לניצחון של "ישראל היום" על "ידיעות אחרונות" בסקר TGI האחרון יש סיבות רבות, ועמיתי אורן פרסיקו עמד על רובן, כמו גם על הבעייתיות הכרוכה בעצם ההכרזה כי מדובר ב"ניצחון". ועדיין, אין להכחיש את המגמה: "ישראל היום" מתחזק, בעוד ש"ידיעות אחרונות" מדשדש.

אך בסיקור המאבק בין הצדדים נוטים לשכוח ש"העיתונות המודפסת" כבר מזמן אינה רק עיתונות מודפסת. העיתונים הגדולים בכל העולם מבינים שכדי להישאר עומדים על הרגליים הם צריכים לעמוד, ובכן, על שתי רגליים. רגל אחת היא רגל הדפוס, זו שמבוססת על קוראים משלמים ופרסומות יקרות. הרגל השנייה היא הרגל המקוונת. אין לה אמנם אותו מתח הכנסות של הרגל המודפסת, אבל היא מספקת יתרונות שאין ולא יהיו לעיתון המודפס: דינמיות, רמת עדכון גבוהה, שילוב של חומרי מולטימדיה ועוד. אם נמתח עוד רגע אחד את מטפורת הרגליים, נאמר כי שתי הרגליים האלו מחוברות לגוף אחד.

(צילום: Jussi Mononen, רשיון cc)

(צילום: Jussi Mononen, רשיון cc)

בדיקה של הזירה המקוונת במאבק המתנהל בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות" מגלה שתי אסטרטגיות שונות. נתחיל ב"ישראל היום". גלישה לאתר האינטרנט של העיתון מגלה כי האסטרטגיה המקוונת שלו, לפחות בשלב הזה, בסיסית, שלא לומר פרימיטיבית: "הנה עותק מקוון של העיתון המודפס. תודה ושלום". כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.

בעצם, העיתון מרחיב את האסטרטגיה המודפסת שלו לאינטרנט – כל מי שרוצה מוזמן לקרוא את כל העיתון, בחינם, ללא שום מגבלות. למעט הניוזלטר היומי, המציע מבחר מוגבל של תוכני המהדורה המודפסת, העיתון אפילו לא טורח לבצע התאמה של התכנים לאינטרנט (לדוגמה, על-ידי המרה לפורמט HTML). תחת זאת, הוא מעלה תצלום של העותק האמיתי ומאפשר לגולשים לדפדף בו באמצעות התוכנה של חברת Olive.

ל"ידיעות אחרונות" אסטרטגיה שונה בתכלית. הקבוצה השקיעה עשרות מיליוני שקלים באתר האינטרנט שלה, ynet, והפכה אותו בתוך כמה שנים לאתר התוכן הגדול והפופולרי בישראל.

מחשש לקניבליזציה, בחרה הקבוצה באסטרטגיית בידול המותגים: ynet פותח כמותג נפרד מ"ידיעות אחרונות" המודפס, והאות Y היתה – עד לאחרונה, עת התווסף ללוגו האתר הכיתוב "ידיעות אחרונות" – לעדות היחידה לכך שיש קשר בין שני המוצרים. אסטרטגיה זו רשמה הצלחה גדולה. בין הצדדים שררה יריבות מרה, ורק בשנים האחרונות חלה הפשרה מסוימת ביחסים בין שני האגפים של אותה קבוצת עיתונות.

בעוד שהניצחון של "ישראל היום" על "ידיעות אחרונות" הוא בתחום הסטייה הסטטיסטית, הניצחון של ynet באינטרנט הישראלי אינו נתון במחלוקת. בינתיים. ומה "ידיעות אחרונות" עושה עם העובדה הזו? שום דבר. בינתיים.

מודעת חוצות של "ידיעות אחרונות" (צילום: "העין השביעית")

מודעת חוצות של "ידיעות אחרונות" (צילום: "העין השביעית")

בקמפיינים הפרסומיים של "ידיעות אחרונות", אלה שהחלו להתפרסם בתדירות הולכת וגוברת בשנה האחרונה, לא מוזכרת העובדה כי בניגוד ל"ישראל היום", יש לו שתי רגליים: עיתון ותיק ומוכר ואתר אינטרנט סולידי, שנחשב פופולרי ואמין. באף קמפיין לא הוזכרה העובדה שמאות אלפי ישראלים מקלידים ynet.co.il ברגע שהם שומעים שהתרחש דבר מה. אף אחד ב"ידיעות אחרונות" לא מציין את העובדה שלעיתון יש יכולת לעדכן את קוראיו מסביב לשעון (באמצעות אתר האינטרנט שלו), בעוד ש"ישראל היום" מתעדכן פעם ביום בטקסטים של עיתונאים שכותבים עבור מהדורה מודפסת.

גם ברמה המסחרית טרם שמענו על שיתופי פעולה אגרסיביים, עמוקים, בין המחלקה המסחרית המודפסת למקוונת. עיתונאי הדפוס עדיין אינם מורשים לכתוב באתר האינטרנט של העיתון שלהם, והעיתונאים המקוונים עדיין אינם מנוצלים בעיתון המודפס.

שתי הרגליים מתעקשות ללכת בכיוונים שונים, ואף שבחודשים האחרונים העיתון המודפס משתמש באתר האינטרנט שלו כדי לקדם פרויקטים שמתפרסמים בעיתון המודפס, טרם נראה שיתוף פעולה עיתונאי אמיתי בין הצדדים, שלא לדבר על אסטרטגיה המנצלת את העוצמה המצרפית האדירה שלהם.

החלק המטריד, מבחינתה של קבוצת "ידיעות אחרונות", הוא שייתכן שהיא איחרה את הרכבת. בתקופה האחרונה נשמעים לחשושים שלפיהם ב"ישראל היום" שוקדים על הקמת אתר אינטרנט שינסה להכות את "ידיעות אחרונות" המודפס גם בבטן המקוונת שלו. אם זה נכון, הרי שב"ישראל היום" יגלו שהזירה המקוונת היא אופרה אחרת לגמרי. ynet, בניגוד ל"ידיעות אחרונות", אינו גובה כסף על תכניו, ומכאן שהיתרון הגדול של "ישראל היום" המודפס אינו משחק כאן תפקיד.

ללא קשר לשאלה אם השמועות נכונות ואם בקרוב נראה מאבק גם בעיתונות המקוונת בישראל, ההחלטה של "ידיעות אחרונות" להמשיך להחביא את אחד הנכסים האסטרטגיים שלו במאבק שהוא מנהל ב"ישראל היום" גובל בטיפשות. העיתון יכול להראות שהוא חדשני, רלבנטי, זריז ומקצועי, אבל הוא יתקשה לעשות זאת כשהוא מקפץ על רגל אחת.