מה עומד מאחורי הפירוק של רשות השידור והפיטורים ההמוניים של עובדיה, חיסול האגרה כמניה מוסרית של הציבור בשידור המשרת אותו והכפפת השידור הציבורי לתקציב ממשלתי שיבטיח את תלותו הפוליטית? לנוכח כשלונותיו הצורמים של ראש הממשלה בתחומי בטחון הפנים והחוץ, היחסים הבינלאומיים, הרווחה והחינוך, השוויון ולאחרונה גם הפקרת האוצר הגדול ביותר של ישראל – הגז הטבעי – הדרך היחידה שלו לשרוד פוליטית היא באמצעות מצגי שווא בתקשורת.

אילו נתניהו וממשלותיו היו שואבים את הלגיטימציה הפוליטית שלהם מהצלחות מעשיות בתחומים הללו, ובעיקר בתחומי הביטחון, יחסי החוץ, החינוך והרווחה – ראש הממשלה לא היה נואש להשתלט בהיחבא ובעקיפין על ערוצי תקשורת כדי שינפיקו תמונת מציאות שקרית בצורה של חדשות ודוקומנטציה שיקנו לה חזות אובייקטיבית.

הניסיון להפוך את רשות השידור הציבורי לרשות שידור ממלכתי הוא צעד ענק בדרך להרס הליבה של הדמוקרטיה הישראלית, שבה השלטון עדיין תלוי בציבור יותר ממה שהציבור תלוי בשלטון. מדינה שהשלטון בה משתמש בכוחו של מוסד המחוקקים כדי לייצר חוקים הממסדים את כוחו ומחלישים את כוח הציבור הפועל באמצעות עמותות ותקשורת ציבורית חופשית היא מדינה שהדמוקרטיה הנהוגה בה מידרדרת. שלטון כזה מנסה לשרוד באמצעות מאמץ לעוור ולטמטם את הציבור.

מי שלא יתקומם מיד ויצטרף למחאה חסרת פשרות, יהיה מחר אובייקט חסר אונים שאיבד את חירותו.