח על המתרחש באי קוס בעמ' 5 של העיתון, תחת הכותרת "האי קוס, יוון: עימות אלים בין המשטרה למאות מהגרים". אלי לאון מדווח על העימות בין "המשטרה היוונית" ל"מהגרים", ומספק נתונים מהאו"ם. בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוצגים חמישה שערי עיתונים בריטיים, ובהם כותרות ראשיות המתייחסות להתבטאות של שר החוץ הבריטי, שאמר: "המהגרים האפריקנים מסכנים את דרך החיים שלנו". בארבעה מחמישה שערים נעשה שימוש במלה Migrants. בשער ה"דיילי מייל" מדווח כי "זרים" (Foreigners) מנצלים לרעה את מערכת הבריאות הבריטית.

גם הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מוקדשות לנושא דומה – המוני בני-אדם שהגיעו ממדינות עניות ומסוכנות למדינה משגשגת יחסית, שבה אפשרות סבירה להשיג הכנסה וביטחון אישי. אולם בשונה מהדיווחים של כתבי דסק החוץ בעיתונים על המתרחש ביוון, בכותרות הראשיות ובכפולות הפותחות אין מדווח על "פליטים" או "מהגרים" ואפילו לא על "זרים". תחת זאת מדווחים העיתונים על "מסתננים", מושג טעון הנושא עימו משמעות של פגיעה בטחונית בשלומם של תושבי מדינת ישראל.

כמו כן, על אף שהדיווחים ארוכים ומעמיקים לעומת הידיעות הקצרות על הנעשה ביוון, לא נכתב בשני העיתונים הללו דבר על המצב במדינות שמהן באו אותם "מסתננים" או על התלאות שעברו בדרך לישראל (חלקם עברו חטיפה, סחר בבני-אדם, מחנות עינויים ודרישת כופר). גם אין כל אזכור לנתוני סוכנות הפליטים של האו"ם ובוודאי שלא מדווח על "פרצי גזענות של פעילי ימין קיצוניים", גם לא בידיעות על פרצי גזענות של פעילים הדורשים לגרש את כל ה"מסתננים". במקום כל זאת מציגים עורכי העיתון וכתביו את ה"מסתננים" כאיום בלבד, לא רק על שגרת חייהם של תושבי דרום תל-אביב, אלא גם על חייהם ממש.

בפעם הבאה שהמון משולהב יתקוף מבקשי מקלט בדרום תל-אביב, כמו שאירע בשנת 2012, העיתונים שוב יוכלו לבוא בטענות לחברי-כנסת ופעילים בוטים, ולהתעלם מהתרומה שלהם לאלימות, בדיוק כפי שנהגו לפני שלוש שנים.

"1,200 מסתננים ישוחררו", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בעקבות פסיקת בג"ץ אתמול. הכותרת מתפרסמת על רקע תצלום (שאול גולן) שבו נראה גבר שחור מניף ידו ואומר דבר מה לצד אשה לבנה המביטה לעברו בשתיקה כשבידה שלט: "מהיום אנחנו לוקחים את החוק לידיים". זהו תצלום מסית הקורא במשתמע לפגוע בפליטים/מהגרים/זרים/מסתננים שנמצאים בישראל ובאלה שישתחררו בקרוב ממתקן הכליאה בדרום.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מודפס תצלום נוסף מאותו אירוע, מפגש בין גבר אפריקאי לקבוצת מפגינים תושבי דרום תל-אביב. בכיתוב התצלום (אדוה כהן) מצוטט צד אחד בלבד במפגש. "זה פשוט אסון", אמר על החלטת בג"ץ יו"ר ועד השכונות בדרום תל-אביב, שלמה מסלאווי. מתחת לתצלום חתום בן-דרור ימיני על מאמר הנושא את הכותרת "נקודת איזון". "המסתננים נולדו בצלם", מדגיש ימיני, אבל בהמשך המאמר, כשהוא נדרש לזווית הראייה העולמית, נוטש ימיני את המושג הטעון "מסתננים" ובמקום זאת כותב כי "בעיית המהגרים איננה בעיה ישראלית, זו בעיה גלובלית".

