השמצה

סקר דעת קהל שערך העיתון "דה-מרקר" על סוגיית הגז הטבעי העלה כי "רבים בציבור אינם מכירים אפילו עובדות בסיסיות הקשורות לשוק הגז", כותב איתן אבריאל בפתח טור המתפרסם הבוקר בעיתון. כדוגמה מביא אבריאל את תשובות הנסקרים לשאלה "האם הגז זורם כיום לחוף?". 35% מהנסקרים השיבו בשלילה, על אף שהמציאות הפוכה. 22% אחרים הודו כי אינם יודעים את התשובה.

"קשה לבוא בטענות לציבור על שאינו בקי בפרטים של משא-ומתן בשוק כה מורכב", כותב אבריאל, אולם אפשר לבוא בטענות לתקשורת על שאינה עושה די כדי לספק לציבור פרטים ועל שהיא ממסגרת את הסוגיה באופן שאינו מיטיב עם קוראיה.

העיתון הנפוץ ביותר במדינה, "ישראל היום", נושא "תו האיכות של מועצת העיתונות", נחשף ביום שישי האחרון בעל-כורחו כבעל עניין מובהק בנושא הגז. אורי בלאו חשף ב"הארץ" מכתב ששיגר לפני שנה מייסד ומממן "ישראל היום", איש העסקים והפילנתרופ שלדון ג' אדלסון, לידידו וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מתוקף היותו יו"ר "היוזמה העסקית של ארה"ב-ישראל" ביקש אדלסון מחברו, שעימו הוא משוחח אך ורק על נושאים שאינם קשורים לעבודתו כראש הממשלה של מדינת ישראל, שיפעל לייעל את הרגולציה בשוק הגז.

הניסוח במכתב מדבר בעד עצמו. תחת הכותרת "Streamlining the Regulation of Hydrocarbons in Israel" כותב אדלסון לנתניהו כך:

Unprecedented U.S.-Israel commercial cooperation in the hydrocarbons sector, particularly with respect to offshore natural gas exploration and production, has generated valuable opportunities for American companies as well as important economic and security benefits for the people of Israel. We propose technical assistance to the relevant agencies in Israel responsible for developing a modern regulatory policy framework for hydrocarbon investment

הבוקר, ב"ישראל היום", אחרי סוף-השבוע הדרמטי שבו הפתיע שר הכלכלה אריה דרעי את חבריו לממשלה ואילץ את נתניהו להביא את מתווה הגז לאישור הכנסת, שעות אחדות אחרי שכמה אלפים הפגינו בתל-אביב במחאה על המתווה והאופן הבלתי שקוף שהממשלה מקדמת אותו, הכותרת היחידה בשער העיתון הנוגעת לגז מביאה את תגובת אדלסון לפרסום ב"הארץ": "על כל מעשה טוב בסוף סופגים השמצה".

עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט, בשבתו ככתב "ישראל היום" לענייני שלדון אדלסון, שוחח עם הבעלים ומביא את הכחשתו: "מעולם לא התעסקתי עם נובל-אנרג'י ועם סוגיית הגז בישראל. מעולם לא דיברתי עם נתניהו על חברות גז כלשהן ומעולם לא נפגשתי עם שום גורם בנובל-אנרג'י ולא אמרתי לו כיצד לפעול, בין שבכתב ובין שבטלפון".

אדלסון אינו מכחיש כי כתב את המכתב שעליו דווח ב"הארץ", אולם מבקש לעקר את המשמעות ש"הארץ" נתן למלותיו. "כתבתי הרבה מכתבים כיו"ר של כבוד של הארגון, כי הארגון רוצה לקדם אינטרסים כלכליים של ארה"ב. אין לזה כל קשר אלי או לראש הממשלה או לכל אחד בישראל או לחברה כלשהי בישראל", הוא אומר. בהמשך מוסיף אדלסון: "אני משתמש בשמי הטוב כדי לעזור לישראל, ואז תוקפים אותי כי אני משתמש בהשפעה שלי כאחד מ-3 מיליון איש החברים בלשכה".

