בפרק של תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת" ששודר ביום שישי האחרון מופיע באחד הקטעים בנק. הבנק משמש תפאורה למערכון בכיכובם של עלמה זק ואלי פיניש, פקיד הבנק שכמובן מנקנק את הלקוחה. ואולי להפך: השחקנים זק ופיניש משמשים תפאורה למערכון בכיכובו של בנק.
לכאורה, מי שצפה במערכון "שיר הבנקים" לא יכול היה לדעת באיזה בנק מדובר. ברור, הרי תוכן שיווקי, כלומר פרסום סמוי, אסור על-פי חוק הרשות השנייה. השאלה היא אם באמת לא ניתן לדעת באיזה בנק מדובר. הנה מקבץ תמונות קצר מתוך המערכון המדובר.
באופן מפתיע – כלומר ממש לא – כל האובייקטים הקשורים במערכון צבועים בכחול וצהוב. אלה אינם צבעים ניטרליים או מקריים. חשבו לרגע על הבנקים שאתם מכירים. בנק דיסקונט מוכר לנו את עצמו בצבע ירוק. בנק פועלים מוכר לנו את עצמו בשילוב של אדום-לבן. בנק לאומי עם השילוב של תכלת-וכחול. מיהו הבנק שמיתג את עצמו סביב השילוב של כחול וצהוב? נכון, הבנק הבינלאומי הראשון.
הבחירה בצבע או בשילוב צבעים כחלק מהמותג לא הומצאה על-ידי הבנקים. את החברות הסלולריות כולנו מזהים לפי הצבעים שלהן: סלקום היא סגול, אורנג' היא כתום, פלאפון היא כחול בהיר. כל מוצר שקשור בהן, הפרסומות שלהן, אתר הבית שלהן, תמיד ולעולם יהיו קשורים בצבע המותג (במשך שנים הבמה, התפאורה וכל מה שקשור בתוכנית "כוכב נולד" היו צבועים בסגול. נותנת החסות לתוכנית – סלקום).
אנחנו יודעים לזהות את המותג בלי לחשוב פעמיים, למעשה בלי לחשוב כלל, רק מזיהוי הצבע שלו כאשר הוא מופיע בהקשר המתאים. משום כך כניסה לבנק שמאופיין בשילוב כחול-צהוב אינה מזוהה אצל הצופה עם כניסה לסניף של בנק דיסקונט; רק סניף של הבנק הבינלאומי מתאים.
ובכל זאת, יש בעיה: זיהוי הבנק הוא תת-הכרתי באופיו, הוא נקלט בתת-מודע. איך מביאים אותו אל חזית ההכרה? אין שום בעיה. כל שצריך לעשות הוא לשלוח אייטם מסודר למדור הרכילות העסקית של "דה-מרקר". העיתון הכלכלי כבר יעשה את העבודה, בחינם, בשמחה, ובהתגייסות מלאה.
לכן הבוקר מופיע בעיתון אייטם למתקשים בזיהוי הצבעים, המסביר את המובן מאליו, תחת הכותרת השיווקית: "הבנק המצחיק הראשון":
"עוברים ושבים שחלפו בסוף השבוע שעבר על פני סניף הבנק הבינלאומי ברחוב בן-גוריון ברמת-גן הבחינו כי השומר בבנק הוא לא אחר מאשר יובל סמו, כוכב 'ארץ נהדרת'; לקוחה ששבה ונכנסה לסניף עשרות פעמים היא עלמה זק, שבאה לסדר כמה עניינים אצל הפקיד אלי פיניש. הכל כחלק ממערכון שהוקרן בערב שישי האחרון בתוכנית. כוכבי הסט, בראשות הבמאי עידו רוזנבלום, שהו בסניף שעות ארוכות. חגית פרנס, מנהלת השיווק והפרסום של הבינלאומי, וצוות הסניף אירחו אותם ואף הקימו עבורם חדרי איפור".
אל הפרסומת המופיעה ב"דה-מרקר", שמן הסתם לא שולם עבורה דבר, מצורפת תמונה של הגברת פרנס ושחקני "ארץ נהדרת". כנראה יש ב"דה-מרקר" מי שסבור שמדובר בתוכן עיתונאי ראוי.
האם החבילה השיווקית סגורה? עוד לא. זה זמן רב שאסי כהן, אחד השחקנים הראשיים ב"ארץ נהדרת", משמש פרזנטור של הבנק הבינלאומי. הנה הוא בפרסומת של הבנק. הנה עוד אחת. זה אותו אסי כהן שרואיין על-ידי עורך אתר "דה-מרקר" איתן אבריאל כאשר שיחק בסדרה "מסודרים", תוך שאבריאל מטשטש באופן מוחלט את הפער בין הדמיוני למציאותי ומראיין את כהן כאילו היה תומר לוי, מולטי-מיליונר שהתעשר מעסקי הייטק ודמות בדיונית בסדרה.
הנה כי כן, הושלם המעגל: "ארץ נהדרת" רוצה לצלם מערכון על לקוחה ופקיד בנק, ואולי זו מחלקת השיווק של הבינלאומי, שבראשה עומדת פרנס, שצולמה באייטם המופיע ב"דה-מרקר", שפנתה ל"ארץ נהדרת". שני הגופים משתפים פעולה ושופכים על המסך אינסוף דימויים ויזואליים שנצבעים בצבעי הבנק.
מי שלא הבין את הרמז מקבל את הסיפור הבוטה, מז'אנר In your face, במדור שכולו אינטרסים עסקיים במסווה של עיתונות, המתנהגת כאילו היתה דפי הפרסומות שמצורפים לעיתוני יום שישי. שם זוכה הקורא, שהוא גם הצופה, לקבל את הפרטים המלאים פלוס תמונה. כדי להשלים את הזיהוי של "ארץ נהדרת" המאגניבה, עם הבנק המצחיק הראשון, בחר הבנק כפרזנטור את אחד ממשתתפי "ארץ נהדרת", אשר מדי פעם מרואיין על-ידי העיתון שמפרסם אייטמים הקושרים את הבנק ותוכנית הטלוויזיה יחד.
איזו אורגיה שיווקית-כלכלית-תקשורתית מקסימה.