"כ-1,000 מסתננים ישוחררו בתוך שבועיים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום". בפנים העיתון דיווח נרחב יחסית על ההפגנה בדרום תל-אביב, המלווה בטור דעה מאת מסלאווי. יו"ר ועד השכונות משבץ בטורו שב"ישראל היום" את הביטוי "גזר דין מוות לתושבים" ומתריע מפני "הריבוי הטבעי בקרב משפחות המסתננים". משום מה לא נדפס בעיתון זה תצלום מההפגנה, ובמקום זאת עושה העיתון שימוש בתצלום ארכיון של "מסתננים בדרום תל-אביב" (מתבטלים ומעשנים בפארק). כותרת הידיעה על ההפגנה, כותרת המשנה, הפסקה הפותחת, כיתוב התצלום, הליד בידיעה והטקסט בגופה, כולם מוקדשים להדגשת עמדת תושבי דרום תל-אביב, בלי מלה אחת מפי ה"מסתננים" או ארגונים הפועלים למענם.

הטבלואיד השלישי, "מעריב", מציע אף הוא סיקור חריף. "המסתננים לתושבי דרום תל-אביב: 'זה הבית שלנו'", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. בתצלום המרכזי על השער (אבשלום שושני) נראה גם הפעם גבר שחור מסמן בכף ידו V כשפניו זועמות, ואשה לבנה מתבוננת בו כשבידה שלט המכריז על לקיחת החוק לידיים.

בכפולה הפותחת מדווחים יובל בגנו ומשה כהן על החלטת בג"ץ ועל ההפגנה בדרום תל-אביב. לפי דיווחם, "מסתננים שהגיעו למקום צעקו לעבר המפגינים 'זו העיר שלנו, זה הבית שלנו, לכו לבית שלכם'". ודוק, "מסתננים" צעקו ולא "המסתננים" כולם, כפי שעולה מהכותרת הראשית של העיתון. בסיום הידיעה, בפסקה האחרונה ממש, מצוטט נורדלין מוסא, בן 39, המוחזק במתקן חולות כבר יותר משנה וחצי. "מצד אחד אנחנו שמחים, אבל מצד אחר אנחנו כבר יודעים שאין לנו למה לחכות ואין לנו תקווה בישראל", הוא אומר.

כרגיל, "הארץ" הוא העיתון היחיד שמציע סיקור אחר, הן בטרמינולוגיה והן במהות. "בג"ץ הכריע: ניתן להחזיק מבקשי מקלט בחולות, אך יש לקצר את משך השהייה", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה, המודפסת מתחת לתצלום (אליהו הרשקוביץ) של "צעדת מחאה של מבקשי מקלט".

לצד הסיקור הנרחב והמעמיק ביותר של פסק הדין (אילן ליאור), מתפרסמת ידיעה מאת שירלי סיידלר המוקדשת כולה לתגובות של כמה מהכלואים במתקן חולות. נוסף לכך מודפס טור פרשנות משפטית מאת אייל גרוס (הנלווה בגילוי נאות: "הכותב חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח, שהיתה אחת העותרות לבג"ץ") וטור פרשנות נוסף מאת אור קשתי, שכותב: "ההתערבות השלישית במספר מצד בג"ץ בחוק למניעת הסתננות היא המלחמה הקודמת. זו החדשה רק התחילה".

רועי צ'יקי ארד, תושב שכונת התקווה וכתב "הארץ" לענייני אנושיות, תורם אף הוא טור המוקדש לתגובות תושבי השכונה (מומלץ לקרוא את הגרסה המלאה באתר). "כמעט כל הסוחרים שאיתם דיברתי, מתחומי הסדקית וכלי הבית ועד הירקות, הביעו עמדות חיוביות מאוד לגבי השכנים מאריתריאה ומסודאן, שהפכו ללקוחות ולשכירים שלהם", כותב ארד. בהמשך הוא נפגש גם עם המתנגדים לנוכחותם, שמארגנים הפגנת מחאה. "את שפי פז, ממנהיגות המאבק במחפשי המקלט, אני פוגש ברחוב האצ"ל עם שני צוותי טלוויזיה, לובשת חולצה של 'החזית לשחרור הדרום'", הוא כותב. "היא לא מרוצה מהפסיקה: 'המסתננים ייהנו בחולות, יביאו לשם זונות ואז יבואו אלי. מצדי שכבר יבטלו את החוק הזה, ושיעבדו ברצינות כדי לגרש'".

