יריב לוין נגד ברק אובמה
צרכני תקשורת ישראלים, תמונת מצב: לכודים בעיצומה של מלחמת כנופיות. טייקון אמריקאי מול טייקונים מקומיים. ביבי מול נוני. החיילים: עיתונאים. "רה"מ תוקף את נוני מוזס: 'ממשיך בהאשמות השווא'", נכתב בכותרת שהגיעה לשער "ישראל היום", פמפלט חינמי ששבר את שוק מודעות הפרסום בדפוס (וכעת את שוק הדפוס עצמו, עם רכישת בית-דפוס והצעת מחירי רצפה), ופועל כזרועו הארוכה של הזוג בנימין ושרה נתניהו. דוגמה טרייה לכך היא הדיווח על ראיון מתוקשר שהעניק נשיא ארה"ב ברק אובמה לג'פרי גולדברג ב"אטלנטיק" ובו התייחס באופן ישיר ולא שגרתי לנתניהו:
אובמה אמר לי שכשנתניהו הכריז, בשלהי קמפיין הבחירות שלו, שמדינה פלשתינית לא תקום במשמרת שלו, או כשהיה דיון שבו אזרחים ערבים ישראלים צוירו לכאורה ככוח פולש שעלול להצביע ושיש להישמר מפניהם – זה מנוגד למה שכתוב בפירוש בהצהרת העצמאות, שקובעת שכל בני-האדם, ללא הבדל גזע או דת, הם שותפים מלאים בדמוקרטיה. כשמשהו כזה קורה, יש לכך השלכות על מדיניות החוץ, ובדיוק משום שאנחנו כל-כך קרובים לישראל, אם נעמוד מהצד ולא נאמר דבר, משמעות הדבר תהיה שהחדר הזה, החדר הסגלגל, איבד את אמינותו בבואו לדון בנושאים הללו'".
"אובמה: לדברי נתניהו נגד ערביי ישראל יהיו השלכות" היא הכותרת הקצרה, הנחבאת אל תחתית עמוד השער וכמעט נעלמת מהעין, ב"ידיעות אחרונות". אותה כותרת מופיעה בפונט שמן ובולט הרבה יותר, אם כי שמן ובולט הרבה פחות מזה שב"ידיעות אחרונות" יודעים להשתמש בו, בראש העמוד הפותח של העיתון. זו התייחסות הוגנת למדי, שניכר בה הריסון שעורכי העיתון הטילו על עצמם לאחר שהשילו את כל המסכות בתקופה שלפני הבחירות. גם ב"הארץ" כותרת הידיעה בעמ' 5 היא "אובמה: לדברי נתניהו נגד ערביי ישראל השלכות על יחסינו". גם בעיתון הימין (השייך גם הוא לאדלסון) "מקור ראשון" הכותרת על השער היא "אובמה שוב תוקף: לדברי נתניהו על ערביי ישראל יהיו השלכות". זו גם הכותרת של "הפלס". ב"יתד נאמן" הכותרת הראשית היא בפשטות "אובמה נגד נתניהו".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, פועלים בנוהל הרגיל, שכבר הוטמע לחלוטין בעבודת המערכת, ולפיו אין לדווח על התרחשויות אקטואליות הפוגמות בתדמיתו של נתניהו (או בתדמיתה של נתניהו), אלא רק על התגובות להן. כך נולד המצג המגוחך שלפיו במקום לדווח על התבטאות חריגה ומעניינת (בין אם תופסים אותה כשלילית ובין אם כחיובית) של נשיא המעצמה העולמית – הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט של יריב לוין.
אתרי החדשות באינטרנט מדווחים על ראיון אובמה (מתוך דף הפייסבוק של עמיר שיבי)
קצפו של נתניהו בפוסט האלים שפירסם אתמול, מושא הכותרת הראשית של "ישראל היום", יצא על פרסום ב"כלכליסט" בקשר למאמר קונספירטיבי על רצח רבין שפירסם לפני שנים מקורב שנתניהו ייעד לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת, ופרסום שתפס עמוד מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" ובו האשים נחום ברנע את נתניהו בניגוד עניינים בכהונתו כשר תקשורת: המשרד של עורך-הדין הפרטי שלו וקרוב משפחתו, דוד שמרון, מטפל בתיקים תקשורתיים.
