טרור
מתקפת טרור במדינה שכנה דוחקת מהכותרות הראשיות את רצף מעשי הטרור שבוצעו לאחרונה נגד אזרחי מדינת ישראל. במתקפה משולבת ומורכבת שאירעה אתמול בצפון חצי האי סיני נהרגו עשרות בני-אדם משני הצדדים – צבא מצרים וטרוריסטים המזוהים עם ארגון הטרור דאע"ש. "המחבלים תקפו במקביל 15 מוצבים של הצבא המצרי והצליחו לכבוש חלקים מהעיירה שיח' זוויד הסמוכה לרפיח", נכתב בשער "הארץ".
בדיווחים של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" הדגש הוא על הקשר הישראלי: "דאע"ש על הגבול" ו"מטרים מהגבול: דאע"ש במלחמה נגד מצרים", קוראות כותרותיהם הראשיות של שני היומונים הנפוצים בישראל. ב"הארץ" מודגשים דברים שהשמיעו אתמול "גורמי ביטחון בישראל", ולפיהם "אנשי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה מקיימים קשרים הדוקים עם חלק מפעילי וליאת-סיני, הארגון האסלאמי הקיצוני שמזוהה עם דאע"ש ועומד מאחורי המתקפה". ב"מעריב" מודיעה הכותרת הראשית בפשטות: "מצרים תחת מתקפה".
עורכי העיתונים הכלליים תמימי דעים בנוגע לחשיבותם של האירועים במצרים; לא כך בנוגע לכמה מהפרטים. בכל הדיווחים נכתב כי לטענת דאע"ש, במתקפות נהרגו למעלה מ-70 קצינים ושוטרים מצרים, ואילו לטענת הצבא המצרי – נהרגו רק 17. חרף אי-הוודאות בנוגע למספרים, בכותרות ובפתיחי הדיווחים העדיפו העורכים לחסוך מקוראיהם בלבול מיותר: ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מציגים כעובדה את המספרים של דאע"ש, ואילו ב"ישראל היום" דבקים בגרסת הצבא המצרי. ב"הארץ" מצאו העורכים גרסת ביניים, שלפיה אתמול נהרגו "עשרות חיילים ופעילים חמושים".
ב"ידיעות אחרונות" מתייחס אלכס פישמן לקשר הכלכלי והצבאי בין המורדים בסיני לחמאס בעזה, ואף נוקב בשמו של פלסטיני, עבדאללה קישטה ("מומחה הנ"ט של חמאס עזה"), שלדבריו מאמן אותם. "כמו שזה נראה, אם מצרים לא תצליח לנטרל את דאע"ש ואת מקורות המחיה שלו בסיני, ולא תצליח לנתק את עזה באופן הרמטי מסיני, הצרה הזאת תגיע אלינו, במוקדם או במאוחר", מתריע פישמן.
עשן מיתמר משטח מצרים אתמול, בתצלום שצולם סמוך לגבול עם רצועת עזה (צילום: עבד רחים חטיב)
שני כותבי הפרשנויות המתפרסמות היום ב"ישראל היום", בועז ביסמוט ויואב לימור, מתעכבים על הסיוע הישראלי לשלטון המצרי במלחמה במורדים, אם כי לא מרחיבים בנוגע לאופי הסיוע והשפעתו. בפרשנות המתפרסמת ב"הארץ" נמנע גם עמוס הראל מלפרט מה כולל שיתוף פעולה זה, אך משרטט בבהירות את החזית המשולשת ואת האופן שבו כל חלק בה עשוי להשפיע על השניים האחרים.
"ישראל היתה מרוצה מאוד מההפיכה הצבאית לפני שנתיים, שסילקה מהשלטון פרטנר בעייתי מבחינתה, הנשיא ואיש האחים-המוסלמים מוחמד מורסי, והעלתה במקומו את הגנרלים, שאינם מסתירים (לפחות בפגישות מאחורי דלתות סגורות) את אהדתם לישראל ואת העובדה שהם רואים בה שותפה במלחמה נגד הטרור הקיצוני. סיסי, שלא כמורסי, שמר מרחק ממשטר חמאס בעזה, ולעתים קרובות הפעילה קהיר בתקופתו לחץ גדול יותר על הרצועה מכפי שעשתה ישראל", כותב הראל.
