ניצחון-תיקו-הפסד

להבדיל ממשחק כדורגל, הזירה הדיפלומטית הבינלאומית אינה מתאפיינת בהכרעות ברורות. על כן בעוד שכל עיתוני הבוקר משבצים בדיווחיהם על קונגרס פיפ"א בציריך משחקי מלים וביטויים השאובים מעולם הכדורגל (מ"ככה כן בונים חומה" ועד "11 שחקנים שיתרוצצו במגרש ללא כדור"), האירועים עצמם ממוסגרים מנקודות מבט שונות. כל כלי תקשורת יכול לקבוע על-פי שיקוליו ותפיסת עולמו אם מדינת ישראל רשמה במהלך סוף-השבוע הישג או כישלון. "ישראל היום", ובמידה פחותה "ידיעות אחרונות", מציגים את ההחלטות שהתקבלו בקונגרס בציריך כניצחון ישראלי. "מעריב", ועוד יותר מכך "הארץ", מדווחים על תיקו שעלול להפוך להפסד.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" קובעת באופן חד-משמעי: "ניצחון לישראל בפיפ"א". "הישג חשוב לישראל", נכתב מעל טורו של פרשן העיתון דן מרגלית. "ניצחון בדקה ה-90", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", ואילו כותרת הגג בכפולה מכריזה "1:0 לישראל" (הכותרת הראשית של העיתון, לעומת זאת, צופה פני עתיד ומזהירה: "גל של איומים בחרם נגד ישראל").

"עוד ניצחון כזה", מתריעה, לעומת זאת, כותרת מעל תמצית טור מאת בן כספית בשער "מעריב". "ניצחון דיפלומטי טקטי בקרב", מגדיר זאת כספית בגוף הטקסט, אך מזהיר כי "אנו רחוקים מלנצח במערכה". "עוד ניצחון כזה ואבדנו", משלים אורי משגב ב"הארץ" את דברי כספית ב"מעריב". "תיקו בדקה ה-90", נכתב מעל טור דעה מאת עוזי דן באותו עיתון (בגוף הטקסט טוען דן כי אפשר שאפילו תיקו לא הושג). "זה עוד ייגמר בהפסד", חוזה כותרת מאמר המערכת של "הארץ".

"כרטיס צהוב מפיפ"א", נכתב בכותרת טור מאת ברק רביד ב"הארץ". "לא קיבלנו שום כרטיס, לא צהוב ובטח שלא אדום", קובעת בתגובה הכותרת לטור מאת עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", בועז ביסמוט. "המסר: לא ילך להם בכוח", נכתב בכותרת טורו של שלמה צזנה ב"ישראל היום". "ביום שישי בפיפ"א הוכח, שוב, שאנחנו מבינים רק כוח", כותב בן כספית ב"מעריב". "בציריך הוכיחה ישראל, שוב, שהיא מבינה רק כוח", כותב גם אורי משגב ב"הארץ".

אלה המסרים העיקריים, שרבים מהם מובלטים בכותרות שאליהן ייחשפו רוב קוראי העיתונים. מי שיקרא את הדיווחים וטורי הדעה לעומק ימצא גם את הטיעונים למסקנות השונות.

לפי "ישראל היום", ישראל רשמה ניצחון משום ש"ההצעה הפלשתינית להשעות את ישראל לא עלתה להצבעה, אחרי שג'יבריל רג'וב משך את דרישתו". בהמשך הידיעה מדווח כי "ההתקפלות של רג'וב באה בעקבות עבודת מטה של המועצה לביטחון לאומי ופעילות אינטנסיבית אישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו". לידיעה אף נלווה תצלום של נתניהו עם נשיא פיפ"א, ספ בלאטר, לפני כשבועיים. הטור של הכתב המדיני צזנה כמעט שאינו עוסק בפיפ"א (אך כולל מחמאה אישית לראש הממשלה); הטור של ביסמוט אינו מסביר מדוע מדינת ישראל לא קיבלה שום כרטיס, אלא רק קובע זאת כעובדה; ואילו בטור מאת דן מרגלית, הנושא כאמור את הכותרת "הישג חשוב לישראל", נכתב גם כי מה שאירע בציריך הוא "איתות אזהרה באדום", ביטוי שלא הובלט. בחשבון הטוויטר הפרטי שלו היה מרגלית בוטה עוד יותר.

