הכותרות הראשיות (זוויות הסיקור למות סעד דוואבשה)
שלוש מארבע הכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר מוקדשות למותו של סעד דוואבשה, אביו של התינוק עלי דוואבשה, שכמותו נפגע מבקבוק התבערה שהושלך על ביתו בכפר דומא ככל הנראה על-ידי מחבלים יהודים. ליתר דיוק, הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת למותו של דוואבשה ("הפיגוע בדומא: אב המשפחה מת מפצעיו"), ואילו הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"מעריב" מוקדשות לאפשרות שבתגובה יפגעו פלסטינים ביהודים ("כוננות שיא ביו"ש" ו"חמאס קורא ל'מלחמה כוללת' נגד ישראל", בהתאמה).
בשער "הארץ", ורק בשער "הארץ", מודפס תצלום גדול (AFP) של בני משפחת דוואבשה אבלים על מותו של סעד, ובגוף הידיעה נכתב על נסיבות פציעתו של אב המשפחה (נוסף לזריקת בקבוק התבערה, מזכירה הידיעה, רוססו המלים "נקמה" ו"יחי מלך המשיח" על קירות הבתים, בפעולה שהוגדרה על-ידי הצבא "טרור יהודי"). ב"מעריב", ורק ב"מעריב", מדווח יאסר עוקבי כי אתמול לפנות בוקר נזרקו עוד בקבוקי תבערה ואבנים אל בית סמוך לכפר טייבה שליד רמאללה, אולם הם פגעו בקיר ליד חלון הבית ולא חדרו אליו. ב"ישראל היום", ורק ב"ישראל היום", מדגישים את תגובת ראש הממשלה בנימין נתניהו למות אב משפחת דוואבשה. ב"ידיעות אחרונות", ורק ב"ידיעות אחרונות", מציינים כי סעד דוובאשה מת "בצירוף מקרים מחריד", בדיוק ביום הנישואים השישי שלו ושל אשתו ריהאם.
הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לנושא אחר. היא מצטטת משפט שאמר שר הביטחון משה יעלון בראיון שהעניק לשבועון הגרמני "דר שפיגל": "לא אחראי לתוחלת החיים של מדעני הגרעין" האיראנים. רונן ברגמן, אחד משני המראיינים של יעלון מטעם "דר שפיגל", כותב בכפולה הפותחת של העיתון ביחס למשפט זה: "היו פרשנים שראו בכך הודאה של ישראל כי היא זו שעמדה מאחורי שורה של התנקשויות שבהן מצאו את מותם שישה מדעני גרעין איראנים בכירים וגנרל של משמרות-המהפכה שעסק בפיתוח טילים. אחרים ראו בדבריו של יעלון איום מפורש בחידוש החיסולים או בתקיפה של אתרי הגרעין של איראן". ב"ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב" מדווח על דברי יעלון, עם קרדיט כללי ל"דר שפיגל".
מכה קשה, סמלית, בכנף
בראש שער "ישראל היום" מדווח העיתון של שלדון אדלסון, מי שתרם עשרות מיליוני דולרים ליריביו של ברק אובמה, על "מכה לאובאמה" בשל הכרזת הסנטור הדמוקרטי צ'אק שומר כי יצביע נגד הסכם הגרעין עם איראן. בכפולה הפותחת, מתחת לכותרת "דמוקרטים נגד ההסכם", מדווחת כותרת המשנה על "מכה קשה לאובאמה". ארז לין מציין בדיווח כי שומר הוא "נצר לניצולי שואה" ומוסיף סייג: "ייתכן כי תזמון הודעתו של שומר – לקראת סוף-השבוע ורגע לפני פגרת הקיץ – מעיד על הערכתו כי אין למתנגדים די קולות כדי לסכל את ההסכם".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ברק אובמה בעת ביקורו של האחרון בישראל, 22.3.13 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", בועז ביסמוט, מפרסם על פני עמוד שלם מאמר תחת הכותרת "אדוני הנשיא – איראן היא האויב, לא ישראל". למאמר נלווה תצלום של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, מפהק. "חבל שאובאמה הופך את סוגיית הסכם הגרעין האיראני לעניין אישי", כותב ביסמוט, ובהמשך מתריע מפני האפשרות שאם נשיא ארה"ב לא יצליח להעביר את ההסכם בקונגרס, גם לא באמצעות הטלת וטו, הוא ייצא ל"מסע נקם" בישראל. בהקשר זה מגדיר ביסמוט את אובמה "ברווז צולע ופצוע". זו אינה הפעם הראשונה שהגדרה זו מוצמדת לנשיא ארה"ב הנוכחי, אף כי עד היום לא הוכיחה את עצמה.