"אבל להפיכה הצבאית, שישראל עמלה קשות לשכנע את הקונגרס והממשל האמריקאי לא להגדירה ככזו, נלווה גם מחיר כבד. כפי שהעיר אתמול הפרשן מוחמד באזי, בטור שפירסמה סוכנות הידיעות רויטרס, שלטון הגנרלים אמנם הנהיג לכאורה משטר יציב יותר ופטר את מצרים מהניהול הכלכלי החובבני של האחים-המוסלמים, אבל בה בעת הוא יצר תסכול אדיר אצל תומכי האחים, בשל סילוק הנשיא המצרי הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות וחופשיות".
"ישראל בוודאי תסייע, בעקיפין ובפרופיל נמוך, להמשך המאבק המצרי נגד הטרור בסיני", הוא מוסיף בהמשך. "בצה"ל מתרשמים כי אף שבראש מעייניו של דאע"ש בסיני עומד המאבק להפלת המשטר המצרי, הארגון רואה בישראל מטרה משנית לפיגועים כבר כעת. זאת, בניגוד לפלגים האסלאמיים הקיצוניים בסוריה, כמו ג'בהת א-נוסרה, הנמנעים בינתיים מפיגועים נגד ישראל בגולן.
"לא פחות חשוב מבחינתה של ישראל הוא יחסם של א-סיסי והגנרלים לחמאס. זה תקופה ארוכה שקהיר מאשימה את חמאס בעזה בסיוע לקנאים בסיני. יחסי הגנרלים המצרים וחמאס הפשירו מעט באחרונה, על רקע בקשה סעודית ממצרים להקטין במקצת את הלחץ על עזה (וייתכן שגם משום שחמאס עצמו נאלץ לרסן ארגונים סלפיים ברצועה, ששיגרו רקטות לעבר ישראל). כעת, סביר שההפוגה נגמרה.
"מצרים יודעת שחמאס זקוק לארגונים בסיני משום שהם שליטי המדבר – הם השולטים בפועל באזור שבו נמצאים מחסני הנשק ונתיבי ההברחה הבודדים שנותרו בין סיני למנהרות ברפיח. אם תפנה קהיר האשמה ישירה כלפי חמאס בהענקת גב משלו לארגונים בסיני, לא מן הנמנע שתשקול צעדי ענישה של ממש. גם אם כרגע זה עדיין לא נראה סביר, הרי שבתרחיש קיצוני תיתכן אפילו תקיפה אווירית מצרית של 'יעדי טרור' בדרום הרצועה".
תעשיית השקרים
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", המוקדשת למתקפת הטרור בסיני, מופיע טור פרשנות מאת הפובליציסט בן-דרור ימיני. תחת הכותרת "מוסלמים, התעוררו" כותב ימיני, בין היתר, כי "אין כמעט התגייסות של מוסלמים למאבק ברוצחי מוסלמים". ימיני תוהה: "איך קרה שמיליוני המוסלמים שהפכו בשלוש השנים האחרונות לפליטים לא הצליחו להקים אפילו גדוד אחד שיילחם נגד אלה המתעללים בהם? נכון, העולם החופשי אדיש, אבל מדוע הקורבנות אדישים? איך זה שעשרות מיליוני מוסלמים מסרבים להתקומם?".
באופן טבעי, את הרשימה הוא חותם בהפניית אצבע מאשימה כלפי המוסלמים. "הגיע הזמן להפנות את הטענות למוסלמים עצמם. קומו, התעוררו. אף אחד לא יציל אתכם אם לא תצילו את עצמכם".
