זונות וסמים קשים
תחקיר ששודר אמש במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 תחת הכותרת "זונות, סמים וסגן יו"ר הכנסת" זוכה לידיעות המשך בולטות בכל העיתונים הכלליים. עמית סגל ומשה זאב, החתומים על התחקיר, חשפו כי חבר-הכנסת מהליכוד אורן חזן היה מעורב בניהול קזינו בבולגריה, ובין היתר סיפק ללקוחותיו זונות וצרך עימם סמים קשים. בכך הפריכו סגל וזאב טענות הפוכות שהשמיע חזן, ואישררו דיווחים קודמים על עברו של חבר-כנסת כאיש עסקים (ואדם) מהזן המפוקפק.
זאב, שנשלח על-ידי חברת החדשות לבורגס כדי לעמת את טענותיו של חזן עם מקומיים שהיו עימו בקשרי עבודה, חשף כי בניגוד לגרסה שנתן נבחר הציבור הטרי, הוא אכן ניהל שם קזינו, ולא בית-מלון – וגם נחקק היטב בזכרונם של נהגו הקבוע, של תיירים ישראלים שבאו עימו במגע ושל מנהלת מועדון חשפנות שסיפקה לו, לטענתה, זונות. לצד העדויות נחשפו בתחקיר גם מסמכים שהפריכו את טענתו כי לא היה לו כל קשר לניהול בית-הקזינו.
טיבן המשכנע של העדויות המצולמות וההכחשה הלא מנומקת שסיפק חזן תרמו ודאי להחלטתם של עורכי העיתונים להבליט את הממצאים בעמודי השער שלהם. בכל העיתונים לא הסתפקו בהדהוד הממצאים, ואספו גם ציטוטים מפי חברי-כנסת הקוראים לחזן להתפטר מהכנסת. חזן, המייצג את הליכוד בחמש ועדות שונות ובמקביל מכהן גם כאחד מסגני יושב-ראש הכנסת, הצהיר הבוקר כי אין בכוונתו להתפטר, וכי הוא מתכנן לתבוע את ערוץ 2. לנוכח הרקורד הנוכחי שלו בהגנה על שמו הטוב, נראה שלפרקליטי חברת החדשות אין ממה לחשוש.
אמש פירסם חזן בחשבון הטוויטר שלו מכתב מעורך-דין, שלפי טענתו שלח למערכת חדשות ערוץ 2 ולעמית סגל. במכתב דורש עורך-הדין מחברת החדשות לפרסם התנצלות "עוד הערב", כלומר אמש, ולהצהיר כי הפרסום בדבר שימוש בסמים ומגע עם זונות מבוסס על מידע "לא נכון ולא מדויק". אם אכן הגיע המכתב לחדשות ערוץ 2, נראה שהחליטו שם להתעלם ממנו ומהדרישות שהובעו בו.
"אני כבר לא מצפה לשום דבר מהתקשורת", כתב חזן בעמוד הפייסבוק שלו לאחר שידור התחקיר. "הם כנראה לא ישלימו עם נצחון הליכוד וראש הממשלה נתניהו בבחירות". לנוכח ההבלטה שניתנה לממצאי התחקיר הבוקר בשער "ישראל היום", בליווי ציטוט מפי "ח"כ מטעם הליכוד" האומר כי "אם הסיפור נכון הוא גורם בושה לכולנו, גורם נזק תדמיתי חמור מאוד לכנסת ולליכוד", נראה כי בסביבת נתניהו כבר נערכים להתנער מחבר-הכנסת הקולני.
מכתב האיומים שנשלח, לטענת אורן חזן, למערכת חדשות ערוץ 2 (צילום מסך מתוך עמוד הטוויטר של חזן)
הערה לשונית
לא ברור מדוע גם היום ממשיכים כלי תקשורת ישראליים להשתמש במונח המכובס "נערות ליווי" לתיאור נשים המקיימות מגע מיני בתמורה לתשלום. אולי משום שהמונח השגור "זונות", ואפילו "יצאניות" המיושן או "נשים בזנות" המתחסד, מכתים את אלה הצורכים את שירותיהן. בין אם זו הסיבה ובין אם לאו, נדמה שדווקא השימוש בכינוי הפחות מבזה מבחינת הזונות, "נערות ליווי", תורם במידת מה למתן לגיטימציה לצריכת שירותיהן.