ההתייחסות של נתניהו להאשמה היא בגדר הסחת דעת: הוא כותב ששמרון ושותפו (יצחק מולכו, מקורב אחר של נתניהו) מעולם לא פנו אליו בענייני לקוחותיהם. גם אם מקבלים את הדברים כאמת מוחלטת (אם שמש העמים מצהיר – לא נאמין?), הרי שניגוד העניינים בעינו עומד. הפוסט כולו נדמה כמאשש את מה שכותב ברנע על נתניהו היום בטורו ב"ידיעות אחרונות": "לי נדמה שהוא באופוריה. הוא בז לכולם". ועוד: "נתניהו השתכנע שהוא ארדואן: איש לא יכול לו, גם לא נשיא ארצות-הברית. הוא פיטר שרים, הכריז על בחירות מוקדמות, הדיח שופטים בפרס ישראל [...], חיבל בתקשורת החופשית, ניהל מערכת בחירות גזענית, שקרית וצינית".
הידיעה של ברנע על ניגוד העניינים של נתניהו היתה פרסום עיתונאי לגיטימי. גם ניתוח אישיותו של נתניהו כפי שניסח אותו היום אינו חורג ממסורת הפרשנות הפוליטית (שטחית ורכילותית ככל שהיא). אבל לאור המוני הפרסומים (ואי-הפרסומים) הלא עיתונאיים והלא-לגיטימיים, המוטים והרעילים שראו אור (או לא ראו אור) ב"ידיעות אחרונות" במשך שנות דור (ודור), שוב אי-אפשר לקרוא דבר שמתפרסם בעיתון הזה כפשוטו. כמו נתניהו, גם הוא בז לכולם.
בנימין נתניהו: מוזה
להלן מבחר תגובות של ישראלים להתקפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בדף הפייסבוק שלו על מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס.
בלי ששמת לב
"בכל מקום אחר הייתי צריכה לעשות ויתורים או לצנזר חלקים מעצמי", אומרת לאביטל אינדיג מ"מקור ראשון" עדן הראל, כוכבת טלוויזיה שחזרה בתשובה ומגישה בערוץ 20 תוכנית יחד עם בעלה, עודד מנשה. "אני מאוד אוהבת את הערוץ הזה בכלל, ושמחה שיש מקום שמשדר תוכן שאני יכולה לצפות בו גם עם הילדים בלי לחשוש. זה לא מובן מאליו שזה בכלל אפשרי".
"ערוץ 20 נועד לשדר תוכניות מורשת והווי יהודי, אלא שבפועל קמה שם מערכת אקטואליה שמאגפת מימין את חדשות 2 ו-10. מה הסיכוי ששר התקשורת נתניהו יעמוד בדרכם?", שואלת כותרת המשנה לראשית על שער מוסף "הארץ". הילו גלזר מצטט סמס ששלח משה כ"ץ, מנהל התוכניות בערוץ, "לעורכי האקטואליה הכפופים לו": "רבותיי התבלבלתם, זה לא ערוץ 2. זה ערוץ 20. נשבר לי להיראות כמו. יש לנו קו. אני לא צריך לעוף על התחת של מפלגת העבודה כמו סניף של מפא"י. תתעוררו ומהר. מקצועיים אך עם עמדה!!! ומזל שברדוגו [יעקב ברדוגו, פרשן פוליטי, לשעבר מנכ"ל מפעל הפיס ופעיל ליכוד; ה"ג] מאזן את המגישים שלא ברור לי איזו הנחיה קיבלו מכם. חלאס!!! אנחנו מאבדים קהל באלפים מהקו המזגזג שלכם!'".