ב"ידיעות אחרונות" מכנים את הצהרתו של הסנטור שומר כי יצביע נגד ההסכם "מכה סמלית לאובמה", וקוברים אותה בעומק ידיעה מאת אורלי אזולאי, המתמקדת דווקא בביקורת שהעביר נשיא ארה"ב על בנימין נתניהו (אמר שאינו זוכר מנהיג זר שהתערב בצורה כה בוטה בוויכוח הפנימי על מדיניות החוץ של ארה"ב כמו נתניהו). ב"הארץ" מתפרסם טור פרשנות מאת חמי שלו המתאר את שומר כ"תאב פרסום". שלו מציין שהפרשנים בארה"ב חלוקים בדעתם אם הצהרתו של שומר "מהווה מהלומת מחץ המסכנת את מאמצי הנשיא אובמה לאשרר את ההסכם או רק מכה קלה בכנף".
בכפולה הפותחת של המוסף "24 שעות", במדור "חמש קטנות", משוחחת גיל קורוטקי עם פרופ' בן-עמי שילוני, מומחה לתולדות יפן, וזאת במלאות 70 שנה להטלת פצצת האטום על העיר נגסקי. אחרי שפרופ' שילוני מציין כי פצצות הגרעין כיום הן בעלות עוצמה הרבה יותר גדולה מאלו שהוטלו על יפן, וטוען כי הסיכוי שפצצה כזו תוטל בימינו אינו גבוה, הוא נשאל אם איראן יכולה לגלות אחריות כמו מדינות אחרות בעלות פצצות אטום. "האיראנים הם עם רציונלי", טוען פרופ' שילוני. "מאזן אימה בין איראן לישראל, זה משהו שיכול דווקא למנוע מלחמה".
מונופול הגז (והדחת פרקש-הכהן)
"פיקוח על הגז היה מוזיל אותו ב-30%", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר, נתון הנשאב מדיוני ועדת הפיקוח הבין-משרדית למחירי הגז. אבי בר-אלי מדווח בהרחבה על ההשפעה של הפיקוח על מחיר הגז ומציין כי הוועדה בסופו של דבר לא המליצה על מהלך כלשהו "לאחר שידיה נכבלו על-ידי הדרג הפוליטי".
אורית פרקש-הכהן (צילום: פלאש 90)
ידיעה נוספת מאת בר-אלי מוקדשת להדחת יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן. בר-אלי מצטט בהרחבה מתגובת התנועה לאיכות השלטון למהלך ההדחה ומוסיף כי "החלטות הממשלה ביום רביעי על הכפפת רשות החשמל לדרג הפוליטי ועל הדחתה בפועל של יו"ר הרשות התקבלו חרף אזהרות בכירים באקדמיה שלפיהן המהלך עומד לכאורה בניגוד לחוק, תוך סיכון האינטרס הציבורי".
האקדמאים המוזכרים במאמר הם פרופ' אשר טישלר, שהתריע כי ההחלטה פותחת פתח ל"שחיתות" בקביעת תעריף החשמל, והפרופסורים חנוך דגן, יותם מרגלית, יובל פלדמן ומרדכי קרמניצר, ששיגרו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה בשם המכון הישראלי לדמוקרטיה. "הכנסת רפורמה מבנית כזו לחוק ההסדרים עומדת לכאורה כנגד המדיניות ארוכת השנים של היועצים המשפטיים", כתבו.