לפי הדיווח של ארד, אל ההפגנה שאירגנה פז "הגיעו כ-20 ומשהו תושבי דרום העיר, בליווי עשרה עיתונאים". ארד מוסיף וכותב כי "התקשורת מחפשת את הקול של דרום העיר ומסרבת לקבל את העובדה שהקול הזה הוא גם האדישות של הרבים שלא מפגינים".

עוד שני קולות מדרום העיר

להשלמת התמונה מציע המוסף "גלריה" של "הארץ" כתבת שער מאת ורד לי על מבקשות מקלט הסורגות לפרנסתן סלים ושטיחים ומתאוששות אט-אט מהעינויים והתקיפות שעברו בדרכן לישראל. אורלי וילנאי כותבת בטורה "חיים בשולים", שמתפרסם במסגרת עמודי הדעות של "הארץ", על האופן שבו הביורוקרטיה הישראלית מקשה על תינוקת אריתריאית שהותקפה באכזריות על-ידי ישראלי שהעיד על עצמו כי הוא "שונא שחורים".

הדיל היומי

עיתונאית "גלובס" סטלה קורין-ליבר דיווחה אמש על "דיל" שהתגבש לאחרונה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הכלכלה אריה דרעי. ראש הממשלה יסכים לדרישת שר הכלכלה להעניק לחברת כימיקלים-לישראל (כיל) הקלות מס בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, ותמורת זאת יצביע דרעי, כרצונו של נתניהו, בעד מתווה הגז, המעניק למונופול הגז הטבות בשווי שעשוי להגיע לעשרות מיליארדי שקלים בשנים הבאות. כך, נציג ציבור אחד שביקש לשמור על האינטרס הציבורי מול תאוות הבצע של בעלי ההון יתקפל, וזאת תמורת התקפלותו של נציג ציבור אחר, שביקש לשמור בחזית אחרת על האינטרס הציבורי מול תאוות הבצע של בעלי ההון. מה שנקרא במדע הכלכלה: מצב של וין-וין.

יצחק תשובה עם אליעזר פישמן, בעל השליטה בעיתון "גלובס". 7.12.07 (צילום: משה שי)

"המחלוקת העיקרית עם חברות הגז: סעיף היציבות", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" (המציגה באופן אגבי את המונופול כאילו הוא עשוי חברות שונות, אולי בעלות אינטרסים מנוגדים).

הדי כהן ועמירם ברקת מדווחים בכפולה הפותחת כי "השיחות בין המדינה לחברות הגז על שינויים במתווה הגז הופסקו [...] לאחר שלא הושגו הסכמות על 'סעיף היציבות'". טור פרשנות נלווה, מאת ברקת, מתמקד באיום של חברת נובל-אנרג'י, החברה המרכזית במונופול הגז, להגיש תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל. לדבריו, "הסיבה המיידית לפיצוץ המו"מ [...] היתה קשורה ישירות לתרחיש התביעה העתידי. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, דרש שיובהר שהמתווה אינו מחייב את הכנסת. נובל רצתה להשאיר עמימות בסעיף הזה משום שההסכמה שדרש ליכט היתה מקשה על סיכויי הצלחת התביעה בטריבונל הבוררות הבינלאומי". לפי ברקת, במונופול הגז ("יזמי הגז", כפי שהוא מכונה בטורו) כבר הכינו את כתב התביעה, עם "סכום מכובד בן עשרות מיליארדים".