כיצד מכתב מאת אדלסון לראש הממשלה "אינו קשור" לאדלסון או לראש הממשלה? כיצד מכתב שכולל בקשה מפורשת לייעול הרגולציה על הגז עם דגש על "חברות אמריקאיות" העוסקות בתחום, כאשר החברה האמריקאית ששולטת בפועל במצבורי הגז היא נובל-אנרג'י, יכול להתקיים באותו עולם שבו קיימת ההצהרה "מעולם לא התעסקתי עם נובל-אנרג'י ועם סוגיית הגז בישראל"?

ביסמוט, באופן טבעי, אינו מקשה על הבוס שלו. הוא אינו מתקן אותו ומבהיר לו כי ההשפעה שלו על נתניהו אינה דומה ליתר 3 מיליון החברים בארגון שמטעמו שלח את המכתב, ולו רק מפני שהוא משמש יו"ר הארגון. חשוב מכך, במקום לצטט ישירות מהמכתב שאדלסון חתום עליו, ביסמוט מצטט פעם אחר פעם מהדיווח ב"הארץ", כאילו מדובר בפרשנות סובייקטיבית ולא במסמך.

אדלסון אינו מסתפק בהכחשה. איל הקזינו מאיים בתביעה ("אם הם יכתבו זאת שוב, הם יצטרכו להתמודד עם תביעת דיבה מצדנו") ומסביר את הפרסום ב"הארץ" בשיקולים עסקיים של העיתון: "אני חושב ש'הארץ' גילה כי יש לו הרבה פחות קוראים מאשר לעיתון 'ישראל היום' – בכמה וכמה מונים. לזאת יש להוסיף את העובדה ש'ישראל היום' רכש בית-דפוס משלו והפסיק את ההתקשרות עם בית-הדפוס של 'הארץ', וגם מספר לקוחות שהדפיסו אצל 'הארץ' עזבו ובאו להדפיס אצלנו. אני חושב שהם רוצים לעשות כל מה שאפשר כדי להכפיש אותנו, ובכלל זאת לשקר".

כשביסמוט ריאיין בעבר את אדלסון, הוא סיים את השיחה בשאלה שכבר הפכה לקלאסיקה עיתונאית: "אתה, שאביך היה עני, שברת את שיא ההכנסות לאדם השנה. ההכנסות שלך השנה עמדו על 15 מיליארד דולר. אומרים שאתה מרוויח 1.3 מיליון דולר לשעה בין אם אתה ער ובין אם אתה ישן. כמה אתה מוכן להשקיע למען הגנת העם בישראל והעם היהודי?". הפעם הראיון הקצר עם אדלסון מסתיים בשאלה לא פחות מוזמנת: "האם פרסום כמו זה שפורסם ביום שישי עשוי להשפיע לרעה על התמיכה שלך בישראל ובישראלים?".

אדלסון, למקרה שדאגתם, מבטיח שלא יפסיק לתמוך בישראל וב"ישראל היום".

בדיחה

"ישראל היום", 28.6.2015

כמצופה, גם יתר הסיקור של סוגיית הגז ב"ישראל היום" מוטה לטובת ראש הממשלה וחברות הגז. "נתניהו: 'זעקות פופוליסטיות לא יעצרו אותי'", לשון הכותרת בידיעה שמתחת לראיון עם אדלסון. מתי טוכפלד מצטט מפוסט שפירסם נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו וכן מדברי יו"ר הבית-היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, שנשאל אתמול בערוץ 2 על הפרסום ב"הארץ" והשיב: "זה נראה לי כלום". בנט אף זוכה שתצלום שלו, ולא של נתניהו, ילווה את הידיעה.

"מעריב", 25.6.2012

עמוד נוסף המוקדש לסוגיית הגז, בכפולה השישית של העיתון שמופץ הבוקר ב-325 אלף עותקי חינם, נושא את הכותרת "רה"מ: יתקיים שימוע ציבורי על מתווה הגז". בעמוד זה מופיעה גם התייחסות להפגנה שהתקיימה אתמול בתל-אביב.

בראש העמוד תצלום מההפגנה (גדעון מרקוביץ'). לא נראה בו שלט נגד נתניהו, לא שלט נגד תשובה, לא המון צועד בידיים מורמות. התצלום שנבחר מציג חמישה שוטרים נושאים בידיהם מפגין. כיתוב התצלום אינו משקף את הנראה בו ("התפרעויות בהפגנה בתל-אביב"), ומזכיר את כיתוב התצלום שהופיע ב"מעריב" של נוחי דנקנר השבוע לפני שלוש שנים, במסגרת ידיעה שסיקרה אף היא הפגנה בתל-אביב: "המפגינה מאיה גורקין מתעמתת עם קצין משטרה". זה מה שקורה כשכלי תקשורת הופך לכלי שרת למען האינטרסים של אדם אחד.

