הכותרות הראשיות

כותרותיהם הראשיות של שלושה מבין ארבעת העיתונים הכלליים מוקדשות הבוקר ליוזמה הלכתית שנועדה לשבור את המונופול שניתן לרבנות הראשית על ענייני גיור באמצעות הקמת "בתי-דין" אלטרנטיביים להמרת דת.

בשערי שלושת העיתונים – "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" – מגדירים את היוזמה כ"מרד", ולמעשה נותנים לה רוח גבית. ב"ידיעות אחרונות" מעניקים ליוזמה את החיבוק החם והאפקטיבי ביותר: עורך עמוד השער מיתג את המהלך ככזה המשקף את הציונות הדתית, ואף החמיא לרבנים שמאחוריו וכינה אותם "ליברליים".

כפולת העמודים הפותחת של העיתון מורכבת מארבע חטיבות: דיווח חדשותי חגיגי ("בשורה ל-300 אלף חסרי הדת בישראל"), ידיעת תמונה אמפתית המוקדשת לראשוני המגוירים האלטרנטיביים ("עכשיו אני באמת מרגישה חלק מעם ישראל"), טור פרשנות חיובי מאת רכזת הכתבים הדתייה חן ארצי-סרור ("אולי הגיע הרגע להיפרד לשלום מהרבנות המסואבת והמאוסה"), וטור נוסף מאת חבר-הכנסת לשעבר אלעזר שטרן, שגניזת רפורמת הגיור שהוביל בכנסת הקודמת מסומנת כעילה למהלך החתרני.

"הרבנות הראשית – או ליתר דיוק, פטרוניה הפוליטיים – השתמשה ביהדות לקידום מטרות מגזריות צרות והפכה אותה מיהדות מקרבת ליהדות מפלגת ומרחיקה", כותב שטרן. "היהדות אמורה להיות דת סובלנית, אנושית, שפויה – לא כת משיחית אפלה וסגורה", מובהר בכותרת המשנה לטור מאת בן כספית המתפרסם ב"מעריב".

"הרבנות הראשית לישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם גילויי מרד שונים, למשל בנושאי הנישואים והכשרות, מצד שומרי מצוות המעוניינים לקיימן מבלי לערב את המוסד, גם כשהדבר אסור לכאורה על-פי חוק", כותב בשער "הארץ" יאיר אטינגר. "אף על פי כן, זו הפעם הראשונה שרבנים מרכזיים, בעלי תפיסות ממלכתיות, מעזים לפעול בגלוי ובאופן ממוסד נגד הרבנות הראשית לישראל ובתי-הדין הממלכתיים לגיור".

"הגיור אמנם לא יוכר באופן רשמי – אך תומכיו מקווים שהמהלך יוביל ללחץ ציבורי על הממשלה ועל בג"ץ ובסופו של דבר להפרטת הגיור", מוסבר בכותרת המשנה לידיעה החדשותית של "ידיעות אחרונות", שעליה חתום קובי נחשוני. במעמקי הדיווח מוכמנים פרטים על הגופים שלקחו חלק בקידום היוזמה: מכון עתים, בית-מורשה והסוכנות-היהודית. נחשוני מביא גם ציטוט תומך מפי נפתלי בנט, אך מבהיר כי שר החינוך חובש הכיפה "נמנע מלהתייצב מאחורי היוזמה החדשה – אך הביע את תמיכתו בכוונותיה".

ב"מעריב" מספקים סיקור דומה לזה של "ידיעות אחרונות", אך בניגוד ל"ידיעות אחרונות" מקפידים להבליט בשער גם את עמדתם של המתנגדים ליוזמה – ובכלל זה את עמדתו של הרב חיים דרוקמן, מבכירי רבני הציונות הדתית, שאמר אתמול כי הוא "מתנגד בכל תוקף לגיור אלטרנטיבי גם כשהוא על-פי ההלכה, כי כל דבר אלטרנטיבי פוגע בחיי תורה מסודרים במדינת ישראל".