ב"ידיעות אחרונות" הטענה לניצחון מוסברת בגוף הידיעה בכך שההצעה הפלסטינית כלל לא עלתה להצבעה. בעיתון זה אין קרדיט לראש הממשלה בנימין נתניהו כאחראי לסיכול היוזמה הפלסטינית, אלא דווקא ל"אנשי משרד החוץ" שפעלו כדי "להגיע לפשרה ולהימנע כליל מהצבעה, מתוך חשש שגם אם להצעה הפלסטינית לא יהיה רוב, עדיין ייקבע תקדים מסוכן". עורכי העיתון בחרו שלא לשבץ בעמודי החדשות טורי דעה על המאבק הדיפלומטי בציריך.

בן כספית מסביר את עמדתו ב"מעריב" ולפיה הניצחון הישראלי אינו הישג של ממש בכך שרג'וב קבע תקדים כש"הביך את ישראל, גרם לה להזיע, העמיד אותה על עמוד הקלון והפך אותה מועמדת להדחה מפורום בינלאומי חשוב". לפי כספית, ישראל מבינה רק כוח משום שרק בעקבות האיום בהצבעה הסכימה להקלות מול הפלסטינים.

טיעונים דומים אפשר למצוא ב"הארץ". "הפלסטינים העלו חלק גדול מטענותיהם כבר לפני שנתיים, אך נעשה מעט מדי, אם בכלל, כדי לתת לכך מענה", כותב ברק רביד. "התוצאה היתה שישראל נגררה למאבק מיותר בפיפ"א, שרק הזיק למעמדה הבינלאומי ושחק עוד יותר את תדמיתה במערב". עמיתו לעיתון עוזי דן מוסיף: "ארבע מחמש הדרישות של הפלסטינים ייבדקו ויפוקחו על-ידי ועדה. אם זה לא בינאום הסכסוך, אז לא ברור מה כן". עמירה הס מצטטת מתוך לשון התיקון שהתקבל על-ידי רוב מוחץ מנציגי פיפ"א: "זכות התנועה של שחקני כדורגל ומנהלים בתוך ומחוץ לגבולות של מדינת פלסטין הכבושה נשללת באופן שיטתי". המלים "מדינת פלסטין הכבושה" מודפסות בגופן מודגש.

עגלה מלאה

בשער "יתד נאמן" מודפסת הפניה בולטת לידיעה על כך ש"נדחתה הצבעה אנטי-ישראלית חריפה שיזמה הרשות הפלסטינית". המלה כדורגל אינה מופיעה. בעיתונים "המודיע", "המבשר" ו"הפלס" אירועי ציריך אינם מוזכרים, אפילו לא ברמז.

עוצמה יוצאת דופן

עמ' 3 ב"הארץ" מוקדש הבוקר לדיווח נרחב מאת יהונתן ליס על ועדת השרים לחקיקה, אופייה ותפקודה הצפוי בממשלה הקרובה.

"למפלגת השלטון רוב מובהק בוועדה, ששבעה מחבריה הם נציגי הליכוד, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, ייהנה מעוצמה יוצאת דופן בתהליך החקיקה", כותב ליס. "ההסכמים הקואליציוניים מקנים לו זכות וטו על העלאת חוקים להצבעה בוועדה, זכות שתאפשר לו לקבוע אילו חוקים יגיעו להצבעה במליאת הכנסת ואילו ייגנזו".

ליס מבהיר כי "בשנים האחרונות חל פיחות מתמיד במעמדה של מליאת הכנסת כרשות המחוקקת. את 120 הח"כים החליפה ועדת השרים לחקיקה, שבה חברים נציגי סיעות הקואליציה. חברי הוועדה הם שקובעים אם הקואליציה תתמוך בכל הצעת חוק או תתנגד לה; בשל הרוב האוטומטי בכנסת, המליאה הפכה למעשה ל'מוציא לפועל' של החלטות הוועדה, ורק במקרים מעטים ניתן לח"כים חופש להצביע במליאה על-פי מצפונם".

בהמשך עומד ליס על בעיה עקרונית המאפיינת את עבודת הוועדה: "לציבור הרחב יהיה קשה לדעת אם ובאילו נסיבות מנצל נתניהו את כוחו: הוועדה אינה שקופה ואינה מנהלת פרוטוקולים, ומרבית החלטותיה מתקבלות לא בהצבעות רגילות, אלא בהבנות שקטות בין הסיעות השונות ובדילים שנרקמים מאחורי הקלעים".