"ברקע לדברים עמד הסיקור המוגזם, לשיטתו של כ"ץ, שקיבלו הפריימריז במפלגת העבודה", מסביר גלזר. "את הסמס הזועם הוא חתם ב'הנחיה: תפרצו למזוהים שלנו כמו ברדוגו וזיגמן [נועם זיגמן, הכתב הפוליטי של הרדיו החרדי קול-ברמה; ה"ג] באופן מוגבר הערב', וכעבור כמה ימים עיגן אותו בביצוע שינויים פרסונליים מרחיקי לכת, כדי שמחדל דומה לא יישנה. עובד שעזב את הערוץ בערך באותה תקופה מספר: 'ידעתי מראש שאני נכנס למקום עם אג'נדה וקיוויתי שאוכל לשמור על איזושהי מידה של אובייקטיביות, אבל אחרי ההכרזה על הבחירות הכל נעשה לא אתי ברמות קיצוניות, מבחירת הנושאים ועד זוויות הסיקור'".
"לפני כשישה שבועות אותת הערוץ באופן ברור כי פניו לעיסוק באקטואליה קשה ולא ב-50 גוונים של יהדות מתחדשת, כאשר הגיש לרגולטור בקשה להקמת חברת חדשות 'שתתרום להגדלת הפלורליזם בתקשורת הישראלית'", מוסיף גלזר. "מדובר עדיין בצעד בוסרי, שלא יידון ברצינות בטרם יציג הערוץ תוכנית מקיפה וערובות לחוסנו הכלכלי, אבל לנוכח המהפכות שמתכנן שר התקשורת החדש בנימין נתניהו, לא מן הנמנע שערוץ 20, המציג עד כה רייטינג זניח, ייהנה מן ההפקר ויהפוך לשחקן משמעותי במפת הטלוויזיה המסחרית בישראל. ערוץ 20 נושא עיניים בגלוי למודל של פוקס-ניוז, הערוץ האמריקאי שלצד זיהויו כימני חקק בהצהרות הכוונות שלו את המחויבות ל'סיקור הוגן ומאוזן'. למעשה, ערוץ 20 נקט טרמינולוגיה דומה כאשר רץ עם הסלוגן 'טלוויזיה מאוזנת באמת'".
"אבל האם ערוץ 20 בכלל רשאי לצעוד בנתיב הזה?", שואל גלזר הרחק בהמשך הכתבה. "לדברי בכיר בשוק התקשורת, 'הערוץ שקיבל אישור להיות X הופך ל-Y, ובמובן הזה הוא מפר הפרה יסודית את תנאי הרישיון שלו. המדינה מעולם לא היתה מעניקה רישיון לגוף שמבקש לשדר טלוויזיה ימנית, או לכל גוף אחר שהיה מצהיר מלכתחילה על השתייכות פוליטית'". ד"ר יפעת בן-חי-שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, מעבירה לגלזר מסר מרוכך הרבה יותר, אפילו הפוך. "כשהמועצה תדון בבקשה של ערוץ 20 לשדר חדשות, היא בין השאר תידרש לסוגיה אם יש מקום להשמיע ולהנכיח קולות אחרים. דעתי בעניין ידועה – המיינסטרים בטלוויזיה הישראלית הוא הומוגני, לא מייצג את כל רובדי האוכלוסייה ובעיקר לא נותן ביטוי לקבוצות שוליים ומיעוטים פוליטיים וחברתיים", היא אומרת.
