הסכם גרעין

"הסכם המעצמות עם איראן, שנחתם השבוע בווינה, הולך ונהפך לתירוץ מושלם למימוש השאיפות הפוליטיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג", נפתח מאמר המערכת של "הארץ". "המגעים המתנהלים בין השניים להקמת ממשלת אחדות החלו עוד לפני החתימה על ההסכם (יהונתן ליס, 'הארץ', אתמול). אולם הסכם הגרעין, המשווק בישראל על-ידי נתניהו ושליחיו כמקבילו העכשווי של הסכם מינכן, עשוי להכשיר את השרצים שהיו למורשת של ממשלות נתניהו – העמקת הכיבוש, סרבנות השלום והרס הדמוקרטיה מבית. תגובת האופוזיציה להסכם, המתעלמת מההזדמנויות שבצדו, מרוקנת מתוכן את המשמעות של אופוזיציה במדינה דמוקרטית".

"הדיווחים על מגעים להצטרפות לממשלה מעוררים ויכוח עמוק על עתידה ואופייה של סיעת המחנה-הציוני. שורה ארוכה של ח"כים מושכים ימינה בעמדותיהם ולפחות שישה תומכים בחבירה לנתניהו – חלקם דווקא מהמחנה היוני", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "הארץ".

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים במסורת החדשה ומיישרים קו עם "ישראל היום". מובן שהתלכדות האינטרסים תואמת את זו שבזירה הפוליטית, ומלמדת משהו על ההכחשות בדבר קיום מגעים להקמת ממשלת אחדות. "מירוץ המיליארדים מתחיל", מזהירה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מפני תוצאותיו של הסכם הגרעין, המהדהדת גם בהפניה לטורו של אלכס פישמן: "כסף גדול לטרור". כותרת המוסף השבועי ב"ישראל היום" היא "על חשבוננו" והיא נדפסת על רקע איראנים צוהלים. כותרת המשנה מתייחסת ל"היצרנים והסוחרים ברחבי העולם שהשוק הפרסי נפתח בפניהם".

הכותרת הראשית של החינמון היא ציטוט של שר החוץ האיראני: "מזלנו שניהלנו מו"מ עם אובמה וקרי". ב"מקור ראשון" העורך הראשי חגי סגל נוזף באופוזיציה שלא התלכדה מאחורי נתניהו (ומצר על כך שנתניהו לא הפציץ את מתקני הגרעין באיראן).

"כפי שאפשר להתרשם מהנימה המתנצלת משהו בנאומי נתניהו, הוא מזהה היטב את החולשה שנוצרה לפתע השבוע במעמדו הציבורי, דווקא בנקודת החוזק הבולטת שלו בכל הקריירה הפוליטית – איראן. כסנסור מיומן של דעת הקהל הוא מזהה אחיזה מסוימת לטענה של יאיר לפיד שלפיה יחסיו המעורערים עם אובמה והתנהלותו בשנים האחרונות סייעו לכשלון מאמצי הבלימה של האייתוללות", כותב עמית סגל ב"מקור ראשון". על הרצוג ונתניהו הוא כותב: "בתום טנגו ארוך, השניים קרובים זה לזה יותר מאי-פעם בשנה האחרונה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול (צילום: אלכס קולומויסקי)

"מעניין: השבוע, כשהביקורת בישראל נגד הממשל האמריקאי הגיעה לשיא, האמריקאים בחרו לשתוק", כותב נחום ברנע בטורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "השגריר שלהם בישראל, דן שפירא, נענה פה ושם לבקשות להתראיין ברדיו, ובכך נגמר העניין". לפי ברנע, הדבר מוכיח כי בממשל האמריקאי הגיעו למסקנה שדעת הקהל הישראלית לא מעניינת ולא חשובה.

"האמריקאים: ישראל היתה שותפה לניסוח הסכם הגרעין", נכתב בכותרת הראשית על שער "הפלס". "אתמול ביצעה ראש צוות המשא-ומתן של ארה"ב עם איראן, תת-מזכיר המדינה וונדי שרמן, שיחת תדרוך לתא הכתבים המדיניים בישראל", כותב י' בן דוד. "בשיחה טענה שרמן כי ישראל הצליחה להשפיע על תוכן ההסכם, וכי מומחים ישראלים היו שותפים בשנה האחרונה בפרטיו של ההסכם. שרמן, שהיתה מופקדת בשנים האחרונות על השיחות מול איראן, הצהירה כי במהלך החודש האחרון שוחחה בטלפון מספר פעמים עם ראש המועצה לבטחון לאומי יוסי כהן ועם השר האחראי על הנושא יובל שטייניץ. לדבריה, במהלך השיחות הציגה בפניהם את עמדת ארה"ב בנוגע למגעים מול איראן, ושמעה מהם את הערותיהם לגבי ההסכם.