ללא שם (1)
"פרשת פישר: הניצב הפורש ברונו שטיין חשוד בקבלת שוחד", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". כתב הפלילים של היומון, יניב קובוביץ, חשף בשנה שעברה כי שטיין השתתף במסיבה פרטית שאירגן פישר, חשיפה שבעקבותיה פרש שטיין מהמשטרה. "במשטרה חושדים כי עו"ד פישר הציג ללקוחותיו את שטיין כאיש קשר שלו למשטרה וכמי שיכול לסייע לו, ובתמורה מימן לניצב הפורש נסיעות לחו"ל – שם התקיימו חלק מהפגישות של שטיין ופישר עם הלקוחות", כותב היום קובוביץ.
בניגוד למידע שפירסם אז קובוביץ, המידע הטרי שלפיו שטיין נחקר אתמול באזהרה בחשד למעורבות במעשי שוחד נמצא בידיהם של כל כתבי הפלילים. עם זאת, רק ב"הארץ" מדווחים עליו במלואו. ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב" וב"ישראל היום" שמו של שטיין מוחלף בכינוי "ניצב לשעבר", ובתמונותיו מאתמול, שצולמו במשרדי המחלקה לחקירות שוטרים, טושטשו פניו.
הסיבה להחלטה של "הארץ" עשויה להיות שגיאה, אקט של התרסה או פרשנות יצירתית להתנגשות בין שני סוגים של איסור פרסום שהוטלו על המידע בעניינו של הניצב בדימוס: אף שעל חקירתו חל עד אתמול צו איסור פרסום, אתמול החליט בית-משפט השלום בירושלים להסירו.
עם זאת, לפני כשלוש שנים עבר בכנסת תיקון לחוק בתי-המשפט שקבע כי כלי תקשורת לא יורשו לפרסם את שמו של חשוד שלא הוגש נגדו כתב אישום בטרם עברו 48 שעות ממועד התייצבותו לחקירה. לחוק זה, כפי הנראה, צייתו עורכי וכתבי העיתונים שאינם "הארץ".
ללא שם (2)
ב"ישראל היום" וב"מעריב" מדווחים על החלטה של האוניברסיטה העברית להרחיק מתחומיה לצמיתות פרופסור בגמלאות שהתנהג באופן "בלתי הולם" כלפי נשים. הידיעות בנושא מבוססות על חשיפה של ירדן סקופ שפורסמה אתמול באתר "הארץ". כמו במקרה של ברונו שטיין, גם במקרה זה החליטו העיתונים שאינם "הארץ" לחסוך מקוראיהם את שמו של האדם שבו עוסקת הידיעה.
הישג
קמפיינים עיתונאיים הם דבר מבורך. סדרת כתבות בליווי טורי דעה ופרשנות היא כלי עבודה מצוין שבאמצעותו יכול גוף עיתונאי לא רק להשאיר סוגיות במרכז סדר היום לאורך זמן, אלא גם להעמיק בהן ולהציג אותן בהקשרים מורכבים, המתעדכנים בהתאם לשינויים בשטח. הקמפיין העיתונאי שמנהלים עורכי "ידיעות אחרונות" זה שמונה ימים אינו כזה. אף שהוא מתפרסם בעיתון, ואף שרוב תכניו ארוזים בפורמטים עיתונאיים מסורתיים – ידיעה, טור, ראיון – חלק ניכר מהתוכן עצמו מזכיר יותר פרסומים של מידע-מטעם מהסוג שמערכת השלטון בישראל מכנה "הסברה".
הכותרת ב"ידיעות אחרונות", 9.6.15 (לחצו על התמונה לקריאת הידיעה המלאה)
דוגמה עכשווית לכך היא ידיעה קצרה בחתימת ציפי שמילוביץ ואיתמר אייכנר, המתפרסמת היום בעמודי החדשות של העיתון תחת הכותרת "הישג למשלחת ישראל באו"ם". מהידיעה עולה כי דו"ח רשמי של מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, עומד לייחס לצבא ישראל "פגיעה חמורה בילדים". ברק רביד, שקיבל לידיו את הדו"ח ודיווח עליו ב"הארץ", ציין כי במסמך נמתחת "ביקורת חריפה ביותר" על "המדיניות הישראלית שגורמת לפגיעה בילדים בגדה המערבית וברצועת עזה", וכי "הדבר מעלה חשש עמוק לגבי האופן שבו ישראל מיישמת את החוק הבינלאומי, במיוחד בכל הקשור לשימוש מוגזם בכוח".
