בית-המשפט המחוזי בירושלים דחה השבוע תביעת נזיקין שהגיש הצלם והמפיק שמשון גת נגד משמר-הגבול. גת נפצע לפני כשבע שנים, במהלך הפגנת פלסטינים בנעלין, בעת שהכין סרט על "עבודתם המסוכנת של צלמי קרב, צלמי מלחמות או אזורי עימות".
לפי כתב התביעה, חברה לצילום והפקות טלוויזיה שבבעלות גת נשכרה על-ידי CBS במטרה להפיק סרט דוקומנטרי במסגרת סדרה על אזורי עימות ברחבי העולם. במסגרת זו הגיע גת בקיץ 2008 עם צוות צלמים ועיתונאים לכפר נעלין, כדי לתעד את עבודתם של צלמי העיתונות זוריה מילר וליסה אברט. לטענת גת, לא ניתן היה לטעות ולחשוב כי הוא אחד המפגינים, שכן נכח בשולי האירוע, לצד עיתונאים אחרים, מאחורי טראסה, כשכובע רחב תיתורה לראשו. ובכל זאת, בשלב מסוים נפגע גת מכדור פלדה מצופה גומי שירו לעברו שוטרי מג"ב ממרחק קצר.
גת טען, באמצעות עו"ד אילן קנר, כי הירי היה מנוגד לפקודות הצבא, המתירות ירי כדורי גומי רק לאחר שאמצעים אחרים לא הועילו, מטווח מינימלי של 40 מטר ולעבר רגליו של אדם שזוהה כמתפרע. "ירי של תחמושת גומי מטווח קצר אל פלג גופו העליון של מי שכלל לא השתתף בהפגנה אינו עומד בשום מבחן של סבירות", נכתב בתביעה. לדברי גת, מאז הפציעה הוא סובל מבעיות בריאות, פיזיות ונפשיות, המקשות על תפקודו. בשל כך תבע לקבל פיצוי בסך של למעלה מ-4 מיליון שקל.
המדינה, באמצעות עו"ד ברוך בריזל, דחתה את טענות גת. לפי כתב ההגנה, שוטרי מג"ב שנכחו במקום פעלו כדין, מתוך הגנה עצמית, בשל צורך צבאי מבצעי במסגרת "פעולה מלחמתית", שעה ש"הותקפו באורח אלים ביותר על-ידי המון מקומי מתפרע בכוונה לפגוע בשלומם ובחייהם". לגופן של הטענות הכחישה המדינה כל אחריות לפציעתו של גת.
"כוחותינו שהיו במקום היו נתונים תחת סכנת חיים ברורה ומיידית וירי האמצעים לפיזור ההתפרעות התוקפנית והאלימה הופנה אך ורק כנגד המתפרעים הרלבנטיים, כדין ובהתאם להוראות", נטען בכתב ההגנה. "התובע נפגע במרוצת הפעילות המבצעית, באורח שמקורו יכול והיה נעוץ גם בפעילות המתפרעים".
השופטת גילה כנפי-שטייניץ קיבלה את עמדת המדינה. אמנם השופטת קבעה כי סביר יותר שגת נפגע מכדור גומי ולא מאבן שיידה פלסטיני, אולם היא דחתה את מרבית טענותיו. מפסק הדין עולה כי גת סירב תחילה, מסיבות שונות, לספק למדינה את הסרט התיעודי שהוכן באותו יום, אך בסופו של דבר התרצה, העביר עותק ממנו וכן עותק מסרט נוסף שצולם "באופן פרטי" בזירת האירוע ובו תועד רגע הפגיעה בו.
"במקום ובסמוך לזמן פגיעתו של התובע נראה צעיר רעול פנים העומד מאחורי טראסת אבן במטע הזיתים ומיידה אבנים באמצעות קלע דוד", מתארת את הסרט השופטת בפסק דינה. "במרחק מה הלאה ממנו נראה צעיר נוסף מיידה אבנים באמצעות קלע דוד. הצלמת אליסה נראית מתכופפת מאחורי אותה טראסה ממש שמאחוריה עומד הצעיר רעול הפנים ומיידה אבנים, כשהיא מצלמת את מיידי האבנים. ברקע נשמעים קולות ירי. לפתע הצעירים מיידי האבנים נמלטים באחת מן המקום, אז רואים את הצלמת ואת התובע (שלא נראה עד לשלב זה), שהתכופפו מאחורי הטראסה, מזדקפים ממקומם, ומיד לאחר מכן נראה התובע כשהוא נפגע בחזהו. עם הפגיעה מגיעים לכיוונו, מבין העצים, עשרות צעירים פלסטינים מכל קצות המטע".
לפי השופטת, "הצפייה בסרט החדש סותרת את טענתו העקבית של התובע כי שמר מרחק של עשרות מטרים מן המתפרעים ומיידי האבנים [...] על רקע זה, קשה להשתחרר מן הרושם שלא במקרה הומצאו הסרטים במועד שהומצאו, וכי התובע בחר מה להביא לפני בית-המשפט ומתי להביאו".
עם זאת, הסיבה העיקרית לדחיית תביעתו של גת נובעת מהקביעה שהאירוע התרחש במהלך "פעולה מלחמתית".
"בשלב בו נפגע התובע היה הכוח בנסיגה והשימוש בכדורי גומי נועד לאפשר את נסיגתו ללא פגיעות בגוף ובנפש", מתואר בפסק הדין. "בשלב זה לא היה מדובר עוד בפעילות משטרתית, כי אם במצב שבו הכוח עומד תחת איום ועושה שימוש בכדורי גומי כדי לגונן על אנשיו. גם תוצאות האירוע מעידות שלא רק שנשקף סיכון לחיי הלוחמים ולשלמות גופם, אלא שסיכון זה גם התממש: חלק מן הלוחמים נפצעו במהלך הלחימה, ואחד מהם אף פונה לקבלת טיפול רפואי בבית-חולים".
בהמשך מוסיפה השופטת: "אמת, לא נשקפה לכוח כל סכנה מצד התובע ואנשי צוות ההפקה האחרים, ופציעתו של התובע היתה תוצאה של טעות שמקורה אינו ידוע. אלא שהתובע, בעקבות הצלמת גיבורת הסרט, בחר לעמוד בלב ההתרחשות, בסמוך למיידי האבנים, ממש מאחורי אותה טראסה ממנה הושלכו אבנים על הכוח. בניגוד לנטען בכתב התביעה, לא היה דבר בחזותו של התובע המבדיל אותו מן המתפרעים, ודאי לא דבר שניתן היה להבחין בו בעיצומו של עימות אלים, ולא מן הנמנע שנורה בשל טעות בזיהויו כאחד ממיידי האבנים".
משנמצא כי גת נפצע במהלך "פעולה מלחמתית", נקבע כי אין להטיל אחריות על המדינה והיא נהנית מחסינות. "לנוכח תנאיה של זירת העימות, הצורך בקבלת החלטות מיידיות במצב של סיכון לשלומו של הכוח, איני סבורה כי הכוח פעל באופן בלתי סביר, ומכל מקום, לא חרג מאותו 'מרווח סביר של טעות' המצדיק הטלת אחריות נזיקית על הלוחמים או המדינה", כתבה השופטת כנפי-שטייניץ ודחתה את התביעה.
8538-08-10