שלמה צזנה, חזי שטרנליכט, זאב קליין ואבי כהן מדווחים ב"ישראל היום" על הכרזת נתניהו בדבר השימוע הציבורי ועל ההתפתחויות בזירה הפוליטית בעקבות העברת אישור המתווה (ובעצם אישור עקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים) אל הכנסת. כתבי העיתון מדווחים כי "לפי מקורות 'יודעי דבר' [ממש כך, הביטוי "יודעי דבר" נתון במקור בין מרכאות!], צפויות היעדרויות של לא מעט מהח"כים שקרוביהם הועסקו באחת מחברות הגז או שהיו להם קשרי עבודה במישרין או בעקיפין או דרך משרדי לובינג עם אחת מחברות הגז". בכל זאת, הדגש בידיעה הוא על ההערכה כי הכנסת תאשר את המהלך.

על ההפגנה אמש בתל-אביב מדווח בשתי הפסקאות החותמות את הידיעה, תחת כותרת הביניים "מחאה ואלימות".

ידיעה נפרדת המופיעה בעמוד ומסכמת תגובות של גורמים במערכת הפוליטית למתווה הגז (כולל "שודדים את המדינה") מוכתרת במלים "הסדר הגז אינו מושלם – אך טוב לאזרחי ישראל".

בעבר היה ניתן לצפות כי בעוד ש"ישראל היום" מגמד ומסלף סיקור מחאה ציבורית העשויה לפגוע בראש הממשלה בנימין נתניהו, "ידיעות אחרונות" ינפח ויעודד אותה המחאה ממש. במקרה של המחאה נגד מתווה הגז התוצאה אחרת. הדיווח בוודאי אינו נוח לנתניהו, אך הוא מצד אחד זהיר ביותר ומנגד אינו מעודד את המוחים נגד ראש הממשלה.

בשער "ידיעות אחרונות" מוקדשת תיבה קטנה בתחתית העמוד למה שמכונה "הקרב על הגז". בפנים העיתון מוקדשים שני עמודים לסוגיה. על ההפגנה מדווח בראש עמ' 6, באמצעות תצלום (שאול גולן) המתעד מפגינים שמחופשים לשרי ממשלה בדמות פודלים ודיווח קצר מאת עמיר בן-דוד. הידיעה המרכזית בעמוד מוקדשת לסוגיה הפוליטית – האם נתניהו יצליח להביא את הכנסת לאשר את המהלך שהוא מקדם. "בלי קיזוז, הקואליציה תצטרך להתאמץ יותר", מסכמת כותרת המשנה, אף כי מהידיעה עצמה עולה שהקואליציה עתידה לצלוח את המכשול בכנסת.

הודעת נתניהו על "שימוע ציבורי" מוזכרת בשולי הדיווח, ומלווה בציטוט מפי מתנגדת בולטת למתווה, הפעילה החברתית אור-לי ברלב, שאמרה: "השימוע הוא בדיחה. איזה דיון רציני אפשר לעשות בחודש? איך הציבור יגבש עמדתו? למה הלו"ז הבהול הזה?".

עמוד נוסף ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לידיעת המשך ארוכה ומפורטת למדי על חליפת המכתבים שחשף אורי בלאו ב"הארץ". איתמר אייכנר ועקיבא נוביק מדווחים על בקשה של כמה חברי-כנסת מהאופוזיציה מהיועץ המשפטי לממשלה כי יאסור על נתניהו לעסוק בגז בגלל ניגוד עניינים. טובה צימוקי מדווחת כי היועץ וינשטיין עתיד לדחות את פניית הח"כים ולאשר לנתניהו להמשיך לעסוק בנושא.

