ידיעות שווא

"10 גנרלים זרים: צה"ל פעל כראוי", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". אפשר להניח כי קוראי העיתון אינם מופתעים. כבר בזמן אמת דווח בעיתון כי צה"ל פועל כראוי. לחלופין, טענות כאילו צה"ל אינו פועל כראוי הוחבאו פעמים רבות בעמודי הפנים, בשולי הדיווחים, אם בכלל הופיעו.

הכותרת הבוקר מתייחסת לפעילות כוחות צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן", אך באותה מידה הקביעה כי הצבא הישראלי פעל כראוי היתה יכולה להתייחס ל"עופרת יצוקה" או ל"עמוד ענן". העיתון, שעל-פי סיסמתו שייך למדינה, אכן פועל פעמים רבות כשופר תעמולה בשירות המדינה, בימי עימות ("צוק איתן") כבימי רגיעה ("נלחמים בחרם").

הנה כך נראה שער "ידיעות אחרונות" ביום ראשון, 2.8.14, הגיליון הראשון שראה אור לאחר "יום שישי השחור" של רפיח, שבמהלכו נהרגו כמה עשרות מתושבי האזור, שרובם ככל הנראה ענו להגדרה הצבאית "בלתי מעורבים", במהלך המבצע לחיפוש אחר הקצין ההרוג הדר גולדין. אף מלה על קורבנות רפיח לא הופיעה בעמוד השער. גם לא בעמודי הפנים של העיתון. כפי שנכתב באתר זה באותו היום:

בעומק טור פרשנות של אלכס פישמן, המתפרסם בעמ' 10 של 'ידיעות אחרונות', נכתב כי 'הפלסטינים שילמו מחיר כבד מאוד על החטיפה. חיל האוויר הרחיב את הפעילות לאזורים בתוך עזה בהם לא נגע עד כה'. בהמשך העיתון מדווח יוסי יהושוע כי 'בעקבות החטיפה תקף צה"ל את אזור רפיח בירי ארטילרי ובהפצצות מהאוויר'. בשני הדיווחים אין מידע על הנפגעים כתוצאה מפעילות זו של צה"ל.

בעומק 'ידיעות אחרונות' מתפרסם תצלום בתים הרוסים. כיתוב התצלום קורא: 'ההרס בעקבות החיפוש אחר הקצין החטוף, רפיח שלשום'. למרות זאת, בידיעה שמתחת לתצלום, מאת אליאור לוי, אין ולו מלה אחת על ההרס בעקבות החיפוש אחר הקצין. כל כולה מוקדשת לשינויי הגרסאות של חמאס ביחס לאירוע".

ממש כך. בגיליון הראשון שראה אור לאחר האירוע שבו נהרגו עשרות פלסטינים באזור רפיח, ב"ידיעות אחרונות" לא דווח אפילו על מותו של אחד מהם. "מחיר כבד מאוד" היה הביטוי הקרוב ביותר לדיווח על עשרות פלסטינים, ככל הנראה רובם בלתי מעורבים, שנהרגו בתוך זמן קצר מירי כוחות צה"ל.

שנה אחר-כך, הטון נותר זהה. הכותרת הראשית הבוקר ב"ידיעות אחרונות" מפנה לידיעה מאת איתמר אייכנר, ולפיה לקראת פרסום דו"ח ועדת החקירה של האו"ם לבדיקת "צוק איתן", רואה אור דו"ח שחובר ביוזמת ישראל על-ידי צוות בינלאומי של קצינים שביקרו כאן, זכו לשיתוף פעולה מהמדינה והגיעו למסקנה כי "צה"ל גילה איפוק והפגין מוסריות יוצאת דופן".

אייכנר מוסיף כי ישראל נערכת לפרסם כבר היום דו"ח רשמי מטעם המדינה, שמחבריו הגיעו למסקנות דומות, וזאת במטרה "להשתלט על ה'נארטיב' הבינלאומי ולעצב את השיח התקשורתי דווקא סביב מאמציה של ישראל לפעול לפי החוק הבינלאומי ולשמור על חיי אזרחים חפים מפשע – בצל מתקפות הטרור של חמאס". בידיעה מאת אייכנר אין מלה אחת על הרוגים פלסטינים במהלך המבצע. הביטוי הקרוב ביותר הוא "נזק סביבתי".