לפי ליס, בקרוב תדון הוועדה ב"חוק העמותות", "הקובע כי עמותות שיבקשו לזכות בפטור ממס עבור תרומות שמקורן בממשלות זרות יזדקקו לשם כך לאישורם של שר הביטחון וועדת החוץ והביטחון של הכנסת". נושא נוסף שצפוי להעסיק את הוועדה קשור ליחסים בין ראש הממשלה לתקשורת בישראל. באמצעות הוועדה יקדם נתניהו את יוזמותיו בתחום, ו"בהן פיצול ערוץ 2, הרשאה לפתיחת ערוצי חדשות על-ידי הוט ויס, הקשחת תנאי הרישיון של ערוץ 10 והקלה בתנאי ערוץ 20, לצד הבטחת קיומו של 'ישראל היום'".

ב"דה-מרקר" מדווח צבי זרחיה כי הממשלה עתידה לאשר היום הקמת ועדת שרים לענייני רגולציה, שבראשה יעמוד ראש הממשלה נתניהו ושישה מבין עשרת חבריה יהיו מהליכוד. "בכנסת העריכו כי הוועדה הוקמה כדי לעקוף את הממונה על ההגבלים, דייוויד גילה, שהודיע בשבוע שעבר על פרישתו", כותב זרחיה. "תפקיד הוועדה יהיה להכריע בין משרדי הממשלה בסוגיות רגולטוריות, ולמעשה היא תוכל לדחות עמדה של רגולטור המתנגד לצעדים שונים של הממשלה".

ב"כלכליסט" טוען תומר גנון כנגד הוועדה, שאמורה להגביר את יעילות הממשלה. "יעילות ממשלתית היא אמנם דבר חשוב, אבל מנגד צריך להיזהר שלא תהפוך למדרון חלקלק שבו האינטרס הציבורי יימחץ תחת רגלי השרים", כותב גנון. "זאת, משום שכעת יוכלו לכאורה שרים להתעלם מגורמי המקצוע במשרד שלהם ולגלגל את הנושא לוועדת השרים כדי לחסוך לעצמם כאב ראש. כלומר, לעשות לעצמם מסלול העוקף את עמדת המקצועיים כשעמדתם של האחרונים לא נוחה להם מבחינה פוליטית".

לחובבי הז'אנר

חיים שיין מפציץ הבוקר.

יח"צ דרימז

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח ארז לין בגאווה ניכרת על העובדה שבשער ה"ניו-יורק טיימס" התפרסם תצלום גדול מישראל ודיווח נרחב על מיזם התפלת המים במדינה. לין מצטט מהכתבה על התפלת המים בישראל ומציין את חשיבות הנושא על רקע המחסור במים שמאפיין לאחרונה אזורים נרחבים בארצות-הברית.

שער ה"ניו-יורק טיימס", 30.5.15 (פרט)

שער ה"ניו-יורק טיימס", 30.5.15 (פרט)

גם במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח (בנימין טוביאס) על הפרסום בראש שער ה"ניו-יורק טיימס". אולם בעוד שב"ישראל היום" מבליטים את ההישג של התוכנית הישראלית להתפלת מים, ב"ידיעות אחרונות" מבליטים את זהות המלון שהופיע בתצלום. לא רק ששם המלון מוזכר בידיעה, הכותרת עוסקת במלון ולא בהתפלת מים ("סוויטה דרימז"), ובגוף הטקסט אף מובאת "תגובת" המלון: "התרגשנו מהפרסום המכובד. מתברר שגם האמריקאים התרשמו מנווה המדבר שיצרנו. אנחנו גאים להיות חלק מכתבה שהציגה פן כל-כך מוצלח של ישראל".

הפרסום ב"ניו-יורק טיימס" אולי היה מכובד. הפרסום ב"ידיעות אחרונות" לא.

על רצפת חדר העורכים

הפגנה נגד מונופול הגז, אתמול בתל-אביב (צילום: חדר המצב)

הפגנה נגד מונופול הגז, אתמול בתל-אביב (צילום: חדר המצב)

באף עיתון לא מדווח על ההפגנה שנערכה אתמול בתל-אביב במחאה על ההסדר המסתמן עם חברות הגז והצהרת שר האוצר משה כחלון כי לא יעסוק בתחום.

גוף האשה

"גוף האשה אינו הפקר", נכתב בכותרת לידיעת תצלום בתחתית עמ' 19 של "ישראל היום". יורי ילון מדווח כי "כ-1,000 משתתפות ומשתתפים לקחו שלשום חלק בצעדת 'השרמוטות', הנערכת זו השנה הרביעית בירושלים במחאה על מעשי הטרדות מיניות ואונס ותרבות האשמת הקורבנות במה שקרה להן".