ב"ידיעות אחרונות" מזכירים בקצרה את הביקורת שנמתחה על ישראל, אך נמנעים מלהציג בפני הקוראים את התמונה המלאה. ה"הישג" מהכותרת, כך עולה מהידיעה, הוא החלטתו של מזכ"ל האו"ם שלא לשבץ את ישראל בקטיגוריה אחת עם דאע"ש ואל-קאעידה. ב"ידיעות אחרונות" לא מציינים כי בקטיגוריה המרוככת נהנית ישראל מחברתו של ארגון טרור אחר, ותיק ומוכר: חמאס, המכונה בדיווחם של שמילוביץ ואייכנר "הרשות הפלסטינית".
אם לנקוט פשטנות מורכבת פי כמה מזו הנהוגה בקמפיין החרם של "ידיעות אחרונות", לדעת האו"ם ניתן להשוות את ישראל לארגון הטרור חמאס, אם כי לא לארגוני הטרור אל-קאעידה ודאע"ש. לפי ידיעת ההסברה האנטי-עיתונאית המתפרסמת היום בעיתון של המדינה, מדובר בהישג דיפלומטי.
נגד הרוח
הידיעה המטעה של "ידיעות אחרונות" על מהלך השתדלנות באו"ם מתפרסמת לצד הסמליל "נלחמים בחרם", המלווה את קמפיין ההסברה שאליו יצא העיתון זמן קצר לאחר השקתו של קמפיין זהה מטעמם של בעלי ההון האמריקאים שלדון אדלסון וחיים סבן וראש הממשלה בנימין נתניהו.
ביום שישי צוין כאן כי לפחות שניים מכותביו הוותיקים והמוכרים של העיתון, נחום ברנע ואיתן הבר, העזו לפקפק מעל דפי "ידיעות אחרונות" בתקפותו של הנארטיב הממשלתי שאימצה לעצמה המערכת. היום מצטרף אליהם כותב בכיר אחר של העיתון.
במאמר המתפרסם תחת הכותרת החד-משמעית "שישה שקרים שסיפרו לי על החרם" כותב רונן ברגמן על שש הנחות יסוד הנפוצות בקרב מובילי הקמפיין, ומבקש להפריכן. בין היתר טוען ברגמן כי לא יהיה זה מדויק לטעון שיוזמת החרם נגד ישראל היא תופעה אנטישמית, וכי רוב מוביליו אינם בהכרח פלסטינים או "גורמי טרור".
"הבעיה המרכזית במלחמה בחרם אינה בשיווק, אלא במוצר. בעולם של 2015 אי-אפשר לשווק כיבוש. הפעלה יעילה יותר של התעמולה הישראלית יכולה רק להרוויח זמן – עוד התנצלות ממנכ"ל אורנג', עוד דחייה באיומים של פיפ"א. היא לא תוכל לדחות אותו לעד. אמצעים חשאיים וגיוס משאבים לפעילות ממוקדת טובים נגד יריבים ספורים, לא נגד מאות ארגונים ועשרות אלפי פעילים", כותב ברגמן.
"מהיכרותי [...] עם חלק מהגורמים הקוראים לחרם, אני מתרשם שמדובר באנשים ובארגונים שבאמת משוכנעים כי בגלל הכיבוש ישראל הופכת מדינת אפרטהייד וכי מחובתם לשנות זאת", הוא כותב בהמשך. "יגיד מישהו: איך אתה יודע? מדובר באנטישמים מתוחכמים המסתירים את כוונותיהם האמיתיות. ואיך הם יודעים? הטענה על מזימה להשמדת ישראל במסווה של ביקורת נגד הכיבוש דורשת הוכחה, וחובת ההוכחה על הטוען.