בנימין נתניהו וגלעד ארדן בעת השקת מסע הבחירות של הליכוד, 5.1.15 (צילום: תומר נויברג)
"גלעד ארדן נהפך השבוע ללוחם נועז בריכוזיות ובטייקונים", לועג גיא רולניק לשר לשעבר בטורו הקבוע בפתח גליון סוף-השבוע של "דה-מרקר". "[...] הוא הכריז כי בכוונתו לפרק את מונופול בזק בחקיקה ולפי 'המודל הבריטי' שבו פורקה חברת בריטיש-טלקום לשתי חברות", חברת תשתית וחברת שירותים. בכך הוא "מסמן את שאול אלוביץ', אחד הטייקונים הכי חזקים במדינה. שנית, הוא מציע לפרק את הקבוצה של אלוביץ' – המהלך הכי נועז ובדרך כלל הכי אפקטיבי בהתמודדות עם מונופולים ושחקנים ריכוזיים במשק. שלישית, הוא מרמז שכוחו של אלוביץ' נובע לא רק משליטתו באחת החברות הגדולות במשק, אלא גם מההחזקה בכלי תקשורת רב עוצמה, 'וואלה'. ועל הדרך ובלי להתכוון ארדן גם מצטרף לקומץ הלוחמים בשיטת הפירמידות, משום שאלוביץ׳ שולט בבזק באמצעות פירמידה פיננסית, דומה לפירמידה שבאמצעותה שלט נוחי דנקנר באי.די.בי.
"אבל לפני שנמשיך שאלה לי אליכם", כותב עוד רולניק. "האם ארדן, שהחליט להילחם בריכוזיות העצומה של בזק בשוק התקשורת, קשור לאדם הנושא את אותו שם ששימש כשר התקשורת של ישראל במשך יותר משנתיים? זאת שאלה מעניינת במיוחד, כי הסיכוי של ארדן להוביל את המהלך ההיסטורי וההירואי של שבירת בזק, בסגנון המהלך ההיסטורי של שבירת AT&T בארה"ב לפני 40 שנה, אינו גדול במיוחד. לעומת זאת, אם ארדן השני, זה שהיה שר תקשורת, היה מרים לפני שנתיים את דגל שבירת בזק, היה לו סיכוי גדול מאוד לעשות זאת: גם פוליטית, גם רגולטורית וגם ציבורית. אבל ארדן שר התקשורת לא ניסה לפרק את בזק. הוא קידם בהצלחה את רפורמת הפס הרחב, אבל ברגולציה הרבה פחות עקשנית ואגרסיבית מזאת שהציע השבוע.
"ההכרזה הדרמטית על הצעת החוק לפרק את בזק של ארדן", מציע רולניק, "היתה התגובה הכי ספונטנית, פוליטית וחייתית שהוא היה יכול לשלוף כאשר ראש הממשלה השפיל אותו. וכאן עולה השאלה הבאה: מדוע התגובה של ארדן במאבק נגד נתניהו היא להכריז על מהלך לפירוק חברת בזק, מה שיכה כמובן בטייקון השולט בה – אלוביץ'? מה יש במהלך לפירוק בזק שהוא כה לעומתי מול ראש ממשלה? מוזרה לא פחות היא ההכרזה של ארדן שצריך להפריד את התוכן מבזק, וזאת לאחר שרק לפני שנה הוא תמך במהלך חסר תקדים בשוק העיתונות בישראל: לתת ל-yes, השייכת לפירמידת אלוביץ', ול-HOT רישיון להקים ערוצי חדשות. כלומר, צעד שרק יגביר את הכוח הפוליטי של הפירמידות ויקשה עוד יותר על רגולציה עצמאית ועניינית שלהן.
"שוק התקשורת הישראלי כבר רגיל לדרמות. אנשי התעשייה, שקמים בבוקר כדי לעשות את עבודתם ולחזור הביתה בשלום, רגילים למלחמות הפוליטיות המלוכלכות שמתנהלות עשרות אלפי רגל מעל ראשם. [...] ועדיין, מה שקרה בשבוע האחרון הוציא משלוותם גם את אנשי התעשייה הוותיקים והציניים ביותר", טוען ב"דה-מרקר" אמיר טייג בפתח כתבה בחתימתו המסכמת את אירועי השבוע במשרד התקשורת ובשוק שהוא מפקח עליו. "ביום ראשון, שעות בודדות לאחר שקיבל לידיו רשמית את משרד התקשורת, מצא ראש הממשלה בנימין נתניהו לנכון לפטר בשיחת טלפון את מנכ"ל המשרד אבי ברגר, מבלי שכלל פגש אותו. באותו יום, שלוש שעות בלבד לפני שהעביר את תפקיד שר האוצר למשה כחלון, חתם נתניהו על הוראה המחמירה עם ערוץ 10 ודורשת ממנו תשלום של 16.8 מיליון שקל נוספים כתנאי להמשך פעילותו. תוך שעות בודדות טרף נתניהו את בית-הקלפים של שוק התקשורת".