"ישראל היום", העיתון שכמו הרב דרוקמן מתנגד לכל דבר אלטרנטיבי, נבדל הבוקר משלושת מתחריו לא רק בהחלטה להדיר את היוזמה מהכותרת הראשית, אלא גם באופן שבו היא ממוסגרת. על אף שגם ב"ישראל היום" מדווחים על "מרד הרבנים" (סלוגן מהכפולה הפותחת, שבשער משונמך לכדי "קריאת תיגר"), זהו העיתון היחיד שבו ניתן מקום גם לביקורת מערכתית על המהלך, והדיווח החדשותי אינו נצבע בצבעיהם של הרבנים הסרוגים.

יהודה שלזינגר, שטורו נדפס לצד מאמר שבו מהלל דן מרגלית את היוזמה, מגלה הבנה לרקע שהצריך את המהלך הדרמטי של הרבנים, אך טוען שהפרקטיקה החדשה שהם מבקשים להנחיל עשויה לעמוד בסתירה להלכה היהודית – קביעה המודגשת בכותרת המאמר.

"הניסיון של רבני הציונות הדתית להקים מערך אלטרנטיבי לדיינים בבתי-הדין לגיורים בטענה שאינם מסבירים פנים, ידידותיים או מחמירים אינו הוגן", כותב שלזינגר. "מתוך 27 דיינים בבתי-הדין לגיור, רק תשעה מוגדרים כ'חרדים'. היתר בוגרי ישיבות 'סרוגות', ששירתו בצבא, המנסים להקל ולמשוך את קצה גבול ההלכה, ורבים 'משלמים' על כך כשהם נדחים מלשמש דיינים בבתי-הדין הרבניים. אבל ישנם מקרים שגם הם לא יכולים, פשוט כי זו ההלכה, טמבל".

בעיתונים החרדיים נעים בין היסטריה להתעלמות. עורכי "יתד נאמן" ו"המבשר" מקצים למרד הרבנים הסרוגים את כותרותיהם הראשיות ("הרס חומות הגיור" ו"פרצה חמורה: הוכרז על הקמת 'בית-דין' עצמאי לגיור שעלול לפגוע קשות בגיור כהלכה וכמסורה", בהתאמה). ב"המודיע" ו"הפלס" מחרישים.

שחיתות

אתמול חלה התפתחות בפרשת השחיתות שבעיתונים שאינם "ידיעות אחרונות" זכתה לכינוי "פרשת ישראל-ביתנו", על שם המפלגה שאליה קשורים כמה מבכירי החשודים. "הארץ" הוא הבוקר העיתון היחיד המסקר את ההתפתחות בהבלטה – בכתבה מאת גידי וייץ הנדפסת בעמודי החדשות ובסיקור מורחב התופס את כל השטח המערכתי בכפולת העמודים הפותחת של "דה-מרקר".

העילה לסיקור היא מעצרם המחודש של ארבעה מהחשודים – הלוביסט ישראל יהושע, שאול מזרחי (יו"ר החברה למשק וכלכלה), אלכס ויז'ניצר (מנכ"ל מע"צ לשעבר) ושי ברס (מחליפו בתפקיד), ש"פרש באחרונה ושמו לא נקשר עד כה בפרשה", כפי שמוסבר ב"דה-מרקר". "ארבעת האנשים שנעצרו אתמול אמנם אינם דמויות מוכרות לציבור, אבל בשנים האחרונות הם החזיקו ברשת קשרים ענפה ובעמדות השפעה שהיו לעתים משמעותיות יותר מאלה של חברי-הכנסת וחלק משרי הממשלה", כותב וייץ, ומפרט.

"ההתפתחות האחרונה שבגינה התבקש המעצר נוגעת לתת-פרשה חדשה בתוך פרשת השחיתות הגדולה בישראל-ביתנו", כותבת ב"דה-מרקר" יסמין גואטה. "בפרשת ישראל-ביתנו המרכזית נחקרים חשדות לקיומה של שיטת פעולה מאורגנת, שלפיה בכירים בשירות הציבורי בעבר ובהווה העבירו במסגרת תפקידם הציבורי סכומי כסף ניכרים מהקופה הציבורית לגופים מתוקצבים ולרשויות שונות שלא כדין. זאת, בתמורה למתן טובות הנאה לחשודים ולמקורביהם, בין היתר באמצעות מינויים ותשלומים".

בידיעה הנדפסת לצד כתבתה של גואטה מציין אבי בר-אלי כי מפרוטוקול דיון הארכת המעצר עולה כי "החקירה סובבת סביב ציר דמותו של הלוביסט והפעיל הפוליטי ישראל יהושע, שחשוד ביותר מעשר פרשיות שעיקרן הזרמת כספי ציבור לכיסים פרטיים".

