במהלך הלילה נרצח תינוק פלסטיני בפעולה שעל-פי החשד בוצעה בידי טרוריסטים יהודים. העיתונים המודפסים יידרשו לכך בגליון יום ראשון. בינתיים הם מתמקדים בנסיון הרצח שבוצע אתמול בשעה מעט מוקדמת יותר בקבוצה אחרת של בני-אדם.

מהארווי מילק לאיציק שמולי

ישי שליסל, שדקר לפני עשור כמה מהצועדים במצעד הגאווה בירושלים, נתפס בעת המעשה, הועמד לדין, הורשע ונכלא – השתחרר לפני פחות מחודש מכלאו ואתמול שוב הגיע למצעד הגאווה בירושלים ושוב דקר כמה מהצועדים. שניים מהם נפצעו קשה. הכותרות הראשיות וחלקים נכבדים מהשערים בכל העיתונים הבוקר (אבל לא בעיתונים החרדיים) מוקדשים לסיקור המעשה.

גם "מקור ראשון", שלא אישר לאגודה לשמירת זכויות הפרט לפרסם מודעות מטעמה הפונות להומוסקסואלים ולסביות, ושעורכו הראשי חגי סגל קבע רק לאחרונה כי זוגות חד-מיניים "לא יכולים לספק לצאצאיהם את המטרייה ההורית הנורמלית הנחוצה לגידולם התקין", מקדיש הבוקר את כותרתו הראשית ל"מתקפת דמים על משתתפי מצעד הגאווה בלב ירושלים".

מבין הטבלואידים, בולט שער "ידיעות אחרונות", שבאופן חריג דוחק את שורת ההפניות לכתבות הבולטות במוספיו מראש העמוד (היכן שרואים אותה גם אלו שעדיין רוכשים את הגיליון המקופל של עיתון יום שישי בקיוסק או בסופר) אל תחתית עמוד השער. לא די בכותרת ראשית דרמטית כדי להעיף מראש השער את ההפניות לראיון עם המאדאם של תל-אביב, נסיון האונס של זוהר ארגוב והרשלנות שהביאה למות אביו של החזאי דני רופ. יש צורך בדבר מה נוסף, משהו שבפני עצמו דומה מאוד להפניות המופיעות בשורה העליונה של שערי יום שישי ב"ידיעות אחרונות".

ח"כ איציק שמולי, פברואר 2013 (צילום: מרים אלסטר)

האחראי על שינוי סדר העדיפויות של "ידיעות אחרונות" הוא ח"כ איציק שמולי, אשר בעקבות הדקירה במצעד הגאווה החליט לצאת מהארון ולהציג את עצמו כבן הקהילה הלהט"בית. מתחת לתצלום של שמולי שמתנוסס בראש השער מצוטטות שתי שורות מרשימה שהעביר לעיתון בעקבות האירוע: "הסכין מונפת על הקהילה שלי. שתקנו, שתקתי, לא עוד". המלים "הקהילה שלי" מודפסות בגופן אדום.

אחרי שנים ארוכות של שמועות, התחמקויות ופעולות שנועדו לגרום לו לצאת מהארון, לוקח ח"כ שמולי את הצעד אל עבר הפומביות. הוא בוחר לעשות זאת ב"ידיעות אחרונות", שסקר אותו באהדה גלויה באופן עקבי ומשמש בשנים האחרונות הבמה המרכזית ליציאה של ידוענים מן הארון. אפשר להניח שכמו במקרים אחרים, גם לבחירה של שמולי ב"ידיעות אחרונות" קדם משא-ומתן ארוך, וזה הגיע לנקודת ההכרעה אמש, עם היוודע דבר התקיפה במצעד הגאווה. העבודה הקשה של העיתון לאורך השנים האחרונות השתלמה, ושמולי מספק לו הבוקר מה שבוודאי נתפס במערכת כ"מאמר הישגי".

ב"הארץ" פותח אייל גרוס מאמר שכתב בעקבות הדקירה בציטוט מפי הארווי מילק, הפוליטיקאי ההומו הראשון מחוץ לארון בארה"ב, שאמר: "אם קליע של אקדח יחדור למוחי, אני רוצה שיחריב בדרכו דלת של כל ארון".

