הכותרות הראשיות

"כתב שבע לא מחפש סיפורים בזבל", גורסת אמרת שפר הנהוגה בחטיבת דובר צה"ל. אתמול, במלאות שנה ליציאה למבצע "צוק איתן" ברצועת עזה, פירסם צבא ההגנה לישראל הקלטות ומסמכים המתעדים טפח מהשתלשלות האירועים שזכתה לכינוי "יום שישי השחור", שבמהלכו נהרגו שלושה חיילי צה"ל וכמה עשרות מתושבי רפיח (מספרם המדויק שנוי במחלוקת) במתקפת קומנדו פלסטינית שנענתה בהפעלת "נוהל חניבעל".

הבוקר כובש חומר זה את הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום", שעורכיהם בחרו לציין את יום השנה למבצע באופן שבו הצבא רצה שיציינו אותו. מאפיין משותף נוסף לסיקור בשני הטבלואידים (וגם ב"ידיעות אחרונות") הוא הדפסתה של "תמונת מחזור" שצילם צלם צבאי, ובה מופיעים 31 קצינים ישראלים שפיקדו על כוחות במסגרת המבצע, בצירוף 31 שמותיהם. אף על פי כן, מי שיתעמק בדיווחים שמציעים הבוקר עורכיהם של שני העיתונים יבחין בקלות כי הדיווחים אינם עשויים מאותו החומר.

ב"ישראל היום", לצד תמונת המחזור ותמצית תוכנם של החומרים הדוברותיים, מככבת כותרת על חלוקת אותות לחיילים שלקחו חלק במבצע. בהמשך מגישים העורכים ידיעה על קצין אנונימי הטוען כי "חמאס מורתע, מרוסן ומרסן" וכי המבצע יצר "פוטנציאל של שקט לשנים קדימה" (לילך שובל). לדברי אותו גורם, בחמאס לא מצליחים להשמיש את המנהרות שנפגעו במבצע.

ידיעה אחרת הנדפסת בחינמון של שלדון אדלסון מוקדשת לקצין בחיל האוויר ששמו "מתן" ופניו מפוקסלות, האומר כי "עשינו הכל כדי לא לפגוע באזרחים". דיווח אחר, הזוכה להפניית שער, עוסק בתפריט טבעוני שיוצע בקרוב בחדרי האוכל של צה"ל.

ב"מעריב" מצאו דרך ביניים. בניגוד לעורכי "ישראל היום", שאפילו את המידע המעניין שקיבלו על מגש בנוגע ל"יום שישי השחור" הגישו לקוראים בתמצות שהקהה את תוכנו, הכתב הצבאי של "מעריב" מביא גרסה מלאה יותר של הציטוטים, ומלווה אותה בהבהרה שלפיה מדובר בגרסה חלקית שבה לא נחשף מידע העלול להזיק לצה"ל.

בידיעה נלווית מדווח אמיר כי חמאס דווקא "משתקם, מצטייד בנשק וחופר מנהרות" (לפי "גורם צבאי בכיר"). בידיעה אחרת מביא יאסר עוקבי קולות של תושבים מאזור עוטף עזה הקובלים על הבטחות שאינן זוכות למימוש. בכתבה המתפרסמת במוסף "המגזין" של "מעריב" מביא אייל לוי עוד כמה קולות של תושבי הנגב הצפון-מערבי.

בטור ביקורת הטלוויזיה היומי של "הארץ" עוסק רוגל אלפר גם הוא ביום השנה למבצע ברצועת עזה ובחומרים המככבים היום בכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום", שאתמול כיכבו במהדורות החדשות הטלוויזיוניות. "מטרת צה"ל היא לשלוט באופן שבו מסכמות מהדורות החדשות את 'צוק איתן'. שאיפת מכונת יחסי-הציבור שלו היא לדאוג שמיתוג המלחמה ישרת את צרכיו", כותב אלפר.

בניגוד לעיתונים אחרים, שבהם מבקרי הטלוויזיה הם לעתים קול אופוזיציוני לזה של מערכת החדשות, נראה שעורכי "הארץ" מסכימים עם אלפר, ולכן מדווחים על החומרים שהפיץ דובר צה"ל בתמצות חריג. הכותרת הראשית של העיתון, שהוא באופן עקבי כלי התקשורת הישראלי הביקורתי ביותר כלפי מערכת הביטחון, מוקדשת לכתבה מאת עמוס הראל. "בכירים בצה"ל ממליצים לשר הביטחון לשנות את מדיניות המצור על עזה", נכתב בה.

