פולמוס האמנים

החיכוך ההולך ומתעצם בין שרת התרבות והספורט של מדינת ישראל לבין קבוצה גדולה מקרב אמני ישראל ממשיך לפרנס גם הבוקר ידיעות וטורים, המציגים בהרחבה את שני צדי המטבע: אלו הטוענים בזכות תקצוב ממשלתי עיוור של מיזמי תרבות, ואלו שמנגד, הטוענים כי כסף ציבורי מגיע כשהוא מחובר לחוטים ציבוריים, האמורים לקדם את רצון הציבור.

בניגוד לטענה נפוצה בגנותה של התקשורת הישראלית, הדיון התקשורתי בסוגיה כפי שהוא משתקף בימים האחרונים מעיד על פלורליזם. ב"ידיעות אחרונות", שהואשם בשיתוף פעולה פסול עם גורמי שמאל שביקשו להחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ממשיכים את פניית הפרסה שבאה לאחרונה לידי ביטוי בגיוס תותחיו הכבדים ביותר של העיתון למען קידומו של קמפיין הסברה ממשלתית, ומעניקים הבוקר פתחון פה רחב לשרת התרבות והספורט מירי רגב.

רגב הגיבה אתמול בחריפות לדבריו של הבמאי והשחקן עודד קוטלר בגין הדברים שזכו לכינוי "נאום הבהמות", ודבריה ודברי מקורביה מובאים ב"ידיעות אחרונות" בהרחבה וללא מסגור ביקורתי. במקביל מצוטטים ראש הממשלה נתניהו, ראש האופוזיציה יצחק הרצוג והשרה גילה גמליאל, חברתה של רגב למפלגה, שמתחה עליה ביקורת – ומובאים גם ציטוטים מפי אמנים מפורסמים, המביעים דעות שונות. בידיעה אחרת ניתן ביטוי לרציונל הערכי שעליו הצהירה רגב עם כניסתה לתפקיד, ולפיו "יצירות לא ראויות לא תתוקצבנה, בלי קשר למקורן" – כפי שסיכם זאת אדם המכונה "גורמים בסביבתה" (אתמול קבע משה גורלי באתר זה כי אילוצים משפטיים עלולים להקשות על רגב לקדם גישה מסוג זה).

מנגד מקצה העיתון את כתבת השער של מוספו היומי, "24 שעות", לראיון אוהד עם קוטלר, המנצל את הבימה כדי להסביר למה בדיוק התכוון. בכפולה הפותחת של המוסף מתפרסמים, כרגיל, שני טורים: בעד ונגד. היום מעלים כותביהם טענות בעד ונגד נאומו של קוטלר. "גם אני בהמה, כולנו בהמות", נכתב בציטוט מפיו הנדפס במרכז השער.

ב"מעריב", שהוא הבוקר העיתון היחיד המעניק לסוגיה את הכותרת הראשית, מופיע ציטוט דומה מאת קוטלר בראש עמוד השער. בן כספית, בטור שתמצית ממנו נדפסת בשער, מנסה להכניס את העניינים לפרופורציה. "קוטלר, גרבוז, כמו ענת וקסמן ותיקי דיין לפניהם, הם ארבעה אמנים חשובים שגם בעוד מאה שנה לא אתקרב לתרומתם האדירה לתרבות הישראלית. נדמה לי שגם מירי רגב לא. ובכל זאת, הם הפכו בעל-כורחם לגיבורים הטרגיים של טרגי-קומדיה ישראלית ייחודית, סוג של הכלאה בין 'בית הקלפים' ל'פולישוק' ו'תעלת בלאומילך' בכרטיס אחד", הוא כותב.

"במקום שנעסוק בנושאים החשובים באמת (חופש הביטוי, התנהגותה הלא מתורבתת של שרת התרבות, צנזורה במשטר דמוקרטי, קווים אדומים ומשמעותם), אנחנו מתעסקים ימים ולילות ושבועות בהם ובהגיגיהם. עודד קוטלר, עם כל הכבוד (ויש הרבה), מייצג אדם אחד בלבד: את עודד קוטלר. [...] מירי רגב, לעומת זאת, היא חלון הראווה שלנו. היא השרה של התרבות של כולנו, היא נותנת הטון, היא הפנים הייצוגיות, היא נבחרת הציבור".

