שירות יו-טיוב מעורר תשומת לב רבה בקרב אמצעי התקשורת, בייחוד האלקטרוניים שבהם. יותר ויותר תוכניות טלוויזיה מקדישות יותר ויותר תשומת לב לשירות, שזוכה לפופולריות עולמית. אין פלא: השירות, הניתן בחינם וכל אחד יכול להעלות בו כמעט כל קטע וידיאו שעולה על דעתו, הוא אחד משירותי האינטרנט המוכרים בעולם, מה שאומר שבאופן פוטנציאלי (ולעתים גם באופן מעשי), קטע הווידיאו שלך יכול להגיע למאות מיליוני זוגות עיניים.
ייתכן שהסיבה לכך שיו-טיוב זוכה לתשומת לב כה רבה קשורה לעובדה שהוא לא באמת מאיים על העיתונות המסורתית. מרכיב בסיסי בכל עשייה עיתונאית הוא החיות (liveliness) שלו. כל אמצעי תקשורת באשר הוא טוען טענה חזקה למרכיב החיות הקשור בו, וככל שאמצעי התקשורת חדש ומודרני יותר, כך מרכיב החיות שבו דומיננטי יותר: העיתון, הוותיק מבין אמצעי התקשורת, מתקשה לעמוד בקצב האירועים (שכן הוא מתפרסם רק אחת ליום), ולכן הוא משקיע בהצגת הסיפור הרחב, פרשנויות ותחקירי עומק. אבל הרדיו והטלוויזיה, החדשים יותר מבחינה טכנולוגית, מקפידים לדבר במונחים של "חדשות מתפרצות" ו"ידיעה שזה עתה הגיעה".
אף שיו-טיוב הוא שירות שמבוסס על וידיאו וחרף העובדה שמבחינה טכנית הגולשים אליו יכולים להעלות דיווחים אקטואליים, מיידיים, העוסקים בענייני השעה, רק מיעוט שבקטעי הווידיאו המוצגים בו עוסקים במשהו שהתרחש "זה עתה". חשבו על כך ותגלו שתתקשו למנות שלושה סיפורים ש"פורסמו לראשונה" ביו-טיוב.
הסיבה לחולשתו של יו-טיוב בכל הקשור לסיקור אירועי השעה קשורה, באופן פרדוקסלי, לפופולריות העצומה שלו. מדי דקה מועלים ליו-טיוב 24 שעות של וידיאו. סביר להניח שמאז שהתחלתם לקרוא את הטקסט הזה הועלו ליו-טיוב 48 שעות של וידיאו. אם אחרי הפסקה הראשונה הלכתם לעדכן את הסטטוס שלכם בפייסבוק, הועלו ליו-טיוב 72 שעות של וידיאו. העושר הבלתי נדלה של תוכני וידיאו מקשה על איתור קטעים שעוסקים באירועי הרגע, וממילא אין ביו-טיוב מנגנון שמרכז אותם באופן יעיל בדומה לערוץ חדשות טלוויזיוני.
(איור: יעל בוגן. צילום מקורי: edward olive edwardolive, רשיון cc)
בגוגל מבינים היטב את החולשה היחסית הזו של יו-טיוב, ובחודשים האחרונים ביצעו כמה מהלכים שמטרתם לנסות להפוך את יו-טיוב לפלטפורמה המזמינה תוכני חדשות מ"עיתונאים אזרחים". כך, לדוגמה, לפני שנה בדיוק השיקה החברה את "מרכז העיתונאים", מעין ערוץ הדרכה שבו צולמו כמה עיתונאים ותיקים כשהם מסבירים להמון איך לבנות דיווח עיתונאי טוב, ראיון טוב וכן הלאה. כמה חודשים אחר-כך הושק הערוץ יו-טיוב ישיר, שהזמין גולשים להעלות קטעי וידיאו העוסקים בחדשות מתפרצות כדי שארגוני חדשות יוכלו ליצור איתם קשר.
בשבוע שעבר החלו ביו-טיוב בניסוי שלישי שמטרתו לשפר את היכולת של הפלטפורמה להציג בפני הגולשים חדשות מתפרצות. הניסוי, שנערך בשיתוף עם בית-הספר לעיתונות של אוניברסיטת ברקלי, יעקוב אחר תוכני וידיאו שיש בהם עניין לציבור ושעוסקים בענייני השעה, ויציג אותם באופן מרוכז בבלוג מיוחד הנקרא "Citizen Tube".
הבלוג יציג דיווחים של גולשים, כמו גם של ארגוני תקשורת שבחרו להעלות את התוכן שלהם ליו-טיוב, תוך שימת דגש מיוחד על אירועים שהתרחשו צמוד להעלאת קטע הווידיאו. מי שאינו מעוניין ללחוץ מדי כמה דקות על כפתור "רענן" בדפדפן שלו יכול לעקוב אחר חשבון הטוויטר של השירות החדש וכך לקבל התראות בכל פעם שהאתר יתעדכן.
הניסוי ביו-טיוב מתנהל במקביל לניסוי נוסף שעליו הכריזה גוגל באחרונה, ובמסגרתו שירות החדשות של החברה, גוגל-ניוז, יאפשר לעורכים אנושיים להמליץ על תכנים, וזאת במקום המודל הנוכחי, המבוסס במלואו על שיקוליו של האלגוריתם של החברה שקובע אילו תכנים יוצגו באילו ערוצים ואילו תכנים יגיעו עד העמוד הראשי של האתר.
קשה לדעת מה יעלה בגורל הניסויים. בגוגל מסבירים שבכל רגע נתון מבצעת החברה קרוב ל-200 ניסויים שונים בשירותיה, כשהודות למאסה האדירה של הגולשים שעומדת לרשות החברה, רובם מבוצעים בלי שהגולשים כלל ישימו אליהם לב. זאת ועוד, רק לעתים רחוקות הניסויים האלה מבשילים לכדי העלאת שירות חדש של ממש, וגם השירותים שצולחים את מסכת הניסויים אינם הופכים בהכרח להצלחה. האם מישהו זוכר את גוגל-וייב? ומה באשר לגוגל-באז? (מה באמת קורה עם גוגל-באז? מישהו עוד משתמש בו?).
ועדיין, קשה להתעלם מהמגמה. גוגל הכריזה באחרונה על השקת גוגל TV, מיזם שנועד לחבר את האינטרנט, כלומר את גוגל, כלומר את יו-טיוב אל מכשירי הטלוויזיה. אם שירות החדשות המתפרצות של יו-טיוב יעבור את רף הניסוי הסטודנטיאלי ויהפוך לשירות פופולרי, או אז יידעו המשתמשים בשירות גוגל TV שהם לא רק יכולים להיחשף לתוכני וידיאו שונים מרחבי הרשת, אלא גם לסמוך על יו-טיוב בכל הקשור לדיווחים חדשותיים. או אז יהפוך האיום של גוגל על ארגוני החדשות לאיום מסדר גודל אחר לגמרי.