נתניהו

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מזכירה הבוקר כותרות מהסוג שהתפרסם בעיתון זה לפני הבחירות האחרונות לכנסת. "מלכוד התיקים", נכתב בה בגדול, מעל דיוקן חמור סבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. העילה היא דברי ביקורת שהשמיעו אתמול שופטי בג"ץ על ראש הממשלה בשל החלטתו לכהן במקביל גם כשר בארבעה משרדים.

"בג"ץ לנתניהו: אתה לא יכול להחזיק גם בתפקידי שר", מתמצתת כותרת הגג. "שופטי בג"ץ העבירו מסר ברור: הדבר מנוגד לחוק יסוד הממשלה, שתוקן לאחרונה", מוסבר בכותרת המשנה. נחום ברנע, בטור שראשיתו נדפסת בשער, מדגיש כי העתירה הוגשה על-ידי ח"כ יאיר לפיד ומפלגתו יש-עתיד, שטענו כי מינויו של יעקב ליצמן לתפקיד "סגן שר במעמד שר" אינו תקין. "עושים סוף לישראבלוף", קובעת כותרתו של טור מאת כתבת המשפט הוותיקה טובה צימוקי.

המונח "ישראבלוף" חוזר גם בכותרותיו של טור מאת משה גורלי המתפרסם ב"כלכליסט". גורלי מצטט מדבריו של השופט חנן מלצר, שבעצמו ציטט דברים שאמר לפני כשש שנים, ולפיהם הנוסח הקיים של חוק יסוד הממשלה אינו מאפשר לראש הממשלה לכהן כשר, למעט באופן זמני, כשנבצר משר כלשהו למלא את תפקידו.

"התוצאה הדיונית אתמול", כותב גורלי, היתה שליחת נציגי יש-עתיד לתקן את עתירתם בהתאם לדבריו של מלצר, "כלומר להסיט את מוקד הטיעון מהמניעה של סגן שר לתפקד כשר לעבר דיון במניעה החוקתית של ראש הממשלה לכהן כשר במשרדים שעליהם הופקדו הסגנים – ובהם ליצמן".

בידיעה קצרה המתפרסמת לצד הטור של גורלי כותב אורי תובל כי הפתרונות העומדים כעת בפני נתניהו הם הרחבת הממשלה (וחלוקה של התיקים שבהם הוא מחזיק כרגע) או תיקון חוק היסוד כך שיתיר במפורש לראש הממשלה לכהן גם כשר.

"תיקון כזה יצטרך רוב של 61 ח"כים וחקיקתו חייבת להתחיל מיד, כדי שבג"ץ ידחה את העתירה", כותב תובל, ומוסיף: "ביהדות-התורה לא פסלו אתמול את האפשרות שהרבנים יורו לליצמן להפוך לשר. [...] צעד כזה יגרום לבעיה חדשה לנתניהו משום שאז יגיע מספר השרים ל-21. לפני חודשיים סירבו השותפות הקואליציוניות לאפשר את מינוי גלעד ארדן בלי שבני בגין יתפטר. לכן נתניהו עשוי להידרש לפטר שר אחר מהליכוד".

דיווחים נרחבים ופרשנויות בעניין העתירה והצהרותיהם של השופטים מתפרסמים גם ב"הארץ", "דה-מרקר", "גלובס", "מעריב" ו"ישראל היום". ב"ישראל היום" מוצאים לנכון לתווך את ההתרחשויות באמצעות הטענה כי הצהרתו של השופט מלצר עוררה "זעם בליכוד", כפי שמודגש בהפניית השער בחינמון, לצד ציטוט מפי יריב לוין מהליכוד. פרט אחר, המודגש רק ב"ישראל היום", הוא העובדה שבפעם הקודמת שבג"ץ דן בסוגיה נמנעו השופטים מלהתערב באופן חלוקת התיקים.

תקציב הביטחון

"השיטה של נתניהו: להסתיר מה שאפשר", קובעת כותרתה של רשימה מאת שאול אמסטרדמסקי המתפרסמת ב"כלכליסט". העילה לקביעה הביקורתית היא החלטתו של ראש הממשלה לעכב את פרסומו של דו"ח העוסק בתקציב הביטחון של מדינת ישראל. "דו"ח ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, שהוגש אתמול לראש הממשלה, ייחשף לציבור רק בעוד שבועיים, מה שיקל עליו לגבש תקציב בשקט יחסי", גורסת כותרת המשנה של הרשימה. "כפי שהיה במתווה הגז, ההסתרה היא שיטתו של נתניהו ליצירת מרחב תמרון".