"ישנו קו ישיר בין הגזענות של ארגון להב"ה, שהפגין נגד החתונה של מוחמד ומורל בקיץ שעבר, להפגנתו מול מצעד הגאווה בירושלים היום", כותב גרוס. "ויש קו ישיר בין הקריאה של ח"כ לעלות עם דחפור על בית-משפט – זה שנותן זכויות ללהט"בים ולפעמים גם קצת לפלסטינים, לבין מה שקרה בירושלים, לא רחוק מאותו בית-משפט".

לדעת גרוס, "הדקירה הזו צריכה להרוס דלת של כל ארון. אבל לא רק ארונות של להט"בים, אלא גם את ארונות השתיקה על הלגיטימציה שניתנת להומופוביה בכל פעם שלא פועלים לשוויון מלא ללהט"ב וכשממשיכים את אפלייתם החוקית; ארונות השתיקה על הלגיטימציה שניתנת להומופוביה בלב הממשלה והקואליציה עצמן; וארונות השתיקה על כך שלא ניתן להיות בעד להט"ב ובו זמנית נגד דמוקרטיה ובעד גזענות ודיכוי קבוצות מוחלשות אחרות".

דקירה במצעד הגאווה (טרמינולוגיה)

בדיווחים החדשותיים ב"מקור ראשון" מופיעה פעם אחר פעם ההגדרה "הקנאי החרדי" ביחס לשליסל, הן בכותרת המשנה לראשית והן בפתח הידיעה המרכזית של העיתון. ב"מעריב" נפתחת הידיעה המרכזית במלים "החרדי ישי שליסל". ב"הארץ" מצוין בגוף הידיעה כי שליסל הוא "חרדי ממודיעין-עילית". בדיווחים החדשותיים של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" לא נכתב כי שליסל חרדי.

ישי שליסל בבית-המשפט בירושלים, 31.7.15 (צילום: יונתן זינדל)

ב"ישראל היום", תחת הכותרת "לא להאשים את כל החברה החרדית", מכנה דרור אידר את שליסל "מלאך החבלה היחיד הזה", ומזכיר שבאותו המקום היו גם חרדים אחרים, "מלאכי חסד באפוד זוהר שטיפלו בפצועים והצילו חיים".

"אין כאן קהילה נגד קהילה", כותב יאיר אטינגר ב"הארץ", "יש כאן סיפור על אדם בשם ישי שליסל, ועל מי שלא מנעו ממנו לתקוף". לדבריו, את הביקורת אין לכוון אל הקהילה החרדית, אלא אל האדם הפרטי שליסל, בית-המשפט שקיצר את עונשו, והמשטרה שלא מנעה ממנו לחזור על המעשה.

דקירה במצעד הגאווה (משטרת ישראל)

בכל העיתונים מובעת ביקורת גלויה על משטרת ישראל, שלא הצליחה למנוע משליסל לחזור על המעשה שביצע לפני עשור, על אף שהודיע על כוונותיו באופן פומבי. בעירו מודיעין-עילית הפיץ לאחרונה כרזות שבהן קרא "למסור את הנפש" כדי למנוע את המצעד. בראיון שהעניק לפני שבועיים לשירות החדשות הטלפוני "הנייעס החרדי" אמר שאינו מתחרט על המעשה מלפני עשור וקרא שוב "לעצור את המצעד" באמצעות "משהו קיצוני".

מפקד מחוז ירושלים משה אדרי בזירת הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, 30.7.15 (צילום: יונתן זינדל)

"מחדל מודיעיני של המשטרה", מגדירים זאת יניב קובוביץ וחיים לוינסון ב"הארץ". ב"ידיעות אחרונות" מדווח רועי ינובסקי כי מיד לאחר האירוע, עם הגעתו של מפקד מחוז ירושלים ניצב משה (צ'יקו) אדרי למקום, התקבל קצין המשטרה בביקורת. "לא עשיתם כלום", צעקו לעברו, "בושה למשטרה, הייתם צריכים לעקוב אחריו".

