הכותרות הראשיות

סדר יום אזרחי, או לפחות עממי, כובש הבוקר את כותרות העיתונים. בשני הנפוצים שבהם, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", מקדישים את הכותרת הראשית להפחדת תושבי ובאי גוש דן לרגל שיבושי התנועה הצפויים בעקבות עבודות התשתית להקמת הרכבת הקלה.

עורכי השערים של שני הטבלואידים מתעקשים להתיידד עם התחזית המעיקה שמפניה הם מתריעים: ב"ישראל היום" מלבישים את עומס התנועה בצבעי כחול-ולבן ("הפקק הלאומי"), ואילו ב"ידיעות אחרונות" תובעים בעלות על הכביש וטובעים את הכותרת "הפקק של המדינה", המתכתבת עם הסלוגן הפרסומי הוותיק של העיתון.

אל מול העיסוק החוזר בפקקים ובאנדרלמוסיה הצפויה בכבישים, המשותפת רק לשעריהם של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", בולטת הכרעה עריכתית אחרת, החוזרת בכל ארבעת העיתונים הכלליים: אתמול הודיע סגן שר הבריאות יעקב ליצמן כי יקדם רפורמה בנוגע לאופן החלוקה וההקצאה של קנביס לחולים, ולמעשה יקל על הזכאים את הגישה לסם הפופולרי.

ב"מעריב" זוהי הכותרת הראשית. "מהפכת הקנביס הרפואי", נכתב בגדול במרכז השער, לצד תצלום של הצמח הנרקוטי על רקע דגל ישראל. בכותרת המשנה של ההפניה הראשית מכנה העורך את הקנביס "צמח מרפא". המונח "מהפכת הקנביס הרפואי" חוזר על עצמו גם ב"ידיעות אחרונות", שם מקבלת ההתפתחות משבצת בולטת בתחתית השער. "אקמול, ג'וינט וטיפות אף", נכתב בראשה על רקע ירוק ובצירוף עלה מחומש.

ב"ישראל היום" משתדלים לא להפגין שמחה יתרה. "קנביס רפואי – בבתי-המרקחת", נכתב בכותרת קורקטית הנדפסת במיקום בולט בשער החינמון, לצד עלה ירקרק ודיוקן משועשע קלות של ליצמן. בתחתית מובלטות שתי הפניות לטורי דעה על היתרונות והחסרונות המיוחסים ליוזמה. בידיעה עצמה מגדירים הכתבים את הודעתו של ליצמן כ"בשורה מפתיעה ומשמחת", ונותנים פתחון פה לתומכי היוזמה. גם בדיווח המתפרסם ב"הארץ" (עידו אפרתי ויהונתן ליס), האינפורמטיבי ברובו, חוזרת המלה "בשורה".

ראש הממשלה ושר הבריאות, בנימין נתניהו, אתמול בישיבה של סיעת הליכוד בכנסת (צילום: יונתן זינדל)

רותם אליזרע, כתב הבריאות של "ידיעות אחרונות", כותב על "תקווה" שתסייע לחולים להימנע מ"ביורוקרטיה מתישה" המקשה עליהם כיום לקבל אישור לצריכת הסם. כתבתו מתפרסמת על רוב שטחה של כפולת העמודים האמצעית של העיתון, בצירוף עלה המנצנץ באור השמש, כמה תפרחות, סיגריות מגולגלות ודיוקן של ליצמן.

בניגוד ל"ישראל היום", שם ניתן פתחון פה לאדם שמתנגד ליוזמה, ב"ידיעות אחרונות" נלווה לדיווח רק טור אחד, שעליו חתום אדם המזוהה כ"מטופל בקנביס רפואי" ו"מנכ"ל עמותה למחקר וטיפול בקנביס רפואי", המביע אופטימיות זהירה.

ב"מעריב", שם מדווחת על ההתפתחות עמית תומר, כותבים כי הודעתו של ליצמן התקבלה לנוכח "הלחץ של רבבות החולים וההיגיון הבריא", ש"עשו את שלהם". כמו ב"ידיעות אחרונות", גם כאן נלווה לדיווח רק טור אחד, המוקדש לשיבוח היוזמה; על הטור של "מעריב" חתומה "מטופלת בקנביס", שהיא גם "מקימת האגודה למחקר וטיפול בקנביס רפואי".