בתוככי המאמר מפרט אמסטרדמסקי שורה של מקרים נוספים שבהם התנהלותו של ראש הממשלה מתאפיינת בהסתרה מכוונת של מידע. דיווחים נרחבים וביקורתיים בנושא מתפרסמים גם ב"דה-מרקר" וב"גלובס". ב"ישראל היום", כרגיל, מדווחים על כך שהדו"ח נמסר לנתניהו, בלי למתוח ביקורת על העיכוב בפרסום המידע ובלי לנתח את הסיטואציה עבור הקוראים.

עוד כותרת

"מסתמן: חקירה פלילית בפרשת מעונות רה"מ", מודיעה כותרת בשער "ידיעות אחרונות", בעקבות דיווח של ברוך קרא אתמול בחדשות ערוץ 10. טובה צימוקי מדווחת כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, צפוי להורות למשטרה לפתוח בחקירת הטענות להתנהלות בעייתית סביב שירותים שניתנו למעונותיהם של בני הזוג נתניהו.

"גורמים במערכת אכיפת החוק מבהירים: אין כרגע שום ראיות למעורבות פלילית לכאורה מצד נתניהו או רעייתו", מודגש בכותרת המשנה. החשוד המרכזי, כותבת צימוקי, הוא עזרא סיידוף, סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה. החשוד השני הוא החשמלאי אלי פחימה, שהוזמן לבצע עבודות חשמל רבות בבית משפחת נתניהו בקיסריה.

לפי צימוקי, לפני כחודש פנתה המשטרה ליועץ המשפטי לממשלה והודיעה לו כי "רק חקירה פלילית תאפשר לברר את החשדות בצורה מעמיקה ויסודית – ולסייע להגיע לחקר האמת". בהנחה שהדיווח של צימוקי מדויק, משמעותו חורגת מתחומה של פרשת המעונות ועשויה להאיר באור שונה גם את הרקע להתאבדותו של אפרים ברכה בתחילת השבוע.

לפני כחודש פירסם כתב המשפט של "מעריב", אבירם זינו, ידיעה שלפיה הוחלט להפוך את הבדיקה המשטרתית בעניין המעונות לחקירה פלילית. לפי דיווחים שהתפרסמו בשבוע שעבר, המקור למידע שפירסם זינו היה אפרים ברכה, בתכתובת מסרונים. הכחשה גורפת שמסר משרד המשפטים גרמה לכתב "מעריב" להניח שברכה הטעה אותו בכוונה – ולמסור למחלקה לחקירות שוטרים את התכתובת שניהל עימו.

כעת אולי מתברר שמקורה של התקרית בקצר בתקשורת: לפי צימוקי, בדיוק בתקופה ההיא החליטו במשטרה לבקש מווינשטיין לפתוח בחקירה פלילית, אם כי לא זכו ממנו לאור ירוק, הצפוי לדבריה להינתן בקרוב. במסרון שנשלח ב-15 ביוני ופורסם באתר "פוסטה" של אמיר זוהר, דיבר ברכה על "החלטה שהבדיקה תהפוך לחקירה פלילית" וייחס אותה באופן עמום לפרקליטות המדינה ("מהפרקליטות הודיעו"). במועד הזה, כך עולה מהידיעה של צימוקי, כבר ביקשה המשטרה מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחתה של חקירה פלילית.

האם התרחיש הזה נאמן למציאות? האם אכן לא היתה כאן הטעיה של ממש מצד ברכה? אף שמדובר בסיפור צדדי בלבד בפרשת התאבדותו של החוקר המוערך והמושמץ, ואף שזו לא היתה הפעם הראשונה שבה פנה כתב "מעריב" למשרד המשפטים כדי למסור מידע עליו, ראוי שהנוגעים בדבר יתייצבו בפני הציבור ויפזרו את הערפל.

הגז

בעיתוני הכלכלה ממשיכים לעסוק בהסכם בין ממשלת ישראל לחברות המרכיבות את מונופול הגז. "חברת החשמל תשלם לתמר 4 מיליארד דולר על גז שאינה זקוקה לו", מדווח אבי בר-אלי בכותרת הראשית של "דה-מרקר". בכותרת המשנה קושרים עורכי העיתון בין הכוח המונופוליסטי של חברות הגז לבין הצלחתן להחתים את חברת החשמל – מהגופים הגדולים והחזקים במשק הישראלי – על מה שמתואר כהסכם שערורייתי, הפוגע לא רק בתזרים הכספים שלה, אלא גם בכיסי הצרכנים.