ב"ישראל היום" מקדישים עמוד שלם לביקורת על המשטרה, מחזה חריג בעיתון זה. עם זאת כדאי לזכור כי חביב העיתון יוחנן דנינו, שזכה למעטפת הגנה מעורכי "ישראל היום" וכתביו בכל פעם ופעם שפקודיו כשלו, כבר אינו עומד בראש משטרת ישראל. אפילו איציק סבן, כתב המשטרה הנאמן ביותר לקציני הארגון, מוצא לנכון הבוקר לבקר את פעולתם. "זהו מחדל חמור שמציב שני סימני שאלה קשים על תפקוד משטרת מחוז ירושלים באירוע", כותב סבן. עמיתו לעיתון, דן מרגלית, קובע גם הוא: "מחדל נטו" (ואחר-כך חוזה משום מה כי בעתיד הקרוב "תתעורר המקהלה הסוציאלית, שתייצג את שליסל בשם הצדק והרחמים והמוסר").

דקירה במצעד הגאווה (תגובות)

ח"כ בצלאל סמוטריץ', מרץ 2015 (צילום: נתי שוחט)

תחת הכותרת "זעזוע במערכת הפוליטית: 'התקפה על ערכינו'" מביאים ארבעה מכתבי "ישראל היום" מבחר ציטוטים מפי פוליטיקאים. הראשון בין המצוטטים הוא נשיא המדינה, אחריו מצוטט ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחריו ארבעה שרים, שניים מהבית-היהודי. כולם מגנים את המעשה. לא מוזכר כי מתמודדים מהבית-היהודי הביעו לפני הבחירות התנגדות גורפת לנישואים חד-מיניים וכי ח"כ בצלאל סמוטריץ', המכהן מטעם המפלגה כסגן יו"ר הכנסת, אירגן בעבר מצעד נגד מצעד הגאווה תחת הכותרת "מצעד הבהמות". התגובה היחידה בידיעה של "ישראל היום" מפי פוליטיקאי שאינו חבר קואליציה היא גם האחרונה בידיעה והקצרה ביותר (ח"כ יצחק הרצוג).

ב"ידיעות אחרונות" מביאים לפרסום "גינויים מימין ומשמאל". לצד ציטוטים מפי נתניהו וחבריו לממשלה, מצוטט גם הרצוג (עם משפט אחד יותר מאשר ב"ישראל היום") וכן ח"כ יאיר לפיד. "הארץ" הוא העיתון היחיד שמביא גם את תגובת אגודת הלהט"ב לנסיון הרצח במצעד. רק ב"מעריב" מביאים את תגובת עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון). בכמה מהעיתונים נמצא מקום גם לתגובת יו"ר ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין, שהיה בין המפגינים נגד המצעד ואמר: "אנחנו מתנגדים לדקירת יהודים".

ב"ידיעות אחרונות" מדווח בהרחבה גם על תגובתו של גלעד קליינר, בנו של חבר-הכנסת לשעבר מיכאל קליינר, המשמש כיום יו"ר בית-הדין העליון של הליכוד. קליינר הבן כתב בפייסבוק כי חבל ששליסל לא עשה עבודה יעילה יותר ולא הצליח להרוג אף אחד מ"הסוטים הארורים". הסטטוס של קליינר מודפס בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות", מעל תגובות תומכות שקיבל בפייסבוק. בעוד שזהותו של קליינר גלויה ועומדת במרכז הידיעה, זהותם של המגיבים התומכים טושטשה על-ידי העיתון.

מיעוט הציבור בארץ

"מה שאירע בירושלים הוא פיגוע טרור לכל דבר ועניין. כך גם צריך להתייחס אליו", כותב דרור אידר ב"ישראל היום" על נסיון הרצח במצעד הגאווה. "הבנתי מאחת המשתתפות שהאירוע ארך שניות בודדות, וכנראה שהעיפו את הדוקר מהמקום במהירות, אחרת היו יורים בו ואיש לא היה מצטער". ראוי לציין בהקשר זה כי הדוקר שליסל הינו יהודי. במקרים אחרים, שבהם אדם שאינו יהודי ניסה לפגוע בלי הבחנה בעוברי אורח יהודים, העיפו אותו מהמקום באמצעות ירייה שהרגה אותו, או, להבדיל, הוא עף מהמקום ואחר-כך ירו בו והרגו אותו.

