העתיד הוא עניין חמקמק מהסיבה הפשוטה שהוא עדיין לא קרה. אבל הוא יקרה מתישהו. כולנו יודעים שממש עוד כמה דקות יתרחש משהו שעדיין לא קרה, אבל יקרה, ממש עוד מעט. ככה זה, חץ הזמן נע (נכון לעכשיו) בכיוון אחד, והכיוון הוא קדימה, אל העתיד. השאלה היחידה היא לא אם העתיד יגיע, אלא מה יקרה כאשר הוא יגיע.
אמצעי התקשורת עסוקים כל הזמן בעתיד לא כיוון שהם יודעים מה יקרה בו, אלא כיוון שהם יודעים שמה שכבר קרה, קרה. מה שקרה לא מעניין כי כולם כבר יודעים מה קרה, זה לא ניוז! מה שמעניין הוא מה שעתיד לקרות. את זה אף אחד לא יודע, ואם אתם, העיתון, תוכנית הרדיו או הטלוויזיה, תדעו לומר לצרכנים מה עתיד לקרות ואפילו תקלעו בול, הרי שתרוויחו הרבה מאוד תשומת לב, שתתבטא בלא מעט כסף.
אמצעי התקשורת אינם היחידים שעוסקים בעתיד מטעמים כלכליים. גם אנשים שעוסקים בכלכלה עוסקים בעתיד, ובכן, מטעמים כלכליים. אחרי הכל, אם אתה יודע מראש אם השוק עומד לעלות או לרדת, אם מניה מסוימת עומדת לחטוף או דווקא לזנק, אתה יכול לעשות הרבה, אבל ממש הרבה כסף. אני מדבר על בוחטות של כסף. כנראה בגלל זה האנשים האלה, שטוענים שהם מסוגלים לומר משהו רציני על העתיד, זוכים בתקשורת לשם "גורו", כאילו היו מורי דרך רוחניים.
ג'ים קריימר, מנחה התוכנית הכלכלית "כסף משוגע" ("Mad Money") ברשת CNBC, הוא אחד האנשים שזוכים בתקשורת הישראלית לכינוי "גורו". כך, לדוגמה, ביולי השנה זיכה אותו "גלובס" בכינוי "גורו המניות". איך אתה הופך לגורו? כמו שאתה הופך לאביר בימי הביניים. המלכה אומרת לך לכרוע על הברך, נותנת לך שתי צ'פחות על הכתפיים עם חרב, וזהו. קום, אתה אביר. "גלובס" אימץ את השיטה הימי-ביניימית: אם הוא מחליט שאתה גורו, הוא קורא לך פעם-פעמיים "גורו" והופס, אתה גורו. תתחדש (ובכל הנוגע לנוהל הכתרת גורואים, אפשר להחליף את השם "גלובס" בשמות העיתונים המתחרים).
אז קריימר הוא גורו. גורו מאוד מיוחד, גורו שג'ון סטיוארט קרע לו את הצורה לפני כשנה וחצי וגרם לו לגמגם, להזיע ולהתנצל עד עמקי נשמתו על כך שהוא מנחה את אחת התוכניות הכלכליות הרדודות והמטופשות ביותר בטלוויזיה האמריקאית, על כך שפעם אחר פעם הוא מציג תחזיות שפעם אחר פעם מתגלות כשגויות לחלוטין.
בשבת שעברה, ה-30 באוקטובר 2010, קבע קריימר שהשוק עלול להתרסק בכ-10%. כן, חברים, עד עשרה אחוזים בשבוע אחד. למה? קריימר הסביר ששלושה דברים גרועים עומדים להתרחש: בחירות אמצע הקדנציה ביום שלישי, החלטת הפדרל ריזרב ביום רביעי ודו"ח התעסוקה החודשי שיפורסם ביום שישי. "הקונסנזוס בוול-סטריט הוא כי לפחות אחד מהאירועים הללו, אם לא שניים, יהיו רעים לשוק, ובעקבותיהם עלול להירשם תיקון שינוע בין 3% ל-10%", טען קריימר. כאשר קריימר, שהוא גורו, טוען דברים כאלה, העיתונות הכלכלית, שהיא מכתירת הגורואים הרשמית בישראל, ממהרת לצטט.
כך הופיעה ביום ראשון ידיעה באתר האינטרנט של "גלובס" שכותרתה קבעה שקריימר קבע ש"שוק המניות עלול ליפול השבוע בין 3% ל-10%". מי שהקפיד לקרוא את כל הידיעה המוזרה הזו מצא בפסקה החמישית (מתוך שש) ש"למרות התרחישים שציין, קריימר לא ממש בטוח שזה מה שיקרה. 'בגלל שכולם מצפים לזה כנראה שזה כבר מגולם בשוק ולכן יש סיכוי שהמשקיעים יכינו בשבוע הקרוב את הראלי הבא'". כמה נוח. יכול להיות שהשוק יתרסק ב-10% ויכול להיות שלא.
למה הוא לא בטוח שזה יקרה? בואו ננסה לחשוב ביחד. האם ייתכן שמפני שאין לו כדור בדולח בתיק, וכמו שאר בני תמותה הוא לא מסוגל לחזות את העתיד? את "גלובס" זוטות מעין אלו לא מעניינות. עורכי "גלובס" חיים במציאות שאינה נסמכת על הפיזיקה המודרנית, מציאות שבה באופן פלאי ניתן לראות מעבר לעקומת הזמן. אין פלא שהם ציטטו את הגורו שלהם בכותרת גדולה ומפוצצת.
חלף שבוע.
בחמשת ימי המסחר האחרונים (הטור נכתב בשבת) עלה מדד הנאסד"ק ב-2.85%. כן, כתבתי "עלה". מדד הדאו-ג'ונס עלה ב-2.93%. מדד ה-S&P 500 עלה ב-3.6%.
ד"ר גלי אינגבר, מומחית בחשבונאות ומימון מבית-הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, פירסמה באחרונה מאמר ב-ynet ובו הסבירה שהתחזיות של המומחים, האנליסטים ושאר אנשי שוק ההון הממהרים להתנבא מתחת לכל עץ רענן טובות כמו הטלת מטבע; יש להן סיכוי של 50% להיות נכונות ו-50% להיות שגויות.
קריימר אינו שונה. הוא זרק את המטבע שלו, תפס אותו באוויר וצעק "יירד!". באותה מידה הוא היה יכול לצעוק "יעלה!". אם הוא היה צועק "יעלה!" כולנו היינו נורא מתפעלים, אבל כעת, כאשר הוא טעה, אנחנו נהנים לרדת עליו.
אין סיבה אמיתית לרדת על קריימר, כי קריימר הוא ליצן. ועיתון שמפרסם תחזיות של ליצן, ובכן, אין מנוס מלקבוע שעיתון כלכלי כזה הוא לא עיתון כלכלי אלא עיתון קרקסים. כל עוד הקוראים מבינים שהם נקלעו לקרקס, אין בעיה, אבל מי שמחליט להשקיע את כספו בהתבסס על עצות שהוא מקבל מליצנים, שלא יתפלא אם הוא קם בבוקר עם גללי פילים.