עיתונאי "דה-מרקר" אבי בר-אלי חתום על טור המופיע תחת הכותרות "בכייה לדורות" ו"כניעה שמסוכנת לבטחון ישראל". "טענת שטייניץ אתמול שלפיה ההתדיינות בין הממשלה לבין נובל פוצצה על רקע 'תנאים שלא יכולנו לקבלם בסוגיית הבטחת היציבות' – היא ספין", טוען בר-אלי. במלים אחרות, הכותרת הראשית של "גלובס", המדגישה את סעיף היציבות כסלע המחלוקת עם מונופול הגז, משרתת היטב את הצרכים התקשורתיים של הממשלה (והמונופול).

לפי בר-אלי, מדובר בספין משתי סיבות: "ראשית, מכיוון שהממשלה כבר הסכימה לאותם תנאים, ולא נסוגה מרובם. שנית, משום שלא על סעיף זה אמור היה צוות המשא-ומתן הממשלתי להתקוטט עם מונופול הגז". לדעת בר-אלי, המשא-ומתן עם נובל היה אמור "להתפוצץ" על סוגיות מחיר הגז, מנגנון הצמדה חדש, פיקוח אגרסיבי וביטול כל אפשרות לייצוא מוקדם. "יותר משמדאיג 'פיצוץ' השיחות – מדאיגה הסיבה שנבחרה לפיצוץ. במקום למלא אחר תפקידם לדאוג לבטחונה האנרגטי של ישראל, הסירו מעליהם שר האנרגיה ופקידי הממשלה כל אחריות מקצועית, והפקידו את עתיד המתווה בידי עורכי-דין".

המאמר של בר-אלי מתפרסם לצד כתבה פרי עטו הנושאת את הכותרת "עוד כניעה למונופול הגז: הממשלה ויתרה לחברות על התיקונים במתווה". כמו בטור הפרשנות, גם בכתבה מודגש כי הממשלה מתעלמת מההתרעות של מבקר המדינה ונגידת בנק ישראל הנוגעות למתווה ההסכם עם המונופול.

"נובל-אנרג'י נגד הדמוקרטיה", נכתב הבוקר בכותרת צרה בשער "כלכליסט". בכפולה הפותחת מנתח שאול אמסטרדמסקי את ה"פיצוץ במגעים בין הממשלה לחברות הגז" ומגיע למסקנה כי לא היה "פיצוץ", אך גם לא היה "ספין" של פיצוץ. "האמת היא", כותב אמסטרדמסקי, "שלרוב הנוכחים בחדר נראה שהצדדים קרובים מאוד לסיכום על מתווה סופי. לא נראה שמישהו מהצדדים מעמיד פנים. אלא שכעת חברות הגז ובראשן נובל-אנרג'י יכוונו את מאמציהן להשיג אמירה פומבית ומפורשת מראש הממשלה נתניהו על הדבר שמעניין אותן כנראה יותר מכל: היציבות הרגולטורית".

לפי אמסטרדמסקי, בנובל היו שמחים לקבל התחייבות מתועדת של ראש הממשלה נתניהו שממשלתו תפעל למניעת יוזמות חקיקה פרטיות לשינוי הרגולציה על משק הגז. "ההתנהגות של נובל כעת גרמה לנבואה המוגזמת של אבי ליכט מסוף שנת 2014 להגשים את עצמה", הוא כותב. "ליכט, במכתב ששלח לפקידים הרלבנטיים רגע לפני שהממונה על הגבלים עסקיים פוצץ את המגעים מול חברות הגז, קרא לפקידים למהר ולגבש יחד מדיניות ממשלתית בתחום משק הגז, לפני שמונופול הגז צובר כוח כה רב עד שיהווה איום ממשי על הדמוקרטיה הישראלית. והנה, מגיעה עכשיו נובל-אנרג'י בדקה ה-90 וטוענת כי ההתחייבות הממשלתית המפליגה שהיא מקבלת במסגרת המתווה לשקט רגולטורי של עשר שנים שלמות אינה מספיקה לה. זאת משום שנבחרי הציבור הישראלים עוד עלולים חלילה להפעיל את הכלים הדמוקרטיים שהפקיד בידיהם הציבור, וליזום חוקים שיפגעו באינטרסים של החברות".

