התקשורת הישראלית מסקרת את פרשת התאבדותו של תת-ניצב אפרים ברכה באופן שטחי ותוך הסתרת נאמנויותיהם של הדוברים השונים ‒ כך אמר עו"ד יובל יועז פרשן משפטי ומרצה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, בראיון לאיתמר ב"ז ונמרוד הלברטל ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס. יועז עסק בהתנהלותו של הקצין הבכיר כעיתונאי, וגם כעורך-דין, כשייצג את ארגון אומ"ץ בעתירה שהוגשה נגד קידומו של ברכה.
"אני מאוד מופתע מהשיח התקשורתי והעיתונאי שמתחולל כאן מאז שהתברר דבר מותו של ברכה. אני חושב שיש משהו לקוי ושגוי מן היסוד בשיח שמתחולל כאן", אמר יועז. "העוול שנעשה הוא שבסופו של דבר אנחנו לא נותנים תמונת מציאות מהימנה לציבור הקוראים והצופים בכל מה שנוגע לזהות הדוברים, זהות האינטרסים שמניעים או הפוזיציה שממנה מגיעים הדוברים השונים שמדברים בכלי התקשורת".
יועז נשאל מה דעתו על עיתונאים שתיארו את הפרשה בצבעי שחור ולבן, או כעימות בין "בני אור" ו"בני חושך", והשיב כך: "אני חושב שלמציאות יש תמיד פנים מורכבות. תמיד לתאר סיטואציה של בני אור ובני חושך זו שגיאה בקריאת המציאות, וגם במקרה הזה אני לא חושב שיש כאן בני אור ובני חושך, אני לא חושב שיש פה טוב מוחלט ורע מוחלט".
"חלק מהתפקיד של התקשורת הוא להיעצר רגע, לחשוב בקור רוח ולדבר באופן רציונלי על העובדות כהווייתן, הגם שזה מאוד-מאוד לא נעים והגם שיש לא מעט עיתונאים שחווים איזה אובדן אישי עכשיו, מאחר שהם עמדו בקשרים אישיים עם ברכה"
בהמשך הראיון התייחס יועז להודעה שהוציא משרד המשפטים ביום שבו נמצאה גופתו של ברכה. "ביום ראשון בערב יצאה הודעה של משרד המשפטים שהכחישה 'פרסומים שקריים' על כך שמה שהוחלט ביום חמישי זה להפוך מבדיקה לחקירה, משרד המשפטים נעמד על הרגליים האחוריות והכחיש בצורה דורסנית, בצורה בוטה, את המידע הזה, אבל מה שלא נאמר זה שהבדיקה הזאת אולי לא הפכה לחקירה אבל היא עדיין מתקיימת", אמר יועז.
לדבריו, הוא נדהם לגלות כיצד טיפלו כלי תקשורת בהודעת משרד המשפטים, שהתייחסה להיבט צר בלבד של הטענות שהועלו נגד ברכה. "ההודעה הזאת של משרד המשפטים, על מה שיש בה ועל מה שאין בה, דובררה או קיבלה איזה ספין בדיווחים תקשורתיים, כאילו מה שמשרד המשפטים עשה זה לנקות את אפרים ברכה מכל חשד. אני חושב שזה לא תיאור מהימן של מה שפה אירע", אמר.
לדבריו, אופן הטיפול בטענות כלפי ברכה לאחר מותו מעיד על יישום של "אתוס יהודי שלא מדברים סרה במת", כהגדרתו. "אבל בהקשר הזה אני חושב שחלק מהתפקיד של התקשורת הוא להיעצר רגע, לחשוב בקור רוח ולדבר באופן רציונלי על העובדות כהווייתן, הגם שזה מאוד-מאוד לא נעים והגם שיש לא מעט עיתונאים שחווים איזה אובדן אישי עכשיו, מאחר שהם עמדו בקשרים אישיים עם ברכה".
עוד הוסיף יועז כי לדעתו העיסוק במעורבותו של כתב "מעריב" אבירם זינו בבדיקה שניהלה מח"ש נופח מעבר למידות הראויות לו. "יש משהו מאוד-מאוד משונה בעובדה שאנחנו מקיימים דיון על האס-אם-אסים שהוחלפו או לא הוחלפו והובאו לפתחו של מח"ש - ביממה הראשונה שאחרי הצעד הטרגי של אפרים ברכה. בבחירה התקשורתית לקיים את הדיון הזה כל-כך סמוך להתאבדות יש אמירה תקשורתית שיש קשר בין הדברים – וזה נראה לי הזוי לחלוטין, זה נראה לי לא פרופורציונלי לחלוטין".
בנוגע לאפשרות שרשויות אכיפת החוק יחקרו כעת את הקשרים בין עיתונאים ובין גורמים שכביכול מסרו להם מידע מכפיש על ברכה, בניסיון לפצח את הרקע להתאבדות, אמר יועז כי לא ראוי לאשר לחוקרים להוציא מידע אישי על עיתונאים, לרבות פלטי שיחות ונתונים נוספים עליהם.
"אני חושב שזה קו אדום. היועץ המשפטי לממשלה הכריז בכמה הזדמנויות שהוא לא נוקט במדיניות הזאת אף שהסמכות הזאת מצויה בידו, בגלל החשיבות הרבה שהוא רוחש למוסד החיסיון העיתונאי", אמר יועז. "היתה לו אפשרות לבחור לנקוט את הצעד הזה או לאשר את הצעד הזה לרשויות החקירה בכל מיני מקרים, בכל מיני תיקים, בכל מיני הזדמנויות ‒ הוא הצהיר שהוא לא עשה את זה, ואני חושב שכך ראוי שהוא ימשיך לנהוג".
כמשפטן, באיזה כלים משפטיים אפשר לטפל במי שניסה, אם ניסה, להכפיש שוטר בכיר באמצעות מידע שקרי?
"בדרך כלל כאשר מדובר על הכפשות, הכלי המקובל הוא דיני לשון הרע, וצריך להגיש תביעת לשון הרע. במקרה הזה, בגלל הנסיבות המיוחדות והמורכבות, אפשר להעלות על הדעת עוד כלים, כמו שיבוש מהלכי משפט או הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – אני חושב שהרעיונות הללו, שאני קצת מצטער שהשמעתי אותם עכשיו בקול רם, הם רעיונות מסוכנים ומן הראוי להתרחק מהם.
"הסיטואציה כאן היא מאוד מורכבת, כי מלבד העובדה שמדובר בקצין משטרה, מדובר באדם שכבר איננו איתנו, איננו בין החיים, צריך לשקול את העניין הציבורי בקיום צעדים מצעדים שונים בהקשר הזה, ובנוסף צריך לזכור שאנחנו מדברים על הממשק שבין עיתונאים ובין מושאי הסיקור שלהם ‒ בין אם מדובר במושאי סיקור פרסונליים ובין אם מדובר במושאי סיקור מוסדיים, כמו רשויות אכיפת החוק ‒ ובהקשר הזה צריך להיות זהירים כדי לא לפגוע בציפור הנפש של העיתונות".