"[...] שרמן ציינה כי למרות 'כמה מהמורות במהלך הדרך', המגעים בדרגים המקצועיים בין ישראל לארה"ב סביב הסכם הגרעין היו הדוקים ומועילים. 'ראש הממשלה נתניהו עודד את המומחים הישראלים לכל אורך הדרך לדבר איתנו, וזה היה מאוד משמעותי', היא הוסיפה. 'אנחנו אסירי תודה על כל התרומה הישראלית שהפכה את העסקה הזו למה שהיא כיום. היינו בקשר, ולקחנו את ישראל מאוד ברצינות'".

"ישראל נערכת לקרב מודיעיני נגד איראן, אבל אין אופציה מעשית לתקיפה בלי הוכחה מוחצת לכך שטהרן ממשיכה לפתח גרעין", נכתב בכותרת טורו של עמיר רפפורט ב"מקור ראשון". לפי אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", "ככל שזה יישמע מופרך, האופציה הצבאית לתקיפת מתקני הגרעין באיראן לא ירדה מהפרק".

ב"הארץ" מסביר עמוס הראל כיצד האיומים של נתניהו בתקיפה צבאית באיראן הובילו בסופו של דבר להסכם הגרעין הנוכחי: "ביקום מקביל אולי היתה הכותרת הראשית של בטאון השלטון בישראל מבשרת שלשום (רביעי) על 'הישג גדול לישראל: נעצרה תוכנית הגרעין האיראנית' (ולא 'הסכם לדיראון עולם'). הרי יש מידה של היגיון בטענה שאם להסכם המורכב והבעייתי שנחתם בין איראן למעצמות יהיו תוצאות חיוביות בטווח הארוך, לבנימין נתניהו מגיע חלק מהקרדיט.

"במשך יותר מעשור התנהלה הקהילה הבינלאומית בעצלתיים לנוכח התקדמות שאיפותיה הגרעיניות של איראן. עד 2009 נדמה היה שטהרן צועדת בבטחה אל הפצצה. נדרשו חזרתו לשלטון של נתניהו, עיסוקו האובססיבי בסכנה האיראנית וחימום המנועים הסמלי של מטוסי האף-15 הישראליים על המסלול (12 מיליארד שקל הושקעו בהכנות לתקיפה, לפי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כדי לנער את העולם לפעול ביתר רצינות לעצירת הגרעין. ספק אם טהרן השתכנעה אי-פעם ברצינות איומי התקיפה של ישראל, אבל ההכרזות החוזרות ונשנות של נתניהו והוויכוח הסוער בצמרת הבטחונית עוררו תשומת לב בבירה אחרת – וושינגטון.

"על-פי ספרי הזכרונות של בכירים לשעבר בממשל אובמה, ובהם שר ההגנה ליאון פנאטה ושרת החוץ הילרי קלינטון, נראה שהאמריקאים חששו באמת ובתמים כי נתניהו עומד להורות למטוסים לצאת לדרך, בעונת הקיץ של השנים 2010 עד 2012. הדאגה מפני הפצצה ישראלית שעלולה להצית מלחמה אזורית ולייקר מאוד את מחירי הנפט היא שדירבנה יותר מכל דבר אחר את הנשיא ברק אובמה להשית סנקציות חסרות תקדים על איראן. הסנקציות מוטטו את המשק האיראני והובילו להחלטה החריגה של המנהיג הרוחני, עלי חמינאי, לאפשר לפוליטיקאי מתון יחסית במונחים איראניים, חסן רוחאני, להתמודד ולהיבחר לנשיאות איראן לפני כשנתיים.