בסך-הכל יחסם של הטבלואידים למהלך ההצהרתי של ליצמן חיובי במובהק, ורוב הסיקור מוגש ללא דברי ביקורת עליו ועל הסיכונים שעשויים להיות כרוכים בו ("ידיעות אחרונות"), או תוך הצנעה יחסית שלהם ("ישראל היום", "מעריב") – וכן תוך עיסוק מינימלי באפשרות ההגיונית שלפיה ככל שיותר ויותר חולים יזכו להקצבת מריחואנה, יותר ויותר קנביס יזלוג לכיוונם של צרכנים מן השורה.

האג'נדה הזאת, המבטאת תמיכה ברעיון שעד לפני שנים לא רבות נתפס כגחמה של טיפוסי שוליים נהנתנים, מדגימה כיצד תמיכה ממסדית והיתר חוקי מאפשרים לכלי התקשורת לצבוע בצבעים עליזים נוהג שעד לא מזמן נתפס כפסול.

חרף החזית הליברלית שמפגינים הבוקר העורכים, צרכני וסוחרי מריחואנה עדיין זוכים להוקעה מעל דפי העיתונים ואתרי האינטרנט כל אימת שהמשטרה חושפת עוד "מעבדת מריחואנה" לא חוקית, או מובילה לחקירה עוד ידוען או קבוצה של בני נוער שנתפסו על חם. בעיני עורכי העיתונים, קיומו או העדרו של היתר חוקי להשתמש בקנביס מבדילים בין מי שהם קורבנות הזקוקים לעזרה למי שהם פושעים הראויים לעונש. לנוכח השינוי הזוחל שחל במדינות אחרות המקדמות תהליכים דומים, ייתכן שגם בישראל החלוקה הזאת לא תאריך ימים.

מאחורי הצהלות

לצד האווירה האופטימית, מאפיין נוסף החוזר בכתבות ובטורים על רפורמת הסמים של ליצמן הוא מיעוט פרטים (הסיקור המפורט והמורחב של "מעריב" הוא הבוקר יוצא דופן בהקשר זה). מי שירצה ללמוד על היוזמה עצמה ועל סיכוייה להיכנס לתוקף יוכל לעשות זאת באמצעות קריאת טור הפרשנות של רוני לינדר-גנץ, המתפרסם ב"דה-מרקר".

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: אביר סולטן)

"חלוקת קנביס היא לא לגליזציה", חורצת כותרת המאמר. היוזמה של ליצמן, נכתב בכותרת המשנה, "אינה מהפכה ולא בהכרח תגדיל את מספר הזכאים לטיפול". חרף הרוח הפסימית המנשבת בכותרות, במאמר עצמו קובעת לינדר-גנץ כי "אם התוכנית תצא לפועל – ליצמן ירשום על שמו את הצעד המשמעותי ביותר להסדרת הנושא הסבוך והאמוציונלי של הקנביס הרפואי", ומפרטת מדוע.

"איפה מסתתרות הבעיות? ראשית, המהלך כולו צריך לעבור הסדרה חוקית, בין אם בנוהל, החלטת ממשלה חדשה או חקיקה", היא מסבירה בהמשך. "השטן והבעיות נמצאים בפרטים הקטנים, ולעתים מה שנראה מבטיח וזוכה לתמיכה רחבה ברמת הרעיון – נתקל בבעיות בהליך החקיקה, ועלול להיתקע שם לזמן רב.

"מגדלי הקנביס, שלהם כוח לא מבוטל, עלולים להתנגד למתווה. הם אלה שעתרו לבג"ץ נגד התוכנית הקודמת של הסדרת התחום. אתמול הם מיהרו לברך על המהלך, אך מי שקרא את ההודעה כולה הבחין במשפט שהוא רמז לבאות: 'בימים הקרובים נלמד את תוכן ההחלטה וניתן דעתנו על הדרך הנכונה להבטיח שהחולים ימשיכו לקבל מוצר איכותי במחיר שווה לכל נפש, במינימום סרבול ועלויות תיווך', כתבו המגדלים. נושא התיווך – בין המגדלים לצרכן – הוא לב המהלך. ויש גם מי שחושש שחלוקה במאות ואולי אלפי בתי-מרקחת (בישראל כ-1,200 בתי-מרקחת) היא פתח להשתלטות של עבריינים על מוקדי החלוקה".