חלק נכבד מהידיעה מוקדש לציטוט הטענות שפורסמו ב"הארץ". ציטוט ממש, בין מרכאות, של פסקאות שלמות מהידיעה שפורסמה בעיתון המתחרה, כולל קרדיט חוזר ונשנה ל"הארץ". בדרך כלל "ידיעות אחרונות", כמו כלי תקשורת אחרים בישראל, נמנע מלתת קרדיט בולט למתחרים שהקדימו אותו בפרסום. גם אם יש קרדיט, ידיעת ההמשך כוללת פעמים רבות עיבוד מחדש של החומר והצגתו כמעין דיווח עצמאי. לא הפעם. אפשר שבמקרה הזה חוששים ב"ידיעות אחרונות" מתגובה משפטית מצד אדלסון ועל כן מעדיפים להקפיד ולצטט את הטענות נגדו מפי "הארץ". כשליש העמוד מוקדש לציטוט התגובות של נתניהו ואדלסון בעקבות הפרסום ב"הארץ".

סבר פלוצקר (צילום מסך)

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" שוב כותב סבר פלוצקר בגנות מבקרי המתווה עם המונופול. אזהרת קריאה: טורו של פלוצקר עשוי לעורר רחמים בלב הקורא כלפי יצחק תשובה, שכן פלוצקר מדגיש בטורו כי מתווה הגז יחייב את איש העסקים למכור את "גאוות חייו המקצועיים" (מאגרי הגז כריש, תנין ותמר) ויותיר אותו בסך-הכל עם "כסף רב שאת רובו התחייב מראש להשקיע בפיתוח מאגר הגז הטבעי לווייתן; מאגר שהוא עדיין בבחינת נעלם גדול".

הפרשן הכלכלי אף מציין לרעה את העובדה כי "כחלק מהותי מהמתווה גיבשה ממשלת ישראל, לראשונה, אופציה להלאים כליל את שני המאגרים כריש ותנין. האופציה תמומש אם לא יימצאו למאגרים קונים תוך שנה וחצי. הלאמה שלא מרצון היא צעד מאוד יוצא דופן במדינות דמוקרטיות". פלוצקר עצמו, אגב, קרא וחזר וקרא בחודשים האחרונים למדינת ישראל להלאים את מאגרי הגז. כעת, כשמסתמנת האפשרות שמהלך כזה יתבצע, חלקית ובמאגרים הקטנים יותר, הוא מציג זאת כמהלך שלילי.

בתחתית שער "מעריב" מתפרסמת הפניה קטנה במיוחד לידיעה על מתווה הגז הצפוי. עם זאת, בשונה משני הטבלואידים האחרים, הידיעות בנושא מתפרסמות בכפולה הפותחת. המרכזית שבהן מוקדשת לפן הפוליטי ("שלושה שרים יימנעו מהצבעה על מתווה הגז"), וכוללת את ההערכה כי "הנזק שייגרם כתוצאה מדחייה של שלוש שנים בפיתוח מאגר לווייתן יעלה למשק 6 מיליארד שקל". בתחתית העמוד מדווח על ההפגנה בתל-אביב. כיתוב התצלום (אבשלום ששוני), המציג את שרי הממשלה כפודלים של יצחק תשובה, כולל את הציטוט "חמדנות חזירית".

אבירם זינו מוסיף ידיעה קצרה ולפיה מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, יפרסם בעוד כמה שבועות דו"ח ביקורת דרמטי בנושא הגז הטבעי.

עיתון "הארץ" הוא היחיד שמדווח על נושא הגז בחלק העליון של שערו (מתחת לכותרת הראשית). יהונתן ליס מדווח בראש עמ' 5 על ההפגנה שהתקיימה בתל-אביב (התצלום הנלווה, של עופר וקנין, מציג המון אדם צועד עם שלטים בגנות תשובה ונתניהו) ועל התגובות של נתניהו ואדלסון לחשיפה של בלאו מיום שישי. בידיעה נפרדת מדווח ליס על הפן הפוליטי של הסוגיה, עם דגש על עמדת המחנה-הציוני כי אפשר שהאופוזיציה תצליח לסכל את אישור המהלך בכנסת.

"הארץ" מפרסם הבוקר גם קריקטורה (ערן וולקובסקי) שבה נראה אדלסון ממתין לנתניהו על אסדת גז. לא ברור אם איל ההון יראה בכך עילה לתביעה.

כישלון צורב

כרגיל, מי שמעוניין להבין טוב יותר את הסוגיה המורכבת שעתידה להשפיע על חייו וחיי משפחתו בעשרות השנים הקרובות, מוזמן לעיין בעיתוני הכלכלה. "כלכליסט" ו"דה-מרקר" נוקטים גם הבוקר עמדה ביקורתית.