לדברי גואטה, תת-הפרשה העומדת כעת במוקד העניינים כוללת, על-פי החשד, העברה של כספים קואליציוניים לגופים שונים בתמורה לשוחד. "חלק מהכספים שימשו לפרויקטים חוקיים, אך ההוצאות בגינם נופחו, כדי שיוכלו לגזור מהם קופון ‒ וחלקם היו תשלומים פיקטיביים", היא מוסיפה, ומציינת כי הלוביסט יהושע היה "אחד הגורמים המקשרים בין המעורבים בפרשה". בהמשך הכתבה נוקבת גואטה גם בשמותיהם של נבחרי הציבור בדימוס החשודים במעורבות בפרשה: השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב וסגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום מישראל-ביתנו.

אביגדור ליברמן (צילום: מרים אלסטר)

גידי וייץ משרטט ב"הארץ" קו בין הלוביסט החשוד למנהיג המפלגה שבה התגלתה השחיתות, אביגדור ליברמן. "יהושע נחשב למקורב האולטימטיבי של ליברמן וכבעל קשרי זהב במפלגת השלטון", הוא כותב.

"יהושע שימש בעבר לוביסט של אנשי העסקים יצחק תשובה ונוחי דנקנר וייצג חברות ממשלתיות רבות בתחום התשתיות והאנרגיה. במקביל הוא היה אחד האנשים החזקים של סניף הליכוד בירושלים, עמדה שאיפשרה לו, בתוספת קסמו האישי, את הנגישות הגבוהה לראשי ממשלה, שרים ורגולטורים". לפי דיווחו של וייץ, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין "נוטה להגיש אישומים נגד רוב כוכבי הפרשה לפני שיעזוב את תפקידו בינואר".

הסיקור הנרחב והמתבקש שמספקים הבוקר עיתוני קבוצת "הארץ" הוא, כאמור, מאמץ יוצא דופן בהשוואה לכל יתר המתחרים. "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "מעריב", "גלובס" ו"כלכליסט" מסתפקים בידיעות קצרות או בינוניות באורכן, המספקות בעיקר דיווח אינפורמטיבי על הליך הארכת מעצרם של החשודים, ללא פירוט על ההקשר הרחב או דברי פרשנות. מלבד כתבי "הארץ" ו"דה-מרקר" וכתב "גלובס" חן מענית, כל העיתונים מקפידים להצניע את הקשר בין החשודים לנבחרי הציבור שהיו קרובים אליהם.

דברים ופשרם

כל עיתוני הכלכלה מדווחים בהבלטה על דברים שאמרה אתמול נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, בהרצאה שקיימה בירושלים. לדברי פלוג, הגוף שבראשו היא עומדת תומך ב"מתווה הגז", הסכם הפשרה שגובש בין ממשלת ישראל לחברות הגז, אולם אנשיו סבורים שיש להכניס בו תיקונים.

"עמדת בנק ישראל היא כי בנסיבות שנוצרו, המתווה החדש נותן מענה סביר לצורכי המשק, ובפרט לצורך לזרז את חיבורו של צינור גז נוסף ולקדם את פיתוח מאגרי לווייתן וכריש-תנין. כדרכו של משא-ומתן, המתווה אינו משיג את התוצאה האידיאלית, אך יש בו יתרונות רבים למשק", אמרה פלוג (בין היתר), והדברים מצוטטים במדויק בשלושת הכלכלונים. ההבדל הוא הפרשנות שניתנה לדברים בכל אחד מהם:

• "פלוג מגבה את נתניהו ושטייניץ: 'תומכת במתווה הגז. הוא סביר" (כותרת ראשית, "גלובס").
• "פלוג תתמוך במתווה בכפוף לפיקוח מחירים ופיתוח לווייתן" (כותרת בינונית, שער "דה-מרקר").
• "מה באמת חושבת פלוג על מתווה הגז?" (כותרת בינונית, שער "כלכליסט").