"ידיעות אחרונות", עמודים 6‒7, 14.6.15

הידיעה על שלושת הדו"חות הצפויים, עם שלוש המסקנות הצפויות, משובצת בכפולת העמודים השלישית של "ידיעות אחרונות", המוקדשת כולה למלחמות התעמולה שמתנהלות על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בכפולה מתפרסמת גם ידיעת תצלום הנושאת את הכותרת "מיצג שווא", אף היא מאת איתמר אייכנר, המוקדשת למוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון, ש"בחר להמחיש את הסכנות האורבות לעיתונאים בשדה הקרב דווקא בעזרת ג'יפ של סוכנות רויטרס שנפגע מירי צה"ל בעזה לפני כעשור". לפי "ידיעות אחרונות", ישראלי בשם דני גולדברג, שביקר במוזיאון לאחרונה, "ראה את המיצג וחש כי מדובר ב'עלילת דם'".

הנה תמצית ההיגיון של עיתונות התעמולה. אדם "חש" שמדובר ב"עלילת דם" והעיתון מדווח על כך. לא עובדות, תחושות. האם הג'יפ אינו של סוכנות ידיעות? האם הג'יפ לא נפגע מירי צה"ל? אפילו הידיעה הקצרה אינה טוענת זאת. כל שנכתב בה הוא שיש ביקורת על ההחלטה של המוזיאון לבחור להציג דווקא ג'יפ של סוכנות ידיעות שנפגע מירי צה"ל ולא להתייחס, לדוגמה, לעריפות ראשם של עיתונאים על-ידי אנשי דאע"ש. הכותרת של ידיעת התצלום, נזכיר, היא "מיצג שווא". כיוון שהג'יפ אכן היה שייך לעיתונאים ואכן נפגע מירי כוחות צה"ל, הכותרת ההולמת היא דווקא "ידיעת שווא".

הידיעה המרכזית בכפולת התעמולה של "ידיעות אחרונות", מאת יוסי יהושוע ואליאור לוי, מוקדשת לסרטון המתעד חיילי צה"ל מכים פלסטיני. הם רבים, הוא בודד. הם חמושים וממוגנים, הוא לא. הידיעה נפתחת בביטוי "רק זה היה חסר" (אולי ציטוט מפי הדודה של עורך הידיעה, אחרי ששמעה על התקרית).

לפי הדיווח, שאדי אל-הבאשי, תושב מחנה הפליטים ג'ילזון שליד רמאללה, התעמת עם חיילים, לטענת הפלסטינים כיוון שבני משפחתו נפגעו משאיפת גז מדמיע וכיוון שחיילי צה"ל השתמשו בביתו כדי לתפוס מחסה מהאבנים שהושלכו לעברם. במהלך העימות נחבט, הופל, הוכה וקולל. לידיעה נלווים כמה תצלומים גדולי ממדים המתעדים את התקרית. פניהם של החיילים בתצלומים מטושטשים, כך שלא ניתן יהיה לזהותם, על אף שבכל העולם (ובעיתון "הארץ" הבוקר) הופצו תצלומי פניהם הגלויים.

"מתנה לשונאינו", נכתב מעל טור פרשנות מאת בן-דרור ימיני, פרשן "ידיעות אחרונות" לענייני שונאינו. ימיני כותב שמדובר ב"עוול מוסרי ואולי גם פלילי" של החיילים, ולצד זאת מדגיש שהאירוע והסרטון המתעד אותו הם "פיגוע תעמולתי" הפוגם במאמצי התעמולה של מדינת ישראל. על חיילי צה"ל, כותב ימיני, להבין כי הם "בקו הראשון גם בחזית ההסברה" ולהכיר בכך שהם "חיים בעידן שבו כמעט כל הזזת יד שלהם מצולמת".