"מכאן כבר היתה קצרה הדרך למתקפת הקסם של האדונים רוחאני ושר החוץ האיראני מוחמד זריף, להסכם הביניים בז'נבה בנובמבר 2013 ולחתימת ההסכם הסופי השבוע בווינה. נתניהו לא יאמר דבר מכל זה, כמובן, משום שכל מאמציו מושקעים כעת בהכפשת ההסכם ובהצגת חולשותיו. אף שחתימת ההסכם נראית כהתפתחות סבירה לגמרי כבר שבועות אחדים, זה יומיים שכל הדוברים הרשמיים בירושלים עוטים ארשת של הלם ותדהמה ומאשימים את אובמה בנטישת האינטרסים הבטחוניים של ישראל. מנגד, גם יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה בוודאי לא ייתנו לו אשראי. הם עסוקים בהאשמתו במה שתיארו ככישלון האסטרטגי הגדול בתולדות המדינה".

שיתוף פעולה

בטורו הקבוע בפתח המוסף "שבת" של "מקור ראשון" כותב שלום רוזנברג על חסידות איזביצא-ראדזין ומצטט את מנהיגה האחרון, ר' שמואל שלמה, שנרצח בשואה. "הוא התנגד נמרצות ליודנראט ואמר: 'מי שייגע בידית דלתו של היודנראט, אין לו חלק לעולם הבא', ולאנשי היודנראט אמר: 'הביטו לאיזו שאול תחתית ירדתם... הרי ההפרש ביניכם לבין אחיכם יהיה רק יום אחד, האם כדאי הדבר?'".

כתבנו לענייני זעם בלתי נשלט

"ישראל היום" מקדיש כמעט עמוד שלם בפתח העיתון (עמ' 5) לתשובה של נשיא ארה"ב ברק אובמה לכתב במסיבת עיתונאים. "איבד שליטה: אובאמה התפרץ על עיתונאי", נכתב בכותרת השמנה בראש העמוד. הידיעה ("ארז לין וסוכנויות הידיעות"), הארוכה כגלות במונחי הקצרנות הנהוגים בחינמון, נפתחת במלים "להרוג את השליח, גרסת ברק אובאמה", ומכנה את תשובתו של הנשיא האמריקאי "התפרצות". משם היא ממשיכה לתיאור ההזוי שלפיו כלל התקשורת האמריקאית "התאחדה מאחורי גארט" (אפילו ב"וושינגטון פוסט"! מתפעל הכתב).

ב"ישראל היום" מגדירים מחדש את המושג איבוד שליטה. "ישראל היום", היום

כבר האמירה כי התקשורת האמריקאית כולה התאחדה מאחורי דבר-מה שאינו אסון לאומי אמורה לעורר פקפוק בידיעה (טוב, כבר העובדה שהיא פורסמה ב"ישראל היום" אמורה לעורר ספק בריא), אבל מעניין יותר להתוודע לעולם המושגים של אנשי החינמון, המקדם פוליטיקאי שגיבורי התרבות של מפלגתו הם מירי "כפיים" רגב ואורן "בורגס" חזן ושבעליו ידוע באופיו הנוח והרגוע, ולאופן שבו הם תופסים את התיאורים "אובדן שליטה", "התפרצות" ו"תוקפנות".

כשירות לקוראי סקירת העיתונות של "העין השביעית" מוגש לכם כאן תיעוד לא בלעדי, שהיה זמין בוודאי גם לכתבי ועורכי "ישראל היום" שכתבו עליו, של נשיא ארה"ב ברק אובמה משיב לשאלה פרובוקטיבית שהפנה אליו כתב CBS (ולפני כן, פוקס-ניוז) מייג'ור גארט. צופים בסרטון המצוידים בחושי הראייה והשמיעה ודאי יוכלו לאבחן כי התגובה של אובמה מזכירה יותר לחישת עשבים ברוח קלילה מאשר התפרצות זעם בלתי נשלטת.

למעשה, מי שנדרש להגן על מעשיו ולתרץ אותם היה הכתב, עוד עובדה שגלויה בפני כל מי שיש ברשותו חיבור אינטרנט וידע בסיסי באנגלית – והביקורת שנמתחה על האפיזודה נחצתה בקווי השבר הרגילים של המדיה האמריקאית. כיצד זה שב"ישראל היום" מהינים לשקר בבולטות ובעוצמה כאלו בנוגע לעובדות זמינות כל-כך? כי הם יכולים.