ב"כלכליסט" מדלגים על הדיווח החדשותי על דברי הנגידה, וקופצים ישר לפרשנות. "חודש וחצי לאחר שאמרה שלא שותפה בפרטים, הביעה הנגידה לראשונה תמיכה במתווה הגז. אבל באותה נשימה טענה שיש לשנותו כמעט מן היסוד, ולכלול בו מנגנון פיקוח מחירים וסנקציות על עיכוב בפיתוח לווייתן", מסבירה כותרת המשנה לניתוח, שעליו חתום שאול אמסטרדמסקי.

"בשלוש פסקאות בסך-הכל הצליחה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג לתמוך במתווה מצד אחד, אבל לתקוע לתמיכה הזאת חתיכת כוכבית מצד שני", מנתח אמסטרדמסקי, המגדיר את טור הפרשנות שלו כ"דברי נגידת בנק ישראל מאתמול, בתוספת תרגום לעברית פשוטה".

"מבחינת בנק ישראל, הדבר החשוב ביותר שצריך לעמוד לנגד עיניה של הממשלה הוא לחבר עוד מאגר גז לישראל, או לפחות להניח עוד צינור אחד ממאגר הגז תמר, שהוא כרגע המאגר היחיד שמספק גז למשק ומסתמך על צינור אחד בלבד. המצב הזה מדיר שינה מעיניהם של אנשי בנק ישראל, משום שהנזק למשק במקרה של תקלה משמעותית במאגר תמר הוא בלתי נסבל".

ב"דה-מרקר" כותב אבי בר-אלי כי הודעתה של פלוג היא בעצם שרטוט של "קו אדום" לנתניהו. פלוג ועמיתיה, טוען בר-אלי, מפחדים מנחת זרועה של המערכת הפוליטית – ולכן נמנעים מלהביע דעות נחרצות יותר בסוגיה.

"פלוג לא תתייצב מול בנימין נתניהו, ולא רק משום שהיא זקוקה להגנתו מפני יוזמות הרפורמה של שר האוצר, משה כחלון", כותב בר-אלי. "גם פלוג ויועציה קוראים עיתונים. גם הם עדים לתיאורי התזת ראשם של רגולטורים סוררים. לכן, ולמרבה האכזבה, הסתפקה פלוג בתיאורים עמומים ומרומזים על מתווה 'סביר', ועל 'נסיבות שנוצרו'".

"גלובס", 9.8.15

ב"גלובס", העיתון שבחודשים האחרונים התגייס באופן המובהק ביותר לשירות חברות הגז (אם כי תוך מתן ביטוי גם למידע וקולות שאינם נוחים להן – ובכלל זה כותרת בולטת משלשום על כך שניתן להוריד את מחיר הגז ל-4 דולרים ליחידת חום, ומאגר תמר עדיין "יניב תשואה דו-ספרתית" למפעיליו), מסבירים כי דבריה של פלוג מוכיחים כי "יש כלכלנים בירושלים". כתב המאקרו והפרשן לענייני אנרגיה עמירם ברקת הולך בעקבות סגן העורך אלי ציפורי ולועג למתחרים בלי להזכיר את שמותיהם, תוך האשמתם ברקימת תיאוריות קשר מופרכות.

"התמיכה המסויגת של ד"ר קרנית פלוג במתווה הגז איננה צריכה להפתיע איש", הוא כותב. "מי שכן הופתעו מעמדת הבנק הם כל אלו שנכבשו בסיסמאות קמפיין הדה-לגיטימציה שנעשה לכל מי שלא התנגד למתווה באופן גורף וחד-משמעי, וכל מי שהאמין באמת ובתמים שהמתווה הוא סכנה לדמוקרטיה ומהלך מסוכן מאין כמותו שיזמו הטייקונים ועושי דברם.

"אין ספק שמובילי התעמולה נגד המתווה ביצעו טעות חמורה כשלא דאגו מראש להכניס את בנק ישראל וכלכלניו לרשימת המושמצים החשודים בשחיתות ובפלילים. היה צריך לדרוש לחקור באילו מניות מושקעות קרנות הפנסיה וההשתלמות של בכירי הבנק המרכזי.

"היה צריך לתבוע מרשויות החוק והאכיפה לברר אם התארחו אנשי מחלקת המחקר של בנק ישראל באישון לילה על אסדת קידוח מרוחקת, בהזמנתו של אחד הברונים. היה צריך לערוך חיפוש יסודי ומעמיק ברשת החברתית, כדי לברר אם פלוג ויצחק תשובה הם חברים וירטואליים. היה צריך להציע פרס כספי למי שיביא לפרסום תצלום משותף של השניים, משיקים כוסות שמפניה במהלך אירוע חברתי. עדיין לא מאוחר לתקן, חברים".