לידיעת בן-דרור ימיני: בחזית המאבק בארגוני הטרור האסלאמי במזרח התיכון עומדים צבאותיהן של מדינות אסלאמיות, ולצדן (ולעתים גם נגדן) מיליציות אסלאמיות עצמאיות, שכמה מהן מורכבות גם מפליטים. לפעמים קשה להבחין בכך, משום שדרכם של הללו להגיב לטרור היא באמצעות לחימה הכוללת גם טרור נגדי. לפיכך, המסקנה כי "המוסלמים" הולכים כצאן לטבח, או שהם מוכנים להירצח כדי לא לומר מלה רעה על טובחיהם, משוללת כל יסוד.
כמו כן טוען ימיני כי העיר צנעא, בירת תימן, שוכנת בסוריה.
הגז
שחרור מסמכי המשא-ומתן בין המדינה לחברות הגז שלשום בצהריים הזניק את העיתונים הכלכליים למירוץ נגד הזמן: בתוך ארבע או חמש שעות (ובמקרה של "גלובס", כלכלון הערב, הרבה פחות) היו על הכתבים לעבור על מידע רב, להחליט מה בו ראוי לציון, ולנפק דיווחים וניתוחים עבור מהדורות הרשת והדפוס. היום (ובמקרה של "גלובס", אמש) מגישים שלושת עיתוני הכלכלה כתבות המשך המבוססות על המידע ששיחרר משרד האוצר.
ההחלטה המתבקשת הזאת – להמשיך לעיין במסמכים בעלי ערך שנשמרו בסוד ונחשפו לאחר לחץ ציבורי ופוליטי עיקש – לא היתה ראויה לציון אלמלא החלטתם של עורכי שלושת הטבלואידים, "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום", להימנע מכך.
בשלושת הטבלואידים מתפרסמים הבוקר דיווחים קצרים על משק הגז – על דו"ח המבקר הצפוי, על לוח הזמנים שבו תיאלץ הממשלה לעבוד, על אי-הקמתה של ועדה פרלמנטרית לבדיקת הסוגיה, ואפילו על אירועי המחאה הצפויים – אך על פרטי ההסכם עצמו לא נכתב כמעט דבר.
בכך ממשיכים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" לשרת את תומכי המתווה – הממשלה וחברות הגז – ולמנוע מקוראיהם מידע בעל ערך. ב"ידיעות אחרונות" צורם המחסור במיוחד: בניגוד לשני הטבלואידים האחרים, בעיתון זה יש דסק כלכלי של ממש, ואף כתב ייעודי המופקד על סיקור התחום.
הנה כמה מהממצאים המעניינים המתפרסמים בגליונותיהם של העיתונים הכלכליים:
- ליאור גוטמן מעיר ב"כלכליסט" כי מאגר תמר, הפועל כבר כיום, יימכר רק ב-2021, כשכמות הגז שתיוותר בו תקטן מאוד – דבר שימנע מהמכירה לייצר תחרות של ממש למאגר לווייתן, שטרם הושמש. כמו כן מציין גוטמן כי אם במקרה יימצא במאגר תמר גם נפט – יוכלו דלק ונובל-אנרג'י להחזיר לעצמן את האחזקות שעליהן יוותרו.
- עוד כותב גוטמן כי חרף פרק הזמן שהוקצב למכירת המאגרים הקטנים כריש ותנין – הסכמה שבה התגאו נתניהו ושטייניץ – "סעיף מוזר" הכלול במתווה יאפשר להאריך עוד ועוד את תקופת המשא-ומתן למכירתם, אם ייכשל. "נובל ודלק יוכלו לחזור על התרגיל הזה שוב ושוב עד למכירת המאגרים בדיוק כשלווייתן יתחבר לחוף וישלוט בכל המשק".
- בטור פרשנות נוסף המתפרסם ב"כלכליסט" כותב משה גורלי כי "סעיף היציבות" שהציעה הממשלה, שפטר את המונופול מרגולציה לעשור, למעשה אינו כובל את הממשלה באופן מוחלט להתחייבותה.
