כך תיארו בשבוע שעבר (12.5.15) פרשני הספורט נדב יעקבי ושגיא כהן רגעים במשחק ברצלונה–באיירן מינכן שהסתיים בניצחון 3:2 לקבוצה הגרמנית, אך בעלייתה של הקבוצה המתחרה לגמר ליגת האלופות:
"בארסה נראית משקשקת" (דקה 12:19). רוצים לומר: בניגוד למשחק הקודם, בשבוע שלפני כן, אז הביסה בארסה את באיירן 3:0, במשחק הנוכחי הנבחרת הגרמנית שולטת במגרש. הערכת המצב הזו הושמעה בעקבות הבקעת השער הראשון על-ידי הגרמנים.
"באיירן בהלם. היא לא ציפתה שהתגובה של בארסה תהיה כל-כך מהירה" (דקה 14.40, בעקבות הבקעת שער השוויון על-ידי ניימאר הספרדי).
"מערך ההגנה של באיירן פשוט לא מספיק טוב מול קבוצה כמו בארסה" (דקה 25.30).
"עכשיו גם נס לא יעזור לבאיירן" (דקה 29.09, בעקבות הבקעת שער יתרון לבארסה).
"גוורדיולה [מאמן באיירן] יודע שהכל גמור" (דקה 43.00).
"באיירן משחקת בחוסר אחריות ומשאירה רק שחקן אחד [בואטנג] מאחור. אם מסי מקבל כדור, בואטנג יהיה מסכן" (דקה 48.00).
"מאחורי כל דחיפה יש מחשבה. הדחיפה נועדה לעכב את חידוש ההתקפה של באיירן" (דקה 61.00, לאחר ששחקן ברצלונה דחף אחד משחקני באיירן).
"זה נראה הזוי, אבל אם בשלוש-ארבע הדקות הבאות באיירן תבקיע עוד שער – נדבר כאן אחרת" (דקה 74.30, לאחר שהקבוצה הגרמנית עולה ליתרון של 3:2).
"זו הדקה שבה במשחק לפני שבוע החלה בארסה להבקיע את שלושת השערים" (דקה 76.00). כלומר, הפרשנים מחזקים את הרושם, שהציגו לראשונה במשחק דקה וחצי קודם לכן, בדבר אפשרות לנצחונה של הקבוצה הגרמנית.
"יש פה פתאום באזז שזה [ניצחון גרמני] אפשרי" (דקה 76.30).
"בארסה פשוט לא משחקת עכשיו" (דקה 79.30).
"בארסה צריכה להיזהר כי באיירן מרגישה שזה אפשרי. השאלה מתי הבאזז הזה ייגמר ומסי יחליט להשוות ל-3:3" (דקה 80).
כעבור 12 דקות הסתיים המשחק באותה תוצאה.
עכשיו הבה וניזכר באחדות מהפרשנויות הפוליטיות של התקופה האחרונה.
"העין השביעית" שיחזר את התחזיות, המוטעות, לתוצאות הבחירות, ואין טעם לחזור עליהן, אבל כדי להדגים את סגנונן ואת הפסקנות שהן מייצגות הנה כמה דוגמאות בולטות:
"בנימין נתניהו המאיס את עצמו אפילו על הליכודניקים השרופים ביותר. הליכוד נחלש באופן דרמטי אפילו במעוזים המובהקים ביותר" (ארי שביט, "הארץ", 6.3.15).
"הישראלים עייפו מנתניהו. הם מיצו אותו והוא מיצה אותם. לאחר תשע שנים בראשות הממשלה, שלוש ועוד ארבע ועוד שתיים, ולאחר 22 שנה בכותרות, הקסם פג" (נחום ברנע, "ידיעות אחרונות", 13.3.15).
"נדמה לי שהציבור לא מעוניין בו [בנתניהו] יותר. ימין, שמאל, לא משנה. האיש מיצה אותנו, אנחנו מיצינו אותו" (בן כספית, "מעריב", 15.3.15).
"הציבור חש רוויה מנתניהו" (יוסי ורטר, "הארץ", 13.3.15) .
ואי-אפשר שלא להזכיר את קביעותיו החד-משמעיות של פרשן "הארץ" אמיר אורן לאחר נאומו של נתניהו בקונגרס האמריקאי: "אם זה אמור להיות רגע השיא של בנימין נתניהו במערכת הבחירות, הקצה התחתון של המדרון, מצבו די סופני. המופע שלו בקונגרס היה רוב נאום על לא מאום, מלווה באווירת השלמה עם אובדן ראשות הממשלה".
בדיעבד, עיתונאים מקיר אל קיר היכו על חטא הערכותיהם השגויות ביחס להלכי הרוח של הציבור ערב הבחירות ועל חטא הטיותיהם בסיקורן. ניתן היה להניח שמעתה ייזהרו בניבוייהם ויהיו מרוסנים בקביעותיהם.
הנה שתיים מהערכות המצב הפוליטיות שהופיעו בתקשורת מיד לאחר הבחירות:
"בהינתן שנתניהו יקבל בכל מקרה את המנדט מהנשיא, כחלון גם לא מחזיק יותר בתואר 'ממליך המלכים', כפי שהתוצאות ניבאו עד אמש בחצות. האפשרות של נתניהו לבחור בין שתי קואליציות שונות תוריד את המחיר של יתר הסיעות, והרכבת הממשלה, על פניו, יכולה להסתיים בתוך ימים ספורים" (עמרי נחמיאס, "וואלה", 18.3.15).