חרף דברי הלעג כלפי המתנגדים למתווה, התופסים קרוב למחצית מטור הפרשנות, ברקת עושה מאמץ מיוחד כדי לבדל עצמו גם מתומכיו המובהקים של המתווה. "תומכי המציאות המורכבת ניצחו היום את חסידי דת בני האור ובני החושך הפשטנית, אך אין ספק שמדובר רק בניצחון זמני", הוא כותב בפסקת הסיכום של מאמרו.

אל מול סיקור משק האנרגיה שמציעים בדרך כלל "דה-מרקר" ו"כלכליסט", החותר להנגשת המידע המורכב על הגז לכלל הציבור, עורכי וכתבי "גלובס" ממשיכים לא להחמיץ הזדמנות למצב את עיתונם כעיתון מגיב, שרק אחר-כך מדווח ומפרש, ומעדיפים לשקוע בוויכוח פנים-ענפי צר במקום לשרטט עבור קוראיהם תמונה מלאה ככל הניתן של המציאות.

בכותרת

"תשובה, יש לך עבודה בשבילי?" (פרט מתוך כותרת לידיעה חדשותית, "ממון").

חובות

"בועת האשראי לרכב: לא ראינו, לא שמענו", נכתב בכותרת בולטת בשער "גלובס". "האמריקאים מוטרדים כיום מחקירת הממשל הפדרלי על התנפחות בועה של מימון לרכב. בישראל, נראה שאף אחד לא מוטרד מהתופעה המקבילה", מפרטת כותרת המשנה לניתוח, שעליו חתום דובי בן-גדליהו. כתב הרכב של "גלובס" מציין כי אין בנמצא נתונים מדויקים על היקף החובות שלקחו על עצמם אזרחי ישראל כדי לרכוש כלי רכב, אך מעריך כי מדובר ב-30 מיליארד שקל.

"עד כמה המאסה הזאת מורכבת מהלוואות 'סאב-פריים' בסיכון גבוה? ומה שיעור הפיגורים בהחזר התשלומים החודשיים של אשראי לרכב בישראל? התשובה היא שאנחנו לא יודעים". בניגוד לאשראי הניתן לצורכי רכישת דירות, במקרה של מכוניות ערך המוצר יורד הרבה יותר מהר – ועל כן כישלון בהחזר החוב עשוי להקשות על נותני האשראי לממש את השקעתם.

"כמו בארה"ב, הסיכון הטמון באשראי הרכב בישראל הוא לא רק של הבנקים ושל אזרחים שרוצים להגשים את חלום הרכב 'מהניילונים' למרות שהם לא יכולים להרשות אותו לעצמם", כותב בן-גדליהו. "אפשר לשער שחלק נכבד מאותם תיקי אשראי רכב במיליארדים גם מאוג"חים ומונפקים על ימין ועל שמאל, בעקיפין כמובן, נרכשים על-ידי מוסדיים 'רעבים' ומגיעים בסופו של דבר לתיקי ההשקעות ולפנסיות של כלל הציבור".

סקרי אפרטהייד והאמת העובדתית

"מעריב", היום (לחצו להגדלה)

ב"מעריב" ממשיכים לזנב ב"ישראל היום" בתחום מפוקפק, ומציגים גם הבוקר סקר שנערך בקרב יהודים בלבד ככזה המייצג ממצאים כלל-ישראליים.

הסקר, שעורכי "מעריב" גוזרים ממנו מסקנה שלפיה "הנוער הישראלי" סבור ש"משפחה חשובה יותר מכסף", נערך בקרב מדגם לא מייצג של הנוער הישראלי – ולא רק משום שבסקר לא נכללו נשאלים לא-יהודים. אף שבסוף הידיעה נטען כי בסקר השתתפו 350 נשאלים שהם "מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הישראלית" בגילים 12–17, ניתן להניח שהקבוצה לא כללה שיעור מייצג של בני נוער מהמגזר החרדי, שכן הסקר בוצע באמצעות האינטרנט.