היחס השונה ליהודים ושאינם יהודים עולה גם מסקר אפרטהייד חדש שמפרסם "ישראל היום". סקר אפרטהייד הוא סקר דעת קהל שאוכלוסיית המדגם שלו כוללת את אזרחי מדינת ישראל היהודים בלבד. ב"ישראל היום" מתמחים בסקרים כאלה, ומוסיפים חטא על פשע כאשר מציגים באופן קבוע את תוצאותיהם ככאלו המשקפות את עמדת הציבור הישראלי כולו.

"73% מהציבור: אובאמה לא דואג לאינטרסים של ישראל", נכתב למשל הבוקר בשער "ישראל היום". בפנים העיתון נכתב על "רוב הציבור בארץ" כי הוא אינו נותן אמון בנשיא ארה"ב, וכן על "עמדות הציבור" ו"הציבור" שרואה בנתניהו האדם המתאים ביותר לעמוד בראש ממשלת ישראל, וזאת על אף שהסקר נערך בקרב "מדגם אקראי מייצג של 500 מרואיינים מהאוכלוסייה היהודית דוברת עברית בגילי 18 ומעלה". כלומר, לא בקרב מדגם המייצג את "הציבור בארץ".

כזכור, לאזרחים לא-יהודים של מדינת ישראל (אם כי לא לנתינים הלא-יהודים של המדינה) שמורה עדיין הזכות לבחור ולהשפיע על זהות ראש ממשלתם. הפקעת הזכות הזו מידיהם על-ידי "ישראל היום" ומכון הסקרים הגל-החדש היא תועבה עיתונאית, בושה לעורכי וכתבי "ישראל היום", ואגב כך גם ביזיון למועצת העיתונות, שמאפשרת לעיתון להתהדר ב"תו האיכות" שלה.

כפר עקב, מאחורי חומת ההפרדה בירושלים, מאי 2015 (צילום: מרים אלסטר)

בפתח המוסף "G" של "גלובס" מתפרסמת כתבה מאת דרור פויר, שביקר בשכונות בצפון ירושלים, הנמצאות בשטח המוניציפלי של העיר, אך מעבר לגדר ההפרדה: כפר עקב, סמיראמיס, אלמטאר וזגייר. "לא רק כבישים, מדרכות, שלטים ורמזורים אין כאן. כלום אין כאן", כותב פויר. "שום סוג של תשתית עירונית. לא ישראלית ולא פלסטינית". פויר נפגש עם עו"ד מועין עודה, שהגיש השבוע עתירה לבג"ץ בטענה כי עיריית ירושלים מקדישה לטיפול בכבישים בשכונות שמעבר לגדר פחות ממאית האחוז מהסכום שמושקע בכבישים שבתוך העיר.

בשער "הארץ" מדווחת נירית אנדרמן כי סינמטק חיפה ומוזיאון טיקוטין בעיר מסרבים לאפשר הקרנת סרטים על הנכבה מטעם עמותת זוכרות, על אף שהאולמות שלהם פנויים להשכרה לסרטים אחרים. מנכ"לית זוכרות, ליאת רוזנברג, מזכירה בידיעה כי שני האולמות מופעלים על-ידי החברה העירונית אתו"ס, שבבעלות עיריית חיפה.

"קרה שלקוח דחוי הגיב בתוקפנות?", שואלת שוש מולא את עינת הראל, "המאדאם של תל-אביב", בראיון המתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". "במכון ברחוב אידלסון היו ערבים, והיה לקוח קבוע של המקום שקיבל פרטים על הבנות שעבדו באותה המשמרת, ולא קלטנו את המבטא שלו", משיבה הראל. "מתוך שלוש בנות, אחת לא מקבלת ערבים, אבל הוא התעקש עליה. אמרנו לו שאין מצב ושיש פה שתי אחרות שמקבלות, אבל הוא הלך והביא חמישה חברים שלו מיפו. פתחנו להם את הדלת. הוא שאל למה היא לא מקבלת אותו, והסברנו. בסוף הם היו אלה שצעקו עליו שאנחנו צודקים במאה אחוז וזכותה של העובדת לא לקבל אותו".

קיבלתי טור ב"7 ימים", מה עכשיו?

