שיתוף פעולה
תקיעת הכף בין איל ההון שלדון אדלסון, המזוהה עם המפלגה הרפובליקאית בארה"ב והבעלים של "ישראל היום", לבין איל ההון חיים סבן, המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית ו"ידיעות אחרונות", מתפרסמת הבוקר בלב שער העיתון של אדלסון. בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום" ושליח העיתון לענייני שלדון אדלסון בלאס-וגאס, היה עד לאירוע, שהתרחש במהלך ראיון שהעניקו השניים לחדשות ערוץ 2, ותיעד אותו במצלמתו.
הכותרת הראשית בחינמון, "ביחד נלחמים בחרם", מהדהדת את המסר המרכזי שעולה מהתצלום ומהכתבה שמלווה אותו. בשבוע שעבר אישר העיתון לאדלסון הוצאת פטנט על עצם הרעיון של שיתוף פעולה בין גורמים שונים לצורך קידום מטרה משותפת (ומי שיעז לשתף פעולה עם גורם שונה למען מטרה משותפת כלשהי, בלי שישלם תמלוגים למר אדלסון, עוד עלול לשמוע מעו"ד קלגסבלד).
הבוקר מרחיב ביסמוט וכותב: "כל מי ששאל בסוף-השבוע האחרון את איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון אם יש דרך לנצח את החרם על ישראל, שמע ממנו אותה תשובה: 'שיתוף פעולה' [...] אדלסון רואה לנגד עיניו את ההצלחה של מפעל חייו – עידוד המחקר הרפואי, שעיקרו שיתוף פעולה בין גורמים שונים כדי לייעל את התהליך ולהביא לתוצאות מהירות. את המודל הזה הוא מבקש ליישם במלחמה ב-BDS".
כאשר אדלסון וסבן משתפים פעולה, מתראיינים יחדיו ומשתעשעים אל מול המצלמות, ארנון (נוני) מוזס מביט מהצד. בשבוע שעבר יצא "ידיעות אחרונות" במסע יחסי-ציבור למען מלחמה בחרם נגד ישראל. המסע תאם את המסרים של ראש הממשלה ופטרונו אדלסון, כמו גם את אלה של איל ההון סבן, הנהנה תדיר מסיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות". עם זאת, נתניהו עצמו הוצנע בעיתון, שניסה להנחיל לו הפסד בבחירות האחרונות. הבוקר, לאחר הכינוס המשותף של אדלסון וסבן, "ידיעות אחרונות" לוקח צעד אחורה. בעוד ש"ישראל היום" חוגג את האיחוד בין שני המיליארדרים היהודים, ב"ידיעות אחרונות" מתעלמים. מקריאה בעיתונים אחרים אפשר להבין מדוע.
עמ' 6 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", שמוקדש לידיעות על החרם והמלחמה נגדו, אינו מזכיר כלל את המפגש בין שני אילי ההון. מאמר מאת סבר פלוצקר, המתפרסם במדור הדעות של העיתון בליווי סמליל הקמפיין נגד החרם, מתנער רשמית משיתוף הפעולה עם האויב.
אחרי שפלוצקר מתאר את סבן בתור "המיליארדר 'שלנו'", הוא טוען כי המענה הראוי ל-BDS טמון בשני מהלכים – השקעה בחינוך למדעי הרוח באוניברסיטאות בישראל, והתגייסות השמאל הציוני הישראלי למאמץ. אשר לאדלסון, פלוצקר דווקא ממליץ על שמירת מרחק. "השאירו את 'ההסברה' לימין הלאומני-דתי השולט כעת בממשלת ישראל", כותב הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", "והוסיפו עליה את הדולרים מבתי-הקזינו של שלדון אדלסון, ובטוח שתאדירו מאוד את כוחה של תנועת ה-BDS ותסללו את דרכה להישגים שהיא לא חלמה עליהם".
עמדה זו עולה גם ממאמרו של חמי שלו, לשעבר סגן עורך העיתון של אדלסון, הכותב בשנים האחרונות ל"הארץ". "ישראל ותומכיה אחראים במידה רבה למהפכה המכוונת נגדם", טוען שלו, ומכוון את הביקורת ישירות לאדלסון:
דמותו הציבורית של אדלסון כטייקון אולטרה-ימני ושונא-אובמה, יחד עם ההרכב המוטה בעליל של הארגונים המשתתפים במפגש שכינס בסוף-השבוע במלונו בלאס-וגאס, מבטיחים תמיכה אוטומטית של האגף השמרני בפוליטיקה האמריקאית, שבו ממילא אין אוהדים רבים ל-BDS. לעומת זאת, זיהוי המאבק עם אדלסון השנוי במחלוקת מעורר כבר עתה ביקורת רחבה בחוגי שמאל ליברליים ודמוקרטיים, שבהם גם נמצא מאגר התמיכה הפוטנציאלי של מצדדים בחרם על ישראל. אם אדלסון הוא נגד, יאמרו לעצמם צעירים ליברלים רבים, סימן שאנחנו צריכים להיות בעד".
