אמש שוב ישבו אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל באולפן ערוץ 2 וחיוו את דעתם על "מסמך גלנט". הפעם היה דניאל הדובר המרכזי, כשאברמוביץ' תומך בו בעזרת מכתם מתחכם. גם אמש המסר שעלה מהם היה בוטח בעצמו, אמין, פסקני: יש להמשיך לחפור בפרשה ולברר מי עומד מאחורי בועז הרפז. אם הוא שוכב על הגדר למען מישהו, על המשטרה להרים אותו ולחשוף בשירות מי הוא פועל. אסור לקבור את העניין הזה ולהותירו ללא פתרון.

דברי אלוהים חיים. אכן ריח חשוד עולה מהפרסומים על חקירתו של הרפז, ומעניינו המובהק של הציבור לדעת אם יש אש מאחורי העשן הזה. דניאל ואברמוביץ' היו אפוא אמש פה למדינה שלמה שמשתוקקת לדעת אם בועז הרפז פעל לבדו או שהחוליות שאליהן היה מחובר בפרשה הזו, ושכבר זוהו (אל"מ ארז וינר ואל"מ במיל' גבי סיבוני), לא נקלעו במקרה לסצינה המביכה הזו אלא פעלו ברשות ובסמכות, או מכל מקום בידיעה, של מישהו בכיר מהם. ובמלים אחרות, האם לרמטכ"ל גבי אשכנזי היתה יד בהפצת המסמך המרשיע.

אברמוביץ' ודניאל נזהרו אמש בדבריהם. הם היו אפילו פחות מפורשים מהדברים שכתבתי לעיל בניסוח האפשרות שעוזרו האישי של הרמטכ"ל (וינר) וחברו הקרוב (סיבוני) לא פעלו על דעת עצמם בהבאת המסמך לידיעת הציבור. ובכל זאת הם חייבים דין-וחשבון לציבור על התנהלותם בפרשה הזו.

לפני שלושה שבועות הרעישו השניים את המדינה בפרסום המסמך. לוז הגילוי שלהם היה כפול: תוכנית פעולה מלוכלכת לקידום מועמדותו של האלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, ומעורבותם של יחצנים במהלך הזה. היום הדברים נראים באור שונה לחלוטין: לא נמצאה הוכחה למגע ממשי של יועץ תקשורת חיצוני בהתמודדות על התפקיד, ועצם המסמך נחשב בדיעבד למזויף.

אמנם עדיין לא ברור אם מצג השווא שבמסמך הוא טכני בלבד (הצמדת הלוגו של אייל ארד למבצע הקידום של גלנט) או שהוא מהותי (המסמך לא חובר על-ידי גורמים בעלי משקל אלא על-ידי הרפז, המצטייר כאדם הרפתקן ובלתי אמין, המעלה תמיהה כיצד בכלל מילא האיש הזה, אם הפרסומים עליו נכונים, תפקיד רגיש באמ"ן).

בין אם יתברר שהמהלך כולו הוא פרי מוחו הקודח ומעשיו הנמהרים של איש אחד בלבד, ובין אם הוא תוצר של מזימה מחושבת של כמה אנשים שיש להם משקל ציבורי – אברמוביץ' ודניאל חייבים התנצלות ברורה ומפורשת ליואב גלנט.

השניים יצרו רושם, שהחזיק מעמד בתודעת הציבור למעלה משבוע, ולפיו האלוף גלנט הוא "האיש הרע" בפרשה הזו: המסמך נועד לסלול לו את הדרך לכיסא הרמטכ"ל והוא אינו בוחל באמצעים כדי להשיג את מבוקשו. רק עשרה ימים לאחר הפרסום הראשוני בערוץ 2 החלה הכף המחשידה לנטות לעברה של לשכת הרמטכ"ל. השינוי הזה התחולל בעיקר כתוצאה מפרסומים בכלי תקשורת אחרים, המתחרים בערוץ 2 (ראו את סקירתו של אורן פרסיקו על סיקור הפרשה בתקשורת). אמש נראו אברמוביץ' ודניאל כמי שנותנים את הגושפנקה שלהם לתפנית שעברה הפרשה.

אם לא יחול שינוי דרמטי בהשתלשלות העניינים – היינו, יתברר כי גלנט קשור בכל זאת באופן כלשהו למסמך – חייבים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל לבקש ממנו, בקול רם וצלול, סליחה. מערכת החדשות של "אולפן שישי" נאחזת בתמלילי המהדורות ששידרה בשלושת השבועות האחרונים כדי להוכיח את טענתה שמן הרגע הראשון היא נהגה בזהירות בתפוח האדמה הלוהט הזה. היא מזכירה כי לא היא הכתירה את הפרשה כ"מסמך גלנט", כי עמדה כבר בשידור הראשון על האפשרות שייתכן שמדובר בזיוף, כי הביאה מיניה וביה את הכחשתו של אייל ארד למעורבות משרדו במסמך, כי פנתה בזמן סביר לאלוף גלנט כדי שיגיב, וכי עיקר תרומתה בחשיפה הזו היה קריעת המסכה מעל פרצופה של צמרת מערכת הביטחון וחשיפת היחסים העכורים בתוכה, המתנקזים בעוצמה מיוחדת לתוך הליך המינויים.

כל זה נכון, אבל זו גישה של משפטנים, לא של עיתונאים שמצפונם נקי. משפטנים נאחזים במלים, בדקויות ניסוח, בנהלים, כדי לתרץ את התנהלות לקוחותיהם. אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי ומשפטן. את מה שהוכתר כ"מסמך גלנט" הוא הביא (יחד עם רוני דניאל) לידיעת הציבור כעיתונאי, והוא עשה זאת בשפה עיתונאית, בהגשה עיתונאית ו(לשיטתו)גם על-פי כללי המשחק העיתונאיים. התוצאה של ההתנהלות הזו היתה הטלת צל כבר על יואב גלנט.

כפי שנראים הדברים עתה ואם לא תחול בהם תפנית מפתיעה, מגיע לאלוף הזה פרסום מפצה שבו יתנצלו אברמוביץ' ודניאל על העוול שגרמו לו. אמינותם של שני העיתונאים המרכזיים האלה תצא נשכרת מכך.