"שלטון האפרטהייד לא קרס בגלל פעולות הטרור של ה-ANC, אלא בגלל שראשי השלטון ראו את בריחת הבנים שלהם, שלא רצו לגדול במדינה מצורעת והבינו שהגיעו לסוף הדרך. ההשוואה של תומכי החרם בין ישראל ובין האפרטהייד רחוקה מלהיות מדויקת, אך ההשוואה בין יחס העולם אליהם בשנות ה-80 ואלינו היום מדויקת מאוד. ראוי שנביט לאמת הזו בעיניים ונבין שיש רק דרך אחת יעילה להתמודד עם החרם – משא-ומתן מדיני אמיתי עם הפלסטינים".
במדור המאמרים האחורי של "הארץ" מציע דוד זונשיין לקוראים להתנסות בתרגיל מחשבתי: ניתוח של המציאות כפי שהיא מתחוורת לאחר השתקת הרעשים. "אם אפשר היה לשים את נתניהו על mute, ולבחון את פעולותיו ללא המלל האינסופי שהוא שופך עלינו, היה מתברר שראש הממשלה נוקט כל צעד אפשרי כדי לקדם את הלחץ הבינלאומי עלינו, ובהיותו בעמדה המשפיעה ביותר, אין אף לא גורם אחד שהיה מייצר לחץ שווה לשלו: הרכבת ממשלת ימין צרה, ההתבטאויות הקשות נגד הערבים אזרחי המדינה, מינוי של קיצונים לתפקידי מפתח, שכנוע העולם שהסדר אינו מעניין את ממשלת ישראל, המשך הבנייה בהתנחלויות ועוד ועוד", הוא כותב.
"אחרי 48 שנים, מאז מלחמת 67', ויותר מתשע שנים שבהן ישב נתניהו בראש הממשלה, העולם משתכנע שפעולות חשובות ממלים, והפעולות מלמדות שלישראל אין כוונה לשחרר את הפלסטינים משליטתה", טוען עוד זונשיין, המזוהה בשורת הקרדיט כיו"ר הנהלת ארגון בצלם.
"אם נתניהו רוצה להילחם בחרם, עליו לסיים את השליטה הישראלית בפלסטינים. זוהי המלחמה בחרם. הטלת האשמה באלו שמביאים לידיעת הציבור את תוצאותיה של השליטה הזאת מוליכה את הציבור שולל, והיא תחזק את תומכי החרם בעולם", הוא כותב בפסקת הסיום של הטור.
במדור המאמרים של "ישראל היום" לא מתפרסם היום, גם היום, מאמר המפקפק בתכניו או ביעילותו של הקמפיין הממשלתי. במקום זה נדפס בו טור פרשנות מאת דרור אידר, בשבתו כמומחה למשפט בינלאומי, המנצל את הבימה שניתנה לו כדי להעמיד בפני הקוראים איש קש ולחבוט בו.
לטענת אידר, החוק הבינלאומי אינו אוסר על סיוע ל"פעילות כלכלית של כוח כובש", וגם אם היה אוסר – הרי ששטחי הגדה המערבית אינם שטחים כבושים, אלא לכל היותר כאלה הנמצאים "במחלוקת", וזאת לנוכח "רשיון האומות, ההיסטוריה, הצדק והתנ"ך", שמתוקפם "אנחנו טוענים לבעלות עליהם".
על כן, כותב אידר, אין בסיס לטענותיהם של אלו המצדדים בחרם על ההתנחלויות בטענה כי עשיית עסקים עימן מנוגדת לחוק הבינלאומי. "גופים כלכליים שיפעלו נגדנו יסתבכו עם החוק האירופי", מאיים אידר. "וגם אם לא נשכנע את האירופים, חשוב שנדע שלא רוממות החוק בפי מצדדי החרם, משום שאין חוק כזה".
אפשרות קיומו של חוק בינלאומי המחייב חרם כלכלי על התנחלויות עומדת, במקרה הטוב, בשוליו של הדיון הציבורי סביב הטלת סנקציות על ישראל והשטחים הנשלטים על-ידי צבאה. השימוש המוגזם והדמגוגי שעושה בה אידר, מהפובליציסטים הראשיים של "ישראל היום", ממחיש כי הוא מאיים על אויבי ישראל באקדח נטול מחסנית.
בניכוי האופציה המדינית
"פתרון שתי מדינות יגדיל את התוצר בכ-120 מיליארד דולר", מודיעה כותרת המתפרסמת ב"כלכליסט", בהתבסס על מחקר של מכון ראנד שממצאיו הופצו אתמול לכלי התקשורת. כתב "כלכליסט" עמרי מילמן מציין כי "להתפרצות אלימה", לעומת זאת, "יהיו השלכות כלכליות שליליות בעשור הקרוב: הכלכלה תפסיד כ-250 מיליארד דולר בשל החמצת הזדמנויות כלכליות".