בידיעות חדשותיות התופסות את רוב העמודים הראשונים של "מעריב" מובאות בהרחבה עמדותיהם של הפוליטיקאים בנוגע לתכליתה של תרבות ותקצובה. כרמית ספיר-ויץ, בטור שהמסר המרכזי שלו דומה לזה של כספית, קוראת לשרה רגב להפנים את החשיבות של ריבוי דעות. נדב העצני, מנגד, גורס כי מאחורי הכותרות על מלחמת תרבות עומדת "מערכה על השליטה במדינה ובתודעה", שבסופה ייקבע "האם שולט כאן הציבור הרחב מאוד, באמצעות הממשלה הנבחרת שלו, או קומץ אנשים המכנים עצמם אנשי תרבות ומחזיקים זה שנים במונופול על המחשבה ועל התודעה שלנו".

עוזי ברעם, התורם טור בנושא ל"הארץ", סבור שאין מדובר בהשתלטות עוינת, אלא בהגמוניה שהתקבלה בדרכי שלום. "תמיד היתה נוכחת ברקע הטרוניה הזאת ‒ שהשמאל השתלט על התרבות והאמנות והוא מכוונן תדיר כנגד הימין", כותב ברעם, שר וחבר-כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה. "כדאי לה לשרה רגב להירגע. בשום מקום לא יושבת קבוצה של 'חכמי שמאל' וקובעת כיצד להשפיע על התרבות והאמנות. בשום בית-מדרש שמאלני לא נקבע שעמוס עוז, א"ב יהושע ודויד גרוסמן יהיו סופרים מובילים. אף אחד לא סימן אותם כאייקונים תרבותיים. היצירות הגדולות שיצרו הן שהקנו להם את המעמד שבו זכו".

כמו העצני הימני, גם ברעם השמאלני אינו סבור שהמונח "מלחמת תרבות" הולם את הפולמוס הנוכחי. "העצות שניתנות לרגב מקרב הימין ולפיהן 'אנו לא חייבים לממן מחזות שעושים דה-לגיטימציה למדינת ישראל' הן עצות אחיתופל", הוא כותב בחלק אחר של המאמר. "כל אדם רואה אחרת את גבולות הלגיטימציה. רק אי-התערבות בתכנים יכולה לשמש בסיס איתן לעבודה משותפת ופורה בין שרת התרבות לכל גורמי התרבות בשטח".

בקריקטורה היומית של "הארץ", הנדפסת מימין לטורו של ברעם, משרטט עמוס בידרמן את דמותם הנלעגת של שני אמנים שמאלנים גנריים הבועטים מן הבמה את אורטל תמם, אחייניתו של החייל משה תמם, שאחד מרוצחיו עומד במרכזה של הצגה שנויה במחלוקת שסוגיית תקצובה סייעה בהבערת הפולמוס.

גם בעיתון בעל קו העריכה השמאלי במוצהר לא מהססים הבוקר לפרט בהרחבה את הגינויים הציבוריים להתבטאותו של קוטלר, ובראשם דברים שהשמיע אתמול נתניהו. בצד הדיווח על התגובות במערכת הפוליטית, הנדפס ב"גלריה", מדווח יאיר אשכנזי על כנס של יוצרי "אמנות ציונית" שיתקיים בירושלים בתגובה לכנס התל-אביבי. דיווח אחר פרי עטו מעדכן בנוגע ל"מחלוקת על השתתפותה של רגב בטקס פרס התיאטרון".

אפילו ב"ישראל היום", העיתון המוּטה ביותר בישראל היום, נשמר מצג של איזון. בתוככי הדיווח הנרחב על התגובות השונות במערכת הפוליטית שובצו שני מאמרים המציגים דעות שונות: האחד, מאת דן מרגלית, קורא לממשלה להימנע מ"החלטות מינהליות" על מימון יצירות. חיים שיין, בדעה שמנגד, חוגג את מצוקתם של האמנים ומשיא להם עצה.