"המונופול דרש מלקוחותיו להתחייב מראש לשלם על רוב הגז המשוריין להם, גם אם לא יצרכו את כולו", מוסבר בכותרת המשנה. "מכיוון שהביקוש לחשמל במשק נמוך מהתחזיות, חברת החשמל עומדת לשלם עד 2019 על גז שלא תשתמש בו". בטור פרשנות נלווה כותב בר-אלי כי הממשלה נמנעה ביודעין מלפתור את הבעיה שאליה נקלעה חברת החשמל, אף שיכולה היתה לעשות זאת במסגרת הדיונים על מתווה הפשרה. "צריך למחוק את מתווה הגז ולכתוב אותו מחדש", חורצת כותרת אחרת, ציטוט מפי פרופ' אבי בן-בסט.

ב"גלובס" מוקדשת הכותרת הראשית להאשמת הממשלה במחירי הגז הגבוהים מדי, לפי מבקרי המתווה. "בדיקת 'גלובס': חברות הגז מרוויחות 1.7 דולר על כל יחידת אנרגיה שנמכרת ב-5.6 דולר, המדינה מקבלת 2.8 דולר", נכתב בגדול במרכז השער, בהפניה לכתבה מאת הדי כהן. בכותרתה של הכתבה עצמה נכתב בהבלטה כי הרווח של חברות הגז יהיה "קרוב לכפול מזה שהצהירו עליו" ‒ ממצא שלפי טור הפרשנות של עמירם ברקת, עשוי להעיד כי "המדינה אינה שולטת בנתונים בסיסיים שיש להם משמעות כלכלית אדירה".

ב"כלכליסט", שם הציבו את סוגיית המחיר במרכז הקמפיין העיתונאי לשינוי המתווה, מעניקים הבוקר את הכותרת הראשית לגילוי בלעדי של ליאור גוטמן. "האוצר דורש לבטל העלייה האוטומטית של מחיר הגז", מודיעה הכותרת. במשרד האוצר, מוסבר לקוראים, מעוניינים להוזיל את מחירי הגז באופן שאינו מקובל על ראש הממשלה נתניהו ועל שר האנרגיה יובל שטייניץ, שיחד עם היזמים תומכים במתווה הפשרה כפי שהוצג לאחרונה.

בתחתית הידיעה של גוטמן מופנים קוראי "כלכליסט" לעיין ב"עמדת חברות הגז", המובאת במוסף "השוק". כתבת השער של המוסף היומי מוקדשת להבלטת עמדתם של תומכי המתווה ‒ יזמי הגז ונציגיו של נתניהו במשא-ומתן, שהשתתפו אתמול בוועידה שאירגן העיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות" יחד עם בית-ההשקעות פסגות.

אחת משתי חברות אחרות שנתנו חסות לוועידה היא רציו, המחזיקה נתח ממאגר הגז לווייתן. מעורבותה בכנס, שהוצגה במודעות שפורסמו לקראתו, נחסכת היום מקוראי הידיעות שבהן סוכמו דברי המשתתפים (מי שיחפש בכוח ימצא אזכור להסכם החסות בתחתיתה של מודעה בינונית המתפרסמת בעמ' 21 של "כלכליסט").

ציטוט סחרירי מפי מנכ"ל חברת רציו, יגאל לנדאו, מתפרסם בכותרת הראשית של הכפולה הפותחת, הנדפסת בחלקה באותיות ענק ותופסת קרוב לשליש עמוד: "בכל חודש שלא זורם גז המדינה מפסידה מיליארד שקל בהכנסות ממסים". בניגוד למה שמשתמע מדבריו, הגז כבר זורם (אם כי נכון לעכשיו, לא הגז של חברת רציו).

מנכ"ל דלק-קידוחים יוסי אבו כינה את אלה המותחים עליו ביקורת "חתולי רחוב", ש"יירשמו בהיסטוריה כקצף על פני המים". "עם כל הביקורת על מתווה הגז, אף אחד עוד לא הציע מתווה חלופי", מצוטט פרופ' יוג'ין קנדל, שעמד בראש הצוות שגיבש את המתווה מטעם הממשלה, בכותרת אחרת.