"שלום יתרום לישראל 123 מיליארד דולר, אינתיפאדה תעלה לה 250 מיליארד דולר", מתמצתת כותרת בנושא המתפרסמת ב"דה-מרקר", שם חתומה הכתבת אורה קורן על סקירה מורחבת של נתוני המחקר.
ב"ישראל היום", שם מדווח על המחקר שלמה צזנה, נמנעים מהצגת שני צדדיו העיקריים של הניתוח הכלכלי. בידיעה קצרצרה המתפרסמת בחינמון מתייחס הכתב המדיני רק לאפשרות שלפיה הפלסטינים "ישובו למעגל האלימות" ויסבו למשק הישראלי נזקים מעיקים. התממשותו של התרחיש האחר כלל אינה באה בחשבון.
יוקר הדיור
שלושת העיתונים הכלכליים מדווחים בעמודיהם הראשונים על שתי החלטות שקיבל אתמול קבינט הדיור בראשות שר האוצר משה כחלון. "כחלון הביא לאישור הקבינט שתי הצעות: הצעה להעברת מינהל התכנון ממשרד הפנים אל משרד האוצר ולשינוי מבנה הניהול של תחום התכנון והקרקעות, והצעה נוספת לקביעתם של תשעה מתחמים חדשים שבהם יתוכננו אלפי דירות בהליך מואץ", מדווחים בשער "דה-מרקר" נמרוד בוסו ומוטי בסוק.
האופן שבו מסקרים הכלכלונים את הצעדים של כחלון, שהם חלק מתוכנית שתכליתה המוצהרת היא הורדת יוקר הדיור בישראל, מאפשר לתת בהם סימנים. ב"דה-מרקר", שסימן את כחלון כרפורמטור אפשרי עוד לפני שהכריז על חזרתו לזירה הפוליטית, ממשיכים את הקו המסויג שמלווה את כהונתו הקצרה במשרד האוצר; בדיווח החדשותי על הדיון בקבינט הדיור מודגש כי "שרי הליכוד" הכריחו את כחלון "לשנות את תוכניותיו", ומודגשת גם ביקורת שהשמיעו על תוכניתו גורמים שונים בממשלה.
משה כחלון בישיבה הראשונה של קבינט הדיור בראשותו. ירושלים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)
ידיעה מאת רז סמולסקי מוקדשת לטענותיהם של ראשי ערים הטוענים כי אינם מעוניינים בהצפה של בנייה חדשה משום שהם אינם יכולים להתמודד עם "הגדלה משמעותית של האוכלוסייה". סמולסקי כותבת כי ברשויות המקומיות חוששים מהפרת המאזן הקיים בין בנייה למגורים, ש"מכבידה על קופות העיריות", לבין בנייה לתעשייה ומסחר, ש"מעשירה אותן".
כתב הנדל"ן נמרוד בוסו חתום על טור פרשנות המכתיר את פתרונותיו של כחלון כ"דומים מדי לאלה של לפיד". המוטיב הזה, המשווה בין תוכניתו הגנוזה של יאיר לפיד לזו של השר כחלון, חוזר על עצמו ב"גלובס", המספק לכחלון סיקור ביקורתי במיוחד מאז מינויו לשר האוצר.
הדיווח החדשותי של "גלובס", שעליו חתום כתב הנדל"ן אורי חודי, ענייני ותמציתי. עם זאת, טור פרשנות מאת עורך הנדל"ן דרור מרמור, המתפרסם בצדו, ניחן רק באחת משתי האיכויות הללו. הטור, שכותרתו היא "אותו מנגנון מקולקל", מחזיק רק 264 מלה.
הטענה העיקרית בו אינה עוסקת במהלך של כחלון לגופו, כי אם בעובדה שבקבינט הדיור חברים 15 שרים, ושכמה מהבולטים שבהם כבר הביעו התנגדות כללית לתוכנית ששר האוצר מבקש לקדם. זוהי, מבחינת מרמור, העדות לכך ש"מי שציפה לחגיגיות" קיבל "תחושה של אותו מנגנון משילות מקולקל". ודוק: תחושה של קלקול, ולא קלקול, כפי שקבעה הכותרת. יחי ההבדל הקטן.