"ההערכה היא", כותב חגי עמית, גם הוא באותו עיתון, "ש[שלמה] פילבר הוא המועמד המועדף על נתניהו ומינויו עולה בקנה אחד עם התוכניות שיש לו במשרד התקשורת. 'נתניהו רוצה שיהיה 'ישראל היום' גם בכבלים, ערוץ 'הכל טוב'. לכן הוא שואף להציב בתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת מישהו שיהיה גם נציג הבעלים', אומר גורם המכיר את פילבר ואת נתניהו". "הוא יהיה מנכ"ל שרואה את תפקידו בסיוע לנתניהו לתקן את מה שמבחינת השניים הוא כשל שוק – מצב שבו לצד אחד של המפה הפוליטית יש הגמוניה על התכנים החדשותיים המשודרים", מסכם עמית.
בהמשך הכתבה במוסף "הארץ" עוסק גלזר בהיתכנות הכלכלית של הערוץ וברייטינג הנמוך מאוד שלו, ומצטט "איש טלוויזיה בכיר" שאומר כי "הבעיה של ערוץ 20 היא שאין לו Unique Coverage רחב מספיק. הם לא פונים לקהל משמעותי מובחן כמו רוסים ואפילו לא לפילוח ממוקד יותר של ילדים, ספורט או לייף-סטייל. אז מה המודל? לפנות לאלה שהם קצת יותר ימנים או קצת יותר דתיים? האנשים האלה כבר מרגישים בבית בערוץ 2".
"במשך תקופה ארוכה שמרנו רק על יום שישי. הגיעה שבת? נגמר. כי איך אפשר בלי טלוויזיה? פעם אחת החלטתי לסחוב עוד קצת, ובלי ששמתי לב שמרתי את כל השבת" (עדן הראל, "מנחה מוערכת וחוזרת בתשובה", מוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון").
הכותרות הראשיות
"התנחלות אסטרטגית מוקמת בחשאי בין גוש עציון לחברון" ("הארץ", חיים לוינסון).
"עסקה: גרשון מסיקה יהיה עד מדינה" ("מקור ראשון", חופי עמוס).
"הוא השקה אותי ויסקי ואמר: יש לך פה שקית עם 77 אלף יורו, תעשה איתה מה שאתה רוצה" (רפ"ק ערן מלכה מתאר דברים שאמר לו כביכול עו"ד רונאל פישר, "ידיעות אחרונות", יורם ירקוני).
"אובמה מתערב בענייניה הפנימיים של ישראל" (ציטוט של יריב לוין, "ישראל היום", ללא קרדיט, לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו).
מדיניות חוץ ודיפלומטיה
"'איני תומך בפתרון של מדינה אחת. אני לא חושב שזה פתרון כלל. אני תומך בחזות של שתי מדינות לשני עמים ובמדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינה היהודית'. כך הדגיש בנימין נתניהו בפני פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד-האירופי. אך איך אפשר עוד להאמין לראש הממשלה? ערב הבחירות התנער מנוסחת שתי המדינות לשני עמים, רק לפני יומיים קבע שירושלים היא בירת העם היהודי בלבד, והנה לפתע, לנוכח הלחצים, הוא שב ומכריז על תמיכתו בפתרון שתי המדינות", נכתב בפתח מאמר המערכת של "הארץ", תחת הכותרת "שקרים שסיפרתי למוגריני".