את הטור חותמת כתבת הבריאות של "דה-מרקר" בתהייה: "האם מעבר ממוקדי חלוקה ספורים ורופאים מאשרים מעטים למספר רב של רופאים ותחנות חלוקה הוא הצעד הראשון לכיוון לגליזציה, או שמא דווקא הסדרה שמנתקת את הקשר הבעייתי בין הצרכן למגדל? בשלב הנוכחי, נראה כי שתי האפשרויות הגיוניות באותה מידה. במובן זה, ייתכן שאתמול השיק ליצמן את אחד הניסויים הגדולים במערכת הבריאות. התוצאות יתגלו רק בעוד כמה שנים".

עוד כותרות ראשיות

כותרותיהם הראשיות של כל עיתוני הכלכלה מוקדשות לעסקת ענק, "הרכישה הישראלית הגדולה בהיסטוריה" ("גלובס"), שביצעה אתמול חברת התרופות הישראלית-אמריקאית טבע.

ב"הארץ" מקדישים את הכותרת הראשית למערכת החינוך. "ההפרטה במשרד החינוך: תוכניות דגל יועברו לחברת קבלן", נכתב בה. "החברה שתזכה במכרז תכתוב ניירות עמדה פדגוגיים ותפקח על בתי-הספר הניסויים", נכתב בכותרת המשנה. "במשרד מותחים ביקורת: מעבירים את גיבוש המדיניות מאנשי חינוך לחברת כוח-אדם".

בעומק הכתבה מציין הכתב, אור קשתי, כי "בתנאי הסף של המכרז יכולות לעמוד חברות פרטיות מעטות בלבד, שכבר היום נהנות מהתקשרויות רבות עם המשרד".

מונופול הגז

"שימוע הגז התנהל כמו קרקס מדראנו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק", אומר להדי כהן מ"גלובס" אדם המוגדר כ"אחד מלקוחות הגז הגדולים במשק", והדברים מתפרסמים בהבלטה בעמ' 12 של יומון הערב הכלכלי. אתמול חשף אבי בר-אלי ב"דה-מרקר" כי לקוחותיו של מונופול הגז הוחתמו על סעיף שאסר עליהם למתוח ביקורת פומבית על תמחור הגז הטבעי ולהתבטא בזכות החלת פיקוח על המחירים. משכך, מובן מדוע המרואיין של כהן העדיף שלא להיחשף.

"אני כבר לא מדבר על התוכן של המתווה, שיש בו דברים מוטרפים. כל מי שאומר שמדובר במתווה סביר, אז או שהוא לא מבין דבר במשק הגז, או שהוא מעדיף להעמיד פנים כי כבר נגמר לו הכוח", אומר הלקוח האנונימי לכתבת האנרגיה של "גלובס".

למרואיין של הדי כהן יש בקשה מנבחרי הציבור שיתבקשו בקרוב להכריע בעניין: "הייתי אומר לחברי-הכנסת: חבר-כנסת יקר, להלן רשימת שאלות: האם אתה יודע מה זה TOP ?BCM? מי זאת יוניון-פנוסה? מה פירוש הסעיף אספקת גז לא רציפה בחוזה גז? מהו מחיר הגז בחוזה של חברת החשמל ולמה הוא מוצמד? מהי המדיניות לפיתוח מאגרים קטנים? מתי צפוי המשק להיתקל במחסור של גז? כמה מפעלים היום צורכים גז טבעי?

"אם את או אתה לא יודעים לענות על אחת מהשאלות האלה, שהן ברמה של כיתה א' במשק הגז – אל תסכימו להצביע. לא תצליחו אחר-כך לומר שלא ידעתם ולא חשבתם ולא אמרו לכם. הנה אני אומר לכם – פשוט אל תסכימו להצביע".

בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" קושר עידו באום בין החשיפה העיתונאית של עיתונו מאתמול לאיכותו של הליך השימוע. המסקנה שלו נחרצת: "סעיפי ההשתקה קברו את השימוע הציבורי", קובעת הכותרת. בטור עצמו מעלה הפרשן המשפטי אפשרות שלפיה סעיפי ההשתקה שכפה המונופול על לקוחותיו אינם חוקיים.