כמו ב"גלובס", גם ב"כלכליסט" הידיעה המרכזית בנושא (אמיתי גזית) מתמקדת בעיקר בהחלטות שהתקבלו אתמול, ולא בביקורת עליהן. ידיעה נלווית מאת עמרי מילמן מוקדשת לביקורת שהשמיע אתמול שר הפנים סילבן שלום, שאישור הצעותיו של כחלון גרע ממשרדו חלק ניכר מסמכויותיו. מילמן מציין זאת באופן שממנו משתמע כי הביקורת של שלום אינה עניינית, כי אם אישית.
בטור פרשנות לידיעה מתעקש גולן פרידנפלד לאחוז בתרחיש האופטימי. "ההתנגדות למהלך סיפוח סמכויות התכנון למשרד האוצר היא טבעית, מתקבלת על הדעת. במצב רגיל הרעיון של יצירת מונופול ממשלתי בתחום הדיור היה צריך להידחות על הסף. הליך התכנון אמור להיות כזה שמביא בחשבון הרבה מאוד שיקולים, וכמעט אין דרך חזרה ממנו. אלא שמפלצת הנדל"ן שגדלה לממדים מטרידים דורשת נקיטת הליכים לא שגרתיים", הוא מסביר.
"להחלטה לרכז את כל הסמכויות בתחום הדיור אצל שר האוצר יש תופעות לוואי", כותב פרידנפלד בהמשך הטור. "בחודשים הקרובים הן יצופו על פני השטח ביתר שאת – פעם יהיו אלה ארגוני הסביבה שיעלו טיעונים מוצדקים כשלעצמם, פעם יהיו אלה ראשי הרשויות שסמכויותיהם בתחום הדיור ייפגעו, פעם אחרת יהיה זה שר פגוע שיחגוג על הכישלון הראשון בתחום הדיור. כל אלה הם בבחינת מים תחת הגשר. עיני המשקיעים שהציפו ומציפים את שוק הנדל"ן נשואות לשר האוצר, לא לדברים שיאמר. בסרט הזה הם כבר היו בעידן שר האוצר הקודם. הפעם הם מחכים לראות מעשים.
"אחרי שכחלון קיבל את סט הכלים שייחל לו, הוא צריך להציג תוצאות בשטח. את זה אפשר יהיה לראות במספר השיווקים שיבוצעו בפועל, במספר התחלות הבנייה ובסוף-בסוף ברמות המחירים של הדירות. גם אם הכפפת הסמכויות בתחום הדיור לשר האוצר היא רעיון רע, כדאי לזכור ששום דבר מהרעיונות המעולים שטובי הכלכלנים העלו כאן עד כה לא הצליח לעצור את הדהירה במחירי הנדל"ן".
עושים לביתם
ב"ידיעות אחרונות" שוב מקדישים כפולת עמודים במוסף היומי "24 שעות" לתחרות "המורה של המדינה", קמפיין מסחרי שמנהלת המערכת העיתונאית בשיתוף עם הסתדרות המורים ומפעל הפיס. הכתבים אמיר קמינר וגואל בנו מעדכנים את הקוראים כי ביום חמישי הקרוב ייערך הטקס המסיים של הקמפיין, שבו ייקחו חלק שר החינוך נפתלי בנט ונשיא המדינה ראובן ריבלין.
שמו של חתן שמחה נוסף, מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן, נפקד היום מכפולת התוכן השיווקי של "ידיעות אחרונות". האם בעיתון יבליגו על הסתבכותו בפרשת פישר ובכל זאת יזמינו אותו לנאום בטקס, כפי שעשו בשנה שעברה? אם לשפוט לפי הטקס דאשתקד, שחודשים אחדים לפניו נעצר וסרמן בחשד למעורבות בפרשת שחיתות אחרת, התשובה עשויה להיות חיובית.