"רבותי האמנים, הצעתי לכם: תתעוררו", כותב שיין. "כמו בנושאים אחרים וקיומיים אתם מתכחשים למציאות. התמחיתם בלעוף על כנפי הדמיון. מירי רגב נבחרה כדין והושבעה כדין לשרת התרבות. יש לה את מלוא הסמכות להחליט על המדיניות שלפיה יוקצבו כספי משלמי המסים לסבסוד היצירה הישראלית. בעוד שבועיים או חודש, בשוך הסערה, תעמדו בפתח משרדה ותבקשו תמיכה לתרבות שלכם. אשר על כן, כדאי שתרגיעו".

האיום הפסיבי-אגרסיבי הזה, גם כשהוא מושמע מפיו של פובליציסט בעל מאפיינים קריקטוריסטיים דוגמת חיים שיין, מזכיר ולא במקרה את הדרישה שמציבים מעגליו הקרובים והרחוקים של נתניהו בפני ציבור העיתונאים וכלי התקשורת. מה בסך-הכל ביקשנו, הם אומרים-דוחקים, קצת איזון ושלא תסייעו לאויב.

ממעל מרחפת סוגיה שטרם עלתה לדיון: אל מול המימון שמעניקה הממשלה לגופי התרבות הגדולים בישראל, מימון שכעת משמש ליישור היוצרים לפי אמות מידה שמעוניינים להנחיל גורמים ממשלתיים, ניצב המימון שמעניקה המדינה לכלי התקשורת. כמו רבים מהתיאטראות, מחברות ההפקה ומהוצאות הספרים, גם כלי התקשורת בישראל מדווחים על מצוקה תזרימית כרונית, הפוגעת בחסינותם ומסייעת בידי אלה המעוניינים להשתמש בהם לשם קידום אינטרסים זרים.

משרדי הממשלה מחזיקים בידיהם תקציבי פרסום גדולים, שברובם מתחלקים בין כלי התקשורת המובילים. בדיקה שערך עבור אתר זה תומר אביטל בשנה שעברה העלתה כי בשוק העיתונות המודפסת, הנהנה העיקרי מהתקציבים הללו הוא "ידיעות אחרונות". תקציבי הפרסום של הגופים הממשלתיים אמורים להתחלק לפי אמות מידה מקצועיות, כמו תקציבי התרבות. האם, כפי שקורה כעת עם תקציבי התרבות, יקום בקרוב השר שיכריז כי הוא מפסיק לממן כלי תקשורת שלא יתיישרו לפי השקפת עולמו?

היחסים העכורים

הבוקר מתגאים עורכי עמוד השער של "ידיעות אחרונות" ב"פרסום ראשון" על פגישה שתיערך בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ארצות-הברית ברק אובמה. מנוסח הידיעה, שעליה חתום אלכס פישמן, ניתן להבין כי המידע על הפגישה נמסר מגורמים במחלקת המדינה האמריקאית, שאף נקבו ב"תאריך משוער": 15 או 16 ביולי.

ב"ישראל היום" מיהרו לפרסם הבוקר הכחשה של הדיווח הבלעדי: בידיעה מאת שלמה צזנה שפורסמה באתר האינטרנט של החינמון נכתב כי "בישראל ובארה"ב מכחישים את הדיווח ב'ידיעות אחרונות'", וכי גורמים אנונימיים משני הצדדים טענו שטרם נשלחה הזמנה לפגישה כלשהי בין נתניהו ואובמה.

"מבחינתה של ישראל, ביקורו של נתניהו הוא גם הזדמנות לנסות לשקם, במידה מרובה, את היחסים העכורים בין שני האישים, שגרמו נזק ישיר ועקיף, כולל פגיעה בהרתעה הישראלית שנגרמה בשל יצירת הרושם שירושלים אינה מתואמת יותר עם וושינגטון בתחומי המדיניות המרכזיים", כותב פישמן ב"ידיעות אחרונות".

