"צר לי לומר, התביעה כל-כך סותרת מושכלות יסוד של בית-המשפט הזה לגבי היקף חופש הביטוי, כאשר אנחנו מדברים על ליבת הזירה הפוליטית-אידיאולוגית בקצה הזה וכאשר בקצה השני יש לנו עוד נתון מסוים, איפה הדיון הזה התנהל, זירת הפייסבוק, לא ספר או כתבה עיתונאית – שכאשר לוקחים את שני הרכיבים האלה התוצאה היא כל-כך טריוויאלית, שקשה להאמין שלא חשבתם על זה שתביעתכם לא תתקבל", כך אמר היום השופט יצחק עמית בדיון שנערך בבית-המשפט העליון לבא-כוחה של תנועת אם-תרצו על התביעה שהגישו נגד מקימי קבוצת הפייסבוק "אם תרצו – תנועה פשיסטית (אז יש)". "האמת היא", הוסיף השופט עמית, "שתביעתכם היתה צריכה להידחות על הסף. על הסף".

הדיון בבית-המשפט העליון, כשלצד השופט עמית ישבו השופטים ענת ברון ומני מזוז, עסק בערעור שני הצדדים על פסיקת בית-המשפט המחוזי. רועי ילין, ממקימי קבוצת הפייסבוק, עירער על החלטת המחוזי לחייבו בהוצאת דיבה בגין פרסום תגובה בפייסבוק שקשרה את התנועה לתיאוריית טוהר הגזע. יתר הנתבעים בתביעה המקורית שהגישה אם-תרצו, על סך 2.6 מיליון שקל, עירערו על החלטת המחוזי שלא לחייב את התנועה בהוצאות משפט. מנגד, תנועת אם-תרצו עירערה על קביעות המחוזי כי בעצם הקמת קבוצת פייסבוק בשם "אם תרצו – תנועה פשיסטית (אז יש)" אין לשון הרע שאינה מוגנת על-פי חוק.

בסופו של דיון הסכימו הצדדים להצעת בית-המשפט כי פסק דינו של המחוזי, על מסקנותיו, יתבטל, כי הערעורים ההדדיים יימשכו, וכי תנועת אם-תרצו תתרום כמה עשרות אלפי שקלים לעמותת תנו-לחיות-לחיות. בית-המשפט אף העיר הערה בפסק דינו באשר להגשת תביעה כמו זו שהגישה תנועת אם-תרצו, שלטענת הנתבעים היתה תביעת השתקה (SLAPP).

הספינה לא היתה צריכה לצאת

כבר למן הפתיחה היה ברור כי דעתם של השופטים אינה נוחה מהתביעה של אם-תרצו. "אנחנו חושבים שמלכתחילה בית-המשפט הפליג למחוזות שהוא לא היה צריך להגיע אליהם, הספינה לא היתה צריכה לצאת", אמר השופט עמית בפתח הדיון, והציע לצדדים למשוך את הערעורים ולמחוק את פסק הדין של המחוזי.

השופט יצחק עמית (צילום: דוברות בתי המשפט)

השופט יצחק עמית (צילום: דוברות בתי המשפט)

עו"ד נדב העצני, בא-כוחה של אם-תרצו, טען כי התביעה הוגשה משום שבמקרה זה נחצו הקווים האדומים ונעשה ניסיון של חיסול פוליטי. לדבריו, על בית-המשפט היה למתוח את הקו האדום כדי להבהיר שהנתבעים חצו אותו במעשיהם. השופט מזוז העיר בהקשר זה כי אכן יש קווים אדומים בכל הקשור לחופש הביטוי, אך השאלה היא היכן מותחים אותם. לדבריו, במצב כמו זה שבמוקד התביעה, כשמדובר בשיח פוליטי ציבורי וטענות שאינן אישיות, גבולות חופש הביטוי הם הרחבים ביותר, ועל כן במקרה כזה אפשר לסבול גם הגזמות והפרזות, כפי שאכן היו.

