"אני שמח שהמועדון יוצא לדרך חדשה, רק חבל שאת ההודעה הזו הייתי צריך לשמוע מהתקשורת לפני הפגישה".

כך הגיב שי אבוטבול, שחקן הפועל תל-אביב, בדף הפייסבוק שלו על ההחלטה לשחרר אותו מהקבוצה. קצת משונה ששחקן ותיק כמו אבוטבול, שיודע היטב איך מתנהלים הדברים, מתפלא שהוא לומד על פיטוריו מהתקשורת. הנזיפה המרומזת ששלח לקבוצתו מרוחה במה שהוא אולי שכבה דקה של צביעות, שכן פרסומים קודמים בעניינו של אבוטבול נראים לקורא הסביר ככאלו שלימדו את הנהלת הפועל תל-אביב כמה דברים על השחקן.

למשל, ב-2009 פורסם ב"מעריב" כי אבוטבול מתכוון לפנות לבוררות נגד הקבוצה; ב-2010 פורסם ב-one כי השחקן לא הגיע לאימון לאחר שהודיע למאמן כי הוא חולה, אבל הסיבה האמיתית להעדרו היא חוב כלפיו, ואבוטבול אף טען באוזני האתר ש"מה שעושים לי זו בושה וחרפה". לפני שבועיים פורסם ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" כי אבוטבול עשוי לפרוש, ולפני שבוע החרה-החזיק אחריו "מעריב" כי אבוטבול שוקל את המשך דרכו בקבוצה.

בסטטוס שהעלה השחקן הוא לא ציין מאיזה כלי תקשורת הוא שמע לראשונה את הבשורה. תשובה אפשרית התקבלה למחרת במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", שלקח את מלוא הקרדיט: "אבוטבול קיבל קשה מאוד את הפרידה המוקדמת ואף הביע את כעסו על כך שהתבשר על עזיבתו מהפרסום ב-ynet וב'ידיעות אחרונות' בתחילת החודש".

אלא שהידיעה שאליה מתכוון העיתון נעה על התחום האפור: "מנדיונדו [המאמן] שוקל לוותר על אבוטבול". יצא שהשחקן נעלב מספקולציה עיתונאית שהתממשה, בעוד ש"ידיעות אחרונות" לקח לעצמו קרדיט מוגזם.

ובכל זאת, במקרים רבים, ברורים יותר מהסיפור של אבוטבול, לא מעט שחקנים ומאמנים שמעו לראשונה מכלי תקשורת על עתידם במועדון, או על המגמה כלפיהם. אפשר להבין את כעסם של אלה שמתבשרים לראשונה דרך אתר או עיתון כי לא ימשיכו בעונה הבאה. מדוע בעלי קבוצות מדווחים לעיתונאים לפני שהם מודיעים לעובדים? במקרים רבים משתמשים בתקשורת בתור בלון ניסוי לבדיקת תגובות האוהדים. במקרים אחרים מדובר בסוג של חיסול חשבונות.

קטע מהודעתו של אבוטבול

מעל חיסול החשבונות מתנוססת חובתו הראשונה במעלה של כלי התקשורת, והיא כלפי קוראיו. לפני מקורותיו, לפני מערכת האיזונים והחשבונות האישיים שלו, בוודאי לפני צורכיהם הפנימיים של ראשי הקבוצה. וכשעיתונאי מביא לפני קוראיו מידע חלקי, משמע מונע ממנו את רשת המניעים של מקור הידיעה, שבחר להשתמש בתקשורת לצרכיו המקומיים ואף הצליח, הוא מועל בחובת השירות הראשונה במעלה – כלפי הקורא.

כדאי לשים לב למי שלוקח על עצמו קרדיט להודעה ראשונית על עתידו של שחקן בקבוצה. האם אפשר להתפאר בהישג עיתונאי של מי שחקר ונבר והצליב והגיע להישג, או שמדובר בסך הכל במקרה שבו נזרק טיפ מגורם כלשהו בהנהלה לכתב חצר?