- עידו באום, החתום על טור הפרשנות המשפטית ב"דה-מרקר", נדרש גם הוא ל"סעיף היציבות". באום קובע כי מדובר בסעיף בלתי חוקי, ומוסיף כי "הגישה במשפט המינהלי היא שהרשות אינה יכולה לוותר באופן מוחלט על סמכויותיה ושיקול דעתה". לדבריו, אף שלא ברור אם מדובר בסעיף שניתן ליישם – עצם נכונותה של הממשלה להתחייב לפטור חברה מסחרית מפיקוח עשויה ליצור תקדים שחברות אחרות יבקשו לאמץ.
- ב"דה-מרקר" משתמש אבי בר-אלי במסמכים החדשים כדי להכביר פרטים על האופן שבו "התקפלה ממשלת ישראל מול מונופול הגז". "ככל שהמשא-ומתן מול חברות הגז התקדם, הלהט הממשלתי דעך – עד שלבסוף נסוג צוות המשא-ומתן מהמטרות שהציב לשמירה על טובת הציבור", מתמצתת כותרת המשנה.
- "למה נתניהו האשים את דרעי בקנוניה עם קובי מימון? הפרוטוקולים חושפים: ישראמקו, הקשורה למימון, התנגדה למתווה הגז", קוראת הכותרת הראשית של "גלובס", המפנה את הקוראים לידיעה מאת עמירם ברקת.
המאגר הביומטרי
במדור הטכנולוגיה של "כלכליסט" מקדיש עומר כביר טור להחלטה על הארכת השלב הניסויי של פרויקט המאגר הביומטרי, שהתקבלה השבוע בכנסת, ומשווה בין המאבק לביטול המאגר למאבק נגד מתווה הפשרה עם יזמי הגז.
"בניגוד למתווה הגז, בתחום הביומטרי אין ככל הידוע מתווים סודיים וסיכומים אפלים שגרמו לח"כים להרגיש שמצפצפים עליהם ולהקשות את העברתו למורת רוחו של ראש הממשלה נתניהו. ידוע איך המאגר הולך להתנהל, והדיון על הסוגיה אולי לא מספק, אבל פתוח יחסית, כשהרגישויות הבטחוניות לא מונעות את העיסוק בו", כותב כביר.
"הבעיה היא שלגורמים שיכולים למנוע את יצירת אחד המאגרים הביומטריים הבודדים בעולם המערבי פשוט לא מספיק אכפת. אין להם תמריץ לעצור אותו. במקרה של מתווה הגז, הרעש התקשורתי והציבורי היה כל-כך חזק, שגם בממשלה ובכנסת אי-אפשר היה להתעלם ממנו. במקרה של המאגר הביומטרי המצב שונה.
"פרט ל'כלכליסט' ולכלי תקשורת בודדים נוספים, לרוב הוא אינו זוכה לסיקור רחב, בולט ומתמיד. גם הפגנות רחבות היקף (או אפילו מצומצמות) נגד פעילות המאגר אינן ממלאות את רחבות הערים, לעומת אלפי המפגינים שמחו על מתווה הגז בתל-אביב בשבת האחרונה. אם זה לא ישתנה, אנחנו והדורות הבאים נשלם את המחיר, ונידרש לתת את האצבע".
ב"הארץ" מדווח אילן ליאור כי עובדי רשות האוכלוסין וההגירה פתחו בעיצומים בעקבות הארכת שלב הניסוי של המאגר, ולפי שעה נמנעים מהנפקה של תעודות זהות ודרכונים ביומטריים ומעכבים מסירה של תעודות ודרכונים שכבר הונפקו. "הביומטרי זה תוספת משמעותית בעבודה. הלשכות קורסות. יש בעיה מאוד-מאוד קשה של כוח-אדם", אומרת ל"הארץ" מירה אסרף, יו"ר ועד העובדים.
