שבעה-עשר אלף ושבע מאות שקלים. לפי "ידיעות צפון", זה הסכום שראש עיריית נהריה ז'קי סבג הוציא מהקופה הציבורית כדי לממן את העסקתו של משרד יחסי-הציבור פאר-לוין במשך שבועיים. המטרה: לנסות להדוף את גל הפרסומים על התנהלותו המושחתת לכאורה של ראש העיר הצפונית, גל שהחל בעקבות התחקיר של הח"מ ושל אליאור מגרם ב"מבט שני" בערוץ 1. 17,700 שקל – כ-2.5 משכורות חודשיות של עובד עירייה ממוצע.
לפי הפרסום בתקשורת המקומית, החוזה עם פאר-לוין כולל גם אופציות להארכה. כך או כך, מדובר בכסף זעיר במונחים ז'קי סבגיים, ראש העיר שהצליח, באופן מעורר תדהמה ממש, לנפח את תקציב הספרייה העירונית מ-30 מיליון שקל לכ-160 מיליון שקל; שמוציא מאות אלפי שקלים על נברשות קריסטל תוצרת חוץ; שמשליך מיליונים על גדרות לבנים כעורות שמכתרות את הים הנהרייני המופלא, ושהוצאות האבטחה האישיות שלו אינן מביישות את אלה של שר בכיר.
מיקי גולדווסר, תושבת העיר, כתבה כאן על הבעייתיות בכך שראש עירייה שסופג ביקורת בשל התנהלותו משתמש בכספי תושביו כדי להגן על תדמיתו. "האם אין קווים אדומים גם לחברות המתפרנסות מייעוץ תקשורתי? הרי ברור לכולנו שהחברה תייעץ לסבג איך להתמודד עם האשמות במעשים שלפחות לגבי כמה מהם נטען שהם גובלים בפלילים לכאורה", כתבה גולדווסר, והתגובה לא איחרה לבוא. איתן לוין, ממשרד פאר-לוין, תקף אותה בחריפות והאשים אותה בהאשמות שונות ומשונות במאמר מחורר טעויות כגבינה שווייצרית.
לוין מפליג במאמרו בחשיבותו של ייעוץ תקשורתי באשר הוא. בתפקידו הקודם, כעיתונאי, לוין היה צריך לעבוד קשה מאוד ולמסור תפוקה שמנה מאוד של פרסומים עיתונאיים כדי להצדיק משכורת שכזו לעבודה של שבועיים. במה הועילה שכירתו כיחצן לראש עיריית נהריה ומה התפוקה שקיבל ראש העיר תמורת המינוי נטול המכרז הזה, שהוסתר גם ממועצת העיר?
להוציא כתבת יחצ תמוהה אחת ב"וואלה", שבה מוצגת נהריה כעיר העתיד, קשה להבין מה התועלת והתוחלת בשכירת המשרד החיצוני. הפרסומים הביקורתיים על סבג המשיכו לאורך השבועות האחרונים, לא רק ב"מבט שני", אלא גם בערוץ 2, בגלי-צה"ל, ב"כלכליסט", בתוכניות אחרות בערוץ 1 ובעיתונות המקומית.
את התגובות השגרתיות (כולל התגובה המשעשעת שמינוי משרד יחסי-הציבור נעשה "על-פי הכללים", בלי למנות אפילו כלל אחד של שקיפות ומינהל תקין שהמינוי עמד בו כביכול) המשיכה למסור דוברת העירייה, שמקבלת שכר קבוע עבור תפקידה. חוץ ממאמר התוכחה חוצב הלהבות נגד גולדווסר מעל במה זאת – במה הועילו היחצנים בתקנתם?
ראש עיריית נהריה ז'קי סבג (צילום: דוברות עיריית נהריה)
והנה תהייה נוספת: לוין משווה את עבודת היחצנים לזו של עורכי-דין; המסר שלו הוא שכשם שגם המטונף שבעבריינים זכאי לייצוג משפטי, כך גם כל אחד זכאי לייעוץ תקשורתי. אלא שהזכות לייצוג אינה תעודת הכשר. כשם שהזכות לעורך-דין אינה מתירה לאיים או לשלם שוחד, כך הזכות ליועץ תקשורתי (ככל שזו אכן קיימת) אינה הופכת עיוות של האמת והצגת מצגי שווא ללגיטימיים. לוין לא טרח אפילו לעשות בדיקה עובדתית מינימלית באשר לקליינט שלו, וכך הגיע לפרסום כתב הגנה שלא היה עובר גם את הליברל שבשופטים. הנה כמה דוגמאות:
לוין טוען שמרשו משמש ראש עיר 27 שנה. בפועל סבג משמש בתפקיד רק 24 שנה (מאז 1989, להוציא שנתיים שבהן הוחלף באמצע על-ידי רון פרומר, בשנים 2003–2005).