מנהג עתיק הוא של גופים פוליטיים, כמו גם ספורטיביים, להשתמש בעיתונאים המסקרים אותם ככלי להעברת מסרים. קשה לדעת אם זה המקרה של אבוטבול, מה גם שהפועל תל-אביב הולכת ונסגרת בשנה האחרונה בפני קשר ישיר עם עיתונאים, שנאלצים להשתמש במקורבים ממעגל שלישי ורביעי, כדי לדלות מידע מתוך הקבוצה. ועדיין, ייתכן שהעיתונאי קיבל את המידע מגורם מוסמך בהנהלה, שחרג ממדיניות הקבוצה לטובת נקמנות קטנטנה באבוטבול.

אמנם, מדובר במקרה קלוש מבחינת חשיבותו העיתונאית, וגם הבחירה של העיתונאי לשחק לידי מקורותיו ולא בשירות קוראיו היא במקרה הזה מינורית. ועדיין, הוא עשוי ללמד שיעור כמעט בנאלי על הגבול הרופף שבין העיתונאי למושאי הסיקור שלו. לקבוצה מותר שיהיו אינטרסים בבואה לשחק במגרש התקשורתי. תפקידו של העיתונאי להתייחס לאינטרסים הללו בחשדנות, להעניק להם משקל בבואו לכתוב, ולחשוף אותם כחלק מהמידע שהוא מתווך לציבור. כשהוא נמנע מלעשות כן, הוא מטפלל את הקוראים שלו, הופך אותם לעוד כדור במשחק החשבונות בין בעלי העניין השונים.

איש אינו מצפה מעיתונאי להיות "אובייקטיבי", בוודאי לא מעיתונאי ספורט, שרובם גם אוהדים של קבוצה זו או אחרת, ומטבע מלאכתם יוצרים קשרים הדוקים עם הקבוצות. הקוראים כן רשאים לדעת האם העיתונאי שאותו הם קוראים מסרב להיות משרתם של אדונים אחרים, ומשתמש בכל המידע שברשותו כדי להעשיר את עולמם בתמונה רחבה ואמינה ככל האפשר. בוודאי יכול הקורא לצפות שלא יגייסו אותו לטובת אחד ממושאי הסיקור באמצעות מידע מוטה או חלקי, או מידע שמניעיו חשובים מהמידע עצמו.

סיפורו של אבוטבול הוא עוולה קטנה יחסית כלפי הקורא, שאמון על התנהלותו של השחקן לאורך השנים. ועדיין, הקורא אינו צד בפינג-פונג העכור הזה, וזכותו, לפחות, לדרוש שלא להפוך לכדור קטן וחיוור במשחק התקשורתי.

בקטנה

כרטיס צהוב לעיתונאית/רכילאית ידועה מאתר ספורט צהוב במיוחד, שנוהגת לפרסם כל פיפס על אייל ברקוביץ', אך הפעם פיספסה את העובדה שהקוסם עזב את הבית לפני חודש ומתגרש מאשתו. כרטיס אדום לאותה רכילאית אם ידעה על הסיפור לפני כולם, אבל בחרה שלא לפרסם אותו רק מפני שהידיעה אינה מחמיאה לחבר שלה. אפילו אחרי הפרסום הראשוני אצל ליאורה ב"מעריב"', תחזיקו חזק, בחרה החברה של ברקו שלא לעשות פולו-אפ לסיפור העסיסי, כמיטב המסורת של מדור הרכילות שעימו היא מזוהה, והותירה את הזירה פרוצה לשמועות רותחות בווטסאפ על סיבות גירושיו של הקוסם (אייטם זה נכתב בסגנון המדור "גליצ'ים" ב-one. כל הזכויות שמורות).

סחבק

מתוך דף הפייסבוק של דורון בן דור מ-one (צילום מסך)

לדורון בן דור, כתב one (יושב ראשון מימין), נראה הכי טבעי שבעולם להיות סחבק עם שחקני מכבי חיפה, שאותם הוא מסקר, בחתונת סוכן שחקנים, ואפילו לשתף את 2,300 חברי דף הפייסבוק שלו.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il