יוסי וסרמן. טקס "המורה של המדינה", 12.6.14 (צילום מסך מתוך שידור הטקס ב-ynet)
נתוני האזרחים
בכפולת העמודים הפותחת של "כלכליסט" ממשיך עומר כביר לעקוב אחר הליכי הקמת המאגר הביומטרי. תחת הכותרת "האחראים על המאגר הביומטרי נרדמו בשמירה" מדווח כביר כי "אחת מוועדות הכנסת שתפקידן לפקח על המאגר הביומטרי ולקבל החלטה לגבי עתידו עד סוף החודש לא התכנסה מאז חודש דצמבר, והשנייה לא התכנסה מעולם".
ענייני תקשורת
רשות השידור. במדור הפרסום והשיווק של "כלכליסט" מדווח אופיר דור על ישיבה שנערכה אתמול בכנסת בעקבות המצוקה התזרימית שאליה נקלעה רשות השידור, ומציין כי השר המופקד על הגוף הקורס, ראש הממשלה נתניהו, נפקד מהדיון. כאן, באתר "העין השביעית", דיווח על הדיון אורן פרסיקו.
הרשות השנייה. ידיעה אחרת מאת דור נושאת את הכותרת "בכירי הרשות השנייה נגד הרשות השנייה". נושא הדיווח הוא ביקורת שמותחים "בכירי רשות השידור לדורותיהם" – נורית דאבוש, שמואל שם-טוב, מרדכי שקלאר, אילן אבישר, מנשה סמירה ועוד – על החלטת הרשות השנייה לבטל היתרים שניתנו לתחנות רדיו אזוריות שביקשו להקים תחנות משנה.
עופר נמרודי, דצמבר 2010 (צילום: "העין השביעית")
פישר והתקשורת. כתבי "דה-מרקר" נתי טוקר ויסמין גואטה מגישים לקוראיהם סיכום של יחסיו הקרובים של רונאל פישר עם גורמים שונים בתקשורת הישראלית כפי שהם משתקפים בעדותו של ערן מלכה, קצין החקירות שעימו שיתף פישר פעולה בעבירות המיוחסות לו.
טוקר וגואטה מביאים מקרה שבו התבקש מלכה להדליף מידע לכתב חדשות ערוץ 2 גיא פלג (מלכה, לדבריו, סירב), ומספרים גם כי פישר סייע למו"ל "מעריב" לשעבר עופר נמרודי בעת שזה התעניין בהשקעה בערוץ 10. על-פי דיווחם, היה זה "ככל הנראה" בסוף שנת 2013, אז ניסה נמרודי להשתחל ליוזמת רכישה שלא הבשילה בהובלתה של הפרסומאית יפית גרינברג. מטעמה של גרינברג נמסר בתגובה כי הפגישה שלה ושל נמרודי היתה "פגישת נימוסין קצרה" בלבד, שהתקיימה "לאור הנימוס והיכרות העבר" עימו.
פולמוס פרי. "רק השבוע אמר הממונה על ההגבלים העסקיים כי הממשלה מתקשה לעמוד בלחץ העצום שמפעילות עליה חברות הגז. האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיות כיום הוא תאגידי הענק. עיתונאי, כעיקרון, הוא מגן הדמוקרטיה. פרי הולך לעבוד בשביל האוליגרכיה. אם חלילה יצליח, אנחנו נשלם את המחיר", כותב ח"כ מיקי רוזנטל במאמר המופיע במדור הדעות האחורי של "הארץ".
מאמרו של רוזנטל מתפרסם לא רק כדי להציג את עמדתו בסוגיה, אלא גם כתגובה למאמר מאת נעמי לויצקי שפורסם אתמול בעיתון. לטענת רוזנטל, בדברי הביקורת שפירסמה עליו לויצקי היה עליה לציין כי היא "התפוטרה מ'ידיעות אחרונות'" בעת שכיהן כסגן העורך. אביב הורביץ, ששוחח אתמול עם לויצקי, הביא בפני גולשי mako את טענתה כי לא היה עליה לציין את נסיבות עזיבתה שכן בשום שלב של העסקתה ב"ידיעות אחרונות" לא היתה כפופה לרוזנטל ולא היתה לו סמכות לפטרה.
שקיפות. "בהוראת שר הכלכלה אריה דרעי: תפורסם רשימת העסקים הפועלים בהיתר בשבת", דיווח אמש יובל אזולאי ב"גלובס". אם אכן יממש דרעי את היוזמה, יהיה זה סיבוב פרסה עבור המשרד שבראשו הוא עומד, שעד כה סירב בתוקף לחשוף את המידע.