בשטחים ובלשכות

גורלם של שני שלדי בניינים בהתנחלות בית-אל מעפיל הבוקר לכותרותיהם הראשיות של כל העיתונים. מבצע הפינוי וההריסה, שסימן את שיאו של קמפיין מחאה בן כמה שבועות מטעם המקומיים, הוא נקודת ציון שבה מצטלבות כמה נקודות מבט אפשריות: הזווית המשפטית (הבנייה הלא-חוקית, הליכי התכנון ופסיקות בג"ץ), הזווית הפוליטית (החיכוכים בין מפלגות הימין, התבטאויות הפוליטיקאים), הזווית הבטחונית (כיצד פעלו כוחות הביטחון), הזווית המקומית (מה אמרו המתנחלים ומה אמרו השכנים הפלסטינים, שעל אדמתם נבנו הבניינים), הזווית האוניברסלית (מה אומרים בעולם) וכיוצא באלו זוויות.

האופן שבו כל אחד מהעיתונים בחר הבוקר לתאר שרשרת זהה של התרחשויות פומביות מאפשר הצצה אל תוך קודקודם של העורכים, המלמדת מה מכל מה שקרה אתמול מעבר לקו הירוק מעניין אותם במיוחד, ואילו פריטי מידע וגישות הם אינם מוכנים שיחמקו מעיני קוראיהם.

ב"ישראל היום", העיתון שעשה בשבועות האחרונים כל שביכולתו כדי להסתיר את קמפיין המחאה שהקדים את ההריסה, לא לוקחים סיכון. אל מול הקמפיין של תושבי בית-אל ומועצת-יש"ע, שהעמיד במרכזו את בנימין נתניהו והבטחותיו בנוגע להרחבת ההתנחלויות, בחינמון של לשכת ראש הממשלה נוקטים טקטיקה שבה נעשה שימוש תדיר במצבים שבהם נתניהו נקלע לסיטואציה רגישה בתחום התדמית: שולפים את השופר.

הכותרת הראשית של החינמון מוקדשת למסר חלבי שהפיץ אתמול נתניהו בתפוצה רחבה בעקבות התבטאות לוחמנית של חבר-כנסת זוטר. "נכבד את ביהמ"ש; כך היה, וכך יהיה", נכתב בגדול במרכז השער, בציטוט מפי הפוליטיקאי הבכיר בישראל ("גל גינויים לאמירה הקיצונית של ח"כ יוגב: 'לעלות על בג"ץ עם דחפור'", נכתב בכותרת הגג, המספקת את ההקשר).

באמצעות הבלטת ההתבטאות הבנאלית של נתניהו וההתמקדות בפולמוס סביב הכרעת בג"ץ מנסים עורכי "ישראל היום" לגמד את האירוע המרכזי, שהוא כמובן עצם הריסת הבתים והמחלוקת שהיא גוררת. כפולת העמודים הפותחת נושאת כותרת אפולוגטית בת שלוש מלים, המטילה את האחריות להריסה על שופטי בית-המשפט העליון: "הריסה בכפוף לחוק".

העובדה שהריסת הבתים בוצעה בשל פסיקת בג"ץ מודגשת גם בפתיח לכתבתה של אפרת פורשר, ובכותרת המשנה מובהר כי המדינה ביקשה מהשופטים למנוע את ההריסה, אך נענתה בשלילה. בטור המתפרסם בהמשך הגיליון יוצא מתי טוכפלד נגד החלטת בג"ץ, וגם נגד אנשי הבית-היהודי שהעזו למתוח ביקורת על נתניהו.

בעמוד הבא נמשך הסיקור המגויס, בידיעה (מתי טוכפלד, שלמה צזנה וארז לין) שכמחציתה מוקדשת להפרכת תרגיל יחצני שביצע אתמול שר הבינוי אורי אריאל בניסיון להביך את נתניהו. הכותרת מבקשת להפיס את אלה התומכים בהמשך הבנייה בשטחים: "הרסו 2 בניינים, יבנו 300", נכתב בה.