"ההסברה לפי חוטובלי" היא כותרת דיווח של איתמר אייכנר בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות". "סגנית שר החוץ הציגה אתמול בקבלת הפנים הרשמית במשרד את מדיניות ההסברה החדשה – וגרמה ללא מעט גבות להתרומם בקרב ותיקי משרד החוץ כשהכריזה: 'עד היום ניסינו להיות יותר חכמים מצודקים. כל הארץ הזו שלנו מהים לנהר, ולא הגענו לכאן כדי להתנצל על כך'. סגנית השר הטרייה חוטובלי היתה נרגשת מאוד והציגה את החזון שלה בנאום אידיאולוגי-דתי. נאומה שודר לכל הנציגויות הישראליות בעולם, בבחינת הדגשים של השלטון החדש".
נשק
"חשש בירושלים מהחלטה בינלאומית נגד תוכנית הגרעין הישראלית", נכתב בכותרת דיווח של ברק רביד בעמ' 6 ב"הארץ". "בישראל חוששים שהאמריקאים לא יסייעו לבלום את ההחלטה לקיום ועידה בינלאומית למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני".
"עלייה של 40% בהיקף הייצוא הבטחוני של ישראל לאפריקה", נכתב בכותרת דיווח של גילי כהן באותו עיתון.
היסטוריה
במדור "אחרי מות" מספיד עופר אדרת את ההיסטוריון בועז נוימן, מומחה להיסטוריה של גרמניה המודרנית והוגה מקורי, שנפטר השנה והוא רק בן 44. "סבר כי מסוכן מאוד ללמוד מההיסטוריה ולהשתמש בה לצרכים עכשוויים", כותב עליו אדרת.
אמנות
"כמה ימים קודם לכן, כשהחזרתי ספרים לספריית בית-אריאלה, נעצרתי ליד פסלו של קדישמן, 'עקידת יצחק', המוצב ברחבת מוזיאון תל-אביב", כותב חוקר הספרות אברהם בלבן בטורו "רשימות תל-אביביות" המתפרסם במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" ומוקדש השבוע לפסל המנוח. "חשבתי על הפרשנות המקובלת לפסל, המטעימה את העובדה שאברהם נעדר כביכול מזירת ההתרחשות שיצר קדישמן. הסתכלתי שוב ושוב בדמותו האלימה של האייל, ופתאום היה לי ברור לגמרי שאברהם פשוט התמזג עם דמות האייל וכי נחלי הדמעות של האייל הם דמעותיו של אברהם. שיערתי שלבו של קדישמן אמר לו ברגע מסוים שקל יותר להביע אכזריות אלימה באמצעות אייל מאשר באמצעות אדם. היתה לי הרגשה ברורה שסוף-סוף הבנתי את הפסל הגאוני הזה".
במוסף "גלריה" של "הארץ" מזכיר מבקר המוזיקה בן שלו כיצד זיהה את הפוטנציאל של השיר "דרך השלום", שבלט כשיר פופ ים-תיכוני בינוני מעל להמוני שירי פופ ים-תיכוניים גרועים. בהמשך מציע שלו ניתוח של מלות השיר ומגיע למסקנה כי "'דרך השלום' הוא גם שיר הלל ליוזמה הנשית, גם הרהור על עליונות האופי על היופי, וגם דיוקן של גבר שאוהב להיות בצד הנשלט, אבל בקטנה, שום דבר קינקי". את השיר, הוא מציין, כתב והלחין אבי אוחיון, "שאמר שהוא נקרע מצחוק כשהוא שומע פרשנויות כמו זו שהוצעה כאן".
בהמשך הרשימה ב"תרבות וספרות" מצטט בלבן מדברים ששלח לו קדישמן אחרי שסיפר לו על פרשנותו: "אני ראיתי כלב אוכל בשר של חייל שרוף במדבר. הרחתי בשר אדם צלוי ונחירי רעדו". "כמו שכתבתי לך", נזכר בלבן בסוף הרשימה בדברים שאמר קדישמן באוזנו מאוחר יותר, "אין לי שום יחס אמנותי לעקידת יצחק שלי, רק לשלום. איזה יחס אמנותי יכול להיות בעולם כזה?".