שלמה ארצי מקדיש את טורו הקבוע בפתח מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" לחיפושים, וזאת בעקבות מקרה שבו חיפש מפתח רזרבי למנעול אופניים. בין היתר כותב ארצי, תחת כותרת הביניים "שיר שמייח", את המלים הבאות:

'יא חביבי תל-אביב', שר עומר אדם ברדיו. שיר שמייח, אבל אני חיפשתי את הרדיו החזק שניגן לנו פעם להקות כמו ההוליס והטרמלוס או את אלביס.

חוץ מזה שמעתי את השמועה שגלעד שליט מתחתן במזל טוב, אז חיפשתי הזמנה בדואר, כי פעם נורא רציתי שיחזור. וגם הטרידה אותי שאלה: האם כל הארץ מחפשת ת'מנה העיקרית מ'מאסטר שף'?".

בשולי החדשות

לחץ פיזי מתון. סטלה קורין-ליבר ועמירם ברקת מדווחים ב"גלובס" כי ראשי כיל עידן עופר וניר גלעד "מגבירים את הלחץ" על משרדי הממשלה וראשי המפלגות כדי להוציא את יישום המלצות ששינסקי 2 מחוק ההסדרים. "במאמצים שולבו גם עובדי החברה בדרום שפועלים אצל נציגיהם הפוליטיים", נכתב.

עידן עופר (צילום: משה שי)

(לא) לקראת עסקה עם חמאס. בידיעה קצרצרה בשולי עמ' 15 של "ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי על שחרורו ממאסר של בכיר חמאס מוחמד אבו-טיר. סיריוטי מציין כי אבו-טיר שוחרר לפני שסיים לרצות את מלוא העונש שנגזר עליו, ומביא את הכחשת האסיר המשוחרר כי יש קשר כלשהו בין שחרורו למגעים המתנהלים לכאורה בין ישראל לחמאס בנוגע לאפשרות להשיב לישראל את שרידי גופותיהם של חללי צה"ל שנהרגו במהלך המבצע האחרון בעזה.

קשרי טראמפ-נתניהו. שרה ליבוביץ'-דר משרטטת במוסף "מעריב" את דיוקנו של המועמד לנשיאות ארה"ב דונלד טראמפ, כפי שעולה מהצהרותיו והבטחותיו בנוגע לעסקים שיקים בישראל. בין היתר מזכירה ליבוביץ'-דר כי לפני הבחירות לכנסת ה-19, בינואר 2013, הפיץ ראש הממשלה נתניהו סרטון שבו נראה טראמפ מביע בו תמיכה וקורא לאזרחי ישראל לבחור בו. "לא עברו שישה ימים וטראמפ גילה, בראיון לערוץ חדשות יהודי בארצות-הברית, שהיוזמה היתה של נתניהו שביקש ממנו לתמוך בו".

אמור לי מי חברך. גיא ליברמן מפרסם ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" תחקיר שלפיו עופר ארליך, חברו הטוב של ח"כ אורן חזן, הוא פעיל בשוק האפור ("ייעוץ פיננסי ומימון חוץ-בנקאי", מגדיר זאת ארליך).

שוב לופוליאנסקי, שוב שוחד. מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת מדווחים במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" על חשדות חדשים נגד ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי, ולפיהם קיבל שוחד של חצי מיליון דולר.

וודי אלן

"יחסי ליצירתו של אלן הוא אמביוולנטי זה שנים רבות", כותב אורי קליין ב"הארץ", בדברי הקדמה לראיון שערך עם במאי הקולנוע. "מצד אחד יש לי הערכה רבה לדרך הקולנועית שבה הוא הולך, ומכלול יצירתו הענפה כולל כמה סרטים שאני אוהב. [...] ואין כמעט סרט של וודי אלן, שגם אם הסתייגתי ממנו, לא הכרתי בעובדה שהוא כולל גם כמה סצינות מבריקות. אך משהו בסרטיו של אלן תמיד גם הרחיק אותי מהם. לפיכך, מעולם לא הכללתי את וודי אלן ברשימת הבמאים המועדפים עלי". בהמשך מציין קליין כי מסרטיו של אלן נעדר רגש, "ובלעדי רגש, יצירה, אינטליגנטית ככל שתהיה, מתייבשת מעט".