"לפני שבוע מצבו [של נתניהו] היה נואש. ובכל זאת, הקמפיינר המעולה הצליח לחולל מעשה קסם פוליטי עוצר נשימה, אשר העניק לו כהונה נוספת כראש ממשלה" (ארי שביט, "הארץ", 19.3.15)
המו"מ הקואליציוני לא סוקר בנימה זהירה יותר. הקופצנות מחוות דעת אחת להיפוכה הוסיפה ללוות את הפרשנות הפוליטית. נפתלי בנט תואר כמי שאוכל שיירים מעוגת הקואליציה. עכשיו, עם כינון קואליציית ה-61, הוא מתואר ככריש שכפה על ביבי את תנאיו
זה הטון ששלט בתקשורת כולה בימים הראשונים לאחר ספירת הקולות: נתניהו הוא קוסם, בעורמתו ובנחישותו הצליח בכוחות עצמו בלבד להשיג ניצחון מהדהד. ברוח זו דיווחה גם התקשורת הבינלאומית.
כמה שבועות לאחר מכן – והערכת המצב של הפרשנים הפוליטיים השתנתה לחלוטין: המלך ביבי חזר להיות מתואר כמי שאינו יודע לכלכל את צעדיו וכמי שהישגיו בבחירות הם במעמד של נצחון פירוס. הקביעות האלו מלוות בתיקוני גרסה על משמעותן של תוצאות הבחירות: לא ניצחון ברור של הימין על השמאל (זו היתה הערכת המצב בכל כלי התקשורת עם תום ספירת הקולות), אלא שינוי מערך הכוחות בתוך מחנה הימין, ללא תזוזה אמיתית בין ימין לשמאל. הנה המחשות:
ארי שביט: "במבט שלישי ורביעי מתברר שתוצאות הבחירות האחרונות היו חמורות פחות משהיה נדמה במבט ראשון ושני [...] חבלי הלידה הנואשים של הממשלה ה-34 מוכיחים מעל לכל ספק שהמלך ביבי איננו מלך, המלכה שרה איננה מלכה, ומלכות נתניהו הרביעית איננה מלכות [...] ברור שחלק ניכר ממה שחשבנו וממה שכתבנו לפני זמן קצר היה מופרך. אין זה נכון שישראל פנתה באופן חד אל הימין. אין זה נכון שנתניהו הוא כעת שליט יחיד. אבל מאידך גיסא, המצב שבו (שוב) אין מלך בישראל הוא מצב מפחיד" ("הארץ", 7.5.15).
בן כספית: "סוף דבר: הניצחון בבחירות הפך לנצחון פירוס. השפלת השותפים הקואליציוניים עלתה לנתניהו ביוקר. הממשלה הוקמה על חוט השערה, ברגע האחרון, אחרי שלא מעט אנשים מנוסים ונבונים ניבאו שזה יהיה 'כמו סכין בחמאה' ושנתניהו יכול לסגור עניין תוך שבועיים-שלושה" ("מעריב סופהשבוע", 10.5.15).
המו"מ הקואליציוני לא סוקר בנימה זהירה יותר. הקופצנות מחוות דעת אחת להיפוכה הוסיפה ללוות את הפרשנות הפוליטית. נפתלי בנט תואר כמי שאוכל שיירים מעוגת הקואליציה. עכשיו, עם כינון קואליציית ה-61, הוא מתואר ככריש שכפה על ביבי את תנאיו. איווט ליברמן תואר כמי שנהנה להתעלל בביבי, אך יצטרף לממשלה. עכשיו הוא מתואר כשועל שתיכנן מלכתחילה לקלוע את ביבי לדוחק זמן ולסרב ברגע האחרון להצטרף לממשלה. הנה תזכורות:
פאנל יום שישי, חדשות ערוץ 2 (17.4.15): "למרות התרסקותו בבחירות לשישה מנדטים, נראה כי ליברמן בסופו של דבר ימשיך את תפקידו במשרד החוץ. נתניהו, אגב, אמר למקורביו כי אם השותפים הפוטנציאליים ימשיכו לגלות 'תיאבון בלתי נסבל', לדבריו, יש אופציה גם להקמת ממשלה אחרת, כנראה רמיזה נוספת לאפשרות של ממשלת אחדות".
תמצית דבריו של יוסי ורטר ב"הארץ" (24.4.15): ממשלת 61 אינה בין הקלפים שבידי נתניהו משום שכחלון מסרב לה וליברמן קיבל את מבוקשו – תיק החוץ. ורטר גם מנבא שנתניהו מתחיל להיערך לבחירות לכנסת הבאה – לכהונה חמישית בראשות הממשלה.
ואילו בשבוע שעבר כתב ורטר כך: "בחוכמה שלאחר מעשה, אפשר להניח שליברמן תיכנן מלכתחילה שלא להיכנס, אך העדיף, בעורמה, להמתין עד לדקה ה-89 [...] מה היה לו לחפש בקואליציה הזו? הוא הרי נכנס אליה כסרח עודף. אמנם בתפקיד בכיר ונחשק, אבל חלש, בלי קלפים, ללא כל השפעה על מהלכיה, מה שהיה לו מלוא החופן בשתי הממשלות האחרונות. בעלי הבית החדשים הם כחלון, ליצמן את גפני, ודרעי. על פיהם יישק דבר. את משרד החוץ הוא כנראה מיצה אחרי שש שנים" ("הארץ", 4.5.15).
כמו פרשני הספורט, כך גם הפרשנים הפוליטיים מסתמכים על מה שרואות עיניהם. הם אינם בודים דברים מלבם, אבל נסחפים אחר ההתרחשויות, זורמים עם היפותזות מסעירות, ואינם שולטים מספיק על מוצא פיהם. זה נחמד, זה מסקרן, זה קליט – אבל זה לא מספיק רציני. וגם לא מספיק אחראי.