בכתבה המרכזית של מהדורת "אולפן שישי" האחרונה סקר עמנואל רוזן את הנעשה בבית-החולים תל-השומר, שם קיימת, לשון דברי הפתיח של יאיר לפיד, "מחלקה אחת, לא גדולה במיוחד – מחלקת טיפול נמרץ לתינוקות חולי לב, לשם מובהלים ילדים שנולדים עם מומים בלב, ורופאים מנסים להציל את החיים הזעירים שלהם". הכתבה של רוזן תיארה כיצד רופאים ישראלים עושים כל שביכולתם כדי להעניק טיפול לתינוקות פלסטינים חולים, והתמקדה בסיפורם של שני תינוקות שבאו מרצועת עזה.
"סלמה אבו-זענין, בת שבועיים, נולדה עם מום קשה בחדרי הלב שלה. היא הובהלה לכאן, לבית-החולים שיבא בתל-השומר, משום שבעיר מגוריה, עזה, אין אפשרות רפואית לטפל בה", הסביר רוזן לצופי ערוץ 2. "רוואלד אל-הינדי, בן 11 חודשים בלבד, מתכונן כבר לניתוח השלישי בימי חייו הקצרים. אם הוא היה נשאר במקום שבו נולד, עזה, לא היה שורד", אמר בהמשך הכתבה.
(צילום מסך: מהכתבה ב"אולפן שישי")
אם התיאורים הללו נשמעים לכם מוכרים, אין זה מקרה. כתבות דומות להפליא פורסמו בשנים האחרונות בעיתונות הישראלית. הן בנויות באופן דומה, ממוסגרות באותה צורה, כוללות ציטוטים כמעט זהים מפי רופאים ישראלים ומטופליהם הפלסטינים. הכתבות גם חולקות אותם כשלים מהותיים.
בגיליון האחרון של כתב-העת "מטעם" התפרסם מאמרה של דפנה בירנבוים-כרמלי "דרך השב"כ: ילדים חולי סרטן מעזה לשיבא". בירנבוים-כרמלי בחנה במאמרה כתבות שהופיעו בתקשורת הישראלית על הטיפול שניתן בבית-החולים לילדים הפלסטינים וניתחה את פגמיהן. בעיקר ביקרה את זווית הראייה הצרה המתמקדת בעבודה מצילת החיים של הרופאים הישראלים ומתעלמת מהנסיבות שהביאו לקיומה.
"אף אחד מן המאמרים והכתבות [...] לא התייחס לאותם חולים שלא עלה בידם להגיע לטיפול בישראל", כתבה. "אף מאמר לא תיאר את נתיב הייסורים הקודם לטיפול בישראל, ואף אחד לא קישר בין דלותה של מערכת הבריאות הפלסטינית, המוצגת כאילו היתה בגדר 'נתון', לבין המגבלות הקשות – הכלכליות, המסחריות, התחבורתיות והמקצועיות – שישראל גוזרת על רצועת עזה. [...] בתקשורת הישראלית, הקשר כזה כאילו לא קיים בכלל".
הכתבה של רוזן כמו נוצרה ונערכה על-פי הכללים הבלתי כתובים שמצאה בירנבוים-כרמלי. גם רוזן לא פירט את הנסיבות שבעטיין אין אפשרות שהתינוקות העזתים יקבלו טיפול רפואי הולם בעיר הולדתם; גם הוא לא עקב אחר מסע הייסורים שנאלצים לעבור חולים והורים לחולים בדרך לטיפול רפואי בישראל; גם הוא לא דיווח על האופן שבו מנצל שירות הביטחון הכללי את מצוקת החולים כדי לשאוב מידע ולגייס סוכנים חדשים; גם הוא לא הסביר את המספר הרב יחסית של חולים מעזה במחלקה בכך שחל עליהם איסור לצאת מתחומי בית-החולים; ובעיקר, גם בכתבה של רוזן אין התייחסות לאחריות הישראלית למצבה הרעוע של מערכת הבריאות העזתית, מימי כיבושה ועד ימי הסגר. "צפו במקום שלא מושפע מהסכסוך הישראלי-פלסטיני", לשון הכיתוב באתר "מקו", המציג את הכתבה.
במקום זאת הדגיש רוזן את האכפתיות של הרופאים (שבאמת עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר) ואת רגשות ההודיה של הפלסטינים. צופי ערוץ 2 הרגישו בערב שבת קצת יותר צודקים והומאניים בכל הנוגע ליחס ישראל לתושבי רצועת עזה. גם זו דרך להכשיר את המצור המוטל בשמם.