כותרת הגג לכל כפולת התעמולה של "ידיעות אחרונות" שואבת השראה מהטור של ימיני. ואולם, בעוד שהפרשן כותב גם על הבעיות המוסריות, על גבול הפליליות, שעולות מהתקרית, כותרת הגג לכפולה מתמקדת בבעיות התועמלניות: "מוקש הסברתי", נכתב בה. "סרטון המתעד חיילים מרביצים לפלסטיני במהלך עימות בשטחים מסעיר את הרשת".

הפומבי הזה

"התקשורת העולמית, ולא פחות ממנה גם גורמים לא מעטים בתקשורת הישראלית, נותנים פומבי להאשמות הנחקרות נגד חיילי צה"ל", קובל מחבר מאמר המערכת של "המודיע". "הפומבי הזה, העוסק בחשדות ולא במסקנות, שופך שמן על מדורת ההסתה הבינלאומית נגד מדינת ישראל ומניע את גלגלי יוזמי החרמות נגדה למיניהם".

תעמולת שגרה

כמו בכמעט כל יום של חול, גם הבוקר אפשר למצוא בעיתונים שאינם "הארץ" ידיעות שיצאו ממשרד יחסי-הציבור של צה"ל. ב"ידיעות אחרונות" מדווח יוסי יהושוע כי בימים האחרונים ערכו לוחמי יחידת דובדבן תרגיל יחידתי נרחב. "היכולות שלנו הן חשאיות", מצוטט מפקד היחידה, שגם שמו נותר חשאי. לידיעה נלווה תצלום שסיפק דובר צה"ל.

ב"מעריב" מדווח נועם אמיר כי שני בניו של אל"מ במיל' נמרוד שגב, ששירת בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, סיימו בשבוע שעבר את מסע הכומתה שלהם והפכו בעצמם לחלק מהחטיבה. "לדברי נמרוד", מדווח אמיר, "הוא לא ניסה לחנך את ילדיו על מורשת חטיבת הצנחנים, אך בסופו של דבר הרבה ממנה דבק בהם". בהמשך מדווח כתב "מעריב": "בארוחת שישי מספר האב נמרוד כי השיח מתחלק לשני חלקים: באחד מדברים על החיים ובשני – על הצנחנים".

ידיעה נפרדת, אף היא מאת אמיר, מוקדשת לפיתוח טכנולוגי שיאפשר מעתה למפקדים בכירים בצה"ל להשתתף מרחוק בישיבות מטה באמצעות מערכת מוצפנת לשיחות וידיאו. "בצה"ל מדגישים כי המערכות שנפרסו תרמו לחיסכון בתקציבים, בזמן ובמשאבים", נכתב בידיעה.

מינגלינג

"לתמוך בשלטון החוק", מבטיח עיתון "ישראל היום" מדי בוקר בכפולה הפותחת שלו. זהו העיקרון השני מבין חמישה שלהם מתחייב העיתון. לאורך השנים אכן נעמד העיתון לצד שלטון החוק פעמים רבות, בעיקר אל מול חקירות של יריבי עבר של נתניהו, כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ויריבים בכוח של נתניהו, כמו הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.

והנה, הבוקר, בולט העיתון התומך בשלטון החוק בהצנעה יתרה של מידע שחשפה אילה חסון במשדר "יומן" מיום שישי האחרון: היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הצטרף בעבר למסעות דיג ביאכטה הפרטית של רונאל פישר, לפני שהתמנה לתפקיד היועמ"ש.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, במשרד ראש הממשלה. 23.11.14 (צילום: אוהד צויגנברג)

הדיווח הבולט ביותר על כך מתפרסם הבוקר ב"הארץ". רויטל חובל מדווחת בראש עמ' 6 על קשרי העבר בין וינשטיין לפישר ומציינת כי על אף זאת, היועמ"ש לא מידר עצמו מחקירת פרשת פישר והיה מעורב בקבלת החלטות בתיק. ב"מעריב" מתפרסם דיווח בולט מאת אבירם זינו בראש עמ' 14, תחת הכותרת "וינשטיין: 'היו לי מפגשים עם פישר בהיותי עו"ד פרטי'".