לצד ההדרה הפסולה, שעליה כתב כאן בתחילת השנה אורן פרסיקו, מדובר גם בכישלון מקצועי של "מעריב" ושל הכתבת החתומה על הידיעה, גלי מרקוביץ-סלוצקר. תוצאות של סקר, במיוחד כאלה שניתן למסגר כמשהו שמעיד על מחוזות העניין של "הנוער של ימינו" (כפי שמגדירה זאת כותרת המשנה הירחמיאלית), הן חומר גלם מפתה עבור עיתונאים מכל הסוגים: הן מאפשרות לאסוף עמדות של ציבור גדול, בהיקף שכמעט אף פעם לא ייבדק על-ידי המערכות באופן עצמאי. את התוצאות ניתן לפלח ולסכם בקלות, ולגזור מהן מסקנות.

זו, מן הסתם, אחת הסיבות לכך שכתבים מרבים לצטט סקרים גם כשהם אינם מספקים תמונה מקיפה של המציאות. להשטחה הטבעית שכופים סקרים על האוכלוסיות שבקרבן הם מתבצעים – השטחה מתבקשת, לנוכח הצורך לחלק את הנשאלים לרשימה צרה של קטיגוריות שנקבעו מראש – הצטרפה במקרה של "מעריב" גם הטעיה שלפיה התוצאות משקפות דבר-מה שהן אינן משקפות.

גם אם נניח שהסקר מדויק ושמידת ההשטחה הגלומה בו זניחה, תוצאותיו אינן מאפשרות ל"מעריב" לטעון כי "הנוער הישראלי" סבור ש"משפחה חשובה יותר מכסף", משום שנציגים מקרב כשליש מהנוער הזה כלל לא נשאלו לדעתם. לו היו נשאלים, היו יכולים להפוך את תוצאותיו של הסקר על ראשן. לפיכך, העובדות שהגישו הבוקר עורכי "מעריב" לקוראיהם הן במקרה הטוב עובדות חלקיות בלבד, ובמקרה הפחות טוב – אינן נכונות בעליל.

ספרות

במוסף "גלריה" של "הארץ" ובמדור התרבות של "ישראל היום" מדווחים כי בקרוב יראה אור ספר חדש מאת דודו גבע, כעשור לאחר מותו בטרם עת. שמו: "הברווז בעובי הקורה: בלבטי שליחות אזרחית". "זהו ספר פרוזה – היחיד שחיבר גבע – והוא רומן מכתבים שגיבורו הוא דמות הברווז שברא", כותבת ב"גלריה" גילי איזיקוביץ, ומפרטת: "בספר החדש הברווז הוא טיפוס רומנטי ורגשן החולם על מהפכה שתתחולל בזכות מכתביו במשרד האפור שבו הוא עובד".

קבוצת פישמן

ב"כלכליסט" ממשיכים לסקר בהרחבה את הליכי פירוק אחזקותיו של הטייקון אליעזר פישמן, מו"ל העיתון הכלכלי המתחרה "גלובס" (ובעל מניות מיעוט בחברה המחזיקה ב"כלכליסט"), שהוביל את עסקיו למצוקה תזרימית אקוטית. כתבת השער של מוסף "השוק" (ניר צליק) מוקדשת הבוקר לנבירה בהיסטוריה הכלל-לא-רחוקה של בני שטיינמץ, המסתמן נכון לרגע זה כמי שעשוי לרכוש את השליטה בחברת הנדל"ן כלכלית-ירושלים.

מו"ל "גלובס", אליעזר פישמן (צילום: משה שי)

"האם מי שלא פרע את החוב בסקורפיו יציל את כלכלית?", תוהה הכותרת הראשית. כותרת המשנה מבארת: "בני שטיינמץ, שעומד לרכוש 40% מכלכלית-ירושלים ב-400 מיליון שקל, עוד לא הגיע להסדר חוב עם מחזיקי האג"ח של סקורפיו. השליטה בכלכלית תגלגל אליו אג"ח בהיקף אדיר של 9 מיליארד שקל. הציבור מוכן להשתתף בניסוי?".

