אם היינו עושים סקר בשאלה מהו האלמנט העיתונאי הפופולרי ביותר בעיתונות היומית, סביר להניח שהיינו מגלים שהתשובה היא: "סקר". מדי שבוע מופצצים הקוראים בעשרות סקרים מסוגים שונים, ולהם תפקיד סוציולוגי מעניין: הם מספרים לנו מה רוב הציבור חושב ומאפשרים לנו למקם את עצמנו בתוך ההתפלגות.
נוסף לכך, הם מכוונים אותנו לדעה הנכונה. אחרי הכל, אם 84% מהצעירים חושבים שהמדינה לא עושה עבורם מספיק בתחום הדיור, ואני במקרה צעיר, איך אני יכול להרשות לעצמי להיות ב-16% שחושבים שהמדינה עושה עבורם מספיק?
כמה מהסקרים הם לא יותר משעשועי סטטיסטיקה שלא אומרים שום דבר על שום דבר, אך מתנאים באצטלה של מדע (זה סקר!), בטבלאות ובאחוזים, כן, באחוזים, ולכן כנראה ראוי להדפיס אותם.
כך, לדוגמה, סקר שביצע אתר להיכרויות מצא שבעלי מכשירי אייפון מקיימים יותר יחסי מין בהשוואה לבעלי מכשירי בלקברי ואנדרואיד. "סיינטיפיק מעריב" דיווח על סקר בריטי שמצא ש-29% מהגברים הודו כי הם מביטים בבחורות בזמן נהיגה.
הנה עוד כמה סקרים מהימים האחרונים: 40% מבעלי המשכנתה לא בטוחים שיצליחו להחזירה; 98% מהארגונים משתמשים בקוד פתוח; 50% מעובדי ההייטק סבורים שהחזקת רכב בליסינג עדיין כדאית; 64% מהעולם הערבי מאוכזב מאובמה; התמ"ג של ארה"ב יצמח ב-2.5% במחצית השנייה; 22% מלקוחות הוט ישקלו לעזוב את החברה בעקבות הורדת ערוץ ביפ; 70% מבני הנוער לא מקבלים דמי כיס; 25% מהעסקים הקטנים פיטרו עובדים במחצית הראשונה של השנה; 61% מתושבי ניו-יורק מתנגדים להקמת מרכז מוסלמי-דתי סמוך לגראונד-זירו; 75% מהציבור מעוניין להשביח את בתי מגוריו; 70% מהצרכנים תומכים בהפחתת דמי הקישוריות; 13% מהציבור סבור ששיזוף מצביע על בריאות הגוף; 8% מהציבור הדתי ייסע לחופשת קיץ בחו"ל; 40% מהציבור אוסף סוללות למחזור.
זה אינסופי. זה אינסופי בין השאר כיוון שסקר הוא אחד האלמנטים העיתונאיים הכי פשוטים לייצור, ובתקופה של סנסציות זולות ועצלות מחשבתית, הם שולטים.
העיתונאים עצמם לא עושים את הסקר, אלא מטילים את העבודה על חברת הסקרים שעובדת עם העיתון. החברה מרימה טלפונים, שואלת את "הציבור" כמה שאלות ומחזירה תשובות. העיתונאי מקבל דף עם נתונים, מוצא את הנתון הכי מעניין ותוקע אותו בכותרת. בגוף הכתבה מוסיפים עוד כמה אחוזים, מרימים איזה גרף, מבקשים תיבה של פרשנות מהפובליציסט התורן, והנה לכם עבודה עיתונאית למופת. זה לא אנחנו אומרים – זה מה שהסקר אומר, כלומר זה מה שהציבור חושב. נכון מעניין?!
זה המקרה הטוב. במקרים האחרים חברה מסחרית שולחת לעיתונאי את הדף עם הנתונים, הגרף, הידיעה והכותרת המעניינת. ויש עוד דרך: מדוע שהקוראים לא יעשו את העבודה?