אמסטרדמסקי טוען כי "זו שעת המבחן הגדולה ביותר של נתניהו מאז שכל סיפור הגז החל". לדבריו, "אם ישחק לידי החברות וישים את עצמו מעל לכנסת, הוא יצדיק במו ידיו כל תואר של דיקטטור שידבק בו מאותו רגע".

הצלחה מרובה

יו"ר דלק קידוחים גדעון תדמור, 2012 (צילום: משה שי)

במוסף "השוק" של "כלכליסט" מדווח ניר צליק כי קבוצת דלק ביקשה מרשות ניירות ערך לאשר את שכרו של גדעון תדמור, יו"ר דלק-קידוחים, על אף שהוא "חורג ממדיניות התגמול של החברה".

החברה מבקשת לאשר לתדמור, רטרואקטיבית, בונוס של 1.4 מיליון שקל עבור 2014, דמי ניהול של 1.6 מיליון שקל (כ-141 אלף שקל בחודש), ונוסף לכך אפשרות ש"דירקטוריון החברה יקבע על-פי שיקול דעתו הבלעדי את זכאותו של תדמור לבונוס שנתי נוסף ואת גובהו של הבונוס". כל זאת תמורת היקף עבודה שבאופן רשמי יעמוד על 100% משרה, אם כי במקביל יוכל תדמור לשמש דירקטור בחברות ציבוריות שבהן יש לו אחזקה של יותר מ-10% (לא מדווח כמה כאלה קיימות) וכן לשאת בתפקיד ניהולי בחברת נאוויטס-פטרוליום, הפועלת מטעם דלק בחיפוש נפט וגז מחוץ לישראל (לא מדווח כמה יקבל עבור תפקיד ניהולי זה). בדברי ההסבר מטעם דלק נטען כי תדמור "ממלא את תפקידיו בהצלחה מרובה שנים רבות ומתוקף תפקידו הוא נושא באחריות משמעותית הדומה באופייה לאחריותו של מנכ"ל חברה".

מלחמות הדת

אחרי שאתמול התעלמו שני עיתונים חרדיים, "המודיע" וה"פלס", מיוזמת רבנים מהציונות הדתית להקים גוף גיור עצמאי, הבוקר החליטו להתייחס לסוגיה.

"פִּרצה מדאיגה בחומת טהרת הייחוס", נכתב בראש שער "הפלס". "בעולם התורה וההלכה מזהירים כי היוזמה החדשה תחריף את התופעה של טמיעת נכרים בכרם בית ישראל".

"יוזמת נפל לפגיעה ביסודות הדת", נכתב בראש שער "המודיע". "נסיון להקים רשת גיור חדשה שמטרתה 'לגייר' גויים שלא על-פי ההלכה". "סופר 'המודיע'" מדווח על "זעזוע וכאב בקרב חוגים נרחבים בארץ ובחו"ל בעקבות נסיון נפל חדש להקים רשת פרטית של בתי-דין לגיור".

גם מאמר המערכת של "המודיע" מוקדש ל"נסיון נפל [...] לקעקע יסודות דת ולפגוע בחומת ייחודו של עם ישראל". "גיור שאינו כהלכה – אינו גיור", נכתב במאמר. "גוי שעבר גיור שלא כהלכה היה ונשאר גוי. אי-אפשר לכפות, גם לא באמצעות מסע תקשורתי אוהד, גילוי פנים בתורה שלא כהלכה".

המסע התקשורתי האוהד, שבלט אתמול בשלל עיתונים שאינם חרדיים, ממשיך היום בעיקר ב"ידיעות אחרונות". כל עמ' 6 מוקדש לסיפורם של שלושה "נפגעי רבנות", כל עמ' 8 מוקדש לתגובת רבנים מהציונות הדתית למתקפה עליהם, וכתבת השער במוסף "24 שעות" של העיתון עוסקת בפסיקה שנויה במחלוקת של בית-הדין הרבני בירושלים. "הנה עוד סיפור שממחיש בדרך הכי כואבת למה חייבים רפורמה ברבנות", נכתב בכותרת המשנה בשער המוסף.