"וודי אלן הוא עלוקה אמנותית", כותב מאיר שניצר ב"מעריב", במסגרת ביקורת על סרטו החדש של אלן, שמקבל אצלו כוכב אחד בלבד.

מודעה

ב"גלובס" וב"דה-מרקר" מתפרסמת על פני עמוד שלם מודעה מטעם חברת UBS, בתגובה לחשיפה עיתונאית שראתה אור השבוע ב"כלכליסט". תומר גנון, זוהר שחר-לוי, תומר ורון ומאיר אורבך דיווחו על חקירת רשות המסים נגד ישראלים המחזיקים חשבונות בבנק UBS שווייץ ועל זהותם של ישראלים בעלי חשבונות בבנק.

במודעה יוצא התאגיד הפיננסי נגד עצם הפרסום. "קיבלנו בתדהמה את העובדה שעיתון כלכלי, מוביל בישראל, ראה לנכון לפרסם את עובדת הימצאותה של רשימת לקוחות החברה ברשותו, ואף הגדיל לעשות בפנייתו למספר לקוחות בשאלות טורדניות ובפרסמו את שמות הלקוחות", נכתב בה. "פרסום כאמור מהווה הפרה בוטה של הוראות חוק הגנת הפרטיות וכללי האתיקה והמוסר המקובלים, ובכך רומס את זכותם לפרטיות של לקוחות שאין ולו גם החשד הקל כנגדם, על-ידי פרסום שמם".

מודעה מטעם UBS, "גלובס", 30.7.15

עושים לביתם

ב"מקור ראשון" מתפרסם גם השבוע מדור כלכלי שכולו נוצר בשיתוף מיטב-דש, הכולל מאמר מאת הכלכלן הראשי בבית-ההשקעות.

ב"מעריב" מתפרסם גם השבוע המדור הפרסומי מטעם בנק הפועלים, "הוותיקים החדשים", מאת דנה סומברג.

עוזי דיין (צילום: פלאש 90)

כפולת עמודים נוספת ב"מעריב", המופיעה תחת הכותרת "למען הקהילה", היא תוצאה של שיתוף פעולה פרסומי עם מפעל הפיס. זאב פורת כותב על פארק אתגרי שנפתח בעכו, "רובו במימון מפעל הפיס". הכתבה הפרסומית מלווה בתצלום של ראש עיריית עכו שמעון לנקרי ויו"ר מפעל הפיס עוזי דיין.

"הפיס תומך ביישובים כמו עכו לפי תקצוב שנתי של למעלה משלושה מיליון שקלים", נכתב בידיעה הפרסומית. "עוזי דיין הוא פרטנר מדהים", אומר לנקרי על יו"ר מפעל הפיס. "זה היופי במפעל הפיס", הוא מוסיף בהמשך. העיתונאי/פרסומאי פורת מעיד כי "הפארק האתגרי של עכו הוא באמת מקום מדהים", ומציין כי מיזם משותף נוסף של עיריית עכו והפיס ייפתח בקרוב. אתם יודעים איפה תוכלו לקרוא עליו.

ענייני תקשורת

מיכל רז-חיימוביץ' מדווחת ב"גלובס" כי הוצאת ידיעות-ספרים, שבבעלות קבוצת "ידיעות אחרונות" ודב אייכנולד, תרכוש 10% מרשת סטימצקי. "גורם בענף טוען כי שליטת הוצאת ידיעות בנתח של 10% מרשת החנויות לא תוכל להעניק להוצאת ידיעות יכולת ממשית להשפיע על תמהיל הספרים ועל סידור המדפים בחנויות", נכתב.

הילו גלזר מדווח במוסף "הארץ" כי בערוץ 20 סירבו לאייטם מטעם התנועה הקונסרבטיבית בטענה כי הערוץ "מחובר יותר" ליהדות האורתודוקסית.