בידיעה הראשית, זו הנושאת את הציטוט מפי מנכ"ל רציו ככותרת, מככבים גם ציטוטים מפי מנכ"ל ישראמקו, מנכ"ל דלק-קידוחים ומנהל נובל-אנרג'י בישראל, שהשתתפו גם הם בפאנל של "כלכליסט". "לא טעינו בשום דבר שעשינו ולא היה פה כישלון של המדינה", מצוטט ביני זומר מנובל-אנרג'י, ולועג למבקריו: "הציבור והפעילים החברתיים לא ידעו מה זה גז טבעי לפני הגילויים שלנו".

מהקוראים נחסכה השאלה הארוכה והביקורתית שהפנתה אליו עורכת "כלכליסט" גלית חמי, שהנחתה את הפאנל יחד עם ליאור גוטמן. חמי האשימה את זומר ועמיתיו לפאנל בהיתממות ובהתרשלות, קבעה שהמדינה חייבת לפרק את המונופול או להגביל את מחירי הגז, וגילתה הבנה לכעס הציבורי המופנה כלפיהם באופן שגרם לפחות לאחד מהם (לנדאו) לנוע באי-נחת בכסאו.

מי שיצפה בהקלטת הפאנל יוכל להאזין לדבריה של חמי במלואם. מקוראי המוסף נחסכו דברי הביקורת באופן שהותיר אותם עם ידיעה שהיא תקציר טענותיהם של בכירי חברות הגז, בניכוי הניסיון לאתגר אותם. אף שאין פסול בהשמעה או הבלטה של טענותיהם של נציגי חברות הגז, האופן שבו זה נעשה ב"כלכליסט" במקרה זה ראוי להרמת גבה.

"כלכליסט" הוא עיתון המרבה לארגן כנסים ומרבה לסקר אותם בהרחבה בין דפיו; היום, למשל, מוקדש כל תוכנו של מוסף "השוק" לסיכום הכנס שהתקיים אתמול. גם אם נציגי העיתון לא חתמו עם שותפיהם לארגון הכנס על הסכם שקבע כיצד ייראה הסיקור, כפי שקרה במקרה קודם שנחשף כאן, נראה שלצד נתיב התוכן השיווקי (הנפוץ בעיתון האב, "ידיעות אחרונות"), נמצא נתיב נוסף שבאמצעותו בעלי ממון יכולים להחדיר את מסריהם לזרם המידע של גוף עיתונאי ולכבוש בו חלקות תוך החלשת מנגנוני הסינון: לארגן כנס משותף עם העיתון, להשתתף בו, ולזכות במרחב סיקור רחב ונטול ביקורת. אם לא בכותרת הראשית, אז לפחות במקומות אחרים, שהוקצו לכך מראש.

מלה מפלוצקר

"מה בדיוק קרה ברשת מגה? מה הטעויות הניהוליות שהביאו את הרשת למצבה הנוכחי? מה הלקח שיכולות הנהלות של רשתות אחרות להפיק מכך? שאלות שטרם עלו על הפרק, וחבל", כותב סבר פלוצקר בטור הפותח את "ממון", המעיד כי ייתכן שהפרשן הכלכלי הבכיר אינו קורא עיתונות כלכלית.

פלוצקר, שסבור כי ישראל אינה סובלת מבעיית יוקר מחיה, טוען כי "מגה על הקרשים" משום שנגררה יחד עם מתחרותיה ל"מירוץ אל התחתית", כלומר ניסתה להציע ללקוחותיה מחירים נמוכים, נמוכים מדי, שהביאו למפלתה (ואף להפיכת המרכולים בישראל ל"אורוות למכירת מזון").

זהו נארטיב יוצא דופן בהשוואה לאלו שפורסמו בשבועות האחרונים, וראוי היה שפלוצקר ייצוק בו תוכן שימחיש כי הוא מבוסס על נתונים, ולא על המיית לב של אדם השבוי בתפיסת עולמו. לפי שעה, פלוצקר נמנע.

כבוד למסורת

במדור התרבות של "כלכליסט" מראיינת רעות ברנע את המאייר זאב אנגלמאיר לרגל פתיחתה של תערוכה חדשה במוזיאון הקומיקס בחולון, שבה יציג איורים המבוססים על טקסטים תנ"כיים. "אני לא סובל את המושג 'כבוד למסורת', כי הכבוד הזה לא מאפשר לטקסטים האלה לחיות ולהיות רלבנטיים", הוא אומר לה. "אני גם לא סובל 'התחשבות ברגשות הציבור'. עשייה אמנותית פוגעת לפעמים ברגשות הציבור".