סכנת חיים ברורה ומיידית

גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי "בימים האחרונים הונחו חיילים המשרתים בגדה המערבית שלא לירות על חשודים פלסטינים אם לא נשקפת מהם סכנת חיים מיידית". לפי כהן, "מדובר ברענון של ההוראות הקיימות לפתיחה באש בעקבות גל ההתקפות והפיגועים לאחר הרצח בדומא. מפקד פיקוד המרכז, אלוף רוני נומה, הנחה החיילים המשרתים בגדה לפעול לפי הוראות הקיימות לפתיחה באש ולבצע נוהל מעצר חשוד הכולל ירי לאוויר כאשר אותו חשוד נמלט. [...] קצין בצבא הדגיש כי אין מדובר בשינוי בהוראות הפתיחה באש, אלא בהוראת שעה, שנוסחה בפיקוד ונועדה להדגיש לכוחות הצבא מה שנדרש מהם בסיטואציות מסוימות".

ב"ישראל היום" מדווחת לילך שובל כי הוראת השעה שהוציא אלוף פיקוד מרכז "משנה באופן זמני את הוראות הפתיחה באש". לפי דיווחה, "עד להוראת השעה הנוכחית ההנחיה לחיילים היתה לנסות לעצור את המחבלים שיידו אבנים או זרקו בקבוקי תבערה, מתוך הנחה שמי שזרק פעם אחת בקבוק תבערה, יעשה זאת שוב". חיילים היו רודפים אחר מיידי אבנים ומורשים לירות לפלג גופם התחתון, מעתה יוכלו לירות לעבר גופם של מיידי אבנים רק כשיחושו סכנת חיים ברורה ומיידית".

ב"מעריב" מתפרסמת הכותרת "חיילים מודאגים: הוראות הפתיחה באש השתנו". כתב העיתון נועם אמיר מצטט מדברי קצין בגבעתי שאמר לאתר "0404": "אלה נהלים הזויים, שאני בתור קצין אתקשה לומר אותם לחיילים שלי ולהביט להם בעיניים אחר-כך. מישהו למעלה חושב שאנחנו דוגמניות ולא חיילים בצבא ההגנה לישראל". למעשה, כל הידיעה של אמיר מתבססת על הדיווח של בועז גולן באתר "0404".

בשולי החדשות

פיס. אלי סניור מדווח ב"ידיעות אחרונות" על תלונה במשטרה נגד מפעל הפיס, בחשד שניסה להשתמש בשמו של הזמר משה פרץ כדי "להלבין" אירוע שמימן בניגוד לחוק. הגם שמפעל הפיס הוא גוף עם תקציב פרסום גדול, המנתב את חלקו באופן קבוע לשיתופי פעולה מסחריים עם "ידיעות אחרונות" ("המורה של המדינה"), נראה כי המערכת העיתונאית של "ידיעות אחרונות" עצמאית דיה כדי לפרסם מידע לא נוח על הארגון. כדי להדגיש עובדה זו נלווים לידיעה מאת סניור שניים מהדימויים המזוהים ביותר עם מפעל הפיס – סמליל הארגון ותצלום של היו"ר עוזי דיין.

פועלים מתים. בכל העיתונים, למעט "הארץ", מדווח על מותם של שני פועלים באזור חיפה. פועל בניין כבן 60 נפל מגג בשכונת הדר, ובתחנת קמח בעיר נפל פועל, בשנות העשרים לחייו, לממגורה, ונקבר תחת הקמח. ב"ישראל היום" מדווח גם על מותה של תושבת עכו בת 16 שנפלה ממרפסתה בעת שתלתה כביסה.

ראש הממשלה ורעייתו. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, לצד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, נכחו אמש בהקרנת סרט על מבצע לשחרור חטופי מטוס סבנה. ב"ישראל היום" החליטו לשבץ תצלום של האורחים המכובדים בשער העיתון.