ב"גלובס" מתפרסם ראיון שערך גור מגידו עם פרופ' סוזן הרמן, נשיאת ה-ACLU, האגודה לזכויות האזרח בארה"ב. "מגבלות חופש העיתונות או הביטוי אינם נקבעים בהכרח בחקיקה פורמלית או בחוקה, אלא גם בתפיסות עולם", אומרת הרמן בהקשר של פרשת אדוארד סנודן ונכונתם של כלי תקשורת להימנע מפרסומים לבקשת הממשל. "בארה"ב נוצרה נורמה הפוכה: בגלל המצב החוקי שאין צנזורה, נוצרה מסורת של זהירות יתר בקשר לפרסומים, וזה משהו ששווה לתת עליו את הדעת; גם תפיסות ומסורות יכולות להגביל את חופש העיתונות".

יוסי מלמן, 4.3.14 (צילום: אורן פרסיקו)

ב"מעריב" כותב יוסי מלמן על יהודה גיל, סוכן מוסד לשעבר שהורשע בגניבה לאחר שהפיץ מידע כוזב תמורת שוחד. לפני כחמש שנים, כותב מלמן, נפגש עם גיל וריאיין אותו ארוכות. "התלבטתי אם לפרסם את הראיון עימו", כותב מלמן.

"ידעתי שגם אם אהיה ביקורתי כלפיו ואחשוף את שקריו, עצם הפרסום יעניק לו לגיטימציה מסוימת. [...] לאחר התייעצות עם עורכי, החלטתי שלא לפרסם את הראיון, וזאת אף שידעתי שאני מסתכן בגניזת סיפור טוב, נוטף רייטינג. ידעתי גם שבמוקדם או במאוחר גיל ימצא לו כלי תקשורת אחר שלא יתלבט ולא יהסס לתת לו במה. למרות זאת, מצפוני והאתיקה העיתונאית שלי הנחו אותי לגנוז את הראיון. ואכן, כעבור שבועות קצרים, בקיץ 2010, קרה מה שצפיתי. רונן ברגמן ב'ידיעות אחרונות', ועפר שלח בתוכנית 'המקור' עם רביב דרוקר בערוץ 10 פירסמו ראיונות נרחבים עם גיל. הם אמנם הקשו עליו בשאלותיהם, אך בסופו של דבר הפושע השיג את מבוקשו. הוא זכה לחשיפה, הפיץ את גרסתו השקרית ונטע בציבור הקוראים והצופים ספקות באשר לעובדות ולאמת".

גיא רולניק כותב ב"דה-מרקר" על רכישת ניקיי את ה"פייננשל טיימס", ועל כוחה של העיתונות לחולל "לחץ ציבורי" ולהשפיע על המציאות.

במדור הרכילות של "ישראל היום" מדווח ערן סויסה כי במערכת "עובדה" החליטו לגנוז כתבה שהחלו בהכנתה על הזמר יגאל בשן.

אבי בניהו מעריך בטורו שב"מעריב" כי למרות האיומים בסגירת גלי-צה"ל, עתיד התחנה מובטח. "לכל היותר הבעלות על התחנה תוסט מצה"ל אל האגודה למען החייל, ותמומן מתשדירים וחסויות", מעריך מי שכיהן בעבר כמפקדה.

עופר אדרת מספיד ב"הארץ" את אהרן קפלן, לשעבר סמנכ"ל הכספים של העיתון.

גונן גינת, שכתב השבוע בפייסבוק בגנות ג'ונתן פולארד, לא מוצא לנכון לכתוב דברים דומים במדורו הקבוע שבמוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום".

בתחתית עמ' 12 של "דה-מרקר", תחת הכותרת "תיקון" ומעל תצלום נאה של פסח האוספטר, נכתב בין היתר כך: "ברצוננו להבהיר כי האוספטר פוטר מתפקידו כיו"ר קרן ברל כצנלסון רק לאחר שהתריע על אי-סדרים בקרן". בכתבה מאת טלי חרותי-סובר על האוספטר, שפורסמה בחודש שעבר, נכתב בין היתר כך: "ירח הדבש הסתיים כשביוני 2013 נכנסה יחימוביץ' חזיתית בהאוספטר כשהדיחה אותו מתפקידו כיו"ר קרן ברל כצנלסון, המיועדת לחינוך ברוח תנועת העבודה. האוספטר נאשם באי-סדרים, ויחימוביץ' פיטרה אותו בהודעת מייל".