ב"ידיעות אחרונות" הפרסום צנוע יותר: ידיעה קטנה בתחתית עמ' 8 המופיעה תחת הכותרת "מסע הדיג של וינשטיין ופישר". טובה צימוקי מדווחת על מסע דיג אחד, ולא מסעות דיג, שאליו יצא וינשטיין "בסירה הפרטית" של פישר, ולא ב"יאכטה" שלו, כפי שמוגדר כלי השיט בעיתונים האחרים.

קוראי "ישראל היום" יתקשו מאוד למצוא את המידע על קשרי וינשטיין-פישר בעיתונים. רק מי שיגיע לפסקה האחרונה בידיעה המתפרסמת בתחתית עמ' 17 ילמד על הטענות שפורסמו שלשום בערוץ 1.

במדור המשפטי של "כלכליסט" מתפרסם מאמר פרשנות מאת משה גורלי, המסרב להתרגש מהחשיפה של "יומן". "וינשטיין הגיע ללשכת היועץ עם היסטוריה, ניסיון וקשרים שונים מאלה שמגיע [איתם] יועץ שמונה ממשרד המשפטים, מהשפיטה, מהאקדמיה. בילוי על היאכטה של רונאל פישר, כפי שנחשף בערוץ הראשון, לא נראה משהו יוצא דופן", כותב גורלי.

"לסניגורים מזדמנים 'מינגלינג' וחיכוכים בעייתיים הרבה יותר. עם עבריינים מצד אחד ועם שופטים מצד שני, שפוטנציאל הזיהום שלהם גבוה בהרבה. [...] המבחן אינו בילוי חד-פעמי, אלא עומק הקשר השוטף. האם וינשטיין ופישר חלקו חברות אינטימית, משפחתית, לאורך זמן? בכל זאת, צריך להיות היגיון במספר חברי הנפש שצבר וינשטיין, ולא כל הפלגה עם קולגה יוצרת אוטומטית פסילה ומניעות".

לחם ושעשועים

"רגב: התרבות צריכה לספק לעם ישראל לחם ושעשועים", נכתב בראש ידיעה מאת יאיר אשכנזי המתפרסמת במוסף "גלריה" של "הארץ". לפי הידיעה, בפגישה שערכה ביום חמישי האחרון שרת התרבות והספורט מירי רגב עם כ-25 נציגי מוסדות תרבות ואיגודי יוצרים בישראל, אמרה השרה כי "חשיבות התרבות היא לספק לעם ישראל לחם ושעשועים". לדבריה, "העם הזה עובר תקופה קשה מאוד, עובר מלחמות ועובד קשה, ולכן צריך לספק לו את הצד של השעשועים דוגמת תיאטרון או קולנוע".

לחם

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת הבוקר ל"הזדמנות האחרונה של הממשלה להפחית את מחיר הגז". אבי בר-אלי מסביר כיצד צמח מחיר הגז במשק ב-56% מאז שנת 2009, ולאילו מחירים הוא עוד צפוי להגיע אם המדינה לא תפעל כעת לריסונו. איתן אבריאל מונה "9 סיבות מדוע צריכה ישראל להשתלט על נובל-אנרג'י", רעיון שהוא בעצמו מגדיר כ"משוגע", "בלתי מציאותי" ו"לא מעשי", ובכל זאת, לדבריו, עדיף על חוסר המעש הממשלתי.

סבר פלוצקר (צילום מסך)

טורו של סבר פלוצקר, הפותח את המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מוקדש גם הוא למחלוקת בין חברות הגז לממשלת ישראל. ערב ההכרעה הגורלית על משק הגז בישראל (או הלא עד כדי כך גורלית, לפי סגן עורך "גלובס"), הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות" מוצא לנכון לתת ביטוי לעמדת חברות הגז.

