"עד שישחק ערבי בבית"ר ירושלים", זה שמו של פרויקט שאפתני של ספורט "הארץ" שיצא השבוע לדרך. "הגיע הזמן לשחקן ערבי בבית"ר", הסביר העורך אייל גיל בטור שכתב. "לא כי האווירה השתנתה, לא כי בשלו התנאים, לא כי נרגעו הרוחות. כי זה פשוט לא יכול להמשיך כך [...] הגיע הזמן להסיר את הסגר ולהפסיק את הפחד, או לפחות להפעיל גורמי לחץ גם מהעבר השני. לכן אנחנו ב'ספורט הארץ' מרימים את הכפפה בפרויקט מיוחד [...]. אני חושב שהוא מסביר את עצמו לבד".
קצת עילגת, הטענה האחרונה, ובעיקר טעונה הוכחות וקבלות לאורך זמן. היומרה של "הארץ" ראויה להערכה. במציאות שבה גזענות כלפי מיעוטים הופכת למוסכמה ממסדית רווחת יותר ויותר, במציאות שבה נימוקים גזעניים לפעולות "חוקיות" חוסים יותר ויותר תחת הסלוגן החדש "לא מתנצלים", או נעטפים בשלל הסברים מכובסים אחרים, ובעיקר במציאות שבה כלי תקשורת מתיישרים לפי איזה קונסנזוס לאומני-פטריוטי מדומיין פחות או יותר – עיתון אחד שקם וקורא לשרץ בשמו הוא כמעט נס. איך בדיוק יעשה זאת? ב"סדרת כתבות". בהפעלת "גורמי לחץ גם מן העבר השני". מה הם אותם גורמי לחץ, איך בדיוק נראה "העבר השני", נחכה ונראה.
בינתיים מצייר גיל בכמה קווים את קו המטרה: "אם בסגל הטרבליסטית [מכבי תל-אביב] יש מקום לשני שחקנים ערבים, אם בכל שאר קבוצות ליגת-העל משחקים שחקנים ערבים, אם לסגל נבחרת ישראל מוזמנים באופן קבוע 2–3 שחקנים ערבים, אם הנבחרות הצעירות מלאות בשחקנים ערבים מוכשרים, אם שמות כמו מונס דאבור, קני סייף, איאד אבו-עביד, רמזי ספורי, עטא ג'אבר, איסמעיל ריאן ואיאד חבשי מוזכרים כעתיד של הכדורגל הישראלי – אז ברמת סבירות גבוהה למדי, יש מקום לשחקן ערבי בבית"ר ירושלים".
נכון להיום, מציאות שבה שחקן ערבי מוסלמי ילבש את המדים הצהובים עם סמל המנורה ויעלה לאימון בבית-וגן בלי שאוהדים משולהבים יעשו בו שפטים וישרפו את המועדון נראית כמו חלום באספמיה. מהו, אם כן, אורך חייו של פרויקט כזה? האם יש סיכוי כלשהו שיחולל שינוי במציאות ההדרה והשנאה כשהוא חוסה תחת עיתון מסומן ומזוהה אידיאולוגית, המשתרך הרחק מאחורי הטבלואידים הגדולים?
ואולי זו מטרתו העיקרית: להפריע לעיתונים היומיים הנפוצים להמשיך במדיניות הסובלנית, במקרה הרע, או שוות הנפש, במקרה הרגיל, ביחס לקבוצה הגזענית, ולאלץ אותם להצטרף לקמפיין? האם יסתפקו הללו בכמה טורי "בעד ונגד" אוטומטיים, או שירימו את הכפפה ויאיימו בהפסקת כל סיקור של הקבוצה עד שתשנה את דרכיה הרעות? או שיקרה ההפך: עוד ועוד "אבירי פלורליזם" יקומו כדי לרכך את הקצוות האלימים של הסוגיה וליטול ממנה את עוקץ הסכנה הממשית לדמוקרטיה הישראלית המתערערת בכלל ולספורט הישראלי הנגוע בפרט?