עורכי-הדין מיכאל ספרד וישי שנידור, באי-כוחם של הנתבעים, טענו מנגד כי מחיקת פסק הדין של המחוזי בלא שתנועת אם-תרצו תשלם כל מחיר על תביעת ההשתקה שהגישה תעודד תביעות השתקה נוספות. לדברי עו"ד ספרד, הצעת בית-המשפט משמעה ויתור הן על המחיר ששילמה אם-תרצו בגין הקביעות שניתנו במחוזי והן על המחיר שדרשו ממנה הנתבעים בגין הוצאות משפט. עו"ד שנידור התריע כי אם הצעת בית-המשפט תתקבל, המשמעות היא שאדם השוקל להתבטא בזירה הציבורית יידע שאם ייגרר לבית-המשפט בתביעה על סך 2.6 מיליון שקל, וינהל תיק לאורך שנים, והתביעה נגדו בסופו של דבר תידחה – הוא אינו צפוי לקבל כל החזר כספי או אמירה לטובתו מטעם בית-המשפט.

בשלב זה ביקש השופט עמית לשנות את הצעתו, כך שלצד משיכת הערעורים ומחיקת פסק הדין של המחוזי תחויב אם-תרצו בתרומה של סכום מסוים ל"מטרה טובה". "אני מאמין שהתביעה שלכם היתה כנה", אמר השופט עמית לעו"ד העצני. "יחד עם זאת, לפעמים המבחן הוא מבחן התוצאה, ובמבחן התוצאה זה יכול ליפול לקטיגוריה של SLAPP, שזה לא פשוט. עד היום בית-המשפט לא התייחס לדברים האלה".

אחרי הפסקה קלה הודיע עו"ד העצני כי תנועת אם-תרצו מקבלת את הצעת בית-המשפט, אולם עו"ד ספרד הביע התנגדות. "אדוני בתפקיד משבית השמחות", העיר השופט עמית. "אני מציע ללכת למסיבה אחרת", השיב עו"ד ספרד. לדבריו, הסכמה למשיכת הערעורים ומחיקת פסק הדין של המחוזי בלי כל סעד נוסף פוגעות בחובה שיש במקרה זה כלפי נפגעים עתידיים של תביעות השתקה. "ככל שאדוני רוצה מסר נורמטיבי, גם את זה אפשר להשיג", אמר השופט עמית.

אחרי התייעצות קלה של השופטים הוצע לצדדים להגיע להסכמה שתכלול את משיכת הערעורים, מחיקת פסק הדין של המחוזי, הוראה לאם-תרצו לשלם תרומה לעמותה הפועלת למען נשים מוכות, וכן הערה שלפיה "בית-משפט זה מביע עמדתו כי ראוי לתביעה כגון דא שלא היתה מוגשת מלכתחילה, וראוי, כהנחיה נורמטיבית לעתיד, כי בתי-המשפט ייתנו דעתם לנושא ההוצאות בתביעות כגון דא".

אחרי הפסקה קלה נוספת הסכימו שני הצדדים להצעה, אם כי עו"ד העצני ביקש להמיר את התרומה מעמותה הפועלת למען נשים מוכות לעמותת תנו-לחיות-לחיות. "אנחנו לא יודעים מי מבין הארגונים המסייעים לנשים מוכות קשורים לקרן החדשה לישראל", הסביר.

לאחר טיעונים קצרים בנוגע לגובה התרומה שתשלם אם-תרצו (השופטים נקבו בטווח של עד 50 אלף שקל), הסתיים הדיון וניתן פסק דין שלפיו אם-תרצו תעביר 30 אלף שקל לתנו-לחיות-לחיות.

ע"ע 2266/14

להורדת הקובץ (PDF, 74KB)

להורדת הקובץ (PDF, 53KB)

Read this article in English