עבודה מאורגנת
"חינכו אותנו שנים על אדם לאדם זאב. זה לא חייב להיות ככה" הוא הציטוט שנבחר לכותרת כתבה של חן שליטא במוסף "G" של "גלובס" על "הוועדים החדשים" בחברות ההייטק.
"בימים אלה נערכת מלחמת עולם על הפרות החולבות של הארגונים היציגים – ועדי החברות הגדולות", כותבת טלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר". "מול תופעת הוועד הפנימי שצצה בשבועות האחרונים, שבה עובדים מתעקשים לייצג את עצמם ולא לשלם לארגונים חיצוניים, קמים אלה ויוצאים למלחמה". כך, לדבריה, ההסתדרות פנתה לבית-הדין כדי לעצור התארגנות עצמאית במנורה וההסתדרות הלאומית "תובעת מבית-הדין להוציא 'פסיקה עקרונית' נגד ועד עצמאי [...] זליגת הוועדים פירושה פגיעה כלכלית קשה בארגוני העובדים", היא מסכמת. "מעובדי אמדוקס, למשל, היתה ההסתדרות מקבלת 7 מיליון שקל בשנה. [...] כך נוצר מצב שבו ארגון עובדים שטוען כי העבודה המאורגנת יקרה ללבו יוצא למלחמה בעובדים מאורגנים".
"הממשלה מרבה להתגאות בשיעור האבטלה הנמוך ומציגה אותו כהישג אדיר", כותב באותו עיתון העורך, סמי פרץ. "במונחים סטטיסטיים והיסטוריים בהחלט יש כאן הישג, אבל בהישג הזה יש שתי בעיות: הראשונה היא ששיעור האבטלה הנמוך מסתיר גידול במספר העובדים במשרות חלקיות ובשכר נמוך. השנייה היא ששיעור האבטלה הנמוך אינו מייצר תחושת דחיפות לבניית שוק עבודה מודרני ומשוכלל אצל הממשלה וההסתדרות – שם מעדיפים את הדילוג מסכסוך עבודה אחד למשנהו. זה קל. לוחצים קצת על שני הצדדים, מקבלים כותרות, משיגים פשרה ורצים לסכסוך הבא. ככה לא מכינים את המשק לסיבוב המיתון הבא, שיביא מן הסתם לזינוק באבטלה, שאיש לא נערך אליו כיום".
"בזק הוכיחה לנו שיש רק דבר אחד גרוע יותר ממונופול ממשלתי — והוא מונופול פרטי", כותב רולניק. "את הכוח הפוליטי שיש למונופול פרטי הציג לנו השבוע ארדן בעיתוי ובהקשר שבהם הכריז על יוזמתו החדשה לפרק את בזק".
עושים לביתם
המוסף "זמנים בריאים", המצורף מדי יום ראשון ל"ידיעות אחרונות", גויס היום, תחת הסלוגן "בית בריא", לקמפיין פרסום סמוי לחברת המזון הסינית תנובה, המוכרת בעיקר כמשווקת מוצרי חלב. "תכירו את המשפחות שהפסיקו עם משלוחי הפיצה, המאכלים המטוגנים, החטיפים וערימות הממתקים – והחליטו ללמוד לאכול נכון", נכתב בשער המוסף (על כתבות התוכן השיווקי שבתוכו חתומים תהל בלומנפלד, איריס ליפשיץ-קליגר ומירי בן-דוד-ליוי). כפולת האמצע של הגיליון היא תצלום של אחת המשפחות המשתתפות בקמפיין הפרסומי ("גם משפחת רובין רוצה לעשות שינוי!") כשהיא ישובה לשולחן מצויר ועליו מגוון מוצרי חלב מצוירים עם לוגו תנובה עליהם.