הפרשן המשפטי של "דה-מרקר", עידו באום, מעריך כי "אם תוגש עתירה לבג"ץ, קשה יהיה להצדיק את ההדחה". לדבריו, "רפורמה בפיקוח על משק החשמל פשוט לא יכולה להיעשות בהינף קולמוס של חוק ההסדרים ללא עבודת מטה מסודרת, דיונים ובחינת חלופות. המעבר מרשות עצמאית לרשות הנשלטת על-ידי הדרג הפוליטי הוא שינוי שצריך לגבות, לנמק ולהצדיק. הבעיה היא שאין לו הצדקה".
"השלכות הרוחב של אישור המהלך הן קטסטרופליות", מוסיף באום בהמשך רשימתו. "קשה להיזכר במקרה שבו הודח ראש רשות כלשהי במסגרת העברת הרשות ממשרד למשרד, או במסגרת שינוי מבני. זהו תקדים מסוכן: יידע כל ראש רשות וכל רגולטור שמחר תוכל הממשלה לבטל את הגוף בראשו הוא עומד או פשוט להחליף אותו. [...] נתניהו מצפצף על מערכת הבלמים והאיזונים הדמוקרטיים, ועימה הוא מצפצף גם על הציבור. יכול להיות שפרקש-הכהן צריכה ללכת הביתה, אבל אם כך ייראה סוף הדרך שלה – הדחתה הופכת אותנו לרפובליקת בננות".
ב"מעריב" משוחח יהודה שרוני עם שר האנרגיה יובל שטייניץ, ושומע ממנו כי הוא מצטער על פרישתה של פרקש-הכהן, אך "אין מדובר בהדחה". לדברי שר האנרגיה, מהלך הקמת הרשות המאוחדת החדשה היה הכרחי משום שמשק החשמל סבל מהעימותים החוזרים ונשנים בין רשות החשמל למינהל החשמל. "בכלל", מצוטט שטייניץ, "במתן העצמאות של רשות החשמל הלכו רחוק מדי".
"אין מה לאתרג את פרקש", כותב ליאור גוטמן ב"כלכליסט". לדבריו, "הקמת הרשות החדשה נתפסה כניסיון להדיח את פרקש-הכהן רק משום שהתנגדה למתווה הגז", אולם "המציאות, גם בהקשר זה, מורכבת יותר".
לפי גוטמן, "ההתנגדות למתווה הגז היא ממש לא הסיבה היחידה שהזיזה את פרקש החוצה". עיתונאי "כלכליסט" מציין כי לאורך השנים היו טענות על תפקודה של הרשות תחת פרקש-הכהן ומוסיף כי יו"ר רשות החשמל אמנם הציתה את הוויכוח על מחיר הגז בישראל כשהזמינה חוות דעת מומחה שקבע שהמחיר גבוה מדי, אולם "מאז פרקש נעלמה מהשטח, החרישה ולא ניהלה מלחמה נגד מתווה הגז. אם יש לה דעה מקצועית שמתנגדת למתווה, ראוי היה להשמיע אותה או לפרוש".
להערכת גוטמן, פרקש שתקה בין היתר משום שרצתה להיכנס לנעליו של דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, ולא רצתה לעורר את כעס הפוליטיקאים. "בהחלטה הזו היא חטאה לתפקידה הציבורי", קובע גוטמן. בניגוד לעולה מהרשימה של באום ב"דה-מרקר", גוטמן מציין כי המהלך קיבל הכשר חוקי מהיועץ המשפטי לממשלה, באמצעות המשנה ליועץ, אבי ליכט, שהשתתף בישיבה שבה הוחלט על ההדחה. "ליכט הבהיר שהמהלך חוקי, גם אם מסריח", כותב גוטמן.
אגב פרקש וסיקור הדחתה, יש לציין כי ביום חמישי האחרון נכתב במדור זה שהידיעה הראשונה על המהלך פורסמה ב"דה-מרקר". למעשה ידיעה מאת גוטמן על הגורל המסתמן של פרקש-הכהן פורסמה באתר "כלכליסט" כשעה לפני הפרסום ב"דה-מרקר".
לשקף את המצב הקיים
עודד ירון כותב במוסף "גלריה" של "הארץ" על הקמפיין האינטרנטי שהתחולל בסוף-השבוע בעקבות פרסומת חדשה של רשת המסעדות אגאדיר, המציגה אשה נאה כחפץ.
