כרזת הסרט

יוצרי הסרט הדוקומנטרי "יבי", שגיבורו הוא המשורר יונה בן-יהודה (יב"י), יפצו בכ-200 אלף שקל את התסריטאית אגי פרידמן בגין הפרת זכויות היוצרים שלה והוצאת לשון הרע, כך קבע בשבוע שעבר השופט איתן אורנשטיין מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו.

יבי, משורר ובוהמיין, מת בשנת 2002. בשנים 2004–2007 עסקה פרידמן, שהכירה את יבי, בהכנות לקראת צילום סרט דוקומנטרי על חייו יחד עם השחקן והבמאי צבי שיסל. הסרט הוקרן בשנת 2008, אך עוד קודם לכן התגלעה מחלוקת בין פרידמן ובין יתר יוצרי הסרט, והיא פרשה מההפקה. כשהוקרן הסרט קיבלה פרידמן את הקרדיט "תחקירנית ומראיינת" ולא "תסריטאית".

בעקבות דרישתה לקבל קרדיט הולם, התראיין שיסל לאתר "וואלה", יחד עם פטקה בן-יהודה (אחיו של יבי) וצלם הסרט חיים רוזנבלוט, והשלושה השמיעו דברים בגנות פרידמן. על-פי פסק-הדין, שיסל אמר שהתובעת "צריכה טיפול פסיכיאטרי או שהיא נוכלת"; בן-יהודה אמר, בין היתר, כי התובעת "לא עשתה כלום בסרט" וכי היא "נוכלת בינלאומית", ואילו רוזנבלוט אמר שהתובעת היא "תחקירנית והיא קצת לוֹקוֹ".

פרידמן הגישה באמצעות עו"ד ברק בר-שלום תביעה בסך 355 אלף שקל נגד שיסל, בן-יהודה, רוזנבלוט והעמותה להנצחת המשורר יבי. התובעת טענה כי הובטח לה שכר עבור עבודתה כתסריטאית וכי המחלוקת בינה לשיסל התעוררה על רקע הלנתו. הנתבעים טענו באמצעות עו"ד כוכבי שמש כי פרידמן התנדבה לעבוד בסרט, שעבודתה בפועל היתה שולית ושהמחלוקת עימה נבעה מחילוקי דעות אמנותיים.

השופט אורנשטיין קיבל את התביעה ברובה וקבע כי פרידמן אכן שימשה תסריטאית הסרט. "החל מה'קונספט' של הסרט, שבא לידי ביטוי כבר בחומרים הראשוניים שהוכנו על-ידי התובעת, שיחות עם מיודעיו של יבי במקומות בהם נהגו להיפגש, ציטוטים משיריו של יבי על רקע צילומים של יבי ואחרים, שילוב חומרים מהארכיונים, עבור לבחירת המרואיינים, הכנת שאלות, קיום ראיונות עם המשתתפים, צילומים בסטודיו של אמנים, הצגתה כתסריטאית, וכלה במעורבות בשלבי העריכה, ובגדר זאת ביצוע הלוגינג, הכנת ורסיות של הסרט ועד שלב הראף-קאט", כתב השופט. "יש לראות בכל אלה חלק בלתי נפרד מעבודת תסריטאי".

השופט אורנשטיין העיר בפסק דינו לגבי המהימנות של שיסל, והוסיף: "לא למותר לציין כי פועלה של התובעת כמתואר לעיל אינו של תחקירנית ומראיינת כמות שהנתבעים טענו". לאחר השוואה בין גרסת הראף-קאט שהכינה פרידמן ובין הסרט הסופי הגיע השופט אורנשטיין למסקנה כי פרידמן אחראית על כ-80% מעבודת העריכה. כיוון שלא השלימה את עבודתה, מצא השופט כי אין להעניק לה את זכויות היוצרים המלאות על הסרט, כפי שדרשה, אלא זכויות משותפות על התסריט יחד עם שיסל ועורך הסרט זיו קירשן.

בגין הפרת זכויות היוצרים חייב השופט את הנתבעים בפיצוי בסך 75 אלף שקל. לצד זאת נתן השופט בורנשטיין צו המורה לנתבעים "להוסיף את שמה של התובעת כתסריטאית, לצד שמותיהם של שיסל וקרשן, כאשר שמה של התובעת כתסריטאית יופיע ראשון, לפני שמותיהם של שיסל וקרשן, זאת בכל פרסום של רשימת הקרדיטים של הסרט". השופט גם אסר "להפיץ ו/או להקרין את רשימת הקרדיטים של הסרט שלא בהתאם לאמור".

כמו כן, לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות הגיע השופט אורנשטיין למסקנה כי הוסכם בין פרידמן לפטקה בן-יהודה כי תעבוד תמורת שכר, לפי תעריף המינימום הקבוע באיגוד התסריטאים בישראל. בשל כך קבע כי בן-יהודה יפצה את התובעת בכ-33 אלף שקל. בגין הוצאת לשון הרע חייב השופט את שלושת המרואיינים בסכום של 12 אלף שקל כל אחד ובסך-הכל 36 אלף שקל. יחד עם זאת מצא השופט לנכון להפחית 50 אלף שקל מהסכום שחייב בו את בן-יהודה, בשל חלקה של התובעת במניעת תמיכה בסרט מצדה של קרן רבינוביץ'.

בסך-הכל נקבע כי פרידמן תפוצה בקרוב ל-100 אלף שקל, לא כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 75 אלף שקל והוצאות משפט בסך כ-30 אלף שקל.

3398-11-10