באוגוסט 2009 הפכה כתבה סנסציונית בצהובון נפוץ בשבדיה, שהאשימה במרומז את צה"ל בקציר איברים מגופות פלסטינים, למשבר דיפלומטי מלא בין ישראל לשבדיה – משבר "אפטון בלאדט". כאשר מסתכלים לאחור אל אותם אירועים במטרה להבין כיצד הפכה מחלוקת שהתגלעה בעיקר בין עיתונים למשבר דיפלומטי בין ממשלות, אפשר להצביע על משרדי החוץ השבדי והישראלי כגורמים המרכזיים להגבהת הלהבות.

למעשה, לצד הבעת שאט נפש רשמית מהרמיזות בגנותו של צה"ל, סלע המחלוקת היה סירובה של ממשלת שבדיה, כפי שהדבר נתפס בארץ, לגנות את פרסום הדברים בעיתון. מנגד עלו בצד השבדי טיעונים בדבר חופש העיתונות ואי-יכולתה של הממשלה להשפיע עליה או להתנצל בשמה.

אלא שבמשרד החוץ השבדי טענו דווקא כי בניגוד לטענת ישראל, שר החוץ קארל בילדט הביע את דעתו על כתבות מסוג זו שהופיעה ב"אפטון בלאדט", כינה אותן "תוספות משונות" והסביר מדוע הממשל השבדי מצא לנכון שלא לפעול נגד העיתון. הוא לא בחר לעשות זאת בערוצים דיפלומטיים מקובלים כמו מסיבת עיתונאים, שיחה טלפונית עם מקבילו שמעבר לים או מברק רשמי, כי אם באמצעות פרסום פוסט בבלוג שלו (תרגום כאן).

מובן שבמשרד החוץ הישראלי לא התרשמו מהפרסום ואף ליגלגו עליו ("ישראל מצפה לעמדת ממשלה ברורה ולא להגיגים בבלוג", אמר שגריר ישראל בשטוקהולם ל"הארץ"). הרעיון ששר חוץ של מדינה (ואף של האיחוד-האירופי כולו באותו הזמן) טוען כי כתיבה בבלוג האישי שלו יכולה להיחשב מסר דיפלומטי רשמי נראה למשרד החוץ הישראלי כבדיחה גרועה במקרה הטוב, או היתממות מכוונת במקרה הפחות טוב.

עם זאת, עיון בבלוג של בילדט מעלה בבירור כי הוא אכן משתמש בו כאמצעי להעברת מסרים במסגרת תפקידיו הממלכתיים. מעבר לדיווחים על נסיעות העבודה שלו ומטרתן, שבאופן רגיל צפוי שיתקבלו מקצין העיתונות של משרד ממשלתי, מספר בילדט בבלוג שלו על האתגרים האקטואליים שבפניהם הוא עומד, הפגישות שבהן הוא משתתף וכמובן – דעתו ודעת הממשלה שהוא מייצג בעניינים שונים.

הבלוג של בילדט הוא רק דוגמה אחת ל"דיפלומטיה המקוונת" שצומחת לה לאטה בשנים האחרונות. הפיכת האינטרנט מרשת מידע סטטי יחסית לרשת חברתית פעילה, שבה עיקר התוכן נוצר על-ידי המשתמשים ולא על-ידי המפעילים (מה שמכונה Web 2.0), כמו גם העובדה שחלק מכריע של הציבור, בעולם המערבי לפחות, משתמש ברשת באופן יומיומי, הביאה גורמים רשמיים להפנים את הפוטנציאל הגלום ביכולתה של הרשת להגיע לקהל גדול ביותר באופן בלתי אמצעי ובהשקעה קטנה יחסית.

בקשת שבין הקמפיין הדיגיטלי של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב ובין מפלגת סנטור-אונליין האוסטרלית, המתגאה בהיותה "מבוססת אינטרנט", ניתן למצוא ביו-טיוב קורס דיפלומטיה דיגיטלית וקבוצות בפייסבוק של משרד החוץ הישראלי, אפליקציית אייפון המאפשרת קשר ישיר עם נבחרי קונגרס וסנאט בארה"ב, ואחרת שמאפשרת גישה ושימוש באתר "הממשל השקוף", שהוקם על-ידי ממשל אובמה ככלי ציבורי לפיקוח על האופן שבו התקציב מנוצל ליציאה מהמשבר הכלכלי.

התהליך, כך נראה, רק בראשיתו. כאשר הרשת תופסת מקום מרכזי יותר ויותר בחיינו, כאשר הפורמט הדיגיטלי תופס אט-אט את מקומם של אמצעי התקשורת האחרים ומשמש פלטפורמה עיקרית להעברת מסרים והחלפת דעות, אפשר להניח בביטחון כי השלב הבא הוא הכרה רחבת היקף ברשת כמקור רשמי להעברת מסרים דיפלומטיים, חילופי דעות בין מוסדות וגופים רשמיים וכמובן בין גופים אלה לציבור.

היתרונות לכך רבים וברורים, כך שהמחסום העיקרי הוא המחסום התפיסתי. בדיוק כמו שלקח זמן רב, כמעט חמישה עשורים מאז הופעתה, עד שהטלוויזיה תפסה את מקומה המרכזי כאמצעי להעברת מסרים רשמיים וכאמצעי שכנוע דיפלומטי, כך גם הרשת בונה את עצמה לאט-לאט לכיוון זה. בילדט הוא אולי "מאמץ מוקדם" של היכולות הללו, אך כניסתם לתפקידי מפתח במשרדי חוץ שונים בעולם של צעירים שמבחינתם הרשת היא חלק בלתי נפרד מהחיים, כמו גם ההכרה בכוחה של הרשת לשנות דעות ולעצבן, להחליף רעיונות וליצור מודעות, מבטיחה את הפיכתה למקום שבו הדיפלומטיה הבין-מדינתית והבין-גושית תתפוס מקום נכבד יותר ויותר.

מכשול גדול בדרך למימוש החזון הזה הוא האמינות הבעייתית המובנית ברשת. אמינות מפוקפקת קיימת תמיד כאשר מסתמכים על מקורות הפצת מידע המוניים. אחת הדוגמאות המוקדמות לכך היתה גרסתו של אורסון וולס ל"מלחמת העולמות", תסכית הרדיו המפורסם שגרם לאלפים לצאת בפאניקה לרחובות מפחד פלישת יצורים ממאדים. דוגמה עדכנית יותר, מהחודש האחרון, הומחשה כאשר תחנת טלוויזיה גיאורגית שידרה במסגרת תוכנית סאטירה קטע חדשות על פלישה חדשה של רוסיה לגיאורגיה. התוכנית גרמה להיסטריה המונית במדינה, ששככה רק לאחר שעות רבות.

בעיית האמינות מחריפה שבעתיים כאשר מדובר ברשת, שבה ייצור המידע והפצתו קלים במיוחד, כמו גם התחזות לגורמים רשמיים. עליית מודעות משתמשי הרשת לבעיות אלו, כמו גם העובדה שעולם הרשת מתקדם לקראת פתרונות טכנולוגיים שיאפשרו זיהוי מקורות במידה סבירה של ביטחון, מעידה כי בתוך זמן לא רב תהפוך הרשת לערוץ דיפלומטי לכל דבר ועניין.