"הניסיון של בנימין נתניהו להסדיר את משק הגז ללא חשיפת המתווה המתוכנן וללא דיון בכנסת נחל כישלון צורב", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט". אורי תובל וליאור גוטמן משרטטים את יחסי הכוחות הצפויים בכנסת, שעתידה להצביע על הנושא כבר מחר. "ההצבעה לא תהיה על ההסכם עם דלק ונובל-אנרג'י", מובהר, "אלא על הצעד הטכני של העברת סמכויותיו של השר דרעי".

לפי הניתוח של השניים, נתניהו עשוי להצליח בכנסת בזכות אביגדור ליברמן ומפלגתו, ואם כך יקרה, אפשר שישראל-ביתנו תצטרף בעתיד הנראה לעין לקואליציה. בהמשך הם מציינים כי "לפי הערכות במערכת הפוליטית, מטען הצד הפוליטי שדרעי הניח לראש הממשלה היה מתואם במידה מסוימת עם ליברמן וכחלון במטרה להרחיב את הממשלה".

בנימין נתניהו נפגש במשרד ראש הממשלה בירושלים עם מנכ"ל נובל-אנרג'י צ'רלס דוידזון, 10.4.13 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

טור פרשנות מורחב מאת שאול אמסטרדמסקי מגיע למסקנה דומה – דרעי פעל כפי שפעל ככל הנראה במטרה לסלול את כניסתו של ליברמן לקואליציה.

ב"דה-מרקר" הניתוח הפוליטי של החלטת דרעי והשלכותיה נדחק לטובת חשיפת פרטים נוספים על המתווה בין הממשלה לחברות הגז.

אבי בר-אלי מדווח על ויתור נוסף שביצעה הממשלה במשא-ומתן מול חברות הגז. לפי הדיווח, "בעקבות מכבש לחצים שהפעילו דלק ונובל במהלך החודשים האחרונים, הסכימה הממשלה כי יוכלו להשאיר בידיהן אחיזה גם במאגרי הגז שאמורים להתחרות בהן בעתיד. לפי המתווה המתוכנן, לאחר שדלק ונובל ימכרו את מאגרי הגז הקטנים יחסית שלהן כריש ותנין למשקיע חיצוני חדש בענף, שאמור להתחרות בהן – הן יוכלו להמשיך לגבות ממנו תמלוגים בשיעור של עד 9% מהיקף הכנסותיו".

בר-אלי מסביר כי משמעות סעיף זה במתווה היא שדלק ונובל ימשיכו להיות מונופול גם לאחר שהוא יפורק לכאורה ומוסיף: "התפנית בעמדת הממשלה היתה אחת הסיבות לנטישתו של גילה את צוות המשא-ומתן הממשלתי מול חברות הגז". בהמשך הידיעה מציע בר-אלי, למיטיבי הלכת, מידע על ויתור נוסף של המדינה לחברות.

הכותרות הראשיות

הכותרת הראשית ב"ישראל היום" עוסקת בטרור. "טרור ב-3 יבשות", נכתב בה. בשלוש הכפולות הפותחות מדווח בהרחבה על שלושה פיגועי טרור שהתרחשו במהלך סוף-השבוע בתוניסיה, בצרפת ובכוויית. לאורך הכפולות מודפסים שערי עיתונים זרים שכותרותיהם מוקדשות לפיגועי הטרור, אולי כמענה לביקורת אפשרית על כך ש"ישראל היום" בוחר להקדיש את כותרתו הראשית לפיגועים אלה. טור פרשנות מאת בועז ביסמוט נושא את הכותרת "את דאע"ש צריך לחסל". ביסמוט אינו מפרט בטורו כיצד.