ענייני תקשורת

שקיפות. כתבי "דה-מרקר", "כלכליסט", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מדווחים על תוכנם של דו"חות קק"ל, שפורסמו אתמול לראשונה מאז היווסדו של גוף זה בשנת 1901.

הדו"חות שוחררו לעיון הציבור בעקבות גילויים עיתונאיים על התנהלות בעייתית של קק"ל, קריאות חוזרות ונשנות לחשיפת הנתונים ולבסוף כפייה של שינוי ארגוני שחייב אותה לחשוף את הנתונים. אף על פי כן, בתגובה עזת מצח מטעם קק"ל, המשולבת בדיווחים, נמסר כך: "פרסום הדו"חות הכספיים של קק"ל הוא צעד משמעותי בחשיפת המידע על אודות פעילות הקרן לציבור הרחב, ומהווה תשובה ניצחת לטענות השקריות והמגמתיות בדבר חוסר השקיפות בהתנהלותה".

בקק"ל כנראה לא הבינו שמהלך שהוביל לפרסום הנתונים הוא דווקא הוכחה לכך שהטענות "השקריות והמגמתיות" בדבר חוסר שקיפות הן טענות אמת – שכן אלמלא היה זה כך, חשיפת הדו"חות לא היתה נתפסת כמאורע היסטורי המצריך הסברים מיוחדים והתפתלויות תוקפניות.

הבהרה. ב"ישראל היום" מפרסמים הבהרה בעקבות מאמר שפורסם במדור הדעות. ההבהרה מתייחסת למאמר מאת סמדר בת-אדם לפני כשבועיים, שבו נטען בין היתר כי בדו"ח האו"ם על מבצע "צוק איתן" לא נכלל אזכור כלשהו לכך שחמאס הוציא להורג כ-20 פלסטינים שנחשדו בסיוע לישראל. "המערכת מבקשת להבהיר כי קיימת בדו"ח הוועדה לזכויות האדם התייחסות להוצאות להורג שביצע חמאס במהלך 'צוק איתן' והן אף מוגדרות 'פשע מלחמה ודאי'", נכתב בהבהרה.

שרוני. עורכי "מעריב" אפילו לא טורחים להסוות את מהותה של ידיעת היחצנות שמספק הבוקר יהודה שרוני למפעל הפיס. הכותרת שנבחרה להתנוסס מעליה היא הסלוגן הוותיק של תאגיד ההימורים הממשלתי, "צריך פיס בחיים". שתי ידיעות אחרות שעליהן חתום הבוקר עיתונאי הכלכלה הוותיק מוקדשות לדברור חברת כימיקלים-לישראל ולקומוניקט מטעם חברת בזק.

ועדת שכטר. לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי משרד התקשורת נערך לחידוש פעילותה של ועדת שכטר. "לפני כשנה הוגשו מסקנות הביניים של הוועדה, ובהן המלצה על שיטת רגולציה חדשנית, אשר לפיה על השחקנים החדשים בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית לא תחול רגולציה", נכתב בציטוט מובלט מתוך הידיעה. עם חידוש פעילותה של הוועדה, יוכלו חבריה לסיים את עבודתם על הדו"ח הסופי.

ראיון סינתטי. הידיעה המרכזית בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מוקדשת גם היום לקידומה של תוכנית בידור טלוויזיונית. במרכזה של הידיעה הנוכחית עומדים "פגישת פסגה" ושיר משותף שהקליטו הזמרת ריטה יהאן-פרוז ורד אורבך, שהוא, כפי שניתן להבחין בתמונה המצורפת וכפי שמוסבר בהמשך, "בובה".

ההודאה הזאת אינה מונעת מהכתב, רז שכניק, להגיש לקוראיו את פירותיו של ראיון שלכאורה ערך עם אותה בובה. "'המפגש עם ריטה לא היה דומה לשום דבר אחר', מוסיף רד. 'האנרגיות והחום גרמו לי להסתכל על החיים אחרת'", כותב שכניק. הציטוט הגנרי למראה מפיה של ישות שאינה קיימת, שנראה כמו ניסיון מודע לעצמו של יוצריה להגחיך ראיונות אינסטנט חסרי תוכן עם כוכבים, עבר ל"ידיעות אחרונות" מעל הראש, בדרך לעוד ידיעת יחצנות במשקל נוצה. אך טבעי.