לאחר שנגזר השבוע דינו של איש העסקים דודי אפל לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל, שנה וחצי מאסר על תנאי וקנס של מיליון שקל בגין עבירות שוחד, הודיע האיש המורשע שעתה יפתח את פיו. ולא סתם הודיע, אלא הצהיר בנימה שיש בה הבטחה לחשיפת שערורייה רבתי: "עד עתה שתקתי, אבל עכשיו אדבר".
הבטיח – ועמד במלתו: באותו ערב התראיין בחדשות ערוץ 2 ושטח באריכות מייגעת את גרסתו לנסיבות שבהן מצא את עצמו על ספסל הנאשמים: בכל אשמה הפרקליטות. היא פתחה נגדו כך וכך תיקים, אך נאלצה לסגור אותם מחוסר אשמה. כדי לשמור על יוקרתה, היא חיפשה מתחת לאדמה אישומים חדשים ולכן העמידה אותו לדין בתיק שבו הורשע. לשופטים שדנו אותו לא היתה ברירה אלא למצוא אותו אשם, כי הפרקליטות תימרנה את הדיון המשפטי לסמטה שממנה לא היה לו, לאפל, מוצא. אין לו טענות לשופטים, אבל הוא יערער והוא בטוח שייצא זכאי.
(צילום: Manu-chan, רשיון cc)
זו היתה המחשה מאלפת למציאות שבה מתנהלים הליכים פליליים בגלקסיה הישראלית: התיק המשפטי מנוגה והדיווח התקשורתי ממאדים. מול שלושה שופטים מקצועיים, ששפטו על-פי מה שראו עיניהם, נמצא דודי אפל אשם בשלושה מעשים חמורים של שיחוד ראשי רשויות מקומיות ופקיד בכיר; מול התקשורת הפריח אפל דברים ככל העולה על רוחו, על אותם אישומים עצמם, כשהוא מאמין/מקווה/משלה את עצמו שדי בהם כדי להפוך את הקערה על פיה ולהוציא אותו זכאי.
זו תזכורת בעִתה בשבוע שבו מעורבוּת התקשורת בהליכי חקירה פלילית עלתה מדרגה. עד כה הורגלנו לכך שהתקשורת אינה מהססת לפרסם תמלילי חקירה בעודה באיבה, עוד בטרם נפלה ההחלטה אם להעמיד את החשוד לדין (תיק קצב); ואינה בוחלת לזמן עדים לבדיקות פוליגרף פרטיות במקביל לעדויות שהם מוסרים בבית-המשפט (משפט רמון); ואינה נרתעת מלחשוף פרוטוקולים ארוכים מדו-שיח שניהלו חוקרים ונחקרים, העומדים להיות מוגשים לבית-המשפט (משפט אולמרט). השבוע הביא אתו חידוש מרענן: פרסום תמלילי שיחות בין חשוד למדובב מטעם השב"כ, שנועד לסכל את עצם הכוונה לנהל חקירה נגד החשוד, קל וחומר למנוע את העמדתו לדין.
חיים פרלמן, שעל-פי גרסת השב"כ חשוד ברצח ארבעה פלסטינים ובדקירת שבעה אחרים, הוא, כנראה, איש ממולח. כל-כך מתוחכם, שאלמלא הנסיבות שבהן נחשפו כישוריו לציבור, היה מקום להמליץ לשב"כ לצרף אותו לשורותיו. פרלמן הציב מארב ל"דדה", סוכן השב"כ שניסה לרכוש את אמונו, ובלי שזה ירגיש, הקליט את שיחותיו עימו.
ולא סתם הקליט אלא דאג, בעיתוי מוצלח מבחינתו, להפיץ את עותקי ההקלטות בין כמה עיתונאים כדי שיפרסמו אותן ובכך יקימו לו קו הגנה שעליו תתנפץ גרסת השב"כ על מעשי הרצח והדקירה המיוחסים לו. איכשהו חש פרלמן ש"דדה" הוא סוכן חרש המנסה להפיל אותו בפח, איכשהו הבין שרצוי מבחינתו להקליט את השיחות שמנהל עימו "דדה", ואיכשהו ידע לזהות את הרגע הנכון למסור את העתקי הקלטות הללו לתקשורת (אם בעצמו ואם באמצעות שליח). ואכן כשאנשי השב"כ תפסו סוף-סוף שהחשוד הערים עליהם, ובאו אל ביתו כדי להחרים את הקלטות ואת ציוד המחשב שלו, התברר להם שהסוסים ברחו מהאורווה.
חיים פרלמן מובא בפני שופט לצורך הארכת מעצרו. 15.4.10 (צילום: יוסי זליגר)
פרסום תמלילי הקלטות אכן משרת את עניינו של פרלמן: הוא יוצר רושם שהשב"כ התנהל במקרה הזה במיומנות דומה לזו שהמוסד הפגין בדובאי בפרשת אל-מבחוח; הוא מעורר ספק אם פרלמן הוא המפלצת שמצייר השב"כ במעשי הרצח הסדרתיים המיוחסים לו; הוא מעורר תהייה אם החשוד פעל מרצונו, באופן עצמאי, במעשים הנוראים המיוחסים לו, או שהוסת להם ונגרר לבצע אותם, בדרבון מפעיליו בשב"כ; והוא סתם מעורר אצל ההדיוטות סימפטיה לצעיר שמצליח לתכמן באופן כה מוצלח את השב"כ.
אלא שההישגים האלה של פרלמן ושליחיו הם בועות סבון: הם מתקיימים בתקשורת בלבד ודינם לפקוע בעולם הריאלי.
בעולם הריאלי תמוצה החקירה נגד פרלמן, ייגבו עדויות, ייאספו ראיות, ועל סמך משקלן יוחלט אם להעמידו לדין. אם יהיו בידי השב"כ והמשטרה אסמכתות משכנעות להוכחת אשמתו ואם בית-המשפט יקבל את עמדתם, לא יעזרו לפרלמן התמלילים שפורסמו ביומיים האחרונים מטעמו. ואם המצב יהיה הפוך – היינו, לא יהיה ביכולת החוקרים לאמת את החשדות – ההחלטה לסגור את התיק נגדו תתקבל ללא קשר להקלטות הללו. התובנה הפשוטה הזו מפנה שאלה לתקשורת על האופן שבו היא מדווחת על פרשת פרלמן.
שהרי ככל העולה מהתמלילים שפורסמו עד כה, אין קשר בין השיחות שניהל "דדה" עם פרלמן ובין מעשי הרצח והדקירה המיוחסים לו. התקיפות שבהן פרלמן חשוד אירעו לפני עשר שנים, בעוד שהמפגשים בין השניים התנהלו בחודשים האחרונים. השיחות נסבו (בגרסה הכי נוחה לחשוד והכי גרועה לשב"כ) על ניסיון להניע את פרלמן לפגוע בעתיד באישים בולטים בציבור הערבי בישראל; החשדות המיוחסים לו נסבים על מעשים קטלניים, אקראיים, שביצע בפועל בעבר, ללא קשר ל"דדה".
מה אפוא משקלם הממשי של התמלילים שפתחו ביומיים האחרונים את מהדורות החדשות והועלו לראש הכותרות? התקשורת אינה מציגה את השאלה הזו בדיווחיה על הפרשה. במקום להאיר את עיני הציבור היא מעדיפה, שוב, להיסחף אחרי גרסה של בעל עניין, כנראה כדי לא לקלקל לעצמה סיפור עסיסי.