נתוני החולי והזיהום שפרצו בחודש מרץ לתקשורת הפנו את תשומת הלב הציבורית לחיפה ולתושביה בעוצמה שלא זכורה כמוה. תושבי חיפה הבינו כי זו הזדמנות פז לדרוש סוף-סוף את המגיע לכל בן-אנוש: לחיות בסביבה שאינה מרעילה את בריאותו ואת בריאות ילדיו ואולי לשנות את המציאות שהכתיבו כאן הבריטים. אבל נראה כי מנהיגי העיר מתעקשים לשמר את מה שהונחל לנו לפני כמעט 100 שנה ואף לקבעו ולהגדילו כמחויבות לנציג העכשווי של הממלכה הבריטית היושב בלונדון, שהיה פעם חיפאי ונראה כי הוא אחד הגורמים היותר משפיעים על חיינו כאן בעיר.
בשירם האלמותי של סיימון וגרפונקל "Sound of Silence" יש משפט האומר: "Silence like a cancer grows". המלים האלו התגשמו במאבק במפרץ חיפה, היכן שהסרטן צמח בשקט ובהשתקה במשך שנים. נתוני החולי בסרטן אצל ילדים שפורסמו במכתב של פרופ' איתמר גרוטו ממשרד הבריאות פוררו את הדממה התקשורתית שהיתה מנת חלקה של המציאות החיפאית במשך שנים. הקומוניקטים העולצים שיצאו בשנתיים האחרונות מלשכת ראש העיר יונה יהב ותיארו מציאות של שגשוג ותנופה כוסו בענני פיח ועשן מצחין מהמפעלים, בתצלומי ילדים חולי סרטן, הפגנות ושלטים המפנים אצבע מאשימה ליהב, ששתק עד שהוכרע על-ידי הפעילות והפעילים. אקורד הסיום של הדוברות העירונית, שהופתעה מהבליץ, היה בראיון צרחני עם שי ודרור.
מעקב אחר סיקור המשבר מעלה את התחושה כי הוא מנוהל כנראה על-ידי מי שמנסים בכל כוחם להרחיק את תשומת הלב מהעתיד המצפה לתושבי מפרץ חיפה ובניסיון להפוך את נתוני משרד הבריאות ללא מהימנים. התקשורת, שעסקה במה שהיה, נמנעה מלדון במה שיהיה, ולא עידכנה את הציבור בתוכן האמיתי של המושג "התוכניות החדשות" להרחבת התעשייה במפרץ: מאגר הדלקים החדש והעצום שישכון במקום מסוכן מבחינה גיאולוגית, סמוך לריכוז אוכלוסייה של מאות אלפים ולמפעלים מסוכנים ודליקים, הגדלת בתי-הזיקוק פי שלושה כדי לאפשר הגדלת הייצור המיועד לייצוא (שמתעקשים לקרוא לה "הסדרה"), הקמת נמל פרטי שכולו מכוון לשבור את איגוד עובדי הנמל ולייצר מציאות נוחה לשינוע וייצוא של דלקים לארצות שמסרבות לשלם את מחיר הזיהום של ייצור הדלק ומעדיפות לקנות מאחרים (טורקיה למשל).
עידן עופר (צילום: משה שי)
תיקון בניסוח המכתב שיצא ממשרד הבריאות בנוגע לקשר הישיר בין הזיהום להיקף הסרטן בקרב ילדים גרם לפרץ שמחה אצל כל מי שחש שהאצבע המאשימה הופנתה לעברו, על אף שפרופ' גרוטו ופרופ' תמר פרץ, שעמדה בראש המחקר שבבסיס המכתב, המשיכו לעמוד בתוקף מאחורי הקביעה כי הזיהום במפרץ חיפה גורם לחולי עודף קשה, ואין שום סיבה להרגשת הקלה.
הנה כמה דוגמאות להתנהלות התקשורתית: נדמה שערוץ 2 המשיך, כמיטב המסורת, להיות מי שמעניק את מינימום ההתייחסות לנושא הזיהום במפרץ חיפה, ללא אזכור חלקם של בתי-הזיקוק וכל מה שמתלווה לתוכנית הגדלתם. אני אישית רואיינתי ביום שבו שלח יהב משאיות זבל לאזור המפעלים במבצע של הסחת דעת תקשורתית ודיברתי על "התוכניות החדשות". הראיון לא שודר, "משיקולי עריכה", כך נמסר לי. גיא מרוז הוציא מהבוידעם את "הבולדוג" כדי להתגאות בכך שהיה הראשון לזהות, אך נמנע מלדון במציאות העכשווית. כאשר פנו תושבים לפייסבוק של תוכנית הבוקר שלו בבקשה שידברו על ההפגנה הגדולה שעומדת להתקיים בקריית-חיים, נענו כי בתוכנית עסקו בכך מספיק וקבעו כי "הציבור לא מתעניין".