סימביוזה

בעמודי החדשות של "הארץ" חוזר גידי וייץ לפרשה שהסעירה את כלי התקשורת והמערכת הפוליטית לאורך חלק ממערכת הבחירות אך כעת, כך נדמה, נשכחה כמעט כליל. "30 מנדטים ויחס חם מעכבים את חקירת מעונות רה"מ", גורסת כותרת הרשימה, שבאתר "הארץ" היה מי שהצמיד לה את ההגדרה "פרשנות".

"ערב הבחירות האחרונות ובעקבות דו"ח מבקר המדינה בעניין הוצאות מופרזות ומשונות במעונות ראש הממשלה, החליטו היועץ ופרקליט המדינה, שי ניצן, כי יש מקום לחקור חשדות דומים לאלה שרדפו את בני הזוג נתניהו מאז נכנסו לחיינו: השתת הוצאות פרטיות על חשבון הקופה הציבורית. באותה נשימה הודיעו צמד אוכפי החוק הראשיים כי החליטו לדחות את פתיחת החקירה רק לאחר הבחירות כדי לא להתערב בהן. בכך הם כמובן התערבו בהן ברגל גסה", כותב וייץ.

"ספק אם חקירת החשדות למתחולל בתוך המעונות של נתניהו היתה ראויה בכלל לחקירה משטרתית. מדובר בסוף היום בשורת סיפורים דלי שומן, עלובים ברוחם, שמעידים יותר על אופיים וסגנונם של השולטים כאן ופחות על יסוד נפשי פלילי עמוק. אולם משעה שהיועץ ופרקליט המדינה החליטו שיש מקום לחקירה משטרתית, היא היתה חייבת להסתיים בתוך שבועות ספורים.

"זה תפקידה של מערכת אכיפת חוק במדינה נורמטיבית: לסיים חקירת חשדות נגד הבכירים מכולם בזמן קצר ובעיקר אפקטיבי. לא מדובר כאן בפרשה טרנס-אטלנטית מורכבת מהסוג שהתנהלה נגד ליברמן. גם לא בסאגה רבת משתתפים ופיתולי עלילות כמו בסיפור הולילנד. שני חוקרים חרוצים היו מגבשים את המסקנות שלהם על מה שקרה בציר קיסריה-בלפור בתוך שלושה שבועות גג.

"אלא שתוצאות הבחירות, הנוקאאוט של נתניהו, ציננו את המוטיבציה הקלושה ממילא של ראשי מערכת אכיפת החוק להתעסק בחומרים האלה. 'אתה באמת מצפה שמישהו יטפל בחשדות האלה בזריזות?', שאל אותי רטורית לפני כמה שבועות בכיר המעורה בפרטים, 'אחרי שהוא קיבל 30 מנדטים?'". ובכל זאת, כותב וייץ, בקרוב תזמין המשטרה כמה "עדים וחשודים" לחקירה בנושא, ובהם "האיש החזק במשרד ראש הממשלה", עזרא סיידוף.

"אחרי שסבב העדויות והחקירות באזהרה יסתיים, התיק הזה ינמנם כנראה עוד כמה חודשים בפרקליטות", הוא מוסיף. "אין מתכון בטוח יותר מזה להמתת פרשות. ריהוט הגן שנדד מהבית בקיסריה לבית בירושלים והתשלומים ההזויים לחשמלאי הם סיפורים משמעותיים ומסוכנים הרבה פחות מהקשרים הסימביוטיים שהתפתחו כאן בשנים האחרונות בין השלטון לבין מי שאמור להגביל את כוחו, לבקר אותו ולחקור אותו כשצריך".

הגז

"בלחץ חברות הגז, המדינה שוקלת הקלה בחוק ששינסקי: תשלום המס יידחה בשנתיים", מדווח אבי-בר-אלי בכותרת הראשית של "דה-מרקר", שהיא הבוקר גם הכותרת הראשית של "הארץ". "ראש הממשלה דורש פשרה מהירה עם מונופול הגז – והמונופול דורש הקלות נוספות: מבקש כי המדינה תשתתף בעלות הנחתו של צינור לייצוא גז למצרים, בטענה שהוא עשוי לשרת גם את ישראל", נכתב בכותרת המשנה. "משמעות הדרישה היא דחייה של עד שנתיים בגבייתו של היטל ששינסקי, שאמור להיות משולם מ-2019".