לפי טורו של פלוצקר, בעוד שמדינת ישראל רוצה להגיע "להבנה חתומה עם חברות האנרגיה על רצועת 'מחיר הוגן' לגז טבעי בישראל ב-5 השנים הקרובות", דרישה שפלוצקר מגדיר כ"מוצדקת ביותר", חברות האנרגיה "מבקשות שהממשלה תחתום איתן אחת ולתמיד על הסגר כולל, מקיף, רב-שנתי ומחייב. להפסיק את הסחרחרה והמסחרה. לדעת מה יהיה 'משטר האנרגיה' בישראל גם בעוד 15 שנה, כי ההשקעות גדולות ותמורתן בעתיד הרחוק". הליד בטור מדגיש דווקא את עמדת חברות הגז.

בסיום הטור כותב פלוצקר: "מובן מאליו שאף הסכם עם משרדי ממשלה לא מסוגל לפזר את אי-הוודאות המאפיינת את תעשיית הגז והנפט. אבל, שואלים אנשי האנרגיה בארץ, גם מי שלא קשורים כלל לחברות הנפט והגז, למה להוסיף על חוסר הוודאות האינהרנטי של השוק את הזגזוג הבלתי פוסק של הממשלה וחוסר היכולת שלה להחליט? למה? כי זה האופי שלה".

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת לדו"ח זקן-סלינגר, שנועד להגביל את השכר של יושבי-ראש הבנקים וחברות ביטוח. תומר ורון מדווח כי לפי המסמך, יו"ר דירקטוריון של בנק יוכל לקבל עד פי ארבעה מהתגמול שמקבל דירקטור חיצוני מומחה. גם תגמולים אחרים שיקבל היו"ר יוגבלו לפי קריטריונים שונים.

כדוגמה מביא ורון את השכר הצפוי ליו"ר בנק הפועלים, יאיר סרוסי, על-פי ההנחיות החדשות. "ב-2014 השתתף יאיר סרוסי ב-42 ישיבות דירקטוריון כלליות ו-93 ישיבות של ועדות בדירקטוריון", הוא מציין. "על-פי המתווה החדש של זקן וסלינגר, סרוסי יקבל על כך גמול של 1.31 מיליון שקל. בתוספת הגמול השנתי הקבוע – 508 אלף שקל לפי מקדם 4 – הוא יהיה זכאי לשכר ברוטו של 1.82 מיליון שקל. אם יו"ר הפועלים ימשיך לכהן במשרה מלאה, הוא יקבל גם תנאים סוציאליים, כך שעלות השכר הכוללת שלו תעמוד על כ-2.7 מיליון שקל. לשם השוואה, עלות השכר הכוללת של יו"ר הפועלים ב-2014 עמדה על 7.9 מיליון שקל".

שלוש מבין ארבע הידיעות המתפרסמות במדור הכלכלי של "מעריב" נכתבו על-ידי יהודה שרוני. שתיים מהן מעניקות פתחון-פה לנציגיהם של גורמים עסקיים מהחזקים במשק.

תחת הכותרת "בכירי בנק לאומי לשעבר: פעלנו כמקובל בבנקאות הבינלאומית" מדווח שרוני על תגובת בכירי הבנק, ובהם היו"ר לשעבר גליה מאור, לדו"ח הביקורת שכתב המפקח על הבנקים דודו זקן, ואשר עליו דווח בהרחבה בגליון "גלובס" האחרון. לפי הדיווח של שרוני, ראשי הבנק טוענים כי "הם פעלו אך ורק לפי הנהלים הכתובים ובשום שלב לא נתנו הנחיה או תמריץ לפעול בניגוד לחוק". לידיעה נלווה תצלום של היו"ר לשעבר מאור. כיתוב התצלום קורא: "טוענת לתום לב".

בידיעה נפרדת, המתפרסמת תחת הכותרת "התעשיינים לכחלון: מתנגדים לשינוי החוק לעידוד השקעות הון", מדווח שרוני על עמדת התאחדות התעשיינים, המתנגדת להגבלת הטבות המס הניתנות כיום לקונצרנים גדולים. שרוני מצטט בהרחבה ממכתב ששיגר בשבוע שעבר נשיא ההתאחדות שרגא ברוש לשר האוצר משה כחלון.

