באופן כמעט פבלובי נקשר כעת שמו של הנעדר אברהם (אברה) מנגיסטו לשמם של נעדרי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול (לפרקים גם לשמו של גלעד שליט). כך גם שמו של הנעדר הנוסף, בן השבט הבדואי ששמו טרם הותר לפרסום. אבל האמת צריכה להיאמר: אין קשר בין המקרים, וגם העובדה שכל הארבעה, חיים או מתים, נמצאים ככל הנראה ברצועת עזה אינה אמורה לשנות זאת.

אז למה כן ניתן לקשר את היעלמותם בעזה של מנגיסטו והצעיר האחר? לשי יעקב נועם (שרובכם כבר שכחתם את שמו). שי יעקב נועם נעלם לפני כחמישה חודשים במהלך החורף. ארבעה ימים אחרי שיצא מביתו נמצאה גופתו צפה בים המוות, שאליו נכנס. גם במקרה זה צולמו רגעיו האחרונים לפני המעשה במצלמות התצפית של צה"ל.

ומה המשותף למנגיסטו, הצעיר ששמו אסור בפרסום, ויעקב נועם? שלושתם, על-פי הפרסומים, היו מוכרים למערכות בריאות הנפש ו/או הרווחה. על שלושתם לא הצליחה המדינה לשמור באמצעות רשויותיה השונות. שלושתם טופלו, שלושתם הופקרו. שלושתם צעדו לעבר הלא נודע כשהעין היחידה שצופה בהם היא עינו הפקוחה של צה"ל, שאין לו שום קשר אליהם.

מדיניות הרווחה הישראלית משאירה בשולי החברה צעירים וצעירות שהיא אינה מצליחה להתמודד עם האתגרים הטיפוליים שהם מעמידים בפניה. לא כולם הולכים לים המלח או לעזה. רובם נעלמים מתחת לרדאר החברתי המשובש ומוצאים עצמם ישנים במערות, תחת גשרים, במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב ובמתחמים נטושים ברחבי הארץ. כמה מהם, לפני או אחרי שניסו סמים קשים, בוחרים להתאבד. לרובם אין הכוח אפילו בשביל זה.

אין זה מקרה ששני הנעדרים כעת נמנים עם שתי האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל: יהודים יוצאי אתיופיה וערבים בני הפזורה הבדואית. מתמודדי נפש הנמנים עם קהילות מבוססות יותר אינם חייבים להישען רק על שירותים שמציעה המדינה. אלו, לפחות כמה מהם, רוכשים לעצמם טיפולים במסגרות ורופאים פרטיים. גם במקרה זה הכסף משמש מקפצה לדילוג מעל משוכות ההזנחה והתורים הארוכים.

העובדה ששמותיהם של מנגיסטו והצעיר הבדואי נקשרים בשמותיהם של לוחמי צה"ל מטשטשת מאוד את ההקשר הנכון שדרכו יש לבחון את הטרגדיות הללו. מבחינת שני הצעירים הנעדרים כעת בשטח האויב, רצועת עזה לא היתה אלא בור שחור שאליו נשאבו במצוקתם. זו בחירה שאינה שונה במהותה מבחירה במוות כמוצא אחרון לרעשים פנימיים וחיצוניים שאינם ניתנים לשליטה.

"הכרנו את המשפחה. עמדנו בקשר עם האם, ברם, לא היינו ערים למצבו של אברה", אמר היום גורם בכיר בלשכת הרווחה של עיריית אשקלון ל"העין השביעית". שי יעקב נועם, על-פי קרובי משפחתו, נחשב לחוסה עם בעיות נפשיות חריפות, שנכנס ויצא ממוסדות שונים. בהגיעו לגיל 30 לא הצליחה המדינה למצוא לו מסגרת הולמת. היו אלו הימים שלפני היעלמו. כשלא היה תחת השגחה או טיפול רציף בחר להיעלם בים המלח. רבות מהמשפחות שאחד מבניהן לוקה בנפשו אינן מסוגלות להתמודד לבדן עם המצב המורכב. המדינה, למרבה הצער, מציעה לא אחת פתרונות מקולקלים, בלתי הולמים וחסרי מעוף.

בימים הקרובים, יש להניח, ניחשף למהלך חייו של מנגיסטו ושל הנעדר האחר. מבחינה ציבורית מי שצריכים לנפק תשובות לשאלות הנוקבות אינם שר הביטחון או יו"ר ועדת חוץ וביטחון, כי אם שר הרווחה הנוכחי חיים כץ והשר שקדם לו מאיר כהן (ביניהם הוחזק התיק במשך כמה חודשים על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו). גם במקרה זה מחמיצים העורכים הבכירים את הסיפור האמיתי ומתרכזים בשאלת השאלות הלא נכונות את האנשים הלא נכונים. פרשני וכתבי הבטחון – עליהם צריכה להיות מוטלת הדרישה להביא את העדכון היומי שרלבנטי למגעים מול חמאס ותו לא. את סיקור הפרשה יש להטיל על כתבי הרווחה והכתבים בדרום.