"השימוע הציבורי אמור היה להיות המקום שאליו יתנקזו כל המידע, כל הדעות וכל חוות הדעת – כדי לאפשר דיון ציבורי דמוקרטי מיודע ומלא, ללא כחל ושרק", כותב באום. "ככל שחברות הגז השתיקו את החברות שרוכשות מהן גז, נפגע טוהר הליך השימוע פגיעה אנושה. אם עד עתה דובר על כך שמונופול הגז יהיה איום על הדמוקרטיה הישראלית, המקרה הזה הוא המחשה קונקרטית לכך. כך ניתן לעוות את הדיון המקצועי במתווה הגז.

"השופט לואי ברנדייס, שנודע במאבקו במונופולים בארצות-הברית, טבע את האמרה השחוקה והנכונה בדבר היותו של אור השמש המחטא הטוב ביותר. ללא דיון באור השמש על פיקוח מחירים, שכולל גם את עמדותיהן של החברות הצרכניות בעלות האינטרס הגדול ביותר לדון בפיקוח – השימוע הציבורי נהפך למזוהם ומעוות. אין טעם עוד בקיומו, והאמון במתווה שהוא נועד לאפשר צריך לקרוס, כמו שאריות התמימות ביחס לכך שחברות הגז דואגות לאינטרס של הציבור".

"הצנזורה מתרחבת: המשרד להגנת הסביבה התנגד למתווה הגז – ולא הוזמן לשימוע", מדווח אבי בר-אלי בהמשך הגיליון. "המשנה ליועמ"ש: הזמן הקצר שחלף משימוע הגז עד לדיון בכנסת בעייתי", מודיעה כותרתה של ידיעה מאת ליאור גוטמן, המתפרסמת ב"כלכליסט". "בשיחות פנימיות בימים האחרונים הביע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט אי-נחת מהעובדה שהמתווה הממשלתי המשודרג שאמור להגיע ביום רביעי לכנסת גובש ימים ספורים לאחר סיום השימוע הציבורי", כותב גוטמן.

היום לפנות בוקר דווח כי נתניהו החליט לדחות את ההצבעה על המתווה למועד מאוחר יותר.

גלאון נגד "הארץ"

במדור הדעות של "הארץ" משיבה ח"כ זהבה גלאון, יו"ר מפלגת מרצ, למאמר המערכת של העיתון מאתמול, שבו הואשמה בכך שהיא "מעמידה את מרצ למכירת חיסול". לטענת גלאון, אין אמת בטענה שפורסמה בכותרת הראשית של העיתון ביום שישי, שגרסה כי מרצ "בוחנת חבירה למפלגות במחנה השמאל-מרכז".

זהבה גלאון (צילום: יונתן זינדל)

"לא הצעתי לאחד את מרצ עם אף מפלגה", כותב גלאון, "אבל הדברים שאמרתי הקימו מרבצה את משטרת הטהרנות, והכניסו את רפלקס הפלגנות להילוך גבוה: בימים אלה כל צעד שעולה ממנו ולו חשד קל לחשיבה אסטרטגית על איך מחליפים את השלטון נתפס ב'הארץ' כהתאבדות אידיאולוגית וכבגידה מוסרית. וכשמכל האנשים במערכת הפוליטית הביקורת הזאת מופנית דווקא כלפי, נדמה לי שנשבר שיא בגרוטסקיות.

"קשה לחשוב על דבר מופרך יותר מהצביעות המשתוללת בקריאה של 'הארץ' להצלת המפלגה, שמגיעה לאחר שבמשך שתי מערכות בחירות העיתון פעל כדי למחוק את מרצ בקריאות חוזרות ונשנות להצבעה למחנה-הציוני, לש"ס, לרשימה-המשותפת, לקדימה – למי לא בעצם, רק לא למרצ, ש'סיימה את תפקידה ההיסטורי'. כמה ייחולים למותה של המפלגה כבר קראתי בעיתון זה, וכמה מרירות פורצת מבין דפיו כל פעם שמתברר שמצביעי מרצ ממש לא קונים את התיאוריה הזאת, ובוחרים לתת לנו את קולם במקום לעוד הבטחת בחירות כוזבת. פתאום מרצ כל-כך יקרה ללבם? דמעות התנין הללו לא עושות עלי רושם".

