על אף שבימים האחרונים אנו מודעים יותר ויותר לאיום על הדרוזים בסוריה, העיתונות הישראלית אינה מעניקה את העדיפות הראויה לסיקור הסכנה הקיומית המאיימת עליהם. ייתכן שיש הגזמה כלשהי במיידיות האיום לחיי הדרוזים מהקבוצות הסוניות השונות הנלחמות נגד משטר אסד והמתחרות ביניהן באכזריותן, אך גם אם האיום אינו מיידי, ברור שהסכנה קיימת וקרובה קִרבה מדאיגה למיעוט הדרוזי בסוריה.

הסולידריות בין בני העדה הדרוזית גדולה, והם רואים עצמם, ובצדק, בני עם אחד; אלה שבסוריה, אלה שבלבנון ואלה שבישראל. סולידריות המזכירה לי את זו שבקרב בני העם היהודי בארץ ובתפוצות. הדרוזים בסוריה, כמקובל בעדה הדרוזית, הם מתומכי משטר אסד. לויאליות לשלטון היא מאבני היסוד של התפיסה המאפשרת לעדה לשרוד באוקיאנוס הסוער ומלא השנאה של המזרח התיכון. התמיכה באסד משמשת לא פעם את מקבלי ההחלטות בישראל, כמו גם את התקשורת הישראלית, כתירוץ ליחס לסכנות המאיימות על הדרוזים בסוריה.

"ברית דמים" היא מטבע הלשון הרווחת לתיאור יחסי הרוב היהודי והמיעוט הדרוזי בתוך מדינת ישראל. לא פעם נמתחה בתקשורת הישראלית ביקורת על המנהיגות הפוליטית היהודית בשל השימוש בביטוי, תוך תביעה להעדיף את הביטוי "ברית חיים" לתיאור מערכת היחסים. הדרוזים הישראלים מכונים גם לא פעם "אחינו הדרוזים". אך בעצם ימים אלו, כשנשקפת סכנה גדולה לדרוזים בסוריה ובני משפחותיהם בישראל חרדים לגורלם, היחס התקשורתי אליהם אינו תואם אף אחת מאותן מטבעות לשון.

מעקב אחר הפרסומים בנושא מגלה עקבות של תדרוכים, כנראה צה"ליים, הממעיטים בסכנה הנשקפת לדרוזים בסוריה. התמיכה באסד מוזכרת לעתים כמין תירוץ סמוי לחוסר עשייה, ומקורות עלומים מצוטטים לעתים כמדברים בשמם של הדרוזים בסוריה ומצהירים כי אינם רוצים שום סיוע מישראל. לעומת זאת, התקשורת אינה קושרת דיה בין האיום הקיומי על חיי הדרוזים בסוריה לבין הברית של הרוב היהודי בישראל עם המיעוט הדרוזי החי בקרבנו, וההגיגים על ברית דמים וברית אחים מתמסמסים כשהדבר מחייב את ממשלת ישראל לעשייה כלשהי.

אילו סכנה כזו היתה נשקפת ליהודים במדינה אחרת בעולם, הממשלה היתה מכנסת דיון חירום שבסיומו היה ראש הממשלה מקיים מסיבת עיתונאים מיוחדת בשעת פתיחת המהדורות ומודיע כי הוא הנחה את כוחות הביטחון, שוחח בטלפון עם מזכ"ל האו"ם, נשיא ארה"ב וראשי האיחוד-האירופי ודרש שמירה על בטחון היהודים שחייהם בסכנה. ואם לא היה נוהג כך, התקשורת היתה ממהרת לעסוק במחדלי הממשלה שמפקירה יהודים. כתב נועז היה נשלח ללב האזור המאוים ושולח משם כתבות מרגשות על יולדת שילדה ולד מת בגלל הפחד הנורא לצאת מהבית.

אבל כאשר מדובר באחינו לדם, שברית נכרתה בינינו לבינם, ההתנהלות היא אחרת. ולא, אין הכוונה לצאת ולכבוש חלקים מסוריה. ארגז הכלים של אפשרויות הסיוע גדול יותר. מה שחסר בו הן אחווה ושותפות גורל אמיתיות. בלעדיהן אנו נותרים עם התפיסה שיהודים בסוריה הם יהודים ודרוזים בסוריה הם סורים.

יורם דורי הוא יועץ פוליטי