זה קרה לפני שנים. באחד ממוספי החגים התפרסמו תשובותיהם של אנשי ציבור (מי שאז נחשבו לידוענים) לשאלה איזה ספר הם קוראים עתה. אחד הח"כים נקב בשם של ספר (דומני שהיה זה "מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס, בגרסתו הקודמת) והפליג בשבחיו. התשובה צדה את עינו החדה של אמנון דנקנר, שזכר כי כמה שנים לפני כן כבר נשאל אותו ח"כ אותה שאלה – ואף השיב אותה תשובה.
דנקנר פירסם רשימה משעשעת על דבקותו של הח"כ (שבינתיים הלך לעולמו ולכן אני נמנע מלהלבין את פניו, אם נכון להתבטא כך בנסיבות אלו) בטקסטים ספרותיים והיסטוריים, על יסודיותו (כל-כך הרבה שנים דרושות לו כדי להפוך ולהפוך בספר) – ונתן לקורא להבין מה דעתו על התחזותם של פוליטיקאים לאנשי רוח.
נזכרתי בסיפור הנחמד הזה למראה דיווח שהופיע שלשום (24.8.10) ב"ידיעות אחרונות" על הצידה הרוחנית שנטלו עימם ראש הממשלה ורעייתו לחופשת בזק בת יומיים בצפון. מתחת לתצלום שבו נראים בני הזוג ליד מצפה-נמרוד שבראש-פינה, סיפר העיתונאי גואל בנו לקוראיו כך: "שרה הצטיידה בספרי פסיכולוגיה, וראש הממשלה בביוגרפיות, בהן ביוגרפיה של צ'רצ'יל".
שוקי טאוסיג כבר עמד כאן שלשום על הפוזה שבהפצת המידע הזה ואורן פרסיקו ציין אתמול כי נוכח הדיווחים המצולמים הנמשכים על בילויי ביבי ושרה בנופי הצפון, לא ברור כיצד הצליחו השניים לספק את צרכיהם האינטלקטואליים והמקצועיים הדחופים, שאמורים היו להיענות בעזרת ערימות הספרים שלקחו אתם לחופשה.
אני נדרש לדיווח הזה, ולדיווחים אחרים ברוח זו המופיעים ביממה האחרונה בעיתונים בקשר לחופשתם החטופה של ראש הממשלה ורעייתו, בגלל התפקיד שממלאים בסיקור הזה הכתבים.
גואל בנו שימש במקרה זה צינור חלול שדרכו העבירו יחצניה של משפחת נתניהו את המידע שרצו להנחיל לציבור. הטקסט שהודפס בשמו לא נקרא כמידע שהושקעה בו תשומה עיתונאית ממשית; הוא נקרא כקומוניקט שנוסח על-ידי דוברות ראש הממשלה כדי ליצור רושם מסוים מאוד על הלקוחות שלה – נתניהו ואשתו.
מי שעמד מאחורי המידע המהונדס הזה ביקש לשוות לזוג נתניהו דימוי של גבר ואשה רעבי תרבות ושוחרי דעת שלא מסוגלים להיפרד מספרים גם כשהם משייטים בקייאקים או מטיילים באתרי נופש בגליל. ולא סתם לספרי קריאה של אזרחים מן השורה נזקקים ביבי ושרה, אלא לביוגרפיות גבוהות מצח (הוא) ולספרי עיון מקצועיים (היא). סתם רומנים נחמדים או קובצי סיפורים שראו אור באחרונה הם מחוץ לרפרטואר הרוחני שלהם.
ניחא ראש הממשלה ורעייתו; התפריט האינטלקטואלי שלהם הוא עניינם בלבד. גם הדימוי המפוחלץ שבו הם עוטפים את עצמם הוא בחירתם שלהם. נתעלם גם מכושר האבחנה של יועצי התקשורת, שנתנו גיבוי לדימוי הפלצני שבו הוזן "ידיעות אחרונות". אך מה על הכתב והעורכים הנוגעים בדבר?
מדוע הם מסכימים לפלוט, ללא התערבות, את המידע הלעוס שבו הלעיטה אותם לשכת ראש הממשלה? מדוע אין בטקסט שפירסם גואל בנו הערה כלשהי שתבהיר לקוראים שהדברים שהוא מספר הם גרסת שרה וביבי נתניהו, ואינם בהכרח עדות מכלי ראשון? הכתב הרי לא ראה במו עיניו את תכולת תיקי המסע של ראש הממשלה ורעייתו; הוא הסתפק במידע שנמסר לו מפי "גורם מוסמך", שהיה מן הסתם מישהו מהפמליה המקיפה את בני הזוג.
"הגורם המוסמך" רצה שנאמין ששרה וביבי יצאו חמושים בספרי עיון עמוקים כדי לבלוע אותם בחופשתם הקצרצרה. "ידיעות אחרונות" סייע לו, ללא אבחנה, לנסות לטעת את הרושם הזה אצלנו, הקוראים.
אלבום החופשה המשפחתית
"ידיעות אחרונות", 24.5.10
שער "הארץ", 25.8.10
שער "ישראל היום", 25.8.10