המלצת קריאה

"כך עוזר הלובי האגרסיבי ביותר בארה"ב למכור סיגריות בשווקים זרים", מכריזה כותרתה של ידיעה מתורגמת שמתפרסמת ב"דה-מרקר" וזוכה להפניה בשער "הארץ". "לשכת המסחר האמריקאית מייצגת את האינטרסים של חברות הטבק – ומנצלת את מעמדה כדי להשפיע על חקיקה נגד עישון ברחבי העולם", נכתב בכותרת המשנה. "הלשכה, מצדה, טוענת כי היא בסך-הכל 'פונה לממשלות ברחבי העולם בקריאה להימנע מצעדים המפלים חברות או מגזרים'".

את הסיפור מומלץ לקרוא בהקשרו המקורי, בפרויקט רחב היקף מאת דני חכים שפורסם לפני כמה שבועות ב"ניו-יורק טיימס".

עיתונות בחאקי

גם היום נמשך שיתוף הפעולה המתמשך של "ישראל היום" וצבא ההגנה לישראל, שבמסגרתו מפקדים של זרועות צה"ליות מסבירים לקוראים מדוע כדאי להם להתגייס. היום מי שחתום על טור התעמולה הצבאית הוא אל"מ יורם כנפו, מפקד אגד 282 של חיל התותחנים.

כותב אנונימי חתום גם היום על רצף של פרטי טריוויה על החטיבה, הכולל גם את המלל הבא: "תג היחידה של אגד 282 מכיל בתוכו סימני היכר של הגדודים: העיט הוא הסמל של גדוד מיתר, התומ"ת מסמל את יכולותיו של האגד בקרב והוא הכלי של הגדודים נמר וקרן, את מנתץ הרקטה יורה גדוד הרעם, ועלי הזית מסמלים את שאיפתנו המתמדת לשלום".

בחלק אחר של הגיליון מדווחת הכתבת הצבאית, לילך שובל, כי שני אלופי-משנה בצה"ל נחקרו באזהרה במצ"ח "בחשד כי חרגו מפקודות הצבא" במהלך מבצע "צוק איתן". שובל, המתבססת בדיווחה על מידע שפירסם אתמול טל לב-רם בגלי-צה"ל, מציינת כי הקצינים שנחקרו "מילאו תפקידים בכירים במרכז להפעלת אש" ונחקרו "בחשד שהפרו את הכללים המחייבים".

מאחורי הניסוח המכובס עומד חשד שלפיו ירי ארטילרי שבוצע תחת אחריותם הביא להריגתם של "15–20 פלסטינים ששהו בבית-ספר של אונר"א", כך על-פי הדיווח המקורי. עורכי "ישראל היום" נמנעים מלציין עובדה זו. "בית-הספר שימש מחסה לפליטים בזמן האירוע, ותקיפתו נחשבת לפעולה הקטלנית ביותר במבצע", כותבת ב"הארץ" גילי כהן. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" חסים על החשודים ונמנעים לחלוטין מאזכור חקירתם. באף עיתון לא מוזכרים שמותיהם.

עשור לפינוי גוש קטיף

"במלאות עשר שנים להתנתקות מרצועת עזה, שב ועלה לסדר היום כאבם של המפונים. שלא יהיה מקום לטעות: הכאב אמיתי. כאשר אנשים מאבדים מקום מגורים, חיי קהילה ולפעמים גם מקום עבודה בשל החלטה שמתקבלת אי-שם למעלה, בניגוד לרצונם, לבם דואב. המעבר טראומתי; השיקום כרוך בייסורים", כותב נחום ברנע בפתחו של טור הנדפס במדור הדעות של "ידיעות אחרונות".

ברנע מאשים את "הפוליטיקאים של הימין, פטרוני המפונים" בהכשלת שיקום מתנחלי רצועת עזה ובניפוח תקציבי הפיצויים, וחרף הפתיח האמפתי מאשים את המתנחלים ביבבנות: "הפינוי היה לגירוש, הרילוקיישן לנכבה, ההיסטוריה לאופרת סבון. על הזיוף הקורבני הזה נחנך את הדורות הבאים".