כמיטב המסורת של "ישראל היום", השימוש שנעשה בנתונים המספריים הוא שימוש מתעתע, המעיד במקרה הטוב על רשלנות, ובמקרה הרע על מניפולציה מכוונת: אין מדובר ב-300 בניינים, כי אם ב-300 יחידות דיור (ולמעשה מעט פחות); באותו הקשר, גם השימוש שעושים ב"ישראל היום" במספר 2 מטעה, משום ששני בנייני דריינוף היו אמורים להכיל 24 יחידות דיור.

ב"הארץ" מתגייסים להפרכת הנתונים שהפיץ אתמול נתניהו. "יחידות הדיור שעליהן הודיעה לשכת ראש הממשלה כלל אינן חדשות", כותבים ברק רביד, חיים לוינסון ויאיר אטינגר בנוגע לבנייה המובטחת בבית-אל. "מדובר ביחידות דיור שהן חלק מחבילת הטבות שהמדינה הבטיחה לבנות לפני שלוש שנים, עם פינוי גבעת-האולפנה, אך בנייתן לא יצאה לפועל. בשבוע שעבר אישרה מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי את עבודות הפיתוח במקום", הם מוסיפים.

"גורמים המעורים בהליכי התכנון בירושלים מסרו כי מדובר במִחזור של יחידות דיור שנמצאות כבר בשלבי תכנון", נכתב בהמשך. "לדבריהם, מאחורי הודעת ראש הממשלה על בנייה מעבר לקו הירוק מסתתרות תוכניות ברמות שאושרו כבר בוועדה המקומית בירושלים, ושההליכים לגביהן הוקפאו לפני הבחירות, לבקשת נתניהו. 90 יחידות הדיור שאישר לשיווק בפסגת-זאב שווקו כבר בעבר".

בהתאם לניתוח הזה, הכותרת הראשית של "הארץ" אינה מוקדשת להבעת זעזוע מההבטחה לבנות למעלה מ-800 יחידות דיור חדשות מעבר לקו הירוק (כ-300 בבית-אל וכ-500 בירושלים), כי אם לסיכום המבצע הצבאי-הנדסי ולתגובתם של התושבים ("שני הבתים בבית-אל נהרסו בהוראת בג"ץ תוך עימותים אלימים"). בכותרת המשנה מובהר כי "מפגינים הסתערו לעבר שוטרים וחלקם יידו אבנים".

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שהקפיד לתת ביטוי נרחב באופן יחסי לקמפיין המחאה של תושבי בית-אל, מקדישים את הכותרת הראשית לשרת המשפטים איילת שקד. "להקים בית-משפט לשטחים במקום בג"ץ", נכתב בה, ציטוט מפי השרה וחברת-הכנסת מטעם הבית-היהודי. ההתבטאות של עמיתה למפלגה, ח"כ יוגב, תופסת את הכותרת המרכזית בכפולה השנייה של העיתון.

תגובתו של נתניהו, זו שמשמשת הבוקר כותרת ראשית ב"ישראל היום", נתחבת במעמקי הידיעה על יוגב והצהרתו הפרובוקטיבית, ומשובצת לאחר ציטוט של עקיצה מטעם יצחק הרצוג, שקרא לראש הממשלה לקחת אחריות ולהתעשת.

צדה השמאלי של הכפולה מוקדש לניגוח ראש הממשלה. "יעלון נגד נתניהו: 'ההחלטה לבנות עכשיו – פרס לאלימות'", נכתב בכותרתה של הידיעה (אף שדברים דומים מפי יעלון צוטטו אתמול בחדשות ערוץ 2, ב"ישראל היום" נמנעים הבוקר מלצטטם). "בעוד שבימין חוגגים את ההחלטה, חשוב לזכור: מרבית אישורי הבנייה הם ממוחזרים ונדחו בעבר בשל התנגדות הבית-הלבן", מובהר בהמשך הידיעה, שעליה חתומים יובל קרני, איתמר אייכנר ועופר פטרסבורג.

אל מול "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", המפקפקים ברצינות הצהרותיו של נתניהו, "מעריב" הוא הבוקר העיתון היחיד שמעניק להן ביטוי בכותרת הראשית ("ההריסה והפיצוי"). הידיעה בנושא כוללת את הודעתו של נתניהו ואת הודעות התמיכה והגינוי שהתקבלו משלל פוליטיקאים מקומיים ומהאיחוד-האירופי. לפי הכתבים, דנה סומברג ואריק בנדר, נתניהו "נכנע" ללחצים שהפעילו עליו חברי הבית-היהודי.