"בתמונה שהעלתה אגאדיר לתמונת ה-Cover שבראש העמוד שלה בפייסבוק נראית צעירה לבושה בבגד ים המביטה למצלמה כשהיא מניחה את ראשה על משענת הכיסא (אולי כיסא גלגלים) שבו יושב אדם מבוגר ממנה", כותב ירון. "רובו לא נראה בתמונה, אבל קשה לפספס את שעון הזהב שהוא עונד. הכותרת, שמעלה קונוטציות של שוגר-דדי, היא 'Rich Taste' (טעם יקר)".
מודעה לרשת אגאדיר (צילום מסך מעמוד הפייסבוק של הרשת)
בעקבות המודעה, ופרסומות דומות נוספות, כותב ירון, פעלו גולשים רבים להורדת הדירוג של אגאדיר בפייסבוק וכן באפליקציות אחרות המדרגות מסעדות.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחת אתי אברמוב על המודעה של אגאדיר, ומביאה את תגובת איתן טרבלוס, הבעלים של רשת המסעדות. "אני נופש באיביזה", מסר טרבלוס טלפונית, "אבל המהומה שפרצה היא פשוט הזויה. חכו לפני שאתם קופצים, זה רק הטיזר. אני מציע להמתין לכל הקמפיין, ואז יתבהרו הדברים. לגופו של עניין, אני משקף פה מצב קיים, אז מה הבעיה? זהו טעם עשיר, ואין בזה רע. פתאום כולם נהיו פה פוליטיקלי-קורקט". בתשובה לשאלה מדוע שוב העלתה הרשת מודעה סקסיסטית השיב טרבלוס: "הקמפיינים שלנו לא סקסיסטיים, אלא סקסיים, וזה הבדל תהומי".
פיגועי יחידים
העיתונות החרדית עדיין נמנעת מלדווח על המתקפה הקטלנית של ישי שליסל על צועדי מצעד הגאווה בירושלים. הבוקר מתפרסם מאמר המערכת של "המבשר" תחת הכותרת "סכנה: פיגועי יחידים", אך הכוונה היא למחבלים פלסטינים הפוגעים ביהודים על דעת עצמם ולא כחלק מארגון טרור מסודר, וליהודים מסוימים, לא כאלה שרוצחים את בני הקהילה הלהט"בית ותומכיהם.
"פיגועי היחיד קיימים בעוד תחומים", נכתב במאמר וכדוגמה מוזכרים "התקשורת הפסולה וכלי הטלפון החכמים להרע". לפי המאמר, "פיגועים אלו הרי אסון הם, וכבר קבעו חכמינו זכרונם לברכה כי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. [...] פגעים-פוגעים אלו מציקים לצפור הנפש של כל הירא וחרד, ומדרדרים לתהומות את קנייני הרוח והנפש של כל סובביהם [...] בטוחנו כי זכות מניעת פיגועי יחיד, הפוגעים ברוח ובנשמה, תגן כאלף המגן כדי להציל מפיגועי היחיד המאיימים לפגוע בגוף, ונתברך בייעוד הנבואי, ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי ה' מושיעך מרחוק ושב יעקב ושקט ושאנן".
במקום דנינו
בתחתית שער "ידיעות אחרונות" מודפסים תצלומיהם של שלושה מועמדים לתפקיד מפכ"ל המשטרה, כפי שצולמו במהלך סוף-השבוע במפתיע על-ידי צלמי "ידיעות אחרונות" עמית שאבי, גיל נחושתן וזהר שחר. מאיר תורג'מן מדווח בפנים העיתון על "השבת המתוחה של המתמודדים", רגע לפני ההכרזה של השר ארדן מי מהם יחליף את יוחנן דנינו. בכותרת המשנה מודגש כי משטרת ישראל נמצאת היום "באחת התקופות הקשות שידעה".