"תרמית הקרקעות של מפוני גוש קטיף", קוראת כותרת המתפרסמת בעמודי החדשות של "גלובס". לפי דיווחם של אלה לוי-וינריב וחן מענית, המבוסס על מידע שמסרו המשטרה ורשות המסים, יזמים "רכשו במרמה מספר קרקעות שנמכרו למפונים מגוש קטיף בסבסוד ניכר של המדינה, ובהמשך מכרו את הקרקעות במחיר גבוה מההשקעה. וזאת, תוך יצירת מצג כאילו המפונים הם שמבצעים את עסקת המכר. לפי החשד, בתמורה קיבלו המפונים וכל הצדדים לעסקה התרמיתית לכאורה נתח מרווחי המכירה".

בידיעה קצרצרה הנדפסת ב"כלכליסט" מוסיפה זוהר שחר-לוי כי לפי החשד, החשודים יצרו קשר עם המפונים ו"ניצלו את מצוקתם הכלכלית והרגשית".

"עוסק תקשורתית"

"פשוט תגידו את האמת", קוראת כותרתה של כתבת השער של "הערב", מוסף "גלובס". "הצופה בברייק הפרסומות היום הוא קצר רוח. אם המסרים של המותגים לא אמיתיים; אם הם מוכרים לו סתם בריאות; אם הם מייצרים פרסומות פומפוזיות וראוותניות במקום להעביר מסר ברור – הוא כבר לא יאמין להם כבעבר", מוסבר בהפניית השער. "הצרכן לא קונה יותר את מכבסת המלים", מכריזה כותרת הכתבה עצמה, ציטוט מעובד מתוך דברים שאמר פרסומאי.

שרי אריסון (צילום: יוסי זמיר)

כתבת הפרסום של "גלובס", ענת ביין-לובוביץ', מראיינת כמה אנשי פרסום ושומעת מהם מה הם חושבים על הסוגיה. "חברות צריכות להסתכל על עצמן, על המוצרים שלהן, ולמכור את מה שהם באמת", מסביר לה ולקוראים עמית לבני, מנכ"ל משותף במשרד הפרסום גיתם BBDO.

כשהמראיינת מבקשת ממנו דוגמה לפרסום אותנטי, מצביע הפרסומאי על בנק הפועלים. "בנק הפועלים לא מוכר את עצמו בתור הבנק הגדול במדינה, אלא עוסק תקשורתית בנושאים כמו משפחה בצמיחה או עסקים קטנים – אלה נושאים שמעסיקים את הציבור, ובנק הפועלים משכיל לעשות את זה ממקום אמיתי ואותנטי, ובמקומות שהם לא רק פרסום".

מאחורי המונח "מקומות שהם לא רק פרסום" עומדת, בין היתר, פרקטיקה שבמסגרתה הבנק משלם לכלי תקשורת – ובהם העיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "המודיע" וגם "גלובס" – תמורת פרסום של תוכן המיטיב עימו, בתוספת הכשר בדמות חתימתם של כתבי מערכת וטשטוש של מהותו הפרסומית. העובדה שהפרסומאי הבכיר רואה בשיטה הזאת דוגמה לטקטיקת פרסום כנה מעידה על העולם ההפוך שבו הוא חי, או שהוא מבקש לייצר, שבו רמייה היא יושר והבנק הוא חברו הטוב של האדם.

בקרוב

"גם בנק דיסקונט הולך עכשיו יותר לכיוון האותנטי", אומר לבני בהמשך הכתבה של "גלובס". "זה לא סתם שהשינויים באים דווקא מקטיגוריית הבנקים. זו אחת הקטיגוריות המותקפות בשיח המודרני, ויש להם את ההבנה שצריך להגיע לגורמים החלשים יותר בחברה, לדבר באופן ישיר ולייצר פעילות מוצרים ותוכן".

עכשיו

כמה עמודים אחרי הכתבה המעניינת של ביין-לובוביץ', במדור הרכילות העסקית של "גלובס", תקוע נטע זר: אייטם קצרצר וחסר ערך רכילותי, ולפיו מגזין בינלאומי דירג את הבנקים בישראל והגיע למסקנה שבנק הפועלים הוא הבנק ה"מוביל בבנקאות הדיגיטלית בישראל", וגם מציע את "הצעת הערך הטובה ביותר בבנקאות ישירה" ואת "שירותי הבנקאות ב-SMS הטובים ביותר במזרח התיכון". מדובר כמובן בתקציר של הודעה לעיתונות שהפיץ אתמול בנק הפועלים.