ואולם, חרף הנפילה בספין המסתמן של נתניהו, "מעריב" מציע הבוקר שתי זוויות הנעדרות מדיווחיהם של כל יתר העיתונים. יאסר עוקבי מגיש לקוראים ראיון קצר עם עבד א-רחמן קאסם, פלסטיני בן 77 מהכפר הסמוך להתנחלות, המברך על הריסת הבניינים, ש"נבנו לדבריו על הקרקע שבה הוא, אביו וסבו גידלו גפנים, חיטה ושעורה לפני 30 שנה", כלשון כותרת המשנה. "זהו ניצחון אדיר", אומר קאסם לעוקבי, ומוסיף: "אני יודע שהמתנחלים יתנכלו לי ויפגעו בי, אבל אני מאמין שיש מי שצריך להגן עלי מפניהם".

הכתב הצבאי של "מעריב", נועם אמיר, חתום על רפורטז'ה אישית מבית-אל, המאפשרת להתוודע לכמה מהמקומיים ותומכיהם ברזולוציה שאינה מופיעה בשאר העיתונים. "כששאלתי את הודיה, אחת הצעירות שעמדה לידי, למה היא זועמת על השכנים ממול, היא סיפרה שבכלל הכל התחיל אצלם: 'הם היו הראשונים נגד הבית, הם התחילו את המאבק. הם פחדו שהבנייה תחסום להם את הנוף. אבל אחר-כך השתיקו אותם כדי לא לתת לגיטימציה למה שקורה פה עכשיו'", הוא מצטט.

"ובעוד הודיה מנסה להסביר את הרקע, קופץ בינינו נער וסותם לה את הפה. 'אל תדברי עם השמאלנים האלה מהתקשורת', הוא מפציר בה, כאילו מדקלם מתוך דף מסרים. 'זוז מפה או שאני קורא לחברים שלי', הוא מאיים. זזתי", מוסיף אמיר.

"אברהם, שכן של הבתים שנהרסו, ממשיך להתסיס את האווירה. 'אתם התקשורת התעלמתם מאיתנו. לכו תגורו עם הפלסטינים', הוא זועק – ונותן את האות לחבורת צעירים להכות אותי על שהעזתי בכלל לשאול אותו לתחושותיו. שני שוטרי יס"מ מחלצים אותי מתוך המון זועם, וברמקולים מתחלפת השנאה לשוטרים ולתקשורת באמרות קשות נגד הפוליטיקאים", הוא כותב בהמשך.

"צהריים. כולם הלכו לנוח. כמה עשרות נשארו במקום במעין משמרת מחאה. [...] 'הולכים לנוח', קובע אחד הילדים בשתיים בצהריים, 'נאגור כוחות ונחזור בשש בשידורים החיים'".

מלה מארי שביט

לדעת ארי שביט, 40 הימים הקרובים הם פרק זמן קריטי למניעת אסון.

חינוך וסטטיסטיקה

בשעריהם של כל העיתונים הכלליים מתפרסמות הפניות לדיווחים על נתונים שפירסם אתמול משרד החינוך, ולפיהם היישוב הגלילי בית-ג'אן העפיל לראש טבלת הזכאות לתעודת בגרות ודחק ממנה את כוכב-יאיר. הכתבים מדגישים כי שיעור הזכאים בכפר הדרוזי, 94.4%, עולה על שיעור הזכאים ביישובים מבוססים בהרבה, שאוכלוסייתם יהודית.

ב"ידיעות אחרונות" מעניקים למערכת החינוך העל-יסודית של בית-ג'אן את כפולת האמצע, שם נדפס בגדול תצלום של תלמידים ומורים מקומיים הנראים שבעי רצון. "חורשים בחופשות, משננים בלילות, ולא מוותרים על אף תלמיד", מהללת כותרת המשנה, הנדפסת מעל כתבה קצרצרה ודלה במידע שעליה חתומים ארבעה כתבים. את השטח שנחסך מקצים ב"ידיעות אחרונות" לטבלאות הדירוג.

