הטלוויזיה היא אובססיה לסחורה. אנשים, נשים, רעיונות, מוצרים, קציצות בשר – כולם נזרקים למטחנה של הטלוויזיה, בצד השני יוצאת סחורה. הטלוויזיה מייצרת סחורה ב"תוכניות", ומוכרת אותה אחר-כך ב"פרסומות" (ובעצם, גם בתוכניות).
כתבתם של דודי דרעי ולירון שמם, ששודרה ביום שישי בתוכנית "השבוע" החדשה (שיהיה בהצלחה) של גיא זוהר בערוץ 10, עקבה אחרי עבודתם של שלושה יחצנים – אלירן ברדוגו, זאביק דרור והסנדק רני רהב – והמחישה כיצד המנגנון עובד בעולם שמחוץ לטלוויזיה (הריאליטי).
(צילום מסך: "השבוע", ערוץ 10)
שלושת אלו תיארו כיצד הם משתמשים בסחורה (אנשים) כדי למכור סחורה (מוצרים), ולהפך. המושגים שבהם הם משתמשים מגיעים לכן מעולם הסחורות: "תבחרו את האנשים בפינצטה", מורה ברדוגו לעובדות שלו שמכינות אירוע השקה, שמצדן מונות את הסחורה: "יש לנו את אורנה דץ, אורנה פיטוסי, אושרי כהן, איתי אטיאס, אנה ארונוב, אסי לוי, גיל ריבה, גיא המאירי, גיא גיאור, גאלה קוגן". הסחורה מסודרת לפי סדר האלף-בית. ברדוגו מחזיק ביד סחורה: הזמנה ומפתח, שתישלח לסחורות שיגיעו לאירוע כדי למכור סחורה: בושם.
רני רהב מתגלגל לחדר ומבהיר שהוא לא מתייחס לאנשים ברשימות שלו – שהן "סוד שמור בתעשייה", נטען בכתבה, כנראה בצחוק – כאל סחורה. זה אחד מסודות ההצלחה של רהב: הוא הצליח לשכנע אנשים רבים שהוא לא מתייחס לאנשים כאל סחורה. בפועל, הוא חתום על השיטה.
כדי להמחיש את העולם שבו הוא חי מצולם רהב במשרדו: בצד האחד של השולחן חמישה(!) מסכי מחשב, עובדה המרמזת אולי על מחלת פרקים (בעיה קשה עם צירוף המקשים ALT+TAB). בצד האחר אינסוף תמונות ממוסגרות, צעצועי משרד ואפילו דגל ישראל. ברקע תמונות וספרים. רהב, לא איש שקל לפספס, נבלע כסחורה בתוך ערימת סחורות במשרד שמתייחס לכל העולם כאל שוק אחד גדול. אין פלא שרהב עצמו מתחיל לדבר על עצמו בגוף שלישי: "הוא מחליט בעצמו מי רלבנטי ומי לא", אומר רהב על עצמו. איך? "זה עניינו", הוא משיב.
האירוע מתקרב. מתחילים להזמין סחורה: איילה מתוכנית הריאליטי "האח הגדול", אומרת אחת היחצניות, היא בטוח תבוא לאירוע. אחרי הכול, מדובר בסחורה ישנה. ברדוגו מסביר את המנגנון: אני עוזר לסחורות לקנות סחורות – אופנוע, מכונת אספרסו – והם מגיעים לאירועים שלי, שבהם אני משווק סחורות.
בהשקת הבושם המפגן נמשך: דוגמנים נשכרים כדי ללבוש סחורות שיעזרו ליצור את האווירה המתאימה למכירת הסחורה. ברדוגו עולה על הבמה ומוכר במכירה פומבית (למטרות צדקה, כמובן שלמטרות צדקה) סחורות של הזוכה בעונה האחרונה של "הישרדות", נתן בשבקין. בנדנה (אלף שקל), "פסל חסינות" (אלף שקל).
באירוע מוכרים סחורות נוספות, כלומר את איציק זוהר. איציק אחר, איציק הראל, מתוכנית הריאליטי "מאסטר שף", מציג לראווה את הצמיד ששמו לו על היד, סחורה, ומסביר: "רצעתי את אוזני במרצע הסלב". לפחות הוא יודע מה תפקידו בכוח. "אני חלק מדעת הקהל. מוצאים אותי בכל מקום", אומרת דלית לאומי, המודחת הראשונה ב"האח הגדול", שמאמצת את תפקידה בחיבה: גם היא סלב. כלומר סחורה.
לא כדאי להראל וללאומי להתרגל יותר מדי למעמד האולטימטיבי שמציעה כיום התרבות הישראלית: "פליטי ריאליטי נכנסים לרשימה נפרדת. זאת לא הרשימה שהיא רשימת הרשימות. יש לה תאריך של פג תוקף", מסביר זאביק דרור. ככה זה עם סחורה, יש לה תאריך תפוגה.
הזמרת אפרת גוש הובאה להשקה של סניף המבורגרים כדי לשיר. "מה יכול להיות יותר טוב מהמבורגר, צ'יפס וקטשופ?", היא מדקלמת את הטקסט. קארין דונסקי מסבירה בידענות: "אני באה בשלושה כובעים: עיתונאית, אייקון אופנה וסלב". סחורה זולה: שלוש במחיר אחד.
בהמשך נחשף סוד הקסם שמציעה סצינת הסלבס הישראלית: כולם באים בשביל דבר אחד: נכון, סחורה, כלומר המתנה שמחולקת בסוף האירוע. בגלל זה לזאביק דרור כל-כך קשה עם ההשקה שלו (המבורגרים). כמה כבר הוא יכול לתת? ההשקה של הבושם קלה יותר להפקה: בסופה מקבלים בושם שמחירו 600 שקל.
את הכתבה חותם בשבקין, שלא עושה עניין מכך שהוא סחורה שמוכרת סחורות במטרה לקבל סחורות ב-20% הנחה: "בחודשים האחרונים קיבלתי מעיל עור, מקסטרו, ב-700 שקל", הוא מספר בעיניים נוצצות. "יש לי מאות טי-שרטים שלא לבשתי. ג'ינסים, תווי קנייה, מיקסר, מיני-מקרר". הוא גם מקבל כסף כדי להגיע לאירועים. בינתיים. כל עוד התוקף לא פג.
הכתבה מעוררת בחילה, זה תפקידה. אבל היא מתייחסת רק במובלע לתפקידה של הטלוויזיה, ערוץ 10 למשל, לתעשיית הסחורות הזו. הרי מה היא הסחורה "בשבקין" אם לא יציר כפיה של יצרנית הסחורות הגדולה ביותר של ערוץ 10, תוכנית הריאליטי "הישרדות"? ואם כך, באיזו זכות מבקשת הטלוויזיה להתלונן על תעשייה שניזונה מהשאריות שהיא עצמה מנפקת על בסיס קבוע?
מדובר במעגל סגור: הטלוויזיה המסחרית מייצרת עשרות רבות של סחורות מסוג "אנשים שהיו פעם בטלוויזיה", יחצנים מלקטים את הפגרים, מדרגים אותם ומזינים בהם את העיתונאים והצלמים שמזינים בהם שוב את הצופים. בסופו של התהליך מופיעה הטלוויזיה המסחרית, נדהמת, בוחנת את התופעה בגיחוך, בציניות ואפילו בביקורתיות.
עכשיו, במצפון נקי, היא יכולה לחזור בשקט לעבודה בפס הייצור.
הראיות
(צילומי מסך: "השבוע", ערוץ 10)