שלו מתאר את פסגת שיתוף הפעולה בין אדלסון לסבן כפסגה של אדלסון והארגונים המקורבים לו, שאליה סונף גם סבן. שיתוף פעולה, אכן, אבל במגרש הביתי של אדלסון ובתנאים שלו (אולי כדאי שעל זה יוציא פטנט).
לפי שלו, על אף שסבן הוזמן לאירוע ונענה, ארגונים יהודיים שמאליים מוכרים, כמו הקרן החדשה לישראל וג'יי-סטריט, כלל לא הוזמנו לאירוע ("כך נפתח המאבק בחרם נגד ישראל בחרם פנימי על יהודים אחרים"). אפשר, מוסיף שלו, שהוצאת השמאל היהודי האמריקאי אל מחוץ למחנה היתה מלכתחילה אחת ממטרותיו של אדלסון.
צנזורה עצמית או צנזורה מלמעלה?
שלשום צייץ דן מרגלית עוד ציוץ המבקר את מדיניותה של ממשלת נתניהו.
"קראתי את טוריך האחרונים", צייץ לו בתגובה העיתונאי מואב ורדי. "אין בהם זכר לדברים שאתה מצייץ כאן. צנזורה עצמית או צנזורה מלמעלה? אתה רב זכויות בעיתונות הישראלית. חבל". "אז לא קראת", השיב פובליציסט "ישראל היום" דרור אידר.
הבוקר מתפרסם ב"ישראל היום" מאמר דעה מאת דן מרגלית המוקדש לחרם נגד ישראל. להבדיל ממאמרים קודמים שלו בעיתון, שכללו ביקורת על נתניהו אך מוסגרו בהתאם לרוחו של העורך הראשי עמוס רגב, במאמר החדש נסוג מרגלית ונמנע כמעט כליל מלהביע ביקורת על הממשלה. הפרשן הבכיר של "ישראל היום" מסתפק באמירה כי הממשלה "לא עושה די לשימור מעמדה הבינלאומי של ישראל".
מאז ירידת גליון "ישראל היום" לדפוס שוב נזכר מרגלית כיצד ומדוע לא עושה הממשלה די לשימור מעמד ישראל, ומי האחראי הישיר לכך.
גירושים
בועז ביסמוט, שנועד בלאס-וגאס עם אדלסון וסבן, מספק גם מידע בלעדי על נסיבות ההתבטאות החריפה של מנכ"ל אורנג' העולמית נגד ישראל. לפי דיווחו, "הסיבה לחרם של אורנג' היא העמקת הקשר המסחרי בין חברת-האם של אורנג' – פראנס-טלקום – לקטאר, בתיווכו של השיח' פאהד בן-ראנם אל-ת'אני". ביסמוט כותב כי "כך נודע ל'ישראל היום'", ובהמשך מוסיף כי הוא מתבסס בדיווחו על "מידע שהועבר לחלק מראשי פרטנר". ביסמוט אינו חושף אם נודע לו על כך מפי חיים סבן, בעל השליטה בחברת פרטנר.
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" משוחח ישראל וולמן עם חיים רומנו, מנכ"ל פרטנר. "הסוסים כבר ברחו מהאורווה", אומר רומנו לוולמן בראיון קצר אך עתיר דימויים. "דגל ישראל כבר כיסה את הדגל הכתום [...] זה כמו בזוגיות – ברגע שאחד מבני הזוג אמר את המלה 'גירושים' – הרכבת יצאה לדרך".
ב"דה-מרקר" מסביר אמיר טייג מדוע חברת פרטנר לא נלחצה מהאיומים של אורנג' העולמית, אך תוהה: "מה יקרה אם יום אחד תחליט איקאה, למשל, לצאת מישראל?". לדבריו, "בניגוד לחרם הערבי בשנות ה-50 עד ה-80 של המאה הקודמת, הלחץ על חברות גלובליות הפועלות בישראל מגיע הפעם מהשטח, כלומר מהרשתות החברתיות, ואינו קשור ישירות למדיניות ממשלתית של מדינות ערב. מחאה כזאת היא מסוכנת בהרבה, שכן קשה מאוד לשלוט בה".
בכותרת הראשית של "הארץ" מדווח ברק רביד כי מדינת ישראל "החלה בשבועיים האחרונים במגעים דיפלומטיים אינטנסיביים בניסיון לבלום, או לפחות לעכב, החלטה של הנציבות האירופית – הזרוע המבצעת של האיחוד-האירופי – על פרסום הנחיות לסימון מוצרים מההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברמת הגולן ברשתות השיווק ביבשת".