שעשועים

הקריקטורה היומית ב"ישראל היום" (שלמה כהן) מדמה את האפשרויות העומדות היום להכרעה במרכז הליכוד לתיבת הילוכים של רכב. אם יחליטו להשאיר את שיטת הפריימריז על כנה, ינועו קדימה. אם יחליטו לקבל הצעת פשרה, יעמדו בניוטרל. אם יחליטו להחזיר את השליטה לעצמם, יעבירו להילוך אחורי.

הכותרת הראשית של "ישראל היום", 14.8.07

"נתניהו: ההצבעה היום בליכוד – 'קריטית'", נכתב בכותרת שבראש שער "ישראל היום". בראש הכפולה הפותחת בעיתון מתנוסס ציטוט נוסף ("בואו להצביע, האדישות מסוכנת"), שאינו מופיע בידיעה עצמה. לקוראים ותיקים של החינמון תזכיר הכותרת העכשווית את הכותרת המיתולוגית "הליכודניקים נקראים היום אל הקלפיות", שפורסמה בבוקר הבחירות המקדימות שבהן כבש נתניהו מחדש את ראשות המפלגה.

ידיעה קטנה המשובצת בכפולה הפותחת שמגישים עורכי "ישראל היום" הבוקר לקוראיהם נועדה לאיים על חברי המרכז: "ביקשת טובה משר שבחרת? – עבירה פלילית". טור דעה מאת דן מרגלית תומך גם הוא בשמירה על שיטת הפריימריז.

נוסח הכותרת בראש שער "מעריב" מעמיד בפני חברי המרכז את הבחירה בין שתי אפשרויות: "נשארים עם פריימריז, כפי שמבקש נתניהו, או מחזירים את הכוח לידיהם". אריק בנדר מדווח כי "מקורבי נתניהו חוששים כי דווקא על רקע פרשת אורן חזן צפויה לראש הממשלה מפלה".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", לצד הצגת עמדת נתניהו ("חברי המרכז מבריחים לנו מנדטים. אם הכוח לא יהיה אצלם, בפעם הבאה נקבל 40 מנדטים"), מוצגת גם עמדת חברי המרכז ("ביבי מגלומן שחושב על עצמו. לחברי המרכז יש ניסיון והם יודעים טוב מאוד את מי לבחור"). אינפוגרפיקה נלווית מעמידה את הצעת הפשרה של נתניהו, ולפיה הרשימה הארצית תיבחר בפריימריז ואילו נציגי המחוזות ייבחרו על-ידי חברי המרכז, כבעלת הסיכויים הטובים ביותר להתקבל.

ב"הארץ" יוצא רביב דרוקר מגדרו ומצהיר כי בעימות הנוכחי בין ראש הממשלה לחברי מרכז הליכוד, הוא "מחזיק אצבעות" לנתניהו. יהונתן ליס מדווח על ההצבעה הצפויה, ומסביר מדוע גבוהים סיכוייו של נתניהו לצאת כשידו על העליונה: "על מנת שאחת ההצעות תתקבל, דרוש לה רוב של יותר מ-50%. אם אף אחת מההצעות לא מקבלת את מספר ההצבעות הדרוש, הפריימריז יישארו על כנם. המשמעות היא שסיכוייו של נתניהו לקבל את מבוקשו גבוהים במיוחד, כיוון שלא נראה שלמי מההצעות יש התמיכה הדרושה".

עושים לביתם

שער "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", ושלוש כפולות עמודים בתוך המוסף מוקדשים הבוקר לסיכום המיזם המסחרי/ערכי "המורה של המדינה" שעורך העיתון בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים. נוסף לדיווחים על הזוכים מתפרסם במוסף גם טור מאת יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, החשוד בין היתר במתן שוחד, מרמה והפרת אמונים, ולאחרונה הוזכר שמו גם בהקשר של פרשת רונאל פישר.