לטענת בר-אלי, עלות הקמת התשתית להעברת הגז למצרים נאמדת ב-1.5 עד 2 מיליארד דולר. דובר מטעם החברות השותפות בקידוח הגז תמר, שבו עוסקת הכתבה, מסר ל"דה-מרקר" כי "הסכומים המוזכרים ביחס לעלות צינור הגז העתידי למצרים הם מופרכים לחלוטין ותלושים מהמציאות. לצערנו, 'דה-מרקר' ממשיך במסע הדה-לגיטימציה לתעשיית הגז הישראלית, תוך הפצת נתונים שגויים ומטעים".

בתגובה לתגובה מציין בר-אלי כי "הנתונים ביחס לעלות צינור הגז לקוחים מדו"חותיהן הכספיים של השותפות במאגר". ידיעה קצרה המתפרסמת במקביל לדיווח הרחב ורצוף הנתונים של בר-אלי מוקדשת לדברים שאמרה אתמול ח"כ שלי יחימוביץ' בכנס של התאחדות התעשיינים. "בעוד שנתיים-שלוש תבינו שאתם בני-ערובה בידי תשובה ונובל", מצוטטת יחימוביץ' בכותרת. "הדיבורים על כך שבגלל רגולציה לא מגיע גז למפעלים הם שקר של מי שיש לו אינטרסים", מצטטת מדבריה הכתבת אורה קורן בידיעה עצמה.

שקר או לא, הטענה שביקשה יחימוביץ' לסתור עומדת במרכזה של כתבה המתפרסמת היום ב"כלכליסט". כתב האנרגיה ליאור גוטמן מציג בפני הקוראים נתונים של התאחדות התעשיינים, ולפיהם "רק עשירית מצנרת הגז נפרסה", כפי שמסוכם בכותרת.

"החסמים העיקריים שעומדים בפני התעשייה במעבר לשימוש בגז טבעי הם שהממשלה לא הציבה יעדים לחיבור המפעלים לרשת הגז, שתהליך הסבת מפעל לשימוש בגז אורך שנתיים ומחייב היתרים של ועדות בנייה ושהקמת רשת החלוקה מתעכבת כבר שלוש שנים". שני תרשימים נלווים ממחישים לקוראים את המסע שנדרש הגז לעבור עד הגעתו למפעלים, ואת המשוכות הרגולטוריות הכרוכות בכך.

המוטיב החוזר בדיווח של קורן ב"דה-מרקר" ובזה של גוטמן ב"כלכליסט" הוא יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. ב"דה-מרקר" מציינת קורן כי טענתה של יחימוביץ' נאמרה בתגובה לדברים שהשמיע ברוש (שאינם מצוטטים כלל). גוטמן, שמציג ב"כלכליסט" את עמדתם של ברוש ושל התאחדות התעשיינים, מצרף לדברים מעין גילוי נאות: ידיעה קצרה שלפיה "גם ברוש ירוויח מחיבור המפעלים לגז". לפי דיווחו, יו"ר התאחדות התעשיינים "הקים לאחרונה חברה לשיווק גז טבעי למוסדות שונים בשותפות עם יו"ר ההסתדרות לשעבר עופר עיני".

בשולי הדברים

"דה-מרקר" ו"כלכליסט" אינם נבדלים רק במה שנראה כמו האג'נדות המערכתיות שלהם בנוגע למשק הגז, אלא גם באופן שבו המערכות העיתונאיות שלהם מעבדות את המידע לשם הגשתו לקוראים. אל מול הסקירות והחשיפות עתירות הנתונים והמונחים המקצועיים שמספק בשנים האחרונות אבי בר-אלי ב"דה-מרקר", בולט המסגור הנגיש שמעניקים לסוגיה המורכבת בעיתון הכלכלי מקבוצת "ידיעות אחרונות".

