נדב פרי, כתב פוליטי שאני מעריך (וגם מחבב אישית), הפך בשנים האחרונות לאחד המגישים המובילים בחדשות ערוץ 10. הבחירה שלו לעבור ולעבוד כלוביסט אצל יצחק תשובה מעליבה ומעציבה אותי כעיתונאי. כל האמירות של חברי בברנז'ה על "הזכות להתפרנס" הן בגדר מריחת וזלין מיותרת על פצע מדמם של מקצוע חבוט שאיבד מזמן כל מצפן, מפה או אפילו כוכבים בודדים בשמים לנווט בעזרתם – והוא משוטט במדבר סומא, מבולבל ומוכה חום. מחפש אחר מים, ומוצא בעיקר בארות גז.
נכון, יש לפרי זכות מלאה להתפרנס. אבל איש לא פיקפק בה. אין מדובר בעיתונאי נודד שנזרק מכלי תקשורת שנסגר ומשוטט בלשכות האבטלה, אלא בכוכב עולה בערוץ שנרכש עכשיו על-ידי אחד מעשירי עולם. בשני העשורים האחרונים כתשו חלקים בעיתונות את "נערי האוצר" הנוקטים את שיטת "הדלת המסתובבת" – מסיימים את תפקידם כמשרתי ציבור במשרדי הממשלה והופ, קופצים ראש לבריכות הגז, הביטוח, פצלי השמן או המים המותפלים של אותם הטייקונים שעליהם היו צריכים לפקח כרגולטורים. מה כבר ההבדל בין מה שהם עושים לבין מה שפרי עושה? האם להם אין "זכות להתפרנס"?
פרי בישר בעמוד הפייסבוק שלו כי "בימים הקרובים אצטרף לעבודה בשותפויות הגז דלק קידוחים ואבנר בתפקיד מנהל תחום קשרי חוץ ותקשורת. אחרי שנים מרתקות, מהנות ומלאות סיפוק בעיתונות, זוהי השעה לעבור לעולם המעשה". ייתכן שבהתלהבותו לרגל המעבר לעולמם של הגדולים והחשובים, כשל פרי בלשונו. הדיכוטומיה הנחרצת שעשה בין עולם "העיתונות", שהוא בעיקר "מהנה" (כלומר סוג של קייטנה, דרך להעביר את הזמן), מול "עולם המעשה" – שהוא בעצם שירות של טייקון ענק כדי לטפלל ולתכסס את אותו "עולם עיתונות" – הוא יריקה בפרצופם של חבריו העיתונאים.
פרי משדר מסר ברור: עד עכשיו הייתי כאותו נער שמשתעשע בעבודות מזדמנות בשביל הכיף. העיתונות היתה בשבילי סוג של עבודה אחרי הצבא ולפני הטיול בדרום אמריקה: מלצרות, הדרכת טיולים, באונסר במסיבה, כתב פוליטי. המלים "שליחות" או "השפעה" אינן מופיעות בלקסיקון של פרי, על אף שהגיע לעמדה עיתונאית בכירה דייה כדי להתפאר ביכולתו להשפיע על סדר יום (למשל באמצעות דיון מקיף בנושאים שבוערים לו, או בחירה של מרואיינים הראויים לדעתו לחשיפה, או אפילו, שומו שמים – תחקיר).
"זוהי השעה לעבור לעולם המעשה", קובע פרי, כאילו אורלוגין צילצל בשנתו וקרא לו להתבגר, לעזוב כבר את משחקי הילדים "המהנים" בעיתונות ולעבור לעולם אחר – "עולם העשייה", שבו יושבים "הגדולים" ומתכננים איך להדוף את המתקפות הילדותיות של הנדב פריים למיניהם בדיסנילנד של חדשות ערוץ 10. וזה עצוב, כי פרי וחבריו בחדשות 10 מספרים לנו כבר שנים כמה הם חשובים לדמוקרטיה הישראלית וכמה סגירתם תהיה מכה קשה לאותה דמוקרטיה. רגע אחרי שהצליחו סוף-סוף לזכות בשקט אפשרי לכמה שנים טובות, עם ההודעה על קבלת רישיון – מודיע אחד מבכירי עיתונאיהם שבעצם הכל היה סתם "משחק מהנה", עד שתגיע הצעה מתאימה מתשלובת הגז.
איש העסקים יצחק תשובה, 2007 (צילום: משה שי)
"מהפכת הגז הישראלי ריתקה אותי כמי שעקב אחריה בעניין בשנים האחרונות", מכריז פרי. "אני מאמין בחשיבותו ונחיצותו של הגז המקומי לפיתוח הכלכלה הישראלית ושיפור מעמדה האסטרטגי של ישראל באזור, וגאה להצטרף לתעשייה הזו. בשנים הקרובות, כך אני מאמין, ניתן יהיה לפתח את תעשיית האנרגיה בישראל לטובת כלל אזרחי ישראל, המשק והמדינה". אכן, מלים כדורבנות. אבל אם פרי כה גאה במעבר ההרואי, מדוע נמנע בתחילה לגלות להיכן הוא עובר? מדוע ההודעה הראשונית שלו ושל חדשות 10 היתה כה מכובסת, ומדוע סירב לאשר בידיעות הראשונות שהופיעו שהוא עובר לשרת "בגאווה" את "כלל אזרחי ישראל, המשק והמדינה"? מדוע להסתיר שליחות כזאת, הראויה להדלקת משואה (באמצעות גז) ביום-העצמאות?
חדשות 10 הסתבכו גם כן בשורה של הודעות המעידות על מבוכה מסוימת. "נדב פרי הודיע לפני כשבוע למנכ"ל חדשות 10 על כך שהוא מבקש לסיים את תפקידו לטובת תפקיד במגזר הפרטי. רק אתמול מסר פרי להנהלת החדשות על תפקידו החדש. פרי מצוי בחופשה זה ימים ארוכים, מאז הורכבה הממשלה, וממילא לא עסק בתקופה האחרונה בנושאים הקשורים לענייניו העסקיים של יצחק תשובה", מסרו מחדשות 10 לעורך "העין השביעית". "גורמים בחברת חדשות 10 מסרו כי לפעילות העתידית של פרי לא יהיה כל קשר לתחום הפוליטי שאותו סיקר", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר".
ועל כך מקובל לומר (בעולם הכיופים, כן?), בחיאת זומזום. האם מישהו מדמיין שבסביבתו של יצחק תשובה בחרו בנדב פרי בגלל פניו המצודדים? משקפיו המעודכנים? ידיעותיו בתחום ההרכב המולוקולרי של הגז? הרי כל המהלך כולו מאשרר את הקונספציה על אודות חשיבותם המכרעת, והכמעט בלעדית, של "קשרים" בפוליטיקה הישראלית. ואותם קשרים שפרי בנה בעבודה עיתונאית ממושכת (ואיכותית) הם הנכס העיקרי שהוא מביא עימו לתפקיד, לרבות קשרים עם העיתונאים המסקרים את עולם האנרגיה, והפוליטיקאים שצריכים לקבל החלטות באשר לאופן שבו יוסדרו עסקי הגז של תשובה, גובה התמלוגים שישלם עבור המשאב הלאומי שאיתר ועוד ועוד. על הרקע הזה, "אין כל קשר" הוא אחד מאותם שקרים קטנים ומצחיקים שעיתונאים מספרים לעצמם מעת לעת, תחת הקלישאה "מותר להתפרנס".