רביד מציין בדיווח כי "מבחינה כלכלית מהווים מוצרי ההתנחלויות חלק קטן מאוד מסך הייצוא הישראלי לאירופה", אולם "החשש הוא שרשתות שיווק אירופיות רבות יתקשו לבצע הפרדה בין סחורות שיוצרו בתוך קווי 1967 לכאלה שיוצרו מעבר לקו הירוק, ויעדיפו להימנע לחלוטין ממכירת מוצרים ישראליים". בכותרת הראשית של "דה-מרקר" מדווחת מירב ארלוזורוב כי "סין דורשת שהעובדים שתשלח לישראל לא יועסקו בהתנחלויות".
לפי הכותרת הראשית ב"כלכליסט", שמספק שאול אמסטרדמסקי, ממשלת ישראל מעכבת זה קרוב לשנה וחצי את פרסומו של דו"ח החרמות שחיבר אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר – דו"ח המנבא מה תהיה השפעת התגברות החרם המדיני-פוליטי על המשק הישראלי.
בשלהי 2013, כך מדווח, אחרי ששר האוצר דאז יאיר לפיד חשף את עובדת קיומו של הדו"ח, הגישה התנועה לחופש המידע בקשה לקבלו לידיה. "בתחילה סירב המשרד בטענה כי זו עבודה פנימית שטרם הושלמה", כותב אמסטרדמסקי, "אלא שדברים אלה סתרו את מה שלפיד אמר בעצמו על הבמה. בהמשך שינה האוצר את תגובתו והשיב כי הפרסום עלול לפגוע ביחסי החוץ של ישראל ואולי בבטחונה".
אחרי שהתנועה עתרה לבית-המשפט ("בדיונים שנערכו במרץ חשפו נציגי המדינה כי מדובר בדו"ח בן שישה עמודים בלבד. זאת, אף שלפיד טען כי מדובר בדו"ח עב כרס"), נפסק לפני כשלושה חודשים כי פרסום הדו"ח לא יפגע במדינה ונקבע כי עליה לפרסמו בתוך 45 ימים. המועד חלף, אך המדינה ביקשה ארכה. אם אי-אפשר לעכב את ההחלטה של הנציבות האירופית לסימון מוצרים מההתנחלויות, לפחות יעכבו את פרסום הדו"ח על הנזק הכלכלי שהיא תגרום.
אגב
בניגוד להרגלו, בועז ביסמוט לא ביסמט את עצמו במהלך המסע שלו ללאס-וגאס (תצלום של העיתונאי אינו מתפרסם הבוקר בעיתון לצד שלדון אדלסון, ד"ר מרים אדלסון או סתם מכונת מזל מזדמנת). דמותו של העיתונאי נעדרה גם מכתבות ודיווחים שסיפק בשבועות האחרונים ל"ישראל היום" מישראל ומשליחויות בחו"ל. האם ההערצה העצמית של עורך חדשות החוץ יודעת שובע או שניתנה הוראה לחדול מלפרסם את התצלומים העצמיים שהוא מעביר למערכת? צנזורה עצמית או צנזורה מלמעלה?
בשולי החברה
המוסף היומי של "מעריב" כולל גם הבוקר כתבה מעניינת לקריאה. אייל לוי שוחח עם ד"ר חן טננבאום-דומונביץ, שחקרה את היחס שקיבלו יהודי אתיופיה מהדרג הפקידותי בישראל בשנים שלפני מבצע משה. בכתבתו משובצים ציטוטים מפי פקידים ישראלים מימי עבר, שלא הכירו את המושג "תקינות פוליטית".
בני העדה האתיופית מפגינים בירושלים נגד אלימות משטרתית, 30.4.15 (צילום: יונתן זינדל)
"נראה שמבחינת הטווח הארוך רצוי להתחיל קמעא-קמעא בסידור מקומות קליטה עבור חלקים מבני שבט זה", כתב חיים גבריהו, מנהל המדור ללימודי יהדות, לחברי-הכנסת אברהם הרצפלד ומיכאל חזני בשנת 1953. לפי גבריהו, הנשיא יצחק בן-צבי, שהתבטא בעניין, אמר: "מוטב שיהיו בגבולות מדינת ישראל יהודים שחורים מאשר גויים לבנים". אותו גבריהו ציטט בהזדמנות אחרת את עמדת הרב יעקב שריבוים, שטען כי "הפלאשים הם פראים יותר מן המרוקאים ומפגרים מאות בשנים. יש חשש של מחלות תורשתיות אצלם. מורשת היהדות שלהם גם היא מפוקפקת, אם כי יש מקום לסייע להם להתקרב יותר אל היהדות".