בכל העיתונים שאינם "ידיעות אחרונות" מתייחסים במפורש לבעייתיות שבנתונים הסטטיסטיים שהפיץ המשרד הממשלתי. "נתוני משרד החינוך המדרגים את שיעורי הזכאים לבגרות לפי יישובים כוללים רק את הלומדים בכיתה י"ב ומתגוררים באותו יישוב. בכך מתעלם משרד החינוך מעשרות אלפי תלמידים נושרים. בשנת 2014 עלה שיעור התלמידים הנושרים ל-19.5%, כ-24,525 בני נוער, לעומת כ-17% בשנה שקדמה לה", כותבת ירדן סקופ ב"הארץ", ומציינת כי במשרד החינוך מסרו לה שהנתונים המלאים "אינם זמינים".

"לפי הנתונים שפירסם אתמול משרד החינוך עולה כי בקרב קבוצת הגיל הרלבנטית (כלומר כולל תלמידים שנשרו מהלימודים) חלה ירידה של 0.7% בשיעור הזכאים לבגרות", מציינת יעל ברנובסקי ב"ישראל היום".

צנזורה

כתבת השער של "24 שעות", הזוכה להפניה גם משער העיתון האב "ידיעות אחרונות", היא ראיון שערך רונן טל עם יונתן דה-שליט, שם העט של "בכיר בקהילת המודיעין הישראלית" ומחבר ספר מתח חדש בשם "בוגד", שזהותו האמיתית נאסרה לפרסום בהוראת הצנזורה וועדת השרים למתן היתר לפרסומים.

"פרטיו האישיים, מצבו המשפחתי והאופי המדויק של התפקידים שמילא הם בחזקת נעלם", כותב טל. "כל מה שמותר לומר על המחבר, מטעמי צנזורה, זה שהוא עזב קריירה משפטית לטובת שירות המדינה, שהוא קורא אדוק של ספרי מתח ושבזמנו הפנוי הוא גם כותב עליהם ביקורות ספרות".

לדברי טל, מחמת החשאיות נאלץ לקיים את הראיון באמצעות דואר אלקטרוני. לראיון נלווה טור ביקורת קצרצר מאת ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, המשבח את אמינותה של העלילה וממליץ על הספר בחום רב.

במוסף "גלריה" של "הארץ" כותב איתן בוגנים על תערוכה של האמניות מעין אמיר ורותי סלע. "עבודת הווידיאו המרכזית", הוא כותב, "מתעדת ניסוי שיזמו האמניות בשיתוף עם מדעניות מהמעבדה לחקר המוח במכון ויצמן למדע, ובוחן את ההשפעה הנוירולוגית הנגרמת בעקבות חשיפה לחומרים מסווגים.

"בעבודת הווידיאו נסרקת פעילות מוחם של חברי שתי קבוצות – יוצאי יחידת המודיעין 8200 וקבוצת ביקורת – בזמן צפייה בקטעים מראיונות של יוצאי יחידה 8200, שבהם הם מכריזים (כשהם מטושטשי פנים) על סירובם להמשיך בניצול של שירותי מודיעין נגד פלסטינים ככלי לביסוס השלטון הצבאי בשטחים.

"[...] בעוד מושאי הניסוי התבקשו לזהות אילו קטעים לא היו מקבלים את אישור הצנזור, פעילות המוח נמדדה בזמן הצפייה, 'במטרה לגלות אם הצנזורה העצמית שמפתחים אנשים בעקבות הכשרתם הצבאית גורמת להם לקרוא אחרת מידע מעין זה'".

ביטחון וכסף

סייבר. "הייצוא הבטחוני החדש של ישראל הוא תוכנות ריגול זדוניות שנמכרות כמעט לכל מדינה שמוכנה לשלם, כולל כמה מהמשטרים האפלים בעולם", נכתב בהפניה לכתבת השער של "מוסף כלכליסט", המבוססת על מידע שנחשף במסגרת הדלפת הענק מחברת האקינג-טים. פירות ההדלפה פורסמו מוקדם יותר החודש באתר "ויקיליקס", והם מאפשרים, לפי עורכי המוסף, "הצצה לפינות החשוכות של ההייטק הישראלי הנוצץ".