תקציב הביטחון

"קוראים ותיקים מכירים את הטקסטים על המחויבות לפנסיה תקציבית של עובדי מערכת הביטחון, שעליה אנחנו כותבים כבר כ-20 שנה", כותב גיא רולניק בטורו ב"דה-מרקר". "פעם חשבתי שהבעיה היא המספרים המפלצתיים. מאז הם גדלו פי עשרה, וכיום ברור שיש בעיה יסודית יותר – והיא שבלתי אפשרי לעורר את העניין של רובכם, ואתם עוד חבורה סקרנית במיוחד – במספרים גדולים. אם אספר לכם ששרה נתניהו ממחזרת בקבוקים ב-4,000 שקל, או שקנו לבעלה מיטה למטוס במיליון שקל – מיד תתעוררו ותכעסו. אם אספר לכם על ראש עיריית אור-יהודה, שקרא לרחוב בעיר על שם הכינוי שהעניק למאהבת שלו – אתם אפילו תצחקו. אבל ברגע שאתחיל עם מאות המיליארדים בפנסיות או הטריליונים בשוק ההון – איבדתי אתכם".

"מחויבות אקטוארית לפנסיה תקציבית אכן נשמעת כמו מושג משעמם וטכני להחריד, מסוג הדברים שאיש לא רוצה לקרוא בסוף-השבוע או אף פעם. עדיף כבר לבהות בתקרה. אבל הישארו כאן 7 דקות ואנסה לשכנע אתכם שמאחורי המלים המשעממות האלה נמצאות תופעות כלכליות וחברתיות מאיימות לא פחות, אולי יותר, מהגרעין האיראני שהעסיק את רוב המדינה בשבוע האחרון [...] מהי המחויבות האקטוארית לפנסיה תקציבית? זהו אומדן של משרד האוצר, המבוסס על תוחלת החיים, השכר הנוכחי והסכמי הפנסיה של עובדי המגזר הציבורי וההתחייבויות החוזיות לעדכן את שכרם. כאשר מכפילים את כל המשתנים מקבלים את המספר הזה: 650 מיליארד שקל", כ-280 מיליארד מתוכם, כותב רולניק, הם של יוצאי מערכת הביטחון.

"אם אגף התקציבים במשרד האוצר לא יתעשת בימים הקרובים ויעצור את הרכבת הדוהרת של מונופול הגז ששבה את רוב הרגולטורים והפוליטיקאים – על הכישלון הזה יהיו חתומים ראש הממשלה, שר האוצר ואגף התקציבים. לעומת זאת, לכישלון של ממשלת ישראל בשליטה על תקציב הביטחון בכלל ועל השכר וההטבות של בכירי המערכת בפרט יש אבות רבים: כל הממשלות, שרי האוצר והרגולטורים שהיו אמורים לפקח ולהתריע ב-20 השנים האחרונות, שבהן מערכת הביטחון נהפכה למדינה בתוך מדינה, עם תנאי חיים המנותקים ממדינת האם שלה – זו שמפרנסת אותה.

"[...] המונופול של מערכת הביטחון עדיין גרוע כפליים [מזה של הגז]. השפעתו על יוקר המחיה גדולה יותר, הנורמות שהוא מחדיר למגזר העסקי מטרידות לא פחות, והנזק שהוא גורם לכל המערכת הפוליטית בישראל לא ניתן לכימות. אזהרתו של נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר ב-1961, שהצבא ייהפך למפלצת (קומפלקס צבאי-תעשייתי) עם כוח פוליטי אדיר, מעולם לא היתה נכונה יותר בישראל ובכל המזרח התיכון, שבו אליטות סוחטות נחושות להמשיך לקדם עצמן פוליטית, להסיח את דעתו של מעמד הביניים הנאנק ולפרנס את עצמן ומקורביהן מהתססה ומעימות בלתי נגמרים.

"בעוד שהפרשנים הצבאיים והמדיניים משחיתים אלפי שעות בניתוחים על טיבו של ההסכם עם איראן, סוחרי הנשק בארה"ב, בישראל, בסעודיה ובאיראן מחככים את כפות ידיהם בהנאה. במסגרת ה'פיצויים' שדורשים כל השחקנים באזור יזרמו עשרות מיליארדי דולרים על חשבונם של משלמי המסים והאזרחים בכל המדינות. את האינטרסים הכלכליים האדירים שמאחורי ניפוח האיומים הבטחוניים איש לא מסביר לציבור. הכל נעשה מאחורי דלתיים סגורות.