מתוך ספורט "הארץ"
בדף הפייסבוק שלו חידד גיל את העניין כשכתב: "חשבתי לעצמי שזה קצת מוזר שאנחנו מסקרים את בית"ר ירושלים כאילו הכל בסדר, הכל נורמלי, כאילו היא כאחת הקבוצות, כשלמעשה מדובר במועדון שמדיר באופן מפורש וכמעט רשמי שחקנים ערבים, שכנראה מדובר במועדון הגזעני ביותר בעולם".
מעניין יהיה להיווכח עד כמה יתמיד מדור הספורט האליטיסטי בפרויקט, ועוד יותר מסקרן לראות אם ימשיך להתייחס לקבוצה הגזענית כלגיטימית. האם, במקביל לפרויקט, ימשיכו לדווח על הנעשה בה ולסקר את משחקיה, או שיחרימו את סיקורה השוטף עד שתהיה ככל הקבוצות?
ביום שבו יצא ספורט "הארץ" בפרויקט החשוב והיומרני, נכבשו כותרות האתרים בסיפור אחר מבית-היוצר של בית"ר ירושלים: הוארך מעצרו של עבריין החשוד בנסיון חיסול של הבעלים אלי טביב. הרקע לכך טרם ברור. וזה בלי קשר להרשעתו של טביב בגין תקיפת קטין, שעליה נידון בסופו של דבר לארבעה חודשי עבודות שירות.
בימים אלה אמורה ועדת בדיקה מטעם נשיאות בית-הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל לדון בשאלה – האם בעקבות הרשעתו יכול אלי טביב להמשיך כבעלים של קבוצה בליגת-העל. ביום שבו תמונה ועדת בדיקה לדיון בהדרה ובאפליה שנוהגת בית"ר ירושלים כלפי שחקנים ערבים, יוכל ספורט "הארץ" לרשום הישג היסטורי.
אלי טביב, הבעלים של בית"ר ירושלים (צילום: יונתן זינדל)
בית"ר ירושלים היא שם נרדף לזיהום סביבתי. העובדה שבראש הקבוצה עומד עבריין מורשע, שהוא גם יעד לחיסול על רקע עסקי, הופכת את כתבי הספורט לכתבי פלילים בעל-כורחם ומאלצת אותם לדווח מבית-המשפט, או לחפש מקורות בימ"ר תל-אביב לא פחות מאשר בקרב בעלי תפקידים בקבוצות כדורגל. גזענותם האלימה, המעשית, של חלק מאוהדי הקבוצה, ובראשם הארגון המשוקץ לה-פמיליה, גוררת את תקשורת הספורט עוד כמה צעדים הרחק מהתמקדות בסיקור ספורטיבי נטו. העובדה שטביב מפזר מדי פעם הצהרות בדבר כוונתו לצרף לסגל שחקן ערבי נראית ונשמעת כמו עלה תאנה מחורר.
ספורט "הארץ" עושה מעשה נדיר במקומותינו: הוא נוקט עמדה ברורה ומסמן אותה כנקודת מוצא לסיקורו העתידי. יש לקוות שהפרויקט שלו יהיה חד-משמעי כמובטח, אבל הוא יישאר יוזמה רפה ו"שמאלנית" אם שאר כלי התקשורת ימשיכו לסקר את בית"ר ירושלים כקבוצה לגיטימית, על גזעניה ועברייניה. הקריאה האמיצה מבית "הארץ" צריכה להעיר את כל אתרי ועיתוני הספורט מרבצם ולגרום להם להיזכר בכוחה העצום של התקשורת לעצב דעת קהל. היא עושה זאת ממילא – בשתיקה, ביחס סלחני, באדישות, בקלות ראש, בסיקור רפה, אוטומטי ונטול אג'נדה גלויה. זה הזמן לעבור משימוש פסיבי בכוח העצום הזה למעשים ממש.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il