"מוצר הדגל של החברה, 'דה-וינצ'י' שמו, אינו אלא סוס טרויאני שמאפשר להשתלט מרחוק על מאות אלפי מחשבים וטלפונים, להפעיל בהם את המיקרופון והמצלמה, לאתר את מיקום בעליהם ולנטר את כל הפעילות שמתבצעת בהם, לרבות שיחות והתכתבויות באפליקציות מאובטחות וקשות לניטור", מציין מחבר הכתבה, שי אספריל.

"האקינג-טים נתנה לטכנולוגיית הריגול הזאת את השם המכובס RCS, ראשי תיבות של Remote Control System. [...] בהאקינג-טים טענו תמיד שטכנולוגיית ה-RCS משווקת רק לארגונים ממשלתיים רשמיים בדמוקרטיות שמכבדות את זכויות האזרח. אלא שההדלפה ל'ויקיליקס' חשפה כי השיווק מתבצע גם לדיקטטורות אפריקאיות, נסיכויות במפרץ הפרסי שנקשרו עם אסלאם קיצוני ותמיכה בטרור, ועוד מדינות שידועות בפגיעה שיטתית בחירויות הפרט, דוגמת קמבודיה, אוזבקיסטן ומרוקו".

אחת החברות ששיתפו פעולה עם האקינג-טים בשיווק תוכנות מסוג זה, כותב אספריל, היא חברת Nice, שלה מטה ברעננה. "אחד הלקוחות המעניינים של נייס והאקינג-טים הוא שירות הביטחון הכללי הרוסי FSB, הגדול מבין ארבע זרועות הביון של פוטין והארגון שנחשב יורש הקג"ב", מציין אספריל, המונה עוד כמה חברות ישראליות המעורבות בעסקים ממין זה.

"דבר פעילותה של נייס בדיקטטורות מושמצות הפתיע לא מעט גורמים בתעשיות הבטחוניות ששוחחו עם 'מוסף כלכליסט'", הוא מוסיף. "מי שהופתעו פחות היו כמה בעלי תפקידים במערכת הביטחון, שמודעים לפעילותן של חברות תוכנה כגון נייס וורינט, וכן ארגונים בינלאומיים שעוקבים אחרי התופעה של מכירת אמצעי דיכוי ומעקב דיגיטליים למדינות שמפרות זכויות אדם".

תקציב הביטחון. "מערכת הביטחון לא הצליחה לספק לכנסת נתונים על היקף השינויים בתקציב הביטחון: 'מדובר בשינוי מתימטי שכרגע לא נמצא'", מעדכנת כותרת ב"דה-מרקר". "נציגי מערכת הביטחון, שבימים האחרונים סירבו להופיע בפני ועדה שפתוחה לתקשורת, אך בסופו של דבר הגיעו, לא סיפקו נתונים עמוקים או חדשים על תקציב הביטחון, וגם לא התחייבו להגברת השקיפות – ורק הסתפקו בדיווח יבש על אופן אישור התקציב בכנסת ודרך אישור השינויים התקציביים והדיווח לוועדות", מציין הכתב, צבי זרחיה.

תקציב צה"ל. "שכר אלופים עלה ב-11%, שכר סג"מים ב-2% בלבד", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", המוקדשת לחשיפה וניתוח של נתונים שנכללו במסמך שהגיש הממונה על השכר במשרד האוצר לוועדת לוקר (שאול אמסטרדמסקי).

מונופול הגז

אורי טל-טנא, מהכותבים המעניינים ביותר של "כלכליסט", מפרסם הבוקר עוד טור פרשנות מפורט. החטיבה הראשונה של הטור מוקדשת למצגת שהציגה קבוצת דלק במהלך השימוע הציבורי על מתווה הגז, שבה הוצגה תשואה גבוהה של 22% כ"נמוכה במיוחד", כפי שנכתב בכותרת.

"מצגת של נציגי דלק הציגה שדות גז בעולם שנהנים מתשואה הגבוהה מזו של תמר. בדלק לא ציינו שרוב הדוגמאות נלקחו משדות הממוקמים במפרץ מקסיקו בתקופה ספציפית שבה מחירי הגז היו גבוהים", מוסבר בכותרת המשנה.

"כל מה שהמצגת אומרת הוא שהיתה תשואה גבוהה במקום מסוים בעולם בתקופה מאוד מסוימת. אין בה שום אינדיקציה לשאלה אם התשואה הנובעת מתמר גבוהה או נמוכה יחסית למקובל במרבית העולם", מחדד טל-טנא בגוף הרשימה, שאותה מומלץ לקרוא במלואה.