"המחלבות צריכות לדאוג? ירידה של 2% ברכישת מוצרי החלב בישראל", נכתב מעל לכתבה קצרה של עדי דברת-מזריץ בפתח גליון "דה-מרקר". "מדוע אנשים צורכים פחות ופחות מוצרים מן החי?", היא שואלת, ועונה: "בעיקר משום שהם נתפסים כלא בריאים. התקשורת פירסמה בשנה האחרונה תחקירים רבים שהעלו תהיות רבות לגבי צריכת מוצרים מהחי ואם הם אכן תורמים או פוגעים בבריאות. כיום, כשאנשים מסתובבים בסופרמרקט ורואים על המדפים אריזות מוצרי חלב, הם כבר לא רואים רק את הפרה המחייכת על האריזה, אלא גם נזכרים בתחקירים ובהמלצות לצריכת פחות מוצרי חלב".
ענייני תקשורת
עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון (צילום מסך מתוך שידורי ynet)
הכתם. את שער גליון החג של "7 לילות" תופס תצלום של אדיר מילר, הקומיקאי שסדרה שיצר זכתה במקום הראשון בתחרות שערך המוסף והוכתרה על-ידי עורכיו בתואר "הסדרה הישראלית האהובה בכל הזמנים". "מצעד הסדרות: כך זה עבד", מתארת בוקסה קטנה כיצד נערך "מצעד הסדרות" ("החלטנו מראש לתת משקל זהה לנתוני ההצבעה של הקהל ולהצבעה של מערכת 'ידיעות אחרונות'. זו הצביעה במרץ באמצעות מערכת מיוחדת שנבנתה במיוחד לצורך העניין. את השקלול הסופי עשתה מינה צמח ממכון מדגם, עם קבלת התוצאות הסופיות בזמן אמת").
מצעדי פופולריות הם סוגה בעייתית באופן מהותי, אבל כזו שמעלה תמיד גם את התהייה הטכנית: האם מדובר ברשימה מייצגת (ואת מי), בגחמה אקראית או במניפולציה מכוונת שיש מאחוריה בעלי אינטרס וגורפי רווח? עם כל הכבוד למינה צמח, הנכשלת הסדרתית בניבוי תוצאות הבחירות, על ז'אנר המצעדים ב"ידיעות אחרונות" מוטל כתם כבד: רון ירון, העורך הראשי של העיתון, התערב בפרויקט עיתונאי של דירוג זמרי ישראל שהתפרסם באותו מוסף בדיוק כדי לשדרג את מקומו של שלמה ארצי, בעל טור בעיתון ומקורב באופן כללי. האם אתם מאמינים להם הפעם?
עריכה אקטיביסטית ב"הארץ"
אחלה בן-אדם. יועצת התקשורת אמילי מואטי על הכותרת "הרצוג דווקא יצא אחלה בן-אדם" שנתנו העורכים באתר "הארץ" להערה שכתבה על כתבתה של ענת גורן ("הרצוג"): "ה'אחלה' זה שינוי של העורכת. במקור כתבתי 'בנאדם'".
סיור הקשבה. "בשבוע שעבר בא סקוט ווקר, מושל וינסקונסין ואחד המתמודדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקאית, ל'סיור הקשבה' בישראל", כותב פיטר ביינרט ב"הארץ". "כדי להדגיש שמטרת ביקורו היא אך ורק לימוד, ווקר נמנע מלשאת נאומים או להתראיין. 'זהו מסע לימודים', הסביר, 'לא פוטו-אופ'". "מה יכול מועמד רפובליקאי המבקר בישראל ללמוד על האזור אם הוא לא נפגש עם נציגים פלסטינים?", תוהה ביינרט. "סקוט ווקר: 'כנשיא אשיב את היחסים עם ישראל לאיתנם'", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", המפנה לדיווח על מסע הלימודים וההקשבה של ווקר.
מה קורה בבית. כל העיתונים מדווחים על דו"ח ההוצאות של בתי ראש הממשלה: ההוצאות על המעון הרשמי ירדו, ואילו ההוצאות על המעון הפרטי בקיסריה – עלו. כולם חוץ מ"ישראל היום", היחיד שמדווח רק על חלקו הראשון של המשפט דלעיל.