בשולי החדשות
א. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים את הסיקור הביקורתי של מסיבת הפרידה מהמפכ"ל, ומגישים הבוקר לקוראים את החשבון. "370 אלף שקל", נכתב בגדול, בפונט כחול, בכותרת הנדפסת לצד דיוקנו של יוחנן דנינו. "סטנדאפיסט, מופע מוזיקלי ואפילו ספר ילדים על 'אבא שלי המפכ"ל': הפרידה הראוותנית של דנינו מהמשטרה עלתה לכולנו ביוקר", מוסבר בכותרת המשנה של הידיעה, שעליה חתום כתב הפלילים אלי סניור. ב"גלובס" מקדיש מתי גולן לדנינו ולמסיבת הפרידה שלו טור חריף במיוחד.
ב. "823 דירות של הדיור הציבורי עומדות ריקות – רובן במשך חודשים ארוכים", מודיעה כותרתה של כתבה המתפרסמת ב"דה-מרקר", השנייה בסדרת כתבות על "מחדל הדיור הציבורי". "קרוב ל-30 אלף משפחות הזכאיות לדיור ציבורי בשל מצבן הכלכלי ממתינות לדירה שנים ארוכות – בעוד מאות דירות, בעיקר בפריפריה, אינן מאוכלסות", מוסבר בכותרת המשנה. על-פי דיווחם של נמרוד בוסו וטלי חרותי-סובר, המבוסס על נתונים שהעביר משרד הבינוי, מספר הדירות הריקות גבוה בכ-35% מהנתון האחרון שפורסם בנושא.
ג. ב"ישראל היום" מעניקים בימה למאמצי יחצנות עצמיים של ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, פחות מחודש לאחר שנחשף בערוץ 10 כי שילם חצי מיליון שקל כ"דמי שתיקה" לאשה שטענה כי הטריד אותה מינית בעת שהיתה כפופה לו כעובדת. לפי דיווחם של ברוך קרא ואלמוג בוקר, ההסכם בין שמעוני למתלוננת כלל סעיף שחייב את שני הצדדים לשמור על פרטי התלונה בסוד. במאמר המתפרסם היום במדור הדעות של "ישראל היום" מהלל שמעוני את העיר שניהולה נמסר לידיו, קורא לציבור הרחב לפקוד את אתריה ומזכיר גם את איום הרקטות.
אויבי התרבות
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר מאת ירון לונדון המוקדש להבעת דעתו על של הכותב על קמפיינים פרסומיים. "משימתם של מחנכים היא לתרבת את חניכיהם. תרבות היא ריסונם של היצרים. פרסומאים הם אויבי התרבות, משום שהם פורטים על היצרים שתכופות הם אלה שבני התרבות מחשיבים ליצרים השפלים ביותר ולכן מנסים למתנם, מתביישים להחצינם, מעדנים ומתמירים אותם ליצירות אמנות", כותב לונדון.
"הפרסומאים הם טפילים המתפרנסים על שבירתה של התרבות, מעשה הדורש הבנה בסיסית בנפש האדם וציניות מוחלטת", הוא מוסיף. לונדון – כותב ותיק, מגיש, מראיין ויוצרם של סרטים דוקומנטריים – אינו חש צורך להבהיר לקוראיו לאיזה צד של המתרס הוא משתייך. הוא משתייך לצד המתרבת, זה שעולם הפרסום, לדידו, מתעלק על תוצריו ומפרק אותו. חלוקת השחור-לבן שלונדון עושה הגיונית, אך אולי כדאי להצביע על מה שנעדר ממנה: קבוצה נוספת, אפורה, ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות.
מבחינה טכנית, חברי הקבוצה הזאת הם חלק מהצד ה"מתרבת" – אולם בפועל הם גם עושים שימוש בתדמיתם ובמעמדם לשם קידום מטרותיהם הישירות של הפרסומאים. ב"ידיעות אחרונות" יש ריכוז גבוה במיוחד של מתרבתים אפורים מסוג זה.
בשנים האחרונות, בעקבות הצטמקותם של תקציבי הפרסום המופנים לעיתוני הדפוס, אומצה בעיתון זה סוגת פרסום שבמסגרתה מקבלת המערכת תשלום עבור קידום חדשותי ומגזיני של אינטרסים של גורמים מהעולם העסקי, הפוליטי והפילנתרופי. אתמול, למשל, הוקדש המוסף היומי כולו לשיתוף פעולה עם מועדון הטבות לחיילים, כפי שנעשה גם בשנה שעברה ובזו שלפניה.