ב"ישראל היום", שהעניק למפכ"ל לשעבר דנינו יחס אוהד כאילו היה בן למשפחת נתניהו, מדווחים איציק סבן ושלמה צזנה על הבחירה הקרובה במפכ"ל חדש. האפשרות המובלטת ביותר בדיווח של השניים היא שממלא-מקום המפכ"ל, ניצב בנצי סאו, ימונה לתפקיד המפכ"ל באופן קבוע, כאשר מועמד אחר לתפקיד, ניצב זוהר דביר, ישמש סגנו. לא נכתב כי המשטרה שיקבל המפכ"ל הבא נמצאת באחת התקופות הקשות שידעה.
בשולי העולם
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח (רויטרס) כי לפחות 50 בני-אדם נהרגו ומאות נפצעו בשרשרת התקפות טרור על מתקני צבא ומשטרה אפגניים ועל בסיס של צבא ארה"ב בבירת אפגניסטן. כותרת הדיווח: "לפחות 50 הרוגים בשרשרת פיגועים בבירת אפגניסטן".
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח על האירועים באפגניסטן תחת הכותרת "קאבול: חייל אמריקני נהרג בפיגוע בבסיס הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב". מרבית הידיעה מוקדשת למות האמריקאי. על 50 ההרוגים האחרים נכתב במשפט האחרון של הדיווח.
ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" לא מדווח כלל על מותם של למעלה מ-50 בני-אדם משרשרת פיגועים באפגניסטן.
בשולי החדשות
אודי עציון מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי המכון למחקרי ביטחון לאומי הציע למי שתרם לו לפחות 25 אלף שקל להגיע להרצאה בלעדית של ראש המוסד תמיר פרדו. בעקבות פניית העיתון לקבלת תגובה, הוחלט על ביטול ההרצאה.
גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי צה"ל חייב חיילים להשתתף בהכנסת ספר תורה לבסיס, וזאת לכבוד בר-מצווה של בנו של תורם יהודי אמריקאי.
רק ב"מעריב" מדווח על הפגנה שהתקיימה אמש בתל-אביב במחאה על ההסתה נגד הקהילה הלהט"בית.
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ראש הממשלה ושר התקשורת יקים צוות בין-משרדי, בראשות מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, שיגיש בתוך חודשים אחדים הצעות לתיקוני חקיקה ברגולציה על הטלוויזיה. לפי טוקר, "הסוגיה הבוערת ביותר שבה תדון הוועדה תהיה הקדמת הפיצול של קשת ורשת בערוץ 2". במאמר נלווה כותב טוקר: "תחרות היא דבר מצוין. הפחתת רגולציה חיונית לשוק התקשורת. גיוון השיח ומתן אפשרות ביטוי לקולות נוספים חיוניים לדמוקרטיה. נתניהו הוא פוליטיקאי, ומותר לו לבצע מהלכים כאלה ממניעים פוליטיים. אבל הוא צריך להישען על המלצות של דרגים מקצועיים מנותקים מהפוליטיקאים, בעיקר ועדת שכטר, שכבר סיימה את עבודתה".
אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי חברת גבייה שעובדת עבור רשות השידור מאיימת על חייבים בעיקול חשבונות בנק.
במוסף "מעריב" מתפרסמת כתבה מאת חן לב על תחנת הרדיו גלגל"צ, וזאת בעקבות טענות של הזמרות מאיה בוסקילה ורבקה זוהר על הדרת נשים ואמנים ותיקים משידורי התחנה. "לרוק ולפופ, מכל סוג שהוא, כולל ים-תיכוני, אין לדעתי שום משמעות אם ישמיעו או לא ישמיעו בגלגל"צ", טוען עמרי רונן, לשעבר שדר בתחנה, "מאחר שזה יגיע לקהל בדרכים אחרות".
בתחתית עמ' 24 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת "הבהרה" בעקבות מאמר שפירסם אביעד קיסוס ביום שישי האחרון במוסף "7 לילות" שכלל טעות מביכה. סרטון שהוזכר במאמר "לא קשור למפלגת הבית-היהודי", נכתב בהבהרה, וציטוטים במאמר שיוחסו לשרת המשפטים איילת שקד "מעולם לא נאמרו על-ידיה". "אנחנו מתנצלים בפני השרה על הטעות", נכתב. לא נכתב כי הציטוטים שיוחסו לה נלקחו מאתר סאטירי.