קוראים שאינם בקיאים בתחום הגז יתקשו לצלוח את הכתבות של "דה-מרקר" עד סופן. ריבוי הנתונים, המעיד על עבודת איסוף מידע מאומצת ופורייה, הופך אותן לעתים קרובות לבלתי קריאות לאדם מן השורה – על אחת כמה וכמה לנוכח העיצוב העמוס של "דה-מרקר" והשימוש השבלוני בעזרי המחשה גרפיים, כשיש כאלה. הגישה הלעומתית, המניחה שהקורא זוכר מה אמר מאן דהוא בעל אינטרס וכעת מסבירה לו מדוע הדברים אינם מדויקים, מכבידה גם היא על הצגת הנתונים עצמם.

ב"כלכליסט", לעומת זאת, המערכת בדרך כלל מצליחה לייצר איזון בין הצגה של נתונים מורכבים לסיכומם לכדי טענות נהירות – באופן טקסטואלי, אך גם באופן ויזואלי, באמצעות מחלקת אינפוגרפיקה שהיא ככל הנראה המוצלחת והיצירתית ביותר בעיתונות הישראלית. המחיר, מן הסתם, הוא דיון פחות מעמיק בנתונים עצמם והענקת יתרון מובנה למידע שהונדס כך שימלא צרכים יחצניים.

שתי הגישות הללו – החתירה לנתונים והלוחמנות של "דה-מרקר" והעיבוד הנהיר של "כלכליסט" – אינן בהכרח מנוגדות זו לזו. מערכת שתשכיל לשלב ביניהן תרוויח יתרון מקצועי שנכון להיום אין לאף כלי תקשורת בישראל.

העבר של אורן חזן

כל העיתונים מדווחים על גילויים חדשים על עברו של ח"כ אורן חזן, ששודרו אמש בתוכנית "הצינור" בערוץ 10. בניגוד לממצאי תחקיר חדשות ערוץ 2, שזכו להדהוד רב, העדויות החדשות שלפיהן ח"כ חזן הטריד מינית ישראליות שעבדו תחתיו מובלטות רק בשעריהם של שני עיתונים: "מעריב" ו"ישראל היום".

"אין מצב שאורן עובר לידך ולא נוגע. היה פחד להישאר לבד עם אורן, פחד שהוא ישתכר ונישאר איתו לבד", מצטטים עקיבא נוביק ועופר פטרסבורג מ"ידיעות אחרונות" עדות של עובדת שהתראיינה ל"הצינור". "בהמשך הטיחה בחבר-הכנסת: 'אורן שקרן. כן, אורן מטרידן מינית'".

אדם אחר, המזוהה כאחד משותפיו לשעבר של חבר-הכנסת לניהול הבר שבו לכאורה התרחשו ההטרדות, העיד כי התנהגותו כלפי הכפופות לו עלתה בישיבות צוות, וכי במקום אף אומצו נהלים מיוחדים כדי למנוע מחזן לבוא במגע עם עובדות ולפקח עליו בעת שהותו במקום.

בדומה לתגובה שמסר ח"כ חזן במענה לדיווחים על מעורבותו בזנות ובהימורים, מהתגובות שנדפסות בעיתונים עולה כי גם הפעם בחר לשלול באופן גורף את הטענות כלפיו, בלי להתייחס אליהן לגופן. "לאחר שטענתם שאני סוחר סמים, סוחר נשים ומרגל, רק היה ברור וצפוי כי תבואו גם בסוג האשמות זול ונמוך כזה, שגם בו אין כל אמת וכל מטרתו היא סיכול ממוקד, דורסני, ולא הגון של חבר-כנסת מכהן אותו הפכתם לשק חבטות", מסר ל"הצינור".

ללא שם

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה על "זעם בעדה האתיופית", סנטימנט ערטילאי העומד לטענת הכתבת יעל ברנובסקי מאחורי הפגנה שתיערך בשבוע הבא מול מעון ראש הממשלה בירושלים. ברנובסקי מציינת כי מלבד ה"זעם", ההפגנה נועדה להביע מחאה על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להימנע מהעמדתו לדין של השוטר שצולם כשהוא מכה את החייל דמאס פיקדה. ידיעה דומה נדפסת ב"מעריב".