חנן עינור, שגריר ישראל באדיס-אבבה, כתב במאי 1975 לשגריר בשווייץ, בעקבות הקביעה כי היהודים באתיופה אכן יהודים לכל דבר: "ההחלטה עלולה לעורר תקוות עלייה משיחיות בלב אלפי בני-אדם פרימיטיביים, אנאלפביתים, חולים ומדוכאים שלעולם לא נוכל לעמוד בהן". מנהל במחלקת אפריקה של משרד החוץ כתב: "דרושה קפיצה מעל התפתחות של 600 שנה בין עולם המושגים והמנהגים של הפלאשים ובין עולמנו".
בסיום הכתבה שואל לוי את טננבאום-דומונביץ מה מסקנתה מהמחקר שערכה. "גבולות של לאום הם לא משהו קשיח", היא משיבה. "הם מתרחבים ומתכווצים לפי החלטות של אנשים. הטענה שלי שגזע זה לא משהו מהותי, אלא שהחברה קובעת אותו".
עסק הביש
קוראים את השם "הרפז" ומצליחים לא ליפול לתרדמת עמוקה? אם כן, תשמחו בוודאי לדעת ש"ידיעות אחרונות" מפרסם הבוקר ידיעה על דברים שאמר הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אלוף (מיל') אביחי מנדלבליט, במהלך רב-שיח שנערך במסגרת כנס המחוזות של לשכת עורכי-הדין. תחת הכותרת ההולמת "גרסת מנדלבליט" מביאה טובה צימוקי ציטוטים נרחבים מדבריו של מי שכיהן כפצ"ר בתקופת הרמטכ"לות של גבי אשכנזי ונחקר בחשד שלא דיווח מיד כי מסמך הרפז נמצא בידי הרמטכ"ל.
גם רויטל חובל ב"הארץ" מדווחת על העמדות שהושמעו בכנס, אולם רק בדיווח של צימוקי מצוין כי מנחה הדיון היה הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע, המכיר את הפרשה מקרוב.
בשולי החדשות
א. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר מאת גדעון ("אנחנו תמיד נהיה שם, ונשמיד את כולם") סער. השר לשעבר ממליץ על משא-ומתן אזורי כללי לצורך מציאת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני וקורא לשקם ראשית לכל את עזה. לפי שורת הקרדיט למאמר, סער מכהן כיום כעמית בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
ב. עורך "דה-מרקר" סמי פרץ כותב בעיתונו על החלטת בנק הפועלים לסגור את הסניף בגבעת-אולגה, "השכונה הוותיקה והפשוטה במערבה של העיר חדרה".
לפי פרץ, לפני כשנה וחצי, כשפורסמה כוונה לסגור את הסניף, פנה משה כחלון למנכ"ל הבנק ציון קינן וביקש, בשם אמו תושבת השכונה, כי הסניף יישאר פתוח. קינן נענה, אולם כעת הבנק שוב החליט כי על הסניף להיסגר. "הבנק מצפה שאתקשר שוב כדי למנוע את סגירת הסניף", מצטט פרץ את כחלון, כפי שאמר "לאחד מאנשיו": "זה לא יקרה. אני הולך על הרפורמה הזו עד הסוף. במאפיה לפחות יש כללים, לא נוגעים שם בקשישים".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", המשרת באופן גלוי וסמוי את בנק הפועלים, אין דיווח על הכוונה לסגור את הסניף בגבעת-אולגה ועל האינטרסים שאולי עומדים מאחוריה, אולם סבר פלוצקר מקדיש את רשימתו בפתח המוסף להבעת תמיכה בשר האוצר על רקע החלטה אחרת שלו, שהיתה לצנינים בעיני "דה-מרקר" – הסרת ידיו מהתערבות במשק הגז.
תיקונים
בראש עמ' 20 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה ולא חתומה תחת הכותרת "איך צריך למרוח ג'ל טסטוסטרון". "בכתבה 'מאשה לאשה', המתפרסמת היום במוסף 'זמנים בריאים', נפלה טעות", נכתב בידיעה. "ג'ל טסטוסטרון מורחים על פנים הירך ולא על הפנים כפי שפורסם".
אם תהיתם למה הזיפים צמחו מהר מהרגיל pic.twitter.com/43pQIAhmgl
— zion nanous (@zionnenko) June 7, 2015
בתחתית עמ' 6 של "הארץ" מתפרסמת "הבהרה" בזו הלשון: "בגלל טעות עריכה יוחס לשי גולדן הציטוט של נואל גודן על ברנאר-אנרי לוי, 'הפילוסופיה שלו שטוחה וריקנית', בביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר ('הארץ', 5.6)".