גרסה פחות מקוצרת של ההודעה לעיתונות נדפסת בעיתון "מעריב", שם חתום עליה הכתב משה כהן. עורכי "ידיעות אחרונות", המפעילים בעיתונם את קמפיין הפרסום הסמוי הארוך והרחב ביותר מטעם הבנק, מתרשלים הבוקר ומפספסים את הסקופ בנוגע להצטיינותו החשובה.

ענייני תקשורת

תביעות השתקה. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר מאת מיבי מוזר, עורך-הדין של העיתון (ושל כלי תקשורת אחרים). במאמר, העוסק ב"תביעות השתקה", סוקר מוזר כמה מקרים בישראל בשנים האחרונות, ובהם התביעה של ארגון אם-תרצו, שהגיעה החודש לסיומה. עורך-הדין מברך על פסיקת בית-המשפט העליון בעניין, וגורס כי היא מעודדת דחייה על הסף של "תביעות דיבה פוליטיות" והשתת תשלום הוצאות משפט על התובעים.

החלק המעניין במאמר הוא זה שבו הפרקליט נדרש לתוצאותיה של תביעה שהגישו בארצות-הברית האחים יאסר וטארק עבאס, בניו של מחמוד עבאס, בעקבות מאמר שפורסם במגזין "פוריין פוליסי". "כותרתו של המאמר הציגה שתי שאלות מרכזיות: 'האם הם מתעשרים מהמערכת של אביהם – נשיא הרשות?', ו'האם התעשרו האחים על חשבון הציבור הפלסטיני ועל חשבון משלם המסים האמריקאי?'", כותב מוזר, ומציין כי תביעתם נדחתה על הסף.

לדברי מוזר, בית-המשפט קבע כי "שאלה המוצגת בכותרת – מביכה ככל שתהיה – אינה בגדר האשמה. [...] אפילו שאלות כמו 'האם ראש העיר גנב?', 'האם המושל מקבל שוחד?' או 'האם יו"ר חברה משלם מסים?' הן שאלות לגיטימיות החוסות תחת כנפי עקרון חופש הביטוי ואינן בגדר לשון הרע, גם אם הן מטילות את צלן על האישים המדוברים".

בנימין נתניהו ויצחק הרצוג ב"פגוש את העיתונות", ערוץ 2, 14.3.15 (צילום מסך)

נתניהו יאסדר. כל עיתוני הכלכלה מדווחים על הקמתה של ועדה מיוחדת בראשות ח"כ צחי הנגבי, שתכין להצבעה את התיקונים שהממשלה מבקשת להכניס בחוק השידור הציבורי. "התיקון לחוק מאפשר למעשה להקים את תאגיד השידור הציבורי החדש ללא מינוי דירקטוריון שיפקח על ההקמה, וזאת על-ידי הרחבת סמכויות המנכ"ל הזמני של התאגיד – הסעיף השנוי ביותר במחלוקת", כותבים ב"כלכליסט" אופיר דור ואורי תובל.

"נתניהו מעכב את אישור חברי הדירקטוריון שהומלצו על-ידי ועדת איתור בראשות השופט עזרא קמא, וממתין להזדמנות להשפיע בעצמו על בחירתם כדי למנות אנשים משלו לתפקיד", מוסיפים דור ותובל.

ב"דה-מרקר" מזכיר נתי טוקר כי ח"כ ינון מגל, מחבריה המיועדים של הוועדה, מנהל במקביל תביעה אישית נגד רשות השידור. בתגובה לטענות על ניגוד עניינים אפשרי (מונח שאינו מוזכר בהקשר זה בגרסת הדפוס של הידיעה) מסר לו מגל כך: "נראה לי נכון שדווקא כמי שמכיר את הרשות ואת בעיותיה, אהיה בוועדה".

הבהרה לעולם חוזרת. "ביום 15.7.15 סקרנו את פרשת סימנס וחברת החשמל. בטעות פורסם ליד שמו של דוד קון איש חברת החשמל צילום של דוד קון, איש ציבור, סופר, עורך, עיתונאי ומנחה בטלוויזיה הרוסית שאין לו קשר לחברת החשמל ולחברת סימנס. אנו מתנצלים על הטעות שנפלה בפרסום הצילום", נכתב בהבהרה המתפרסמת הבוקר ב"כלכליסט", יממה לאחר פרסומה של הבהרה דומה ב"ידיעות אחרונות".