הבוקר ממשיכים עורכי "ידיעות אחרונות" להקדיש נייר לשיתוף הפעולה הזה, בידיעת תצלום הנדפסת בכפולת האמצע של העיתון. הידיעה מוקדשת להופעה שנערכה אתמול בעיר ששמה לא צוין, בהשתתפותם של אלפי בני נוער העומדים בפני גיוס לשירות חובה בצבא ההגנה לישראל.
שערי גליונות שיתוף הפעולה של "24 שעות" והאגודה למען החייל, 2015-2013
אחרי הציטוט המתבקש מפיו של יו"ר האגודה שמאחורי המיזם מסביר הכתב החתום על הידיעה הפרסומית, דני ספקטור, כי היום ייערך אירוע נוסף שבמרכזו הופעה של שלמה ארצי, זמר ובעל טור ב"ידיעות אחרונות", שכיכב גם בגליון המתגייסים של "24 שעות". ספקטור, החתום גם על עריכת המוסף המיוחד מאתמול, מציין כי ארצי צפוי להעלות לבמה "שני חיילים קוראי 'ידיעות אחרונות'", ומקנח בהצעה שיווקית: "ולמי שאומר לעצמו עכשיו 'איך החמצתי': יש עדיין כרטיסים למכירה במחיר 99 שקל".
מי שסבור שירון לונדון מגזים כשהוא מכנה אנשי פרסום "טפילים" ו"אויבים" ש"מתפרנסים על שבירתה של התרבות", ראוי שייקח לידיו כל גיליון אקראי של "ידיעות אחרונות" מהשנים האחרונות ויקבל מושג איך לאט-לאט הולכים ונכבשים החלקים שנועדו ליידע ולתרבת את הקוראים – ובמקרה של "ידיעות אחרונות", אם אפשר, אגב בידורם וריגושם – ומתמלאים בתכנים שעוצבו כך שימלאו את צורכיהם של גורמים חיצוניים ששילמו עבורם.
אם לדבוק בטרמינולוגיה שהציע לונדון, על הגוף ההולך ונחלש של תכנים עצמאיים שרואים אור בעיתון של המדינה תלויה בשנים האחרונות עדה של טפילים שמנים היונקים את שאריות המוניטין שלו ומפרישים במקומן חומר סמיך ומתעתע. החומר הזה מורכב מכותרות, מתמונות, ממשפטים ומסימני פיסוק, והוא אפילו נושא את שמם של עיתונאים מוכרים – אך הכללים שבמסגרתם הוא נוצר ומשווק הפוכים לאלה העומדים בבסיסה של העבודה העיתונאית.
ככל שיחמיר מצבו הכלכלי של העיתון וככל שיתכווץ חלקו בעוגת הפרסום, כוח ההשפעה של הטפילים הללו על הפונדקאי שלהם צפוי לגדול. בסיום התהליך, לא יישאר להם עוד מה למצוץ.
תרבות וממשל
יאיר אשכנזי ונעה שפיגל מדווחים ב"גלריה" כי עיריית חיפה "תחדש את התמיכה באל-מידאן, אך תפקח על השכרתו לגורמים חיצוניים". אל-מידאן הוא התיאטרון הערבי שהעלה את ההצגה "הזמן המקביל", המבוססת על חייו ורשימותיו של מחבל שנכלא בבית-מאסר ישראלי. בעירייה הקימו ועדה שתבחן אם להמשיך לתקצב את התיאטרון לנוכח ההצגה הבעייתית, לטעמם של גורמים פוליטיים, וזו הודיעה כעת כי לא נמצא כל פגם בהצגה.