ד"ש מעזה. תחת הכותרת "האם החיים בעזה מתחילים לחזור לשגרה?" מדווח נועם אמיר על נתונים שפירסם מתאם הפעולות בשטחים ולפיהם "החיים בה [ברצועת עזה] מתחילים לחזור למסלול תקין. בערך". כמה "בערך"? לפי הידיעה, "הצמיחה בענף הבנייה [בעזה] ניכרת היטב בירידה באבטלה ברצועה, שעומדת כיום על נתון טוב, יחסית כמובן, של 41% אבטלה". לפי עמותת גישה, האבטלה בעזה ירדה ברבעון השני של 2015 בעשירית האחוז, מ-41.6% ל-41.5%.

ענייני תקשורת

נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על האיחוד הצפוי בין "ידיעות אחרונות" ל-ynet במסגרת מעבר המערכות למבנה אחד בראשון-לציון. לפי דיווחו, מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון מנסה לשמור על עצמאותה של מערכת העיתון הכלכלי, אולם בהנהלת העיתון דוחפים לאיחוד כולל.

במוסף "מעריב" מתפרסמת כתבה מאת אילנה שטוטלנד על נשים בתעשיית הפרסום ועמדותיהן באשר לקמפיינים סקסיסטיים. "היית מסוגלת להיות חלק מיצירת פרסומת סקסיסטית?", שואלת שטוטלנד את לימור קשקש, מנהלת שיווק ופרסום של רשת נעלי סקופ. "לא, קשה לי עם זה", היא משיבה. "אני קצת שמרנית, אולי מהדור של פעם. אני חושבת שצריך לכבד את האשה".

במדור הדעות של "מעריב" יוצא נדב העצני נגד חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שכתב לשרת התרבות כי אל לה להתנות תמיכה במוסדות תרבות בבחינת תוכן היצירות המוצגות. "מדובר בחוות דעת אבסורדית, שעל-פיה, בשם חופש היצירה, אפשר להסית בחופשיות לחיסולה של מדינת ישראל או לרצח עם", כותב העצני.

ב"הארץ" כותב צבי בראל על העימות בין וינשטיין לשרה רגב. לדעתו, "רגב מטעה במכוון כאשר היא עושה הבחנה בין מימון לחופש ביטוי. כי כאשר רבנים וישיבות נהנים מתקציבי עתק בעודם מחוללים שיח ציבורי נגד אושיות המשפט והדמוקרטיה, כשעלוני התנחלויות מחרפים את בית-המשפט העליון וחברי-כנסת ומפלגות כמו הבית-היהודי, שנבנות על כספי משלם המסים, מגדפים את הקהילה הלהט"בית, לא מיותר לתמוה אם 'עקרון רגב' לא צריך לחול גם עליהם. ואולי, לטעמה, מרי נגד בית-המשפט וקעקוע חופש הפרט באמצעים אמנותיים אינו נחשב לחתרנות".

עוד במדור הדעות של "הארץ", יהושע שופמן קורא שלא לאפשר לעורך "מקור ראשון" חגי סגל להשתתף בוועדה שיזמה שרת המשפטים להתמודדות עם גילויי בריונות ואלימות ברשת, משום שהורשע בחברות בארגון טרור וגרימת חבלה חמורה. "כמו כל עבריין מורשע, הוא זכאי לבנות מחדש את חייו", כותב שופמן. "הרשעתו כבר נמחקה מהמרשם הפלילי. אין מניעה שישמש עיתונאי או עורך עיתון. אין מקום לפגוע בכל זכות הנתונה לו לפי דין כאזרח המדינה. אך מכל העיתונאים בישראל, האם סביר שדווקא הוא ימונה לוועדה ציבורית שהקימה שרת המשפטים לשם מאבק בבריונות ברשת?".

מאיה כהן מדווחת ב"ישראל היום" כי קריקטוריסט הבית של העיתון, שלמה כהן, יקבל השנה את פרס דוש לקריקטורה. גם הקריקטורה היומית של כהן מוקדשת לקבלת הפרס.

אתמול התפרסם במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" דיווח על אדם שמנע ממצילים בחופי דובאי להציל את בתו הטובעת, כדי שכבודה לא יחולל. לפי דיווח ב"גרדיאן", האירוע התרחש בשנת 1996.