"אחד השרים הבכירים בליכוד נשאל לפני שנתיים באירוע סגור בניו-יורק מה דעתו על האיום האיראני. הוא חייך ואמר: אני לא מבין הרבה בענייני ביטחון, אבל בפוליטיקה אני מבין. 'בלי איום איראני, נתניהו יורד לארבעה מנדטים'. אבל זה לא רק נתניהו. אל תצפו משום פוליטיקאי בישראל להוביל מהלך נגד הבזבוז של עשרות המיליארדים במערכת הביטחון, הפנסיות המטורפות שהיא אירגנה לאנשיה והמשאבים האדירים שהיא יונקת מתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך. לשום פוליטיקאי בישראל אין עניין לצאת נגד קבוצות אינטרס במגזר הציבורי. נקמתן רעה, יכולתן להתארגן ולהשתלט על השיח הציבורי גדולה והציבור שאת משאביו הן חומסות מפוזר, שקט וכנוע".

מונופול הגז

באותו טור חושף רולניק כיצד הנתונים שמציג שר האנרגיה יובל שטייניץ בקשר למחירי הגז בעולם הם "מוטעים" (שטייניץ הציג נתונים מהשנה שעברה, "גבוהים בעשרות אחוזים עד 100% מהמחירים בפועל"), שזו כנראה המלה שרולניק משתמש בה במקום "שקר מדהים וחצוף".

הבנק תמיד צודק

סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר והיחיד של "ידיעות אחרונות", קובע היום בטורו, אגב הדיווח על ועדת לוקר לבדיקת תקציב הביטחון, כי "צה"ל הפך לאחד הצבאות היעילים בעולם, אם לא הכי יעיל". אם כן, מעתה, "הצבא הכי מוסרי בעולם" אאוט, "הצבא הכי יעיל בעולם" אין. פלוצקר טוען כי הקביעה המסחררת הזו נתמכת ב"מבחנים השוואתיים אובייקטיביים", שהוא שומר לעצמו. עם קוראיו הוא חולק רק כי דוד ברודט, במקרה יו"ר בנק לאומי, סבור גם הוא כי צה"ל התייעל. כשטור מתפרסם בפתח מוסף שכמה מעמודיו נמכרו לבנק, אפשר להניח שלא נמצא בו יו"ר בנק טועה.

את סופו של הטור מקדיש פלוצקר למתקפה על עיתונאים פופוליסטי  ים.

עושים לביתם

גם השבוע נמשך שיתוף הפעולה המסחרי-תוכני של "ידיעות אחרונות" עם בנק הפועלים. גם השבוע מוקדש המוסף הכלכלי של העיתון, המתיימר לסקר באופן עיתונאי את הכלכלה הישראלית, לפרויקט שמטרתו חיזוק תדמיתי לגוף פיננסי ענק. גם השבוע מתפרסם במוסף טור של בנקאי בכיר (ציון קינן, מנכ"ל הבנק), שמקבל במה חופשית, המוצגת כעיתונאית לכל דבר, ובמסגרתה הוא מהלל ומשבח את הבנק בניהולו ומחניף ללקוחותיו הפוטנציאליים.

"5 משפחות מספרות על מה ויתרו, על מה לא, ואיך מצליחים לצאת מהמינוס גם כשהכל נראה אבוד", נכתב בכותרת על שער המוסף. ייתכן שגם ב"ידיעות אחרונות" יכולים לספר איך מצליחים לצאת מהמינוס גם כשהכל נראה אבוד. לפחות חלק מהתשובה הוא מכירת עמודי מערכת לגופים מסחריים.

פינת הטוקבק

מתוך תגובות הגולשים לשער "ידיעות אחרונות", היום

ביטחון בקב"ה

"קיצוץ דרקוני בגובה 33% מסך התמיכה לחקלאים גיבורי הכוח מסכן את המשך קיום השמיטה כהלכתה", נכתב בכותרת על שער "יתד נאמן". "כינוס חירום בהנהלת 'קרן השביעית': 'הקיצוץ יגרום לחקלאים רבים לפגיעה אנושה", נכתב בכותרת המשנה. "יו"ר ועדת הכספים ח"כ הרב גפני נועד בנושא עם כלל הגורמים בניסיון להביא לפתרון מיידי לסיום הפרשה לטובת החקלאים גיבורי הכוח".