לוין מתייג את גולדווסר כ"חברת אופוזיציה", אך גולדווסר מעולם לא היתה כזאת. כוחה של עדותה הוא דווקא בהיותה בת-בריתו הפוליטית של סבג, שהצטרפה למועצה לבקשתו של סבג, נחושה לסייע לו בתחום החינוך. כדי לדעת זאת לא היה צריך אפילו לעשות חיפוש בגוגל – כך נאמר במפורש בכתבה על עלילותיו של סבג, אותה כתבה שמר לוין היה אמור לבחון מקרוב כדי לגבש אסטרטגיות וטקטיקות תקשורתיות משוכללות כדי להדוף אותה.
ממילא גולדווסר אינה "אויבת מושבעת" של ראש עיריית נהריה כפי שכותב לוין, אלא בת-בריתו הפוליטית שהאמינה בו אך התאכזבה ממעשיו, אחרי שניסתה לטענתה את כל הדרכים לחדור ללבו. וגם היום, אחרי שלמדה מכלי ראשון כיצד מתנהל "שלטון האייתוללות וההפחדה", כהגדרתה, היא עדיין שבה ומעניקה קרדיט נדיב לסבג על הסיוע שהעניק לה במסדרונות הפוליטיים במסגרת המאבק להשבת בנה אודי ז"ל. האם כך נוהגת "אויבת מושבעת"? או שמא אלו הגדרות מתוך כרטיסיות שלוין שולף ממגירות משרדו, ללא התאמה רלבנטית למקרה ולהקשר?
לוין כותב עוד על גולדווסר כי "לשיטתה כל ראש עיר, עובד ציבור, נבחר ציבור, איש עסקים או פוליטיקאי הנעזר בשירותיהם של יועצי תקשורת ומשרדי יחסי-ציבור הוא אויב העם ואנשי המקצוע שמייצגים אותו הם תאבי בצע חסרי מצפון". אלא שטיעוניה של גולדווסר אינם כאלה, אפילו לא קרובים לכך. למעשה היא ממקדת את חציה לעבר ראש עיר אחד בלבד, מעסיקו של לוין, שמעשיו לאורך השנים, כפי שבאו לידי ביטוי בפרסומים האחרונים, אכן מלמדים על התנהגות תאבת בצע, חסרת מצפון ולעתים אף פלילית לכאורה.
לוין אינו רק הסניגור של ראש העיר, הוא גם השופט העליון של התנהלותו. לוין אינו מהסס ללכת צעד אחד קדימה ולנקות את מרשו (סליחה, מעסיקו) מכל עוולה. לדבריו, סבג "מעולם לא נחשד בדבר, מעולם לא נחקר, מעולם לא הועמד לדין ובוודאי מעולם לא הורשע". אלא שמר סבג נחשד בשורה ארוכה של פרשות, כמה מהן בעלות אופי פלילי, והורשע בשני מקרים, הבוטה שבהם הוא בחיוב אישים בגובה 55 אלף שקל (קנס שסבג מסרב בתוקף לשלם, למרות כמה ערכאות ששבו וקבעו את חבותו. מעניין כמה זמן היה לוקח להוצאה-לפועל לבקר אצל תושב נהריה שהיה מסרב לשלם קנס בגובה עשרות אלפי שקלים במשך שבע שנים).
נוסף לכך, ככל הידוע לי, בשעת כתיבת שורות אלה נמשכת אחת החקירות נגד סבג בחשד לשוחד בחירות, שחלקו נחשף בכתבתנו ב"מבט שני".
לוין גם מאשים את גולדווסר בשיח "בוטה, אלים, מכפיש, חסר מעצורים" נגד מעסיקו, ואף משתמש לשם כך בשפה בוטה ואלימה. האמת היא שגולדווסר מתבטאת בשפה עניינית ונקייה, גם אם ביקורתית, בעוד שסבג תועד לא אחת כמי שמשפיל עובדים, מקלל עמיתים, צועק על עוזרים, מכנה תושבים שהעזו לפנות אליו בשאלה כ"זבל, אוכל חינם", מתייג חבר מועצה שהעז לשאול שאלה כ"אשכנזי מלוכלך" ומביע צער על כך שהנאצים לא חיסלו אותו. ללוין כדאי לקוות שיסיים את שירותו בחיל סבג בלי שיושפל כך.
זכותו של לוין לראות בתפקיד יועץ התקשורת סוג של שכיר-חרב הנשכר כמומחה להגן על לקוח, כל לקוח, ב"שדה הקרב התקשורתי". אלא שגם בשדה קרב, ממשי או תקשורתי, יש חוקים, אתיקה וגם יושרה. אם לשפוט לפי המאמר בחתימתו, נראה שלוין שכח זאת.