"לשטיינמץ אין עבר של מי שהשביח חברות נדל"ן בסדר גודל של כלכלית-ירושלים, ומניעיו להשתלטות על החברה אינם ידועים", כותב ב"דה-מרקר" מיכאל רוכוורגר. לפי "דה-מרקר", בנק לאומי, ששיעבד 40% ממניות החברה, מנהל כעת "מירוץ נגד הזמן". בידיעה המתפרסמת בתוככי מוסף הבורסה של "כלכליסט" מציין גולן חזני מתי אמור להסתיים המירוץ הזה: ב"31 בחודש, אז צפויה כלכלית לפרסם את דו"חות הרבעון השני".

"האיום הגדול ביותר על החברה ועל עסקת שטיינמץ-לאומי מגיע בדמות הורדת דירוג אפשרית של כלכלית בשתי דרגות, שמהווה עילה לפירעון מיידי של חוב האג"ח", כותב חזני בהמשך הידיעה. "עילות נוספות לפירעון מיידי יכולות להגיע גם מהערת 'עסק חי', הרעה מהותית במצב העסקי והפיננסי או העברת שליטה בחברה המלווה בהורדת דירוג. כל אחד מהאירועים האלה עלול להביא את בעלי האג"ח לפעול נגד כלכלית ולחבל בעסקת המכירה".

ב"גלובס" נמנעים מלעדכן את הקוראים בהתפתחויות או בתחזיות האחרונות בנוגע לבעל הבית.

ענייני תקשורת

ממשל ותקשורת. "בקול-ישראל מככבים אנשי השמאל, בערוץ 1 הכוכב הוא השר הממונה על הרשות", מודיעה כותרת גדולה המתפרסמת בכפולה החמישית של "גלובס". כתב המדיה לי-אור אברבך פורש בפני הקוראים את הנתונים, שהתקבלו בתשובה לבקשת חופש מידע שהגישה עמותת "הצלחה". הנתון המעניין ביותר הוא זה העוסק במרואיין הפופולרי ביותר בערוץ 1 מתחילת 2013 ועד חודש מאי האחרון, שהוא, כפי שניתן להבין מהכותרת, השר אופיר אקוניס.

"ככל הנראה מדובר בהעדפות של גורמי מקצוע מסוימים ברשות מטעמים לא מקצועיים, ומהרצון לכוון לטובתו של גורם פוליטי זה או אחר. בכלל לא אתפלא אם הקשר לעובדה שהוא היה ממתנגדי חוק תאגיד השידור הציבורי לא מקרי, והדברים מדברים בעד עצמם", מצטט אברבך דברי פרשנות מפי עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ויו"ר עמותת "העין השביעית".

דמותו של אקוניס שבה וצצה בעמודי החדשות של "דה-מרקר", שם מסכם צבי זרחיה דברים שאמר לו השר בראיון ששודר בערוץ הכנסת. "נתחיל לראות את השינויים המשמעותיים בתחום התקשורת בישראל ב-2016", מצוטט אקוניס בידיעה. "כבר בתחילת מושב החורף נגיש הצעת חוק לאיחוד מועצת הכבלים עם מועצת הרשות השנייה, מה שמכונה הקמת 'ברית המועצות'. הגוף המאוחד החדש יחד עם תחילת פעילות תאגיד השידור הציבורי ודה-רגולציה יגרמו לכך שבשנה שהבאה נתחיל לראות מפנה בשוק התקשורת".

פובליציסטיקה אקולוגית. עומר דוסטרי, פעיל ליכוד ופובליציסט, מפרסם היום שני מאמרים על טרור פלסטיני ויהודי – האחד במדור הדעות של "מעריב", והאחר במדור הדעות של "ישראל היום". מי שיקרא את שניהם יבחין כי הכותב מיחזר את הפסקה העוסקת ב"תחרויות ספורט, כיכרות ובתי-ספר הנקראים על שם טרוריסטים", כמו גם את החלקים שבהם הוא מפרט את דעתו על צביעותם של הפלסטינים, על חיבתם להסתה ועל דבריו המכעיסים של ג'יבריל רג'וב.

עושים לביתם. המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", מחזיק הבוקר רק 16 עמודים, ובהם כתבת מגזין אחת בלבד. כפולת התוכן השיווקי של תנובה, המתפרסמת בדרך כלל במוסף זה, נדדה היום אל מוסף הספורט. מבין שלל עורכי וכתבי המוסף, אף לא אחד הסכים לחתום על המלל השיווקי, שנועד למתג את תנובה כחברה המשווקת מזון בריא.