ספורט 5 הפך ברבות השנים, אולי בזכות הוותק, למדורת השבט של הספורט בישראל. הגרסה הערוץ-שתיימית של עולם הספורט. המקום שבו אירוע מוגדר ומתעצב כחדשותי, כלומר בעל משמעות ציבורית. בשנים האחרונות העניק הערוץ טיפול מיוחד לתופעה המוכרת כמועדון הכדורגל ברצלונה.
לרגעים דומה היה שמדובר בקבוצה הלאומית החורגת, או שמא אנחנו היינו החורגים והיא בכלל המאמצת. כך או כך, באמצעות טיפול עיתונאי מסור מדי, הפכה הקבוצה לברירת המחדל של הציבור הישראלי. כמעט אף שדרן או פרשן לא נותרו אדישים. קריאות ההשתאות ברגעי השיא, המרדף האובססיבי אחר כל שיא של מסי, אזוטרי ככל שיהיה, וזעקות האכזבה ברגעי משבר מפי מגוון הפרשנים והשדרנים הם מחוות ששמורות בדרך כלל לקבוצות לאום. רק שהפעם לא היה מי שיקרא "מאיר, תירגע". ההזדהות עם ברצלונה היתה טוטלית, כזו שיצרה לא פעם סיקור מוטה ומעוות של מהלך העניינים במגרש ומחוצה לו.
הפרויקט נחל הצלחה אדירה, לא פחות. יותר מהרכבות האוויריות שהמריאו לקראת כל קלאסיקו, הצלחת הקמפיין התקשורתי ניכרה דווקא אצל אלו שברגיל אינם מגדירים עצמם כחובבי ספורט. ברצלונה וליאו מסי הפכו לתופעות ישראליות לצד (ולעתים אף לפני) היותן תופעות ספורטיביות.
כמובן, זה רק ספורט, אבל דווקא משום שהדרמה אינה באמת דרמטית, אפשר להתבונן בניחותא בפעולת עיצוב דעת הקהל על-ידי ספורט 5, בין היתר באמצעות סיקור מוטה, חשיפת יתר והפיכת אירוע לציבורי (בישראל, שבה הציבוריות לרוב חופפת ללאומיות).
הדוגמאות למנגנון הזה רבות ומגוונות: כשכלי התקשורת מכריזים שהמדינה נצבעה בצהוב לאחר שמכבי תל-אביב זוכה באליפות אירופה; כשגמר ה-NBA מוגדר בתקשורת כיריבות בין ישראל לגולדן-סטייט; כשהתקשורת דנה בגזענות של אוהדי בית"ר (בלי הכללות) רק כאשר אלה עושים, לתפיסתה, "בושות" למדינה לעיני כל העולם; כך, באותה שיטה, הפכה ברצלונה בשנים האחרונות לקבוצה של המדינה.
בכל המקרים האלו הסיקור יוצר משמעות וחשיבות החורגות מתחום הספורט, כך שגם מי שברגיל אינם רואים בעצמם אוהדים יוכלו לקחת חלק, כלומר לצרוך את מה שיש לספורט 5 להציע בנושא. אנרגיה ספורטיבית שמומרת לאנרגיה לאומית שמומרת לאנרגיה מסחרית.
אוהדי הספורט בישראל מוזמנים לחזות ברגע דרמטי. הרגע שבו המפלצת הקטלונית, שטופחה בערוץ הספורט במשך שנים בהשגחה ובמסירות, קמה על יוצריה
על רקע זה, נראה כי המעבר של שידורי הליגה הספרדית לערוץ המתחרה one מציע לאוהדי הספורט בישראל להיווכח ברגע דרמטי. הרגע שבו המפלצת הקטלונית, שטופחה בערוץ הספורט במשך שנים בהשגחה ובמסירות, קמה על יוצריה. התבוננות שקטה בכך תאפשר להבחין בכוונון המחודש של גלגלי השיניים, כמו גם החריקות הצפויות עקב שינוי כיוון התנועה במנגנון של ספורט 5.
בשנים האחרונות היה נדיר למצוא בתקשורת הישראלית סיקור שהציג את ברצלונה ובמיוחד את מסי באור שלילי. בוודאי בערוץ הספורט. כאשר מסי נחשד בהעלמת מסים, הדיווחים הטילו את האחריות על אביו. אפילו החסות הקטארית לקבוצה הקטלונית, סדין אדום עבור הישראלים, עברה בשתיקה יחסית בתקשורת הספורט הישראלית.
אלא שהזמנים השתנו וצריך להיפטר מהמפלצת. אותו ערוץ שלא ראה באליפות אפריקה לנבחרות שהתרחשה לפני כמה חודשים אירוע שיש בו עניין עבור צופיו עבר מהפך: השבוע צוין בספורט 5 בכותרת גדולה כי ליונל מסי "תומך במשטר שלא חוקר רצח ילדים", וזאת בהקשר להשתתפותו בטקס הנחת אבן-פינה באצטדיון חדש שעתיד להיבנות בגאבון. לצד הכותרת הדרמטית הופיעה תמונה שבה נראה השחקן מלווה בחבורה של פוליטיקאים וגנרלים שחורים.
"ליאו מסי תמך במשטר שלא חקר רצח ילדים", אתר ערוץ הספורט (צילום מסך)
התמונה, בתוספת הכיתוב, מצליחים לשלב ולתמצת את מושאי הבורות והפחד הישראליים: שחורים, אפריקה, ילדים, רצח (אם אין לכם פנאי לקרוא את הידיעה עצמה, אל דאגה: תוכנה הוא בדיוק כעומק הכותרת). בכך לא מסתיים הסיקור של ברצלונה באתר ערוץ הספורט. לצד הידיעה שמצליחה לקשור את מסי לרצח ילדים מופיעות שתי ידיעות הממחישות את מצבה הרעוע של ברצלונה גם בזירה הספורטיבית.
לא יהיה מוגזם לנחש כי בתקופה הקרובה יצוצו יותר ויותר ידיעות שיציגו צדדים שליליים ואולי אף מכוערים של מועדון הכדורגל מברצלונה. ייתכן כמובן כי יהיה מדובר במידע חשוב ובעל משמעות, אלא שאותו מידע היה זמין גם כשזכויות הליגה הספרדית היו בידי ערוץ הספורט. לכן הנקודה המשמעותית בהקשר זה היא הפער. הפער בין האופן שבו הוצג המועדון בעבר לאופן שבו יוצג מעתה והלאה. עומק הפער הזה הוא בדיוק כעומק הפער בין מחויבות הערוץ לצופיו ולתחום הספורט לבין מחויבותו לתכתיבים מסחריים.