ב"דה-מרקר" כתבה מירב ארלוזורוב על דעיכת התעשייה בישראל, כשהיא מכנה את המחאה הציבורית נגד הזיהום "השתלחות" ואת המכתב של פרופ' גרוטו "דו"ח שגוי". היא גם ציינה כי בתי-הזיקוק פעלו להורדת הזיהום בהתאם לדרישות המדינה. כל אלו נמסרו כקביעה מתנשאת, הרומסת ברגל קלה ומזלזלת את הנתונים שנאספו בעמל רב וביזע, דם מהול בחומרים כימותרפיים וגרון ניחר והצליחו להתמקם בחזית התקשורת ולהעיר את מודעותו של הציבור הרחב.
בשבת שלפני האחרונה התקיים משחק סיום העונה בין קריית-שמונה למכבי חיפה. קבוצת האוהדים "הקופים הירוקים" ביקשה להציב שלט מחאה: "תושבי המפרץ בני-ערובה!", אך נדרשה להסירו. ואולם, את המהלך הבא לא צפו משגיחי הכשרות באצטדיון: בתחילת המשחק נפרשה יריעה עצומת ממדים מעל יציע האוהדים המסורים של מכבי חיפה ועליה ציור ענק של סמי עופר מאפר את הסיגר שלו לתוך מאפרה בדמות האצטדיון ומאחורי גבו טפט דולרים וארובות בתי-הזיקוק.
"עזבו את סמי עופר", מתוך דף הפייסבוק של אלי לוי, כתב חיפה והצפון של ערוץ 10 (צילום מסך)
האירוע חוסל מהר מאוד, אולם הדבר לא עצר את ההפצה המהירה של סרטון המחאה חסר התקדים ברשת, הפצה שאם היתה מתרחשת בכל מקום אחר בעולם, היתה זוכה לסיקור נרחב. כאן אצלנו, למרות ההפצה התקשורתית של ארגון גרינפיס, שעבד יחד עם האוהדים, האייטם סוקר בצמצום לכל היותר. באופן סמלי, אלי לוי, כתב חיפה והצפון בערוץ 10, סיפק בדף הפייסבוק שלו כתב סניגוריה על משפחת עופר ועל יונה יהב, טען כי האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית רק לממשלה וקבע שזרם התרומות מלונדון לחיפה נפסק.
מכבי חיפה היא מותג-על בכדורגל הישראלי, קהילת האוהדים שלה ייחודית ועצומה בהיקפה, חובקת את כל קבוצות האוכלוסייה בישראל ומחוצה לה. תמוה כיצד התקשורת מתעלמת מהם ואינה שואלת אותם, כיצד מרימים מבצע מורכב כזה מתחת לרדאר, מדוע האוהדים אינם אסירי תודה למי שתרם לאצטדיון ולמי שחתום על בניית האצטדיון ולמה הם מתעקשים לדרוש את שינוי שמו של האצטדיון?
נוצר הרושם כי המגמה כעת היא להנמיך את הלהבות שנוצרו בתקשורת סביב הזיהום במפרץ חיפה ולהשתיק את הדיון הציבורי לקראת הדיון על קרקעות הצפון שיתקיים ביולי (לאחר דחייה לא מוסברת). בינתיים קמה ממשלה חדשה, שרוצה לקדם במהירות את הקמת הנמל הפרטי בחיפה, לחסל את הרגולציה והחסמים שלכאורה עוצרים התפתחות כלכלית, ומאידך נלחמת בתקשורת המבקרת התנהלות המשרתת קומץ של בעלי אינטרסים שיקטפו את ליטרת הבשר שלהם, ודוחקת לשתיקה וכניעה את ציבור התושבים הגדול שהצליח לזקוף את קומתו ולהשמיע את הקול האותנטי והפגוע מהשטח ללא תיווכם של דוברים ופוליטיקאים שאינם מחוברים לשטח עצמו.
והשטח? הוא מזמן התעורר כשהבין איך המשחק מתנהל והגיע להפגנות שהיו ויהיו. גם מי שחשב כי יוכל לקנות את שתיקתם של האוהדים המושבעים באמצעות אצטדיון מוזהב ומפואר גילה כי אוהדי מכבי חיפה הם קודם כל בני-אדם אכפתיים, הורים מודאגים ואזרחים כועסים, שהציגו צד אקטיביסטי מעורר הערצה במבצע שבו הצליחו להכניס לאצטדיון החיפאי מיצג מתריס ובוטה המציג תגובה חד-משמעית לתעמולה מטעם לשכת ראש עיריית חיפה.
עם כזה קהל אקטיביסטים, שרק הולך וגדל, השטח כנראה עוד יאמר את דברו בהפתעות ובמהלכים בלתי צפויים. הוא הוכיח כי הוא אינו סוגד לאלוהי הממון, ושיש לו יכולות וערוצי תקשורת משלו, היודעים לרסק חומות של שתיקה הנבנות היכן שהתקשורת המסורתית מתנערת ממחויבויותיה.