הסינים

אורי פסובסקי מ"כלכליסט" מקדיש טור קצר במוסף השבועי לרכישת חברת שח"ל הישראלית על-ידי תאגיד ענק מסין. "לכאורה, מחמאה אדירה לידע הישראלי. אבל כדאי בכל זאת להזכיר לעצמנו שלא הכל קשור אלינו", הוא כותב.

"הסינים רוצים לבנות תיק השקעות מבוזר, ומאחורי הרציונל הזה עומדת שאלה מעניינת שהציגה לי בשבוע שעבר אן סטיבנסון יאנג, אנליסטית ותיקה העובדת בבייג'ינג: אם כלכלת סין צומחת ב-7% בשנה, כמו שטוענים השלטונות שם, למה לחברות סיניות להשקיע בכלכלות שצומחות רק בכ-3%, כמו ישראל?

"ההסבר שלה מטריד, ולפיו שטף ההון האדיר שזורם בחודשים האחרונים מסין לכל רחבי העולם נובע מכך שעסקים ובעלי הון מקומיים רוצים להוציא את הכסף שלהם מהרפובליקה העממית, ומהר, רגע לפני קריסת המערכת הפיננסית הסינית והמטבע המקומי. לפי הפרשנות הזאת, הכסף שזורם לישראל הוא בעיקר עדות לצרות גדולות מתחת לשטיח הסיני".

שרה בדרכים

ענייני תקשורת

הוט. "הוט חדלה להיות חברה עצמאית", נכתב בציטוט המשמש כותרת לידיעה מאת גד פרץ, כתב הטלקומוניקציה של "גלובס", ששוחח עם כמה מעובדי החברה בעקבות פיטורי המנכ"ל אילן צחי והרבעון ההפסדי שתוצאותיו פורסמו אתמול. "מבין כל הדברים שמספרים הבכירים, הדבר המדהים ביותר הוא האדישות, שלא לומר חוסר האכפתיות, כלפי הוראות הרגולציה", כותב פרץ.

"לדבריו של בכיר, 'הרגולציה לא חלה על הוט. החברה עושה פשוט מה שהיא רוצה ולא מעניין אותה כלום. הם לא סופרים את משרד התקשורת', הוא אומר. 'הדבר היחיד שהם עושים זה לדאוג לכך שהחברה תמשיך לשלם חובות באופן שבו חוב יחליף חוב וכך הלאה, כי חובות הם לא מחזירים באמת אלא מגלגלים אותם'". מחברת הוט מסרו לפרץ בתגובה כי מדובר בטענות רכילותיות שהפיצו "גורמים בעלי עניין".

ב"דה-מרקר" מרחיב אמיר טייג על נקודה המופיעה גם בדבריו של אחד ממרואייניו של פרץ, וקושר בינה ובין איכות השירותים שמספקת הוט ללקוחותיה. "הוט ערכה בשנים האחרונות חיתוך אגרסיבי מאוד בהוצאותיה, בניסיון להתייעל ולהגדיל עד כמה שניתן את רווחיה, שכן אלה נועדו לממן חלק מהחוב העצום שלקחה [החברה האם] אלטיס כדי להתרחב בעולם. תהליכי ההתייעלות הקשים פגעו בשירות הלקוחות, ביחסי העבודה ובתדמיתה הציבורית של החברה".

בהמשך המאמר מתייחס טייג גם לאופן שבו מעמדה של החברה במשק הישראלי השפיע גם הוא על השירות. "האסטרטגיה של אלטיס התבססה בעיקר על העובדה שלקוחות הטלוויזיה הישראלים שבויים בידי דואופול", הוא כותב. "במטה אלטיס האמינו כי ניתן לחסוך בהוצאות כמו שירות לקוחות ושירות טכני, מבלי לפגוע יתר על המידה בהכנסות".

נתניהו יאסדר. במדור הדעות של "גלובס" כותב לי-אור אברבך על השידור הציבורי, בעקבות ההתפתחויות האחרונות במסע להבראתו ולהמתתו (מטרות הסותרות זו את זו). "קל מאוד לבטל בהינף יד את המתרחש ברשות השידור", הוא כותב. "הציבור מאס בערוץ 1 כבר לפני שנים ארוכות ולבטח מאס בתשלום האגרה, וגם עד שקול-ישראל לא ייעדר מאוזניו, הוא לא יחוש בחסרונו האמיתי. אלא שמה שקורה ברשות השידור נוגע לכל ישראלי באשר הוא, משני היבטים עיקריים.

