נחמיה שטרסלר הוא עיתונאי כלכלי בכיר. הוא הדמות הכלכלית הבכירה של חדשות 2, ותוארו ב"הארץ" הוא עורך בכיר לחברה וכלכלה. שטרסלר מתבטא לא פעם בשפה בוטה על עניינים, תופעות ואנשים שהוא לא אוהב או לא מעריך. לא פעם נראה גם שאותה בוטות מעידה יותר על שטרסלר ופחות על מושאי הביקורת שלו. כך היה גם כשבחר לטפל במתנגדים למינויה של חדוה בר, בכירה בבנק לאומי, למפקחת על הבנקים בבנק ישראל.

שיטת ההגכחה וההנמכה של טיעונים אינה נדירה ואינה ניכרת רק במאמרים של שטרסלר. רבים הכותבים, גם באתר זה, שעושים שימוש בפרקטיקה הזאת. יש בה מגניבות שצלילי "גיחי גיחי" שזורים בה, ובדרך כלל היא מתאפיינת בתבלין מרכזי: יהירות או התנשאות. אלא ששטרסלר מצליח לשדרג את הסוגה ולהגחיך טיעונים שכלל לא נטענו.

ודוק, שטרסלר אינו טועה בהכרח במסקנה הסופית, שחדוה בר ראויה לתפקיד המפקחת על הבנקים. דעתי, כמו גם דעתם של אחרים העוסקים בתחום, היא שאין לפסול אותה באופן אוטומטי רק בשל היותה בכירה בבנק לאומי בשנים האחרונות. גם אני לא מתפעל תמיד מעמדותיה והצעותיה של זהבה גלאון, שעימה מתנגח שטרסלר. עם זאת, האופן שבו הוא מביא את מסקנותיו והדרך שהוא בוחר להתייחס למתנגדים למינוי הם הבעיה האמיתית. למעשה, מי שקורא את המאמר שלו עלול להתרשם שהטיעונים שמעלים אותם מתנגדים הם באמת ערימה מקושקשת של טענות חסרות הקשר ומשמעות. כאן חוטא שטרסלר לתפקידו העיתונאי ולקוראיו.

שטרסלר פותח בגיחוך טענת ניגוד העניינים שמעלים המתנגדים המינוי: הוא מציע למנות הומלס מהתחנה המרכזית (בחירה שאולי מעידה דבר או שניים על השקפותיו החברתיות של שטרסלר עצמו), משום שלהומלס אין ניגודי עניינים – הוא מעולם לא עבד בבנק ואין לו חברים בבנק ואף פעם לא כתב מחקרים על בנקאות.

אחר-כך בוחר שטרסלר לנגח את מתנגדי המינוי על רקע היותה של בר אשה. שטרסלר בוחר לפזר מלים רבות על התנגדות מדומיינת כזו כשהוא כותב על ארגוני נשים, שככל הידוע, כלל לא התנגדו למינוי:

הם לא יודעים את נפשם מרוב מבוכה על המינוי של בר. הרי הם נוהגים להוציא פעמיים בחודש הודעות לעיתונות על קיפוח נשים, הדרת נשים, אי-קידום נשים ושכר נמוך לנשים. והנה, לפתע, בצמרת בנק ישראל עומדות שלוש נשים, בלי גבר אחד לרפואה: הנגידה קרנית פלוג, המשנה נדין טרכטנברג ועכשיו גם המפקחת על הבנקים. אסון ממש. ויש עוד בעיה: בר מגיעה מארגון שבראשו עומדת אשה, רקפת עמינח, שהחליפה אשה אחרת, גליה מאור. מה קורה כאן? זה נשמע כמו קשר גברי אפל לחיסול עילת קיומם של ארגוני הנשים. חייבים לעשות מעשה!".