מתוך אתר mynet
בעידן האינטרנט אפשר לקחת את הסקר צעד אחד קדימה. אחרי הכל, האינטרנט הזה הוא, כך אומרים לנו המומחים, המצאה אינטראקטיבית ולכן אפשר לבקש מהקוראים – איזה רעיון – לענות על הסקר! כך הם גם קוראים, גם "משתתפים בשיחה" (אין כמו להשתתף בשיחה), גם מצביעים, גם רואים מה אחרים הצביעו, גם יכולים להגיב על מה שאחרים הצביעו. וכמובן, כמעט שכחתי, הם יכולים להכריע.
בערוץ התוכן המקומי של ynet, הנקרא Mynet, מופיעים עשרות סיפורים שנלקחו מהמקומונים של רשת "ידיעות אחרונות". בסוף כמה מהאייטמים מופיע סקר קצר תחת הכותרת: "הצביעו והכריעו". משה צ'צ'יק בן 58 מבת-ים הוא נכה בשיעור 100% וחולה סכרת במשקל 230 ק"ג. הוא שוכב יותר משנה בחדר וחצי במיטת ברזל ולא יכול לזוז. מיטה רפואית שהיתה יכולה להביא שיפור במצבו מתעכבת בגלל ביורוקרטיה. ב-Mynet החליטו לערוך סקר ולשאול את הקוראים לדעתם.
הנה שתי האפשרויות היחידות בסקר:
א. שיעשה דיאטה ואחר-כך נדבר.
ב. בושה למדינה שככה מפקירים בן-אדם.
קדימה. תכריעו! איזה יופי של עסקת חבילה. הסיפור הוא "סיפור אנושי מזעזע" ויש בו הכל: מוזרות אנושית קיצונית, ביורוקרטיה ישראלית טיפוסית, דילמה בריאותית ואטימות ממסדית. בואו נערבב הכל יחד עם רוע טוקבקיסטי קלאסי, ניתן לאנשים לענות על סקר ויאללה! נביא אותה באיזה 400 טוקבקים שצועקים זה על זה, שאת רובם כמובן נצנזר, כי אנחנו, אתם יודעים, אחראים. כמה חבל שהאייטם משך רק שלוש תגובות, בשתיים מתוכן נכתב: "בושה לסקר שלכם". גם כן טוקבקיסטים דפוקים.
הנה כמה סקרים לדוגמה:
האם הבדואים באזור חדרה צודקים?
א. כן, הם צריכים לגור בו.
ב. לא בטוח, הם כלואים בין הפטיש לסדן.
ג. מה פתאום, הם יושבים בשטח באופן בלתי חוקי.
האם אגד צודקת כאשר היא אוסרת על הכנסת בקבוקי אלכוהול לאוטובוסים?
א. כן. ראינו את התוצאות של השתכרות בקווי לילה.
ב. לא, זה גורף מדי. מה יגיד נוסע באוטובוס בשעות היום שמביא במתנה וודקה לחבר? אין הצדקה לקחת אותה ממנו.
האם צריך להזיז את החופש הגדול חודש אחד קדימה?
א. בוודאי, איזו שאלה.
ב. ואם נמליץ, מה זה אומר? הוא יקבל אותה?
ג. בשום פנים ואופן.
תשובה ב' חושפת, בטעות, את הרציונל המטופש שטמון בכל הסקרים האלה: לא רק שהם לא מכריעים, לא רק שהם לא משפיעים, הם גם חסרי ערך מסוג כלשהו (אזרחי, תרבותי או תקשורתי), הם לא מייצגים שום דבר, ובעיקר הם ממסגרים כל דיון בצורה כמו-בינארית ("כן, כמובן!" או "לא, בשום אופן לא!") וכך הם הופכים מציאות מורכבת לשטוחה יותר מפלקט.
הם אפילו לא משעשעים. הם סתם וולגריים. הדרך שבה אתר התוכן הגדול במדינה מנצל את האינטרנט נוגעת ללב. הוא מפעיל את מיטב כישוריו כדי לשאול אותנו, הציבור, שאלות חשובות ונוקבות המשפרות ומשדרגות את רמת השיח הציבורי. באותה הזדמנות הוא גם מציג לראווה מה עורכיו חושבים על הקוראים. אחרי הכל, מה יגיד נוסע באוטובוס שמביא במתנה וודקה לחבר?