"אפשר בארץ להציג הכל. להציג הצגה אוהדת על יגאל עמיר, הצגה שמעריצה את הימלר וגבלס, ומחזמר על ברוך גולדשטיין", מצטט דני ספקטור את הזמר והשחקן יהורם גאון בראיון השער של "24 שעות" (אם כי נמנע מלציין כי הדברים פורסמו בחודש שעבר בעמוד הפייסבוק של המרואיין). "אפשר הכל, ומי שאומר שלא – משקר. מי שרוצה שיציג, מי שרוצה ללכת ולראות, שילך ויראה. אפשר גם מחזמר על אייכמן", מצוטט גאון. "אבל אני, כאזרח, לא רוצה לממן את זה".
יהורם גאון במהלך ביקור בשכונת מאה-שערים בירושלים. 2011 (צילום: יוסי זמיר)
העמדה שמציג גאון – אם הוא אכן מחזיק בה – מעניינת: חרף הצידוד במניעת תקצוב מסיבות פוליטיות, נראה שבאופן עקרוני אין לו שום בעיה שיוצגו בישראל יצירות המהללות פושעים נאצים. כתב "ידיעות אחרונות" אינו מתעכב על התפיסה החריגה הזאת, שמציבה את המרואיין לצדם של החסידים הקיצוניים ביותר של חופש הביטוי, וגם לצד אלו המעוניינים שהמדינה לא תממן יצירות שאינן עולות בקנה אחד עם ערכי מנהיגיה.
באשר להשפעה שיש לממשלה בפועל על חלוקת התפקידים מפגין גאון קו ריאליסטי יותר. "במהלך השנים הייתי במועצת התרבות וישבתי בוועדות השונות", הוא אומר לספקטור. "בכל ועדה יש עשרה אנשים שמחליטים מה ראוי ומה לא, קובעים קריטריונים ועומדים במבחנים משפטיים. אי-אפשר לזוז שם ימינה ושמאלה. מי שחושב ברצינות שיכול לבוא שר ובבת אחת להחליף מדיניות ולהזיז תקציבים, כנראה לא יודע איך זה עובד. עוברות שנים ארוכות עד ששקל אחד זז ממקצוע למקצוע. המערכת הציבה המון בולמי זעזועים נגד שינויים".
ענייני תקשורת
שקיפות. צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" על הצעת חוק שנועדה להגביר את השקיפות ברשות ההגבלים העסקיים, וליתר דיוק בוועדה לפטורים ומיזוגים בה. זרחיה מציין כי ההצעה, שאושרה אתמול בקריאה טרומית, הוגשה על-ידי ח"כ זהבה גלאון וזוכה לתמיכת השרים אריה דרעי ואיילת שקד, וגם לתמיכתה של רשות ההגבלים עצמה.
במדור הדעות של "דה-מרקר" מתפרסם מאמר המשקף עמדה הפוכה. מחבריו, עורכי-הדין מתן מרידור ומורן אומן, מותחים ביקורת על פרסום תוכנם של הדיונים על אישור מכירת "מקור ראשון" לשלדון אדלסון, שכללו בין היתר מידע עסקי על גופים בשוק התקשורת. רשות ההגבלים העסקיים מסרה את המסמכים לעמותת "הצלחה" בעקבות בקשת חופש מידע, ותוכנם ראה אור לאחרונה באתר זה.
"הרחבה מוגזמת ובלתי מסויגת של חובת הגילוי המוטלת על הרשות טומנת בחובה פוטנציאל מסוכן לפגיעה קשה וממשית בזכויות ואינטרסים מוגנים של גופים פרטיים", מנמקים הכותבים את עמדתם.
רשות השידור. במוסף "הערב" של "גלובס" מפרסם לי-אור אברבך פרק נוסף במסכת תלאותיהם של עובדי רשות השידור ושל רשות השידור עצמה, בעקבות ההסכמות האחרונות עם משרד האוצר. "אמנם התקבלה ארכה של שלושה חודשים – עד אוקטובר – להקמת תאגיד השידור הציבורי החדש, אך ההנחה היא שבזמן הזה יגיש השר אופיר אקוניס, בעצה אחת עם נתניהו, הצעה להארכת התאריך להקמת תאגיד השידור החדש אל תוך השנה הבאה", הוא כותב.