דומה כי לכתב האישום שניסח שטרסלר יש שורה תחתונה ברורה: "לארגונים החברתיים ולגלאון אין מה לומר על קורות חייה המרשימים [של בר]. לכן הם שופכים את דמה, כך סתם, בלי סיבה, מתוך רשעות לשמה". אלא שבין תיאורו של שטרסלר למציאות יש פער משמעותי, ונדמה שהתיאור מתאים דווקא למאמר של שטרסלר עצמו. במציאות, עיקר טיעוניהם של העותרים, כפי שאפשר להתרשם מקריאת הדיווחים על עתירותיהם ומקריאת העתירות עצמן, נוגע לשיקולים כבדי משקל העולים לא פעם אגב דיון במינויים בכירים. העותרים (יש שתי עתירות נפרדות נגד המינוי) טוענים כי עובדת היותה של בר בכירה באחד הגופים המפוקחים הגדולים (בנק לאומי) עלולה לגרום לכשלים בתפקודה כרגולטור ומצרפים לכך מגוון נימוקים.

ראשית הם מציינים את הפגיעה האפשרית באמון הציבור במערכות הפיקוח על הבנקאות והמערכת הבנקאית בכלל. שנית הם מציינים את הכשלים הנוגעים לתופעת "הדלתות המסתובבות", המתארת מעבר של רגולטורים לשוק החופשי ובחזרה – תופעה שהעיסוק האקדמי בה התרחב בשנים האחרונות והתגבשה הבנה כי יש צורך ממשי להתמודד איתה באופן יעיל. שלישית, העותרים מזכירים את הנסיבות הנקודתיות שבהן מצוי בנק לאומי בשל החקירה של הרשויות האמריקאיות בנוגע לעבירות שביצע שם וההשלכות שיש לכך על בכירי הבנק, וגם את התפקיד שאמור למלא בהקשר זה הפיקוח על הבנקים. רביעית, העותרים טוענים כי בעצם תהליך המינוי נפלו פגמים הנוגעים להרכב ועדת האיתור וזהות חבריה וניגוד העניינים המובנה שהם לוקים בו.

בעתירה הנוספת, שהגיש שאול קוטלר, עורך-דין מסחרי ותיק ומוכר, נטענו טענות נוספות נגד הרכב ועדת האיתור וקהילת המועמדים המצומצמת שמתוכה בוצע האיתור. קוטלר ביקש לפתוח את המועמדות גם למי שאינם נמנים עם קהילת הבנקאות המסחרית ובאים משורות האקדמיה או מקהילות שאינן נתונות למרות המגזר הפיננסי והבנקאי.

גם לבית-המשפט העליון היה מה לומר על טיעוניהם של העותרים. השופט עוזי פוגלמן, שדן בבקשה להוציא צו ביניים נגד מינויה של בר, לא דחה את הבקשה במעמד צד אחד והורה למשיבים להשיב לבקשה ולעתירה עד ה-24 ביוני, שישה ימים לפני סיום כהונתו של המפקח הנוכחי, דודו זקן. טווח זמנים קצר זה יכול לרמז שבג"ץ כן יתערב במינוי בסופו של דבר.

אם כן, אולי אין כאן רשעות אמיתית, אלא תפיסת עולם אחרת? אולי קל לבטל בהינף יד טענות בלי להתמודד איתן באופן מעמיק? אולי לשטרסלר קל יותר לזרוק לאוויר את שמן של זהבה גלאון או שלי יחימוביץ' (שבה חבט לא פעם) ולא להזכיר שיש מתנגדים אחרים למינוי (גם גברים, שומו שמים, א-פרופו היחס המועדף שהוא מעניק לארגוני נשים) כמו עו"ד קוטלר, שמבין דבר או שניים בבנקים ובמערכת הבנקאות? על סמך מה קבע שטרסלר שמדובר ברשעות לשמה ושפיכת דם?

לשטרסלר יש אולי קושי אמיתי להתמודד באופן אינטלקטואלי ושקול עם הטיעונים שהעלו העותרים במאמריהם ובעתירותיהם. לכן יהיו אולי מי שיגידו שהוא שופך את דמם סתם כך, בלי סיבה, אולי מתוך רשעות לשמה ואולי מתוך יהירות סתמית. מעניין מה ההומלס ששטרסלר מייעד לתפקיד המפקח היה אומר על העניין, לו היה ממונה במקומו לעורך בכיר לחברה וכלכלה.