"הסיבה הראשונה היא משום שרשות השידור היא דוגמה חלשה, קלה לניצול ופגיעה, למציאות התקשורתית הישראלית כולה. אין היום בישראל חופש עיתונאי מלא. זאת עובדה. אנחנו אולי דמוקרטיה, ואולי משוחררת ופתוחה ממדינות רבות בעולם, אך תמיד יהיה מי שידרוך על צינור החמצן של המשדרים – בין אם הוא גורם ממשלתי, ובין אם הוא גורם כלכלי או אידיאולוגי".

ההיבט השני שמונה כתב התקשורת של "גלובס" במאמרו הוא היחס לעובדים. "עובדי רשות השידור מחריפים את המחאה: 'נתניהו רוצה ערוץ תעמולה'", קוראת כותרתה של ידיעה מאת אברבך. שלשום שוחח אברבך על הסוגיה עם אורן פרסיקו ואביעד טובי בתוכנית "קול העין".

עוגמה. עוד ב"גלובס": ספיר כלפון מדווחת כי יורשיו של נתן אלתרמן תובעים את "מקור ראשון", את "ישראל היום" ואת משרד הפרסום דרורי-ארועטי-ברמן בגין מסע הפרסום שבו נעשה שימוש בדמותו המאוירת של אלתרמן בצירוף הסלוגן "אם הוא היה כותב היום, זה כנראה היה בעיתון 'מקור ראשון'". לפי הדיווח, התובעים דורשים פיצויים בסך 600 אלף שקל בגין "עוגמת נפש שלא תשוער" שנגרמה להם.

בנג'י. בטורו השבועי ב"הארץ" ממשיך יוסי קליין את המגמה שהתווה אתמול ב. מיכאל ומנפק עוד טור סאטירי על בני ציפר ובנימין נתניהו, שלפי חברו הדמיוני ג' מכנים כעת זה את זה "בנג'י". "נתניהו כיוון הכי גבוה שהוא יכול, אבל זה מה שיצא לו: הפולמוסן ציפר, הפרשן נחמיה שטרסלר והמשורר איל מגד. סורי", מצטט קליין מפי ג'.

את הטור הוא חותם בדיאלוג בין שרה נתניהו ובעלה: "הגברת נתניהו הביטה בו בגבות מכווצות. אוי, כמה שקל לקנות אותך, היא אמרה בשקט, אומרים לך אתא-טורק ואתה נמס. אתה חושב שאני באמת קונה את 'המקסימה והסקסית' שלו? מה, אתה ילד קטן? הוא הרי עושה מאיתנו צחוק. מה אתה חושב, שהוא לא יושב עכשיו עם החברים שלו וצוחק עלינו? אבל ככה הוא גם צוחק על עצמו, רטן נתניהו שתמיד נעלב בקלות. כן, בטח, היא אמרה, צוחק... מה אכפת לו? הרי אנחנו הדבר הכי טוב שקרה לו".

שקיפות. במדור הדעות של "דה-מרקר" מתפרסם מאמר מאת אלעד מן (יו"ר הוועד המנהל של עמותת "העין השביעית"), המגיב לטור שפורסם באותו מדור מוקדם יותר החודש, ובו גרסו עורכי-הדין מתן מרידור ומורן אומן כי יש לצמצם את מידת השקיפות של רשות ההגבלים העסקיים. טורם של מרידור ואומן יצא נגד חשיפתם של מסמכים על עסקת המיזוג בין העיתונים "ישראל היום" ו"מקור ראשון", שפורסמו באתר זה.

שי לקורא. עורכי "מוסף כלכליסט" מכריזים על כניעה ל"טרנד דפי הצביעה למבוגרים", ומגישים לקוראיהם דף צביעה מתוצרת מקומית (ערן מנדל): בעל ההון יצחק תשובה עומד על אסדת קידוח בחליפה כשבידיו זרנוק המשפריץ נוזל מסתורי אל השמים.