כפי שעשו רוב העיתונים לאחר שהוגשה תביעה אזרחית נגד השוטר המכה (ולמעשה כולם מלבד "ישראל היום"), וכפי שעשו כל העיתונים אתמול בדיווחיהם על החלטתו של וינשטיין, גם כעת הוחלט מסיבה כלשהי להימנע מציון שמו של השוטר, אף שאינו חסוי. החלטתם של העורכים לחסוך ממנו את הבושה הכרוכה בהצמדת שמו ופרצופו למעשיו הפסולים פוגמת באפשרות שחשיפת הסרטון והמחאה שנלוותה לה יתרמו לשינוי התנהגותם של שוטרים.

ההחלטה העריכתית הזאת, של מניעת הביוש ממי שתועדו כשהם פועלים לא רק בניגוד לערכים אנושיים בסיסיים אלא גם בניגוד לנוהלי הגופים שבהם שירתו, שמורה בדרך כלל לסיקור של מעשים שביצעו חיילי צה"ל. למרבה האירוניה, במקרה של פיקדה והשוטר המכה, יאן סוביצ'קי, החייל הישראלי הוא דווקא הצד המוכה.

"ישראל היום"

למאמר מאת אלי חזן, מהכותבים הקבועים של מדור הדעות ב"ישראל היום", נלווה היום גילוי נאות חדש: "הכותב הוא מנהל אגף ההסברה של תנועת הליכוד". חזן מונה לתפקידו זה לקראת סוף השנה שעברה, כך על-פי דיווח שהתפרסם באתר "ליכודניק" (שאותו ערך חזן עד שמונה לתפקידו ההסברתי). טורו הנוכחי מוקדש להרעפת שבחים על חברי מרכז הליכוד, לנוכח החלטתם לאשר שלשום את הצעת הרפורמה שהעלה נתניהו.

עושים לביתם

ידיעת השער האחורי של "ידיעות אחרונות" שוב מוקדשת לקידום תדמיתו של המוזיקאי הפופולרי ובעל הטור שלמה ארצי, והפעם בעקבות דירוגו כזמר האהוב על בני נוער ישראלים שבחרו להתגייס לצבא ההגנה לישראל. "זו השנה השביעית ברציפות שהמתגייסים בוחרים בשלמה ארצי לזמר האהוב עליהם", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה, שעליה חתום דני ספקטור. זמרת ובעלת טור אחרת ב"ידיעות אחרונות", קרן פלס, זוכה לתצלום בולט חרף דירוגה במקום ה-25.

מהנעשה במשפחה

ענייני תקשורת

נתניהו יאסדר. במוסף "הערב" של "גלובס" מדווח לי-אור אברבך על פגישתו של אופיר אקוניס, המכהן כשר המטפל בענייני תקשורת תחת ראש הממשלה נתניהו, עם מאות מעובדי רשות השידור. הכותרת מוקדשת להצהרתו שלפיה "יש סיכוי שנחזור למתווה הרפורמה". אקוניס, לפי דיווחו של אברבך, אמר לעובדים כי "נדרשות החלטות אמיצות והאינטרס הציבורי חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות".

בהמשך מציין כתב "גלובס" כי אקוניס "הוא למעשה השר הראשון שנפגש עם עובדי רשות השידור עצמם, ולא רק עם נציגיהם. מהלך זה העלה ביקורות, בעיקר מקרב גורמים באופוזיציה, ובהם ח"כ יוסי יונה, לפיהם אקוניס נפגש עם עיתונאים ועורכים שלמעשה מסקרים אותו, ללא חיץ, מהלך אשר לדבריו יש בו משום התערבות פוליטית פסולה". כתבת השער של "גלריה" (איתי שטרן) מוקדשת להשפעה שיש לגרירת הרגליים הממשלתית סביב רשות השידור על יוצרים ומפיקים.