גלי מרקוביץ-סלוצקר, המדווחת על ההפגנה עבור "מעריב", מתארת את מטרת האירוע במלים הבאות: "מחאה נגד התפיסה ולפיה אשה שמתלבשת באופן לא צנוע מזמינה הטרדות ותקיפות מיניות". בהתאם לכך, כמה מהמשתתפות בהפגנה צועדות במכוון בלבוש חושפני תוך שהן נושאות שלטים כגון "לאנס לא אכפת מה אני לובשת, אז למה לך אכפת?" וכן "אשת חיל לובשת מה שבא לה".

מרקוביץ-סלוצקר מביאה גם מדברי שושנה ובר, אחת ממארגנות הצעדה, שאמרה: "כשנשים מספרות שחוו הטרדה מינית, שואלים אותן, 'מה לבשת? איך התנהגת? למה הלכת בחושך בשעה כזו?'. אנחנו רוצות לשנות את התפיסה שלפיה התנהגותה או לבושה של אשה מזמינה או מצדיקה הטרדה ואונס". כליל הלוי, אחת ממשתתפות ההפגנה, מצוטטת בידיעה כאומרת: "הצעדה הזו חשובה כי אני לא מוכנה להמשיך לפחד ללכת לבדי ברחוב עם חצאית או מכנסיים מעל הברך".

גם ב"ישראל היום" נמצא מקום לציטוט מפי אחת המארגנות, חן מטס, המתייחס לקשר בין לבוש נשים להטרדה ואונס: "נשים מוטרדות ללא תלות במה שהן לובשות". ובכל זאת, מכל התצלומים שיצאו מההפגנה, עורכי "ישראל היום" בחרו דווקא בתצלום שמציג את ראשי המפגינות בלבד, ללא גוף.

"ישראל היום", 31.5.15

"ישראל היום", 31.5.15

בשולי החברה

אילן ליאור מדווח ב"הארץ" כי "שוטרים ופקחים של רשות האוכלוסין וההגירה פשטו ביום חמישי האחרון בלילה על מסיבה של מבקשי מקלט בדרום תל-אביב ועצרו שבעה מהם". לפי הדיווח, המסיבה נערכה לכבוד הענקת תואר ראשון מהמרכז הבינתחומי בהרצליה למבקש מקלט מסודאן. "האירוע כלל נאומים קצרים וכמה קטעי נגינה והוגשו בו כיבוד קל, יין ובירה", מדווח ליאור. "לקראת סיום המסיבה קטעו אותה השוטרים והפקחים, בדקו את אשרות השהייה של מבקשי המקלט וביצעו מעצרים".

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" על העסקה הצפויה להעניק לערוץ 10 רשיון שידור קבוע. אמיר טייג כותב בטור פרשנות נלווה: "רכישת ערוץ 10 משפיעה בראש ובראשונה על גורל הערוץ, אך היא בעלת השפעה ניכרת גם על מתחריו בערוץ 2. מבין שלושת הזכיינים, ערוץ 10 הופך עתה לארגון היציב ביותר, כשחוסר הוודאות שבו פועלות רשת וקשת עלה בצורה דרמטית. בשעה שערוץ 10 יקבל רישיון קבוע, רשת וקשת עדיין פועלות במסגרת זיכיון זמני, וכלל לא ברור אם ראש הממשלה, שהוא גם שר התקשורת, לא ימשיך לקדם את החוק לביטול מוקדם של הערוץ ולפיצולן בכפייה. [...] בזכייניות ערוץ 2 טוענים כי פוטנציאל ההתייעלות שלהן כבר קרוב למיצוי, ולפיכך המשך הלחץ המסחרי עשוי לחדש את המהלך שממנו חששו תמיד – מיזוג".

במדור הדעות של "הארץ" מגיש רוגל אלפר את "הקייס נגד ערוץ 10".

ב"כלכליסט" מדווח גולן חזני כי קרן אייפקס תרכוש את קבוצת זאפ.

תחת הכותרת "תואר דוקטור לנח קליגר" מדווח איתן גליקמן ב"ידיעות אחרונות" כי כתב העיתון קליגר, וכן העיתונאי חיים יבין, יקבלו מאוניברסיטת חיפה תארי דוקטור לשם כבוד.