תמוה כיצד כותרת זו ודיווח כזה חדרו את הוועדה הרוחנית של העיתון. הרי ידוע לכל בן-תורה כי בורא עולם וצדיקי הדורות הבטיחו למי שישמור שמיטה כי מן השמים ירווח לו. מה עוד שכספי מדינה שיגיעו לחקלאים גיבורי הכוח חשודים בכך שמקורם במסים על סחורה חקלאית שהוצמחה בתוך עבירה על מצוות השמיטה. אז איך זה קרה? נחכה לדיווח ב"הפלס" המתחרה ביום ראשון.

ענייני תקשורת

שירותים. דמותו של העורך הראשי לשעבר של "ידיעות אחרונות", רפי גינת, מתנוססת על שער המוסף "7 לילות" של העיתון. העילה: רז שכניק, הכתב לעניינים מיוחדים של "ידיעות אחרונות", מעניק שירותי קידום למיזם המסחרי של העורך לשעבר: רתימת המוניטין העיתונאי שצבר בתוכנית "כלבוטק" לטובתן של חברות מסחריות.

יהודה יפרח (צילום: "העין השביעית")

"צדק". "קוראים יקרים, מוסף התחקירים המשפטי 'צדק' של העיתון 'מקור ראשון' נסגר השבוע. אי לכך, גיליון 936 הינו הגיליון האחרון", כותב יהודה יפרח, עורכו של המוסף, במייל ששלח לרשימת תפוצה. "הטורים שלי ושל זאב קם ימשיכו להופיע במוסף 'יומן', ליאת נטוביץ-קושיצקי תשתלב בצוות הכותבים הכללי של העיתון, אך שאר המדורים והכתבות לא יופיעו עוד. הדסק המשפטי של 'מקור ראשון' הוקם לפני כחמש שנים כחזונם של אורי אליצור ז"ל ושלמה בן-צבי יבדל"א, ומוסף 'צדק' התמצב תוך זמן קצר כמוצר ייחודי בעיתונות העברית בישראל.

"במהלך השנים פירסמנו כ-250 גליונות, עשרות תחקירים, מאות ראיונות, דיון ציבורי ער בסוגיות חוקיות ומשפטיות בוערות, והצפה שיטתית של לפני ומאחורי הקלעים של מערכת המשפט. מי שמכיר יודע שטביעת אצבעותיו של המוסף ניכרה בלא מעט מהשינויים שחלו במערכת המשפטית בשנים האחרונות".

פרקטיקה. חגי סגל, העורך הראשי של "מקור ראשון", יוצא בטורו נגד הקלטה של אנשי ציבור (ובכלל) ללא ידיעתם לצורך פרסומים עיתונאיים.

הכלה. בטור הפותח את המוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" כותבת אורלי גולדקלנג על כנס של העיתון בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה לציון עשור להתנתקות. "הכנס הזה הוא אולי סמל למה שהשתנה בעשור שחלף מאז אותו מהלך טראומטי. למעט קולות בודדים, משהו בשיח הפך למכיל, מכבד יותר וחוצה מחנות", היא כותבת. בהמשך כותבת גולדקלנג על "רמת הרשעות של מנהיגי ההתנתקות ושל גדודי ההשתקה" שלהם בתקשורת.

מתוך שער "הארץ"

פרס סוקולוב. "הארץ" מדווח כי הוכרז שכתביו עמוס הראל וגידי וייץ יזכו בפרס סוקולוב.

קולנוע. "גם ב'שליחות קטלנית: ג'נסיס', הסרט החמישי בסדרה, שהגיחה אל מסכינו לראשונה ב-1984, נשמע ארנולד שוורצנגר מכריז שהוא מתכוון לחזור, ולמרות שלא עשיתי זאת, ואני מקווה שלא אעשה דברים כאלה בעתיד, התחשק לי לצעוק לעברו, אל המסך: בחייאת ארנולד, באמת שאתה לא חייב. לא אכפת לי שתופיע בסרטים נוספים, אבל הנח לסדרה הזאת, לפני שכל הזכרונות הטובים שיש לנו משני סרטיה הראשונים – שאותם ביים ג'יימס קמרון, ונחשבים בצדק ליצירות מופת בהקשרם הז'אנרי – יתפוגגו כליל (וזה המקום להכריז שהסרט החמישי בסדרה הוא החלש והמיותר מכולם)", כותב אורי קליין ב"גלריה" של "הארץ".

תקציב הביטחון. נחום ברנע נוקב בטורו ב"ידיעות אחרונות" במספר 59 מיליארד כמתאר את תקציב הביטחון ב-2014. טעות קטנה של 13 מיליארד שקל.