"לקחת בחשבון את המעורבות של ראש הממשלה נתניהו בנושא?", שואל עורך "גלובס" חגי גולן את הפרסומאית יפית גרינברג, שהובילה קבוצת משקיעים שקיימה משא-ומתן על כניסה לערוץ 10. "אחד הדברים שלא לקחתי בחשבון זה את זה", היא משיבה. "אם יש לי עכשיו צמרמורת, ואם אני שמחה היום שאיני שם, זה בגלל כל הלחצים מצד כאלה שמסקרים אותם בערוץ. אתה לא יכול להתערב בחדשות, בכל מה שקשור לעיתונאות".

רגולציה. במדור הפרסום והשיווק של "כלכליסט" מדווח אופיר דור כי לפי בדיקה שערך, בעלת השליטה החדשה בערוץ 10 עשויה להידרש למכור כמה מאחזקותיה בערוצים אחרים. "לפי כללי מועצת הכבלים והלוויין, בעל שליטה בערוץ מסחרי רשאי להחזיק בשלושה ערוצי שידור בלבד ב-Hot וב-Yes. מכאן שקבוצת RGE, המחזיקה בשישה ערוצים כאלה, צריכה לדלל את חלקה", נכתב בכותרת המשנה.

דור מזכיר כי הערוצים שבהם יש ל-RGE אחזקות הם ארבעת הערוצים של ערוץ הספורט, ערוץ הילדים וערוץ לוגי. ממועצת הכבלים והלוויין נמסר ל"כלכליסט" כי הסוגיה נבדקת. מחברת RGE, מציין הכתב, לא נמסרה תגובה.

הזכות לפרטיות. במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה על תביעה שהגישה צעירה בשם מ' שנאנסה בחניון גן-העיר בתל-אביב, בעקבות דליפת פרטיה האישיים. כותרתה של הכתבה חריפה במיוחד: "אונס בחסות המדינה", נכתב בה. "זה היה אחד ממקרי האונס החמורים בישראל. כולם דיברו על 'הנאנסת מגן העיר', אבל היא נאחזה בתקווה אחת: שזהותה תישמר בסוד. אבל זה לא עזר", נכתב בכותרת המשנה לכתבתה של נעם ברקן.

"למרות החיסיון המשפטי והדלתיים הסגורות, כמתחייב בחוק בתיקים של עבירות מין, דלף כתב האישום במלואו לרשת האינטרנט", כותבת ברקן. "הסיבה: מחדל אבטחה באתר נט-המשפט שבאחריות הנהלת בתי-המשפט. כך התברר במהלך משפטו של ההאקר משה הלוי, המכונה 'הלמו', שהחזיק ברשותו כ-12 אלף מסמכים חסויים ותיק החקירה נגדו נסגר אחרי שהובהר כי למעשה כל אדם יכול היה להעתיק את המסמכים שפורסמו באתר".

ברקן מציינת כי עורכת-הדין של מ', רוני אלוני-סדובניק, הגישה במקביל בקשה להגשת תביעה ייצוגית "בשמן של אלפי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שפרטיהם נחשפו בדרך זו, חלקם תיקים חסויים ורגישים בתחום דיני המשפחה ועבירות מין".

תיקון. בעמודי החדשות של "מעריב" נדפסת הודעת תיקון קצרה: "בניגוד למה שפורסם אתמול, גילה אלמגור לא נאמה בכנס החירום של האמנים בתל-אביב", נכתב בה.

פישמן. כתבת השער של מוסף שוק ההון של "כלכליסט" מוקדשת לעסקיו ולחובותיו של אליעזר פישמן, מו"ל "גלובס" והשותף הראשי של משפחת מוזס בקבוצת "ידיעות אחרונות" (המחזיקה גם בעיתון ב"כלכליסט").

לפי דיווחו של גולן חזני, פישמן שיעבד לבנק לאומי 40% ממניותיה של חברת אחזקות הנדל"ן שלו, כלכלית-ירושלים ‒ וכעת מנהל הבנק מגעים למכירת המניות כחלק מהניסיון לכסות את חובותיו של איש העסקים. לידיעה מצורף תצלום של מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, בחיוך רחב ושיניים חשוקות.