ב"מעריב" מספק הפרשן הבטחוני יוסי מלמן תוכנית פעולה מעט מפורטת יותר. "אפשר לחסל את תופעת 'המדינה-האסלאמית'", הוא קובע. "לשם כך אין די במודיעין איכותי. מודיעין טוב יכול לסכל פעולות טרור בהתהוותן, כמו שהצליחו לפני ימים אחדים שירותי הביטחון הבריטיים. כדי לחסל את הטרוריסטים של דאע"ש גם לא מספיק לכנותם 'רוע' ולהשוותם לזוועות הנאצים, כפי שעשה זאת לאחרונה פרשן של עיתון השמאל הבריטי 'הגרדיאן'. מה שנחוץ הוא נחישות ונכונות להקריב קורבנות במלחמה. לא די במתקפות מהאוויר. על העולם – המערב, רוסיה, סין, הודו ומדינות ערביות – להתאחד ולשלוח חיילים לשדות הקרב בעיראק ובסוריה. באמצעות מהלך כזה אפשר להביס את 30 אלף אנשי דאע"ש".

ב"הארץ" מביע צבי בראל עמדה שונה. "הפיגועים מעלים שוב את התמיהה אם שיטת הלחימה המערבית נגד דאע"ש, המתבססת על הפצצות תכופות מן האוויר בעיראק ובסוריה, אכן יכולה לבלום את פעילות הארגון", הוא כותב. "נגד אל-קאעידה השיטה הזאת לא באמת הוכיחה עצמה, גם כאשר הופעלו כוחות קרקעיים, ודווקא היריבות הפנימית בארגון היא שהולידה את האיום הנוכחי. נגד דאע"ש נדרשת אסטרטגיה שונה, שעיקרה חיזוק המשטרים המקומיים במאבקם נגד סניפיו".

הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מוקדשות לצפיפות התלמידים בכיתות בתי-הספר ("איפה הכיתות הכי צפופות" ו"שביתת הסרדינים", בהתאמה).

הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת להחלטת בית-המשפט העליון בארה"ב לאשר נישואים חד-מיניים בכל 50 המדינות.

שטף הדם

כותרת מעל דיווח ב"ישראל היום" על משט פעילים פרו-פלסטינים לעזה מתחילה בביטוי "גל עכור". כותרת המשנה לדיווח מסתיימת בקביעתו של ח"כ יאיר לפיד כי "אין שום דבר הומניטרי במשט". פרשן העיתון, דן מרגלית, קורא "למנוע בכוח את הגעתם". "אין לממשלה נתיב מדיני להניח למשט להגיע לעזה", כותב מרגלית. "דימוי של צבא הניגף בפני כמה ספינות יגרום נזק בל-ישוער. אם יגיעו המפגינים לקרבת החוף חייב יהיה צה"ל למנוע את חדירתם. כוח ייענה בכוח גם אם שטף הדם יגרום לישראל לתקלה בזירה הדיפלומטית".

ב"ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר על המשט המתקרב וכולל, בין היתר,
הערכה מפי "גורם מדיני" הצופה כי השתלטות על הספינה לא תיתקל באלימות מצד משתתפי המשט, "וזאת נוכח הצהרות פעילי המשט ואופיים של המשתתפים בו". הערכה דומה לא נכללת בדיווח ב"ישראל היום".

בשירות דובר צה"ל

ב"ישראל היום" מפרסמים הבוקר חלק מ"פרויקט מיוחד: שנה ל'צוק איתן'". במהלך המבצע הצבאי לא היה זה הזמן היאה לביקורת. מיד לאחר המבצע לא היה זה הזמן היאה לביקורת. כעת מתברר כי גם במלאות שנה למבצע, אין זה הזמן היאה לביקורת.

עמ' 23 ב"ישראל היום" מוקדש לבית-הספר אמי"ת שברעננה, כיוון ששלושה מבוגריו בלטו במהלך המבצע: "אופיר כהן הוא הפצוע הקשה ביותר ב'צוק איתן', הדר גולדין נהרג כשנכנס למנהרת טרור ויאיר אלקלעי זכה לצל"ש לאחר שלא היסס ודלק בעקבותיו". נצחיה יעקב מדווחת על חלקם של השלושה ומצטטת מדברי הרב איתמר חייקין, מנהל התיכון בשנה שעברה, והרב ערן שטראוס, המנהל הנוכחי. השניים מצוטטים כאומרים יחדיו: "שלושתם גיבורים ואנו עושים הכל כדי לשמר את דרך הגבורה שבה הם פעלו ואת רוח הערכים".

בשירות הדואופול

אחרי שביום חמישי דיווח "ידיעות אחרונות" כי מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן שולח מדי יום שישי סלסילת פירות לאמו, הבוקר מפרסם העיתון ידיעת תצלום שבה נראית מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח תחת הכותרת "במסלול המנהיגות". בתצלום לא נראית רוסק-עמינח כשהיא מסתגרת ברכבה, מנסה להתעלם מהקריאות והקללות שמפנה אליה עו"ד ברק כהן. בתצלום (חן גלילי) היא דווקא נראית רצה במסגרת מירוץ של עמותת "אחרי", שבין היתר מכינה בני-נוער לשירות בצבא הישראלי.

מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, מגיעה לדיון בבית-המשפט בבקשתה לצו הרחקה נגד עו"ד ברק כהן ובאים-לבנקאים, 18.6.15 (צילום: פלאש 90)

ב"מעריב" ממקמים את הידיעה במדור הרכילות העסקי החדש של העיתון, תחת כותרת מחניפה אף יותר, "אחרי רקפת", ותצלום (חן גלילי) מחמיא במיוחד, שבו נראית מנכ"לית בנק לאומי נושאת, יחד עם בני-נוער שהשתתפו במירוץ, אלונקה. מיכל גלנטי מדווחת כי רוסק-עמינח "הפגינה ספורטיביות ומעורבות ועזרה לחניכים בסחיבת האלונקה".

בשולי החברה

אילן ליאור מדווח ב"הארץ" כי "רשות האוכלוסין וההגירה החלה להודיע בימים האחרונים למבקשי מקלט המוחזקים במתקן חולות כי אם לא יסכימו בתוך שבועיים לעזוב לאוגנדה או לרואנדה, ייכלאו בסהרונים ללא הגבלת זמן".

ב"מעריב" מדווחים יאסר עוקבי ודנה סומברג כי הנהגת הג'יהאד-האסלאמי מאיימת כי אם ימות חאדר עדנאן, השובת רעב בכלא הישראלי זה 55 ימים, הארגון יחדש התקפותיו מעזה על ישראל. בידיעה מדווח על האיום, וכן מצוין כי עדנאן כבר שבת בעבר רעב במשך 66 ימים וכי השב"כ "מייחס לו עבירות של חברות ופעילות בג'יהאד-האסלאמי". בידיעה לא נכתב במפורש מדוע הוא שובת רעב (עדנאן, העצור מינהלית, דורש לעמוד לדין או להשתחרר). הרמז היחיד בידיעה על המניע לשביתת הרעב עולה מהדיווח כי את השביתה הקודמת סיים עדנאן לאחר שהפרקליטות הודיעה כי לא תבקש להאריך את מעצרו המינהלי.

ענייני תקשורת

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי אגף הגבייה ברשות השידור ממשיך לעבוד, על אף שאגרת הטלוויזיה אינה נגבית זה חודשים ארוכים. עוד מדווח דור כי חברת yes מבקשת לאשר לה לשדר ערוצי ספורט נוספים בתשלום.

זוהר שחר-לוי מנתחת ב"כלכליסט" את החלטת בית-המשפט לאסור באופן גורף על עו"ד ברק כהן להטריד את מנכ"ל בנק הפועלים. "צו גורף כפי שהוציאה תחת ידיה השופטת בוסני לא הוצא בעבר בישראל", היא כותבת, ומביאה עמדות מצד משפטנים ה"מטילים ספק בצדקת ההחלטה השיפוטית".

רוגל אלפר משתף את קוראי מדור הדעות של "הארץ" בניסיון המר שלו עם רשות השידור.

במדור "השוק" של "כלכליסט" מדווח גולן חזני כי איש העסקים אליעזר פישמן קרוב לחתימה על הסדר חוב בחברת הום-סנטר, כך שחובותיו ייפרסו מחדש לאורך השנים הקרובות, עד ל-2020. לא מצוין בידיעה כי פישמן הוא בעל השליטה ב"גלובס" ובעל מניות ב"ידיעות אחרונות".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "לייק לפרסומות", מראיין שגיא כהן את אלי אוזן, סמנכ"ל לקוחות של פייסבוק בישראל. בתשובה לשאלה על היכולת של הרשת החברתית לאסוף מידע על המשתמש בה ולהתאים לו פרסומות אומר אוזן: "גם אני ניסיתי פעם להימנע מפרסומות, אבל כשמבינים שנבחר